רד, עלה, עלה ורד: הסיפור המטורף של פאדרבורן - שתמיד עולה או יורדת

בווידאו: בנפיקה חוגגת אליפות

ב-20 במאי 2017, בדיוק לפני שנתיים, חרב עולמם של אוהדי פאדרבורן. הקבוצה כשלה במחזור האחרון, יתר התוצאות הלכו לרעתה, והיא השלימה ירידה שלישית ברציפות לליגה המחוזית. המועדון היה על סף היעלמות. אתמול, בחלוף שנתיים פחות יום, הם פצחו בחגיגות אדירות. פאדרבורן אמנם שוב כשלה במחזור האחרון, אבל הפעם תוצאת היריבה הלכה לטובתה, והיא חזרה בגאווה לבונדסליגה. איך זה אפשרי מתמטית? אתם צודקים - זה בלתי אפשרי. ובכל זאת, זה קרה. כל המסע של פאדרבורן בשש השנים האחרונות הזוי ואבסורדי באופן קיצוני. דבר כזה מעולם לא היה, וכנראה גם לא ישוחזר.

צריך לכתוב על זה ספר עב כרס. ועוד יכתבו על זה ספר. התסריט הזה טוב מדי בכדי לפספסו. שלוש עליות ושלוש ירידות - זה לא הולך ברגל. בינתיים נסתפק בכתבה אחת, עם תקציר האירועים הבולטים. לא פשוט לוותר על הזוויות המגוונות, אבל אין ברירה. המקום כאן מוגבל. הצטרפו לרכבת ההרים המטורפת, כי זה סיפור של פעם בחיים.

עוד בנושא

פאדרבורן עלתה לבונדסליגה, אוניון ברלין בפלייאוף מול שטוטגרט
האגדה על פרנק ואריאן: ריברי ורובן עיצבו מחדש את באיירן מינכן
באיירן זכתה באליפות שביעית ברציפות, לברקוזן בליגת האלופות

הכל החל בקיץ 2013 כאשר מאמן אלמוני בשם אנדרה ברייטנרייטר מונה למאמן פאדרבורן. הוא הגיע אחרי הצלחה בליגה המחוזית, אולם הציפיות היו נמוכות יחסית. הבעלים הפופולרי וילפריד פינקה הציב יעד שאפתני - לסיים במקום השמיני. ביציעים חשבו שהוא אופטימי מדי. ואכן, הפתיחה היתה עגומה במיוחד. אחרי תשעה מחזורים היתה פאדרבורן מתחת לקו האדום, ברייטנרייטר הרגיש על סף פיטורים, והביקור במגרשה של סנט פאולי היה גורלי לעתידו. "פשוט תרוצו יותר מהם", הוא אמר לחניכיו. הם הקשיבו, ניצחו איכשהו - ולא הסתכלו לאחור מאז.

הליגה הגרמנית השניה תמיד צמודה, ולא נדרשים מאזנים מפלצתיים כדי לעלות. גם אם אתה במרכז הטבלה בפגרת החורף, יש לך סיכוי סביר להתקדם לצמרת. הסיבוב השני התחיל עם ניצחון חוץ על המובילה קלן החדיר בשחקנים אמונה שהם מסוגלים אולי להיאבק על המקום השלישי המוביל לפלייאוף. "לא דיברנו על כך בתקשורת, אבל בינינו לבין עצמנו ידענו שאנחנו חייבים לנסות. לא היה עלינו לחץ, אבל בחדר ההלבשה החלטנו שהולכים על זה", סיפר בדיעבד הקפטן אובה הונמאייר.

בפועל, פאדרבורן אפילו סיימה שניה כסגניתה של קלן והבטיחה עליה אוטומטית, לראשונה בתולדותיה. הסיבוב השני שלה היה חלומי בכל קנה מידה, והביטחון העצמי של השחקנים עלה עם כל שבוע שחלף. כאשר המשימה הושלמה במחזור הנעילה, השחקנים והאוהדים בקושי הצליחו לנשום מרוב התרגשות. עשרות אלפים קיבלו את פני הגיבורים בתהלוכה גדולה ברחובות העיר הצפונית. ברייטנרייטר הפך לגיבור הנצחי, ושמו נרשם באותיות זהב בספרי ההיסטוריה.

אם זו היתה סנסציה, מה תגידו על פאדרבורן בראש טבלת הבונדסליגה? הפרשנים לא נתנו לאנדרדוג החביב סיכוי לשרוד בליגה הבכירה, אבל החבורה של ברייטנרייטר השיגה שני נצחונות ושתי תוצאות תיקו בארבעת המחזורים הראשונים. בצוותא עם איבוד הנקודות של באיירן מינכן, זה הספיק כדי לטפס למקום הראשון בזכות הפרש שערים - והדבר הובטח בזמן פציעות במפגש מול האנובר ב-20 בספטמבר 2014. מוריץ שטופלקאמפ הבקיע את השער שהעלה את פאדרבורן לטופ, ואיזה שער זה היה!

האנובר היתה בפיגור 1:0, השוער רון-רוברט צילר עלה להתקפה בבעיטה חופשית בשניות הסיום, אבל הכדור הגיע לשטופלקאמפ ששלח אותו לרשת החשופה ממרחק של 82.3 מטרים. זה נמדד עד הסנטימטר האחרון, כי מעולם לא הובקע שער בבעיטה כה ארוכה בבונדסליגה. "זה היה נס להיות במקום הראשון - הרגשה מטורפת לגמרי", שיחזר הונמאייר, והמועדון יצא לגמרי מגדרו. פאדרבורן הקימה שדרה מיוחדת ליד האיצטדיון, אשר אורכה 82.3 מטרים - וקראה אותה על שמו של שטופלקאמפ.

שלושה ימים מאוחר יותר, זימן להם לוח המשחקים ביקור באליאנץ ארנה. לפתע, זה היה סוג של "משחק עונה" ביזארי, והעניין התקשורתי שבר שיאים. אתרים מובילים באנגלית פירסמו כתבות עומק על הסינדרלה המופלאה, כל גרמניה קראה בשקיקה על מעללי פאדרבורן, והשחקנים הרגישו על גג העולם. הם הובסו 4:0, כמובן, אבל נהנו בכל זאת מהמעמד. הציפיות עלו לרמה לא סבירה, וברייטנרייטר הרגיש בהדרגה שמשהו השתבש.

בפגרת החורף עדיין היתה פאדרבורן במרכז הטבלה, אבל המאמן טען באוזני הכוכבים המובילים במהלך מחנה האימונים בטורקיה: "אנחנו לא עובדים כמו שצריך. אם נמשיך כך, לא נצבור יותר מ-10 נקודות בסיבוב השני ונרד". פאדרבורן ליקטה רק 12 נקודות בסיבוב השני וירדה מהמקום האחרון. לאגדה הזו היה סוף עצוב.

לו רק ידעו בפאדרבורן שזה בכלל לא הסוף. רוב השחקנים המוכשרים עזבו אחרי הירידה, וגם ברייטנרייטר השתדרג לשאלקה, אבל במועדון לא השכילו להתמודד עם השינוי הגדול. על אף שלא הובאו מחליפים ראויים, והמאמן החדש מרקוס גלהאוס היה רך מדי וחסר ניסיון. התוצאה - סגל רעוע וציפיות לא מציאותיות לחזור מיד לבונדסליגה. כולם בנו על הקפטן הונמאייר, אך שבועיים אחרי פתיחת העונה גם הוא נטש כאשר קיבל הצעה מברייטון. בלעדיו, העסק התפרק במהרה לרסיסים. חמישה הפסדים בששת המחזורים הראשונים הדגישו כי הכתובת היתה על הקיר, אבל אף אחד לא רצה לראות אותה. במקום להתלכד כמו שנתיים קודם לכן, כל אחד שיחק עם עצמו, וההנהלה ממש לא עזרה.

כאשר גלהאוס פוטר באוקטובר, התקבלה החלטה מוזרה למנות את שטפן אפנברג. כוכב העבר הענק של באיירן והנבחרת לא אימן מעולם, אבל משך המון תשומת לב, ולא מהסיבות הנכונות. הוא הצהיר כי המטרה היא עליה, והיה אמור לשמש מוטיבטור. במקום זאת, המשמעת בתקופתו הידרדרה לשפל, והשחקנים הוותיקים שלא סיפקו את הסחורה נחתכו בצעד שהרגיז את האוהדים. אלה שנותרו הפגינו זלזול מוחלט. במחנה האימונים בטורקיה אחד התעטרל מול חדרנית, השני קפץ שיכור לבריכה באמצע הלילה והשלישי שבר מספר אגרטלים. כאשר גם אפנברג נתפס נוהג עם רמת אלכוהול לא תקינה, הוא נזרק - אבל זה היה מאוחר מדי. פאדרבורן סיימה שוב אחרונה, עם 28 נקודות בלבד. אפילו בבונדסליגה היו לה 31 נקודות בעונה הקודמת.

וההתרסקות לא נעצרה. תאמינו או לא, הלקח ממש לא נלמד, וגם בליגה השלישית האמינה פאדרבורן שהיא חזקה מכולן, בדרך לעליה בטוחה. מבחינה כלכלית, הירידה היוותה מכה עצומה, והמועדון לא יכול היה להרשות לעצמו להתקיים בליגה השלישית עם העלויות הגבוהות של האיצטדיון ומתקן האימונים. כתוצאה מכך, מחירי המנויים לא הוזלו ונותרה ברמה של הבונדסליגה. האוהדים לא האמינו למראה עיניהם. לפני פתיחת העונה החליט הבעלים פינקה לזוז הצידה ולעזוב, המנהל הספורטיבי פוטר מבלי למצוא לו יורש, השחקנים החשובים שוחררו ללא תמורה כי חוזיהם הסתיימו. "אף אחד אפילו לא הבין מי אחראי על הרכש", סיפר העיתונאי קווין בובליץ.

בנובמבר החלו האוהדים להפנים שהקטסטרופה מוחשית. הקבוצה שקעה בתחתית העמוקה, וגם שובו של פינקה ששוכנע לחזור באמצעות הפגנות מול ביתו לא הועיל. אחרי שישה הפסדים רצופים בפברואר ובמרץ, השחקנים השלימו עם רוע הגזירה. הפער מחוף המבטחים היה כבר גדול מדי. אלא שאז, כאשר הכל היה שחור במיוחד, נעשה הצעד הגדול בכיוון הנכון. שחקן העבר מרקוס קרושה, אגדה מקומית, מונה למנהל הספורטיבי החדש, והביא באופן מיידי מאמן צעיר ומבטיח בדמותו של שטפן באומגרט.

התקומה היתה מופלאה. באומגרט הזכיר בגישתו את ברייטנרייטר - מאמן כריזמטי שמלכד את הסגל ודוגל בכדורגל התקפי בכל מחיר. הוא הביא רוח חדשה, הפיק את המיטב מסגל לקוי והרים את הקבוצה. בסופו של דבר זה לא הספיק - פאדרבורן סיימה רק בתיקו במחזור האחרון וראתה את המילואים של ורדר ברמן חולפים על פניה. היא ירדה מהמקום ה-18, אבל לפחות לא סיימה במקום ה-19, ובדיעבד זה היה קריטי.

חבל ההצלה הגיע מכיוון לא צפוי כאשר הבעלים השערורייתי של מינכן 1860, מועדון פאר לשעבר שהידרדר לתהום, סירב לשלם על רשיון אחרי שירד לליגה השלישית. ההתאחדות זרקה אותו, והשאירה את פאדרבורן במקומו. כך התברר כי הנקודות שנצברו בשבועות בהדרכת באומגרט היו חיוניות, והאוהדים לא ידעו את נפשם מרוב אושר. הם כבר תיכננו להיפרד מהקבוצה סופית כי היא עמדה בפני קריסה כלכלית מוחלטת. החובות היו גדולים מדי, וברשתות נפוצה היוזמה למכור חולצות ברחובות רק כדי לסייע למלא במעט את הקופה. העירייה לא הסכימה להשתתף בהוצאות כלל וזנחה את הפרוייקט. והנה לכם, לפתע נפתח דף חדש. שלוש ירידות רצופות לא הרגו את פאדרבורן. היא קיבלה חנינה ברגע האחרון.

