על הזרועות של ז'איר אמאדור קעקועים גדולים של ילדיו. בכל יד קעקע פנים של ילד אחר. דניאלה הבכורה וז'איר ג'וניור הקטן יותר. "רציתי אותם קרוב ללבי תמיד", הוא מסביר בראיון מיוחד לוואלה! ספורט, "לא משנה היכן אני נמצא או איפה הם באותו רגע, אני צריך לראות את פניהם ולזכור אותם בכל שנייה".
זה רגש טבעי של כל הורה לרצות את ילדיו לידו. אצל אמאדור הוא מקבל משנה תוקף בגלל הסיפור האישי שלו. "אני לא זוכר את הוריי הביולוגיים", מספר בלם מכבי תל אביב. "אני יודע שהם הגיעו מכף ורדה לפורטוגל, התיישבו בליסבון והולידו ילדים. עד גיל 5 חייתי איתם, אבל אז רשויות הרווחה לקחו אותי ואת אחותי מהבית בגלל שהוא היה בית של סמים ואלכוהול".
לאן לקחו אתכם?
"בגיל 5 מצאתי את עצמי בבית יתומים בליסבון. היו לי הורים שחיו, אבל הם לא היו יכולים להיות הורים. לקחו אותנו לבית גדול של ילדים עזובים ושם חייתי שנתיים. מאוד רציתי להיות ילד רגיל, ילד שההורים שלו מחבקים ומלטפים אותו. שקונים לו מתנות. הייתי חולם בלילה שבאים לקחת אותי לבית אמיתי של משפחה רגילה. רק רציתי בית חם עם הורים שיאהבו אותי".
והמשפחה הזו נמצאה.
"גבריאל אמאדור ורוזה סילוס התחילו להגיע מספרד במיוחד לליסבון לבית היתומים כדי לבקר אותנו. תהליך האימוץ מורכב והוא מתחיל בפגישות עם הילדים כדי לראות שהם מתאימים. כך זה נמשך במשך חודשים ארוכים עד שעברנו לספרד לבית שלהם, אחותי ואני. אני זוכר שאת יום הולדת 7 חגגתי אצלם בבית. סוף סוף היה לי בית משלי והפכתי לילד רגיל".
עם השנים לא רצית לפגוש את הוריך הביולוגיים?
"בהתחלה ממש לא. זה לא עניין אותי. אבל היום אני חושב שאני צריך לבדוק את הדברים - לא בגללם. מבחינתי ההורים שלי הם ההורים המאמצים. העניין הוא שאני יודע שיש לי אח ואני רוצה למצוא אותו. אני רוצה לפגוש את ההורים שהולידו אותי, כדי שאוכל לקבל מידע על האח שלי שהיה יותר גדול ממני. אני לא רוצה איתם קשר, אבל חשוב לי למצוא את אחי. אני זוכר אותו מאוד במעורפל, אבל הוא לא בא איתנו לבית היתומים ולא אומץ על ידי אותה משפחה כמוני וכמו אחותי. יש לי כנראה בעולם הזה אח גדול ואני רוצה לדעת מיהו".
איך היה השינוי עם המעבר למשפחה המאמצת בספרד?
"האמת שלאחותי היה יותר קשה להסתגל לבית החדש. אני חושב שלי היה יותר קל. האב המאמץ שלי, גבריאל אמאדור, מאוד אהב כדורגל והתחלתי לשחק באזור בו גרנו, אבל גם כשהגעתי לבוגרים המטרה לא הייתה להיות שחקן מקצוען. לאבי יש מפעל למשקלים ואני הייתי עובד שם כטכנאי בזמן ששיחקתי בליגות הנמוכות. כשדניאלה, בתי הבכורה, נולדה הייתי צריך לקבל החלטה אם להתקדם ולשחק בליגות גבוהות יותר. ישבנו יחד כל המשפחה לשיחה והחלטנו שאני עוזב את העבודה במפעל של אבא ומתחיל להתרכז רק בכדורגל כדי להיות מקצוען".
שיחקת באירופה עם מכבי תל אביב עם השם של הבן שלך אמאדור ג'וניור על החולצה.
"יש לי רגישות גדולה מאוד לילדים שלי בגלל מה שעברתי. האמת שבכלל חשבתי לכתוב את השם דניאלה של הבת הבכורה אבל זה היה קצת מצחיק".
תרצה לאמץ ילד כמו שאימצו אותך ונתנו לך חיים חדשים?
"אני חושב שאני ארצה לאמץ בעתיד, לתת תקווה וחיים חדשים לילד שהוצא מביתו כיוון שהוריו לא התאימו לגדל אותו. אני לא בטוח שהייתי יכול לשרוד אם לא הייתי זוכה למשפחה מאמצת. כשאני רואה אפריקאים בפורטוגל שגרים ברחוב וחיים בקושי רב, אני חושב על זה שהיה לי מזל גדול שהגיעה משפחה מספרד ולקחה אותי ואת אחותי".
