השנה היא 2019 ואסור לכותב להשתמש בקלישאת נהג המונית. אתם בטח כבר יודעים מה זה - כשהעיתונאי מגיע לסקר אירוע בעולם ופותח עם קטע משיחה בינו לבין נהג המונית שהסיע אותו למקום המדובר. זה כל כך בנאלי עד שזה אסור לשימוש. אלא אם, כמובן, אתה כותב על מוניות; אם נשלחת למפקדת גט טקסי העולמית או לדיווח על מחירי האובר, למשל, אז קצת מותר.
השנה היא 2019 ואסור לכותב להשתמש בקלישאת רודי טי. אתם בטח כבר יודעים מה זה - המאמן שזכה באליפות ב-1994 ואז ב-1995, אחרי שזכה שוב בטבעת כנגד הציפיות, הקריץ למבקריו את אחד המשפטים הכי טובים אי פעם:
"אף פעם אל תזלזל בלב של אלוף".
אין שום דרך שהמשפט ייצא טוב בעברית, הפסקנו לנסות. הנה:
אבל כמו שיש תת-סעיף לקלישאת נהג המונית, גם למשפט הזה יש תת-סעיף: מותר להשתמש בו כשהוא משויך לקבוצה שהרגע הוכיחה את אמיתותו מול יוסטון. אותה יוסטון שב-1995 מאמנה, רודי טי, אמר עליה את אחד המשפטים הטובים בהיסטוריה. כל כך טוב, עד שהפך לקלישאה.
אז הנה, אחרי שהסברנו, אחרי שהפעלנו את תת הסעיף, הפעם מותר: אף פעם אל תזלזל בלב של אלוף.
לאלוף קוראים סטף קרי.
עוד בנושא:
"תפסיקו לזלזל בו, הוא חיה רעה": ב-NBA מהללים את האופי של סטפן קרי
גולדן סטייט ניצחה 113:118 ביוסטון ועלתה לגמר המערב
לברון ג'יימס יאשר? ג'יי בי ביקרסטאף עשוי לאמן את הלייקרס
לאורך הסדרה המסקרנת בין גולדן סטייט ליוסטון דירגנו את שבעת הגיבורים של כל משחק - כמו שעשינו בגמרים האחרונים. הדירוג לא התבצע אך ורק לפי יכולת אלא לפי מידת השפעה וגודל הסיפור. חובה עליכם להתווכח. משחק מספר 6, מסיימים.
1. סטפן קרי (בדירוג הקודם: 1)
הרי ברור שהיכולת של קרי, הכישרון הגולמי, הדיוק, היותו הקלע הכי טוב שאי פעם ראינו, השליטה המיתולוגית בכדור - ברור שכל אלו הם שמשמשים נשק כנגדו בסופי משחקים בהם הוא די נעלם, נחבא, לא מצליח לעבור את קווין לאב, מוותר על עוד מהלך. אנחנו כועסים על זה כמו שאנחנו כועסים כשלברון מוסר כדור חשוב לקייל קורבר. אנחנו חושבים בראש - הב לנו את הכישרון הזה, סטף, ואנחנו ניקח אותו לסל, התקפה אחר התקפה, ונסיים עם 73 נקודות ו-82% מעבר לקשת. אם אתה כזה, קרי, למה לא כל הזמן, נתהה, נשאל. ככה אנחנו - גם שלוש טבעות, שלו, של לברון, לא מספיקות לנו. אנחנו רוצים שהטובים ביותר בעולם יהיו כאלה בכל שנייה. אנחנו דורשים יציבות בלתי אפשרית. זה מאוד נדיר. דוראנט-נדיר.
אצל רוב הכדורסלנים בעולם הזה משחק של 20 נקודות לא יכול להיות משחק רע. אצל סטף משחק של 20 לרוב לא יכול להיות משחק טוב. בשלושת המשחקים הראשונים בסדרה מול יוסטון הוא לא עבר את ה-20. דוראנט, במקביל, התפרע בתשעת המשחקים האחרונים ששיחק בפלייאוף הזה, עם 36.1 נקודות בממוצע ו-51% פסיכיים מהשדה. "כל הפלייאוף הוא היה השחקן הכי טוב בליגה וסחב אותנו על הגב", אמר קרי הלילה, "אז המעט