כעת המטרה היתה לתרגם את המזל העצום למומנטום חיובי, וקרושה עשה זאת. בשיתוף פעולה מושלם עם המאמן, הוא הביא תקווה חדשה. פאדרבורן שוב חלמה בגדול, גייסה את השחקנים הנכונים ונעזרה בסקאוטים מקצועיים, אך לא דיברה על עליה. מבחינתה, עדיף להתנהל בצניעות. זה הניב תוצאות מופלאות. אחרי שנכבשו 14 שערים בארבעת המשחקים הראשונים, היה ברור שיש בסיס מצוין להצלחה. התנופה לא נעצרה, ופאדרבורן דרסה בגאווה את הליגה. את 2016/17 היא סיימה עם 44 נקודות ו-38 שערי זכות. ב-2017/18 היו לה 83 נקודות ו-90 שערי זכות. החזרה לליגה השניה הובטחה מחזורים רבים לפני סיום העונה.

בשלב זה, האוהדים כה התרגלו לרכבת ההרים שהישארות בליגה השניה לא נתפסה רלוונטית. לפחות בצחוק, כולם דיברו על שתי אפשרויות - עליה או ירידה. מבחינת הסגל, האופציה השניה נראתה הגיונית יותר, אבל שני גורמים גרסו אחרת. ראשית, באומגרט החדיר אמונה אדירה בשחקנים, ויש הטוענים שהוא אף התעלה על ברייטנרייטר. שנית, הונמאייר הודיע כבר בתחילת מאי 2018 על חזרתו. הקפטן הנערץ לא הצליח להתברג בהרכב ברייטון בפרמיירליג, והיה טבעי מבחינתו לשוב הביתה. "אנחנו מקבלים מנהיג עם איכויות נדירות", הצהיר קרושה.

והעונה הזו הזכירה מאוד את 2013/14, כי את הסיבוב הראשון סיימה פאדרבורן במרכז הטבלה, עם 26 נקודות לעומת 37 להמבורג המובילה. ההבדל היה כי המבורג הציגה כדורגל מכני ומשמים, בעוד פאדרבורן נתנה שואו על בסיס שבועי. היא פירקה את קלן 3:5, הביסה את היידנהיים 1:5 ואת דארמשטאט 2:6, וסיפקה פעמיים תיקו 4:4, וגם שיוויון 3:3. המסקנה היתה ברורה - אם מייצבים קצת את ההגנה, המקום בפלייאוף בהחלט בר השגה. כמו חמש שנים קודם לכן, המאמן והשחקנים לא דיברו על עליה באופן פומבי, אך הסכימו בינם לבין עצמם שהם חייבים לנסות. אחרי הכל, הם תמיד זזים לליגה אחרת, וירידה כבר לא היתה על הפרק.

בינואר קיבלו השאיפות האלה מימד טרגי, כאשר הבעלים האהוב פינקה הלך לעולמו בגיל 67. באומגרט וחניכיו נשבעו לתת מאמץ מיוחד על מנת להקדיש את ההישג לזכרו - ועמדו במשימה. הם נעזרו בקריסה מוחלטת (גם אם צפויה) של המבורג, ובחוסר היציבות של יתר יריבותיה על מנת לטפס בסופו של דבר למקום השני במחזור הלפני האחרון, עם 1:4 מוחץ על המבורג. הכל היה בידיים שלהם אתמול - ניצחון בדרזדן, ופאדרבורן עולה. בפועל, היא הפסידה, אבל גם אוניון ברלין לא הצליחה לנצח בבוכום. זה הגורל. זה היה כתוב בכוכבים. כמו ב-2014, סיימה פאדרבורן כסגניתה של קלן.

אז מה יהיה עכשיו? אם להאמין להיסטוריה, פאדרבורן תוביל את הטבלה בספטמבר, ואז תתרסק. הפעם אין לאן לעלות, אז היא מוכרחה לרדת, לא? אבל מי יודע - אולי רכבת ההרים הזו תיפסק, והיא תתקע יתד בבונדסליגה כדי להפוך לאטרקציה עבור האוהדים הנייטרלים. הרי אי אפשר לא להזדהות רגשית עם סיפור כזה.



עקבו אחרי יוכין בפייסבוק