אמאדור חווה עונה מקצועית מורכבת במכבי תל אביב. הוא הגיע בקיץ שעבר אחרי שג'ורדי קרויף רצה אותו עוד לפני שהיה שחקן חופשי. בחלון ההזדמנויות שנפתח לפני שנה, מכבי תל אביב החתימה אותו על חוזה לשלוש שנים בלי לשלם לקבוצתו הספרדית ווסקה. בעונה שעברה רשם את עונתו הטובה ביותר. ז'איר לא החמיץ אפילו משחק אחד, ווסקה עלתה לליגה הראשונה והוא נחשב לבלם הטוב ביותר בליגה.
במחזור הראשון בליגת העל נפגע בכתף אחרי מפגש כואב עם גיא חיימוב ופרש לתקופת החלמה. כשחזר לעניינים גילה אחד בשם שחר פיבן שהפך לבלם הפותח של מכבי תל אביב לצד הקפטן שרן ייני.
למה לא נשארת בווסקה? הרי נחשבת לבלם הכי טוב בליגה השנייה ועלית ללה ליגה.
"בסוף העונה שעברה היה רגע שהייתי צריך להחליט מה הכי טוב עבור המשפחה שלי. ההצעה של מכבי תל אביב הייתה טובה ומאוד משך אותי לשחק בליגה האירופית. נכון שיכולתי לשחק באצטדיונים הגדולים מול הקבוצות הטובות בעולם, אבל ההחלטה הייתה יותר כלכלית והמשפחה שלי הייתה מרוצה מזה".
כאוהד שרוף של ריאל מדריד בטח חלמת לשחק מולה, במיוחד בסנטיאגו ברנבאו.
"כמובן שזה היה חלום, אפילו חלום גדול. אבל ההחלטה להגיע לישראל הייתה נכונה. זכינו באליפות וחוויתי חוויות חדשות. אני מרוצה מההחלטה שלי".
קרלוס גרסיה אמר לי פעם שאם היה יודע שבישראל יהיו לו כאלה חוויות, הוא היה מגיע לכאן אפילו בגיל צעיר יותר.
"אני בהחלט יכול להבין אותו. ישראל טובה והעיר תל אביב מצוינת. יש במכבי תל אביב כל מה שצריך כדורגלן. ברור שקרלוס היה רוצה לשחק כאן יותר שנים, גם אני הייתי רוצה להגיע לכאן קודם".
אתה כל כך מרוצה במכבי תל אביב למרות שלא שיחקת במשך חודשים ארוכים, איך הרגשת כשאיבדת את המקום בהרכב?
"בהתחלה שיחקתי ואז נפצעתי בכתף מול מכבי חיפה. שחר קיבל את ההזדמנות מהמאמן ושמר על רמה גבוהה. כל מה שיכולתי לעשות היה לעבוד קשה כדי להראות למאמן".
בתקופה שלא שיחקת לא היו רגעים שאמרת לעצמך שאתה מצטער שבאת למכבי תל אביב?
"ברור שכאשר לא התאמנתי והייתי בבית, חשבתי על זה. אבל מה אני יכול לעשות אם המאמן מעדיף שחקן אחר שמוכיח את עצמו. אין שום ערך וזה לא מועיל לאכול את עצמך. לשמחתי אשתי והילדים שלי איתי וכשקשה בכדורגל אני הולך אליהם".
חברים ומשפחה בספרד לא שאלו שאלות? הרי באת מספרד לישראל ופתאום אתה לא משחק בכלל.
"כמובן שקיבלתי הרבה טלפונים והודעות מחברים. הרגשתי רע עם זה שלא שיחקתי ולא היה קל להסביר כל הזמן לחברים ששאלו שאלות. אבל המשכתי לתת את אותה תשובה: שיש לי חבר לקבוצה שהמאמן נותן לו הזדמנות והוא מוכיח את עצמו. בסופו של דבר אמרתי לחברים שלי שזה לא יעזור לי אם אני אתעצבן שאני לא משחק".
המאמן דיבר איתך באותה תקופה ארוכה שלא שיחקת?
"היו לי כמה שיחות עם המאמן והוא אמר לי שאני צריך לעבוד קשה ולהתאמן מאוד חזק. מהרגע שהמאמן אמר לי את זה, הבנתי שאין לי מה לעשות מלבד להתאמן יותר טוב ולחכות להזדמנות".
בחגיגות האליפות המנכ"ל בן מנספורד הסתובב עם חולצה של שחר פיבן. אתה לא חושש שגם בעונה הבאה תעבור את אותה תקופה כי המועדון תומך בשחקנים מהבית?
"מה שעברתי בעונה האחרונה יכול לקרות בכל מקום ולכל שחקן. מאמן לא יבטיח לשחקן לשחק. בן לבש את החולצה של שחר כי הוא אוהב אותו ואת סגנון המשחק שלו. אין בי שום פחד מהעונה הבאה ואין בי חשש שאני לא אשחק. במכבי תל אביב הכל מאוד מקצועני".
שאלת את עצמך במהלך העונה האם אתה בכלל רוצה להישאר במכבי תל אביב בעונה הבאה?
"ברור ששאלתי את עצמי אם אני רוצה להישאר ואם המועדון ירצה שאשאר, אבל בסופו של דבר יש לי עוד שנתיים בחוזה וזה הדבר הכי חשוב. אני נשאר במכבי תל אביב ומאמין מאוד בעצמי".