1. 41 שנה, אבל מי סופר
סלובודן דראפיץ' ניגש למיחם והכין לו קפה שחור. מסיבת העיתונאים לכבוד גמר הגביע נקבעה לשעה 14:00 והוא הקדים. היתה לו חצי שעה להעביר. המתח עדיין לא ניכר בו והוא אפילו השתעשע. "אתה יודע איפה אנחנו הולכים הערב לאכול אחרי האימון? בג'פניקה של ברק אברמוב. רק שלא ישימו לנו משהו באוכל", לגם מהקפה וצחק. אבי קאופמן, מימים אחרים של הפועל חיפה, חלף על פניו והם נעצרו לשיחה. "אני עדיין לא מתרגש. יש עוד יומיים", אמר דראפיץ'. "אבל זה יבוא. כל העיר מחכה למשחק הזה יותר מחודש. אין רמזור שאתה לא עוצר ומדברים איתך על הגמר הזה. לא יודע אם יהיה מישהו ברחוב בנתניה ביום רביעי בלילה. מי שלא יהיה באיצטדיון יישב מול הטלוויזיה".
זו עונה שלישית שלו ושל שי ברדה במכבי נתניה. אם רוצים ללמד מהו גרף עולה בשיעורי מתמטיקה בבתי ספר שם ברדה הוא מורה לחינוך גופני, מה שהם עושים במכבי נתניה זו הדוגמא הכי טובה. ליגה לאומית במינוס תשע נקודות בעונה הראשונה והעפלה פנטסטית לליגת העל. פלייאוף עליון בעונה שעברה עם כדורגל שמח והעונה זה צריך להסתיים מבחינתם בתואר. "האמת שיוסי אבוקסיס ואנחנו כתף אל כתף כבר בעונה שלישית עושים דברים יפים מאוד", לחש דראפיץ' כשמאמן בני יהודה נכנס לאולם בתא הכבוד באיצטדיון רמת גן לקראת מסיבת העיתונאים של שניהם. "מכבי תל אביב והפועל באר שבע לוקחות את האליפות כבר שש שנים, אז מטבע הדברים המאמנים שלהן ובטח ברק בכר שעשה שלוש שנים אליפות זוכים בכל המחמאות. אבל יוסי ואנחנו נמצאים שם למעלה במקום טוב ביחד. עכשיו נשאר לראות מי ייקח את הגביע הזה".
מאוחר יותר מול התקשורת, דראפיץ' יגיד את המשפט שתפס את הכותרת. "אני ויוסי אבוקסיס כמו זוג נשוי. מכירים אחד את השני כל כך טוב, אבל תמיד אפשר להפתיע". דראפיץ' לא איש רגשן כשזה בא למקום האישי והפרטי שלו, אבל כשיש כל כך הרבה אנשים שמחכים שהוא וברדה יביאו את הגביע לעיר שלמה, כאן כבר זה הופך את הסיפור להרבה יותר דרמטי מבחינתו. הוא הגיע מנוביסאד לנתניה 10 שנים אחרי הגביע האחרון של מכבי נתניה. לא חשב שיקבע בה את ביתו, אבל 31 שנה הוא כבר חי בעיר. חי את התושבים. מכיר כל סמטה וכל רחוב. העיניים של אוהדי מכבי נתניה יהיו נשואות הערב אליו ואל ברדה והוא מבין את גודל האחריות וכובד השעה. את הגביע הזה, הצמד הזה שמחלק את דקותיו על הקווים מחצית-מחצית, רוצה גם בשביל הרזומה אבל בעיקר בשביל העיר. נתניה התפתחה וגדלה עם השנים. הדרימה כמעט עד מכון וינגייט והצפינה הרבה מעבר למלון בלו ביי המיתולוגי, שלא לדבר על הצד המזרחי שתיכף נוגע בכביש 4. אבל נתניה זה עדיין המרכז הישן, חוף הים, אותם אזורים בהם חגגו את הגביע האחרון לפני 41 שנים. דראפיץ' רוצה שהלילה ישתו שם בירות קרות כמו שהוא אוהב ויסגרו את מעגל הגביע שהוא כל כך רוצה להביא לעיר.
עוד בנושא
הערב: בני יהודה נגד מכבי נתניה בגמר גביע המדינה (20:45, ספורט 5)
רכבת ישראל הודיעה על היערכות מיוחדת לקראת המשחק בחיפה
בצ'יראי: "חשבתי שלהגיע לנתניה יהיה צעד אחורה, אבל זה היה צעד קדימה"
הבונוס של הזוכה: תתחיל בסיבוב המוקדמות השלישי של הליגה האירופית
2. אף אחד לא רוצה להיות פייבוריט
יש יתרון לאנדרדוג בגמר גביע. הפועל חיפה באה לטדי של בית"ר ירושלים ולקחה לה את הגביע מתחת לאף לפני שנה. מכבי תל אביב היתה פייבוריטית מוחלטת במשך שנתיים קודם, אבל בני יהודה, שהיתה אז קבוצת תחתית, ומכבי חיפה שקוטלגה כלוזרית, לקחו ממנה את הגביע. בני יהודה יכולה גם לספר על חצי הגמר העונה בו לא נתנו לה סיכוי אבל יובל אשכנזי צחק על כולם. בגמר הזה הערב הסיכויים שווים, אבל עדיין קיימת איזו תחושה שמכבי נתניה עדיפה וכנראה לא בצדק. "שום יתרון לא יהיה לנו אם יחשבו שאנחנו עדיפים וזה באמת לא כך", אמר אתמול שחקן במכבי נתניה. "בני יהודה ניצחה אותנו העונה ופעמיים נוספות זה נגמר בתיקו. אנחנו לא ניצחנו אותם העונה. יותר מזה, כולם אומרים שאנחנו משחקים כדורגל אטרקטיבי ושאנחנו משחקים כדורגל יותר התקפי, אבל מישהו הולך לטבלה? בני יהודה כבשו 53 שערים, מקום שני רק למכבי תל אביב. הם כבשו 9 שערים יותר ממכבי נתניה העונה, אז על מה בדיוק אנחנו פייבוריטים?".
הבריחה מלהיות פייבוריט וההיצמדות לרצון לבוא בעמדה נחותה הן אולי התרופה הכי טובה ללחץ הגדול. החל מההגעה של מכבי נתניה אמש לבית המלון בחיפה ועד היציאה ממנו הערב לאיצטדיון, התכנים שיעברו לשחקנים יהיו קשורים בצד המנטלי להורדת הלחץ והמתח. אם היה מקובל להביא איזה סטנדאפיסט, גם הוא היה מוקפץ למלון. בניגוד לבני יהודה שעשתה את זה לפני שנתיים ושחלק משחקניה הערב כבר זכו בגביע המדינה כשכפיר אדרי היה על הקווים כמאמן מחליף, במכבי נתניה סוחבים על הרגליים 41 שנה של תסכול.
לפני חמש שנים בגמר הגביע האחרון זה היה קרוב. נתניה היתה אז בליגה הלאומית ולמרות 22 אלף אוהדים באיצטדיון רמת גן היא הגיעה כאנדרדוג מובהק מול קרית שמונה שהיתה עדיין קבוצה מאוד חזקה. "יש הרבה הבדלים", אמרו אתמול בנתניה. "אנחנו מחכים לגביע הזה 41 שנה. בני יהודה זכו לפני שנתיים. אצלנו עיר שלמה, 180 אלף איש, מצפה ובני יהודה זו בעיקר השכונה שמחכה שלא לדבר על הבעלים שלנו שדיבר על הגביע הזה עוד לפני שהעונה החלה. מספיק היה לראות איך נחטפו אצלנו כל הכרטיסים תוך 24 שעות ועוד אומרים שהאוהדים שלנו קנו ליציע של בני יהודה. אצלנו הלחץ יותר גדול. נקווה שזה לא יתבטא בתחושה של שיתוק במגרש".
3. "פרלמן אמר: 'אתם לא יורדים מהדשא בלי הגביע'
"אומרים שבצ'יראי הכי חשוב. אומרים דני עמוס שחקן המפתח. אני הולך עם אולסק ומוחמד. אם הם יהיו טובים, אנחנו לוקחים את הגביע", לא במקרה בחר אלברט גזל ללכת על הקשרים. 16 שנים שיחק בבוגרים של מכבי נתניה. בין 1966 ל-1982. לדבריו, הוא הקדים את דור מיכה. "חלק גדול מהגולים של מוטל'ה שפיגלר ואחרי זה עודד מכנס ודוד לביא היו מבישולים שלי", הוא מזכיר. האמנת שיעברו 41 שנה, יותר מהגיל של הבן שלך רביד שבעצמו היה שחקן הקבוצה עד שתהיו קרובים שוב לגביע המדינה?"
"היינו גם בגמר לפני חמש שנים, אבל זה באמת נתון מדהים. לא הייתי מאמין בחיים שב-1978 ניקח גביע אחרון בעיר הזו שרק להיכנס אליה אז היה סיוט עבור הקבוצות שבאו לנתניה".
למה זה לא הצליח כל כך הרבה שנים?
"גביע ואליפות במקום כמו מכבי נתניה דורשים חומר מקומי. שחקני בית. בתקופה שלנו כולם היו מכאן. עם זהות ועם יכולת. היום בהרכב של מכבי נתניה אין בקושי שחקן בית אחד, ואנחנו מועדון עם מחלקת נוער מצוינת המון שנים. חסרים לי עוד שחקנים כמו אביב אברהם. ביום שנראה חמישה שחקנים מהבית בהרכב כמו במכבי תל אביב העונה, אז נדע שאנחנו במקום טוב ונכון".
מה אומרים לשחקנים ביום כזה?
"שמוליק פרלמן היה אומר לנו: 'אתם לא יורדים מהמגרש בלי הגביע. אין סרט אחר'. אני מקווה שנחזור בלילה הביתה מחיפה שמחים. אני אקח איתי באוטו את דוד לביא ומושיקו גריאני ונעלה זכרונות. אני מקווה שיפסיקו אחרי הערב הזה לדבר על הגביע האחרון מ-1978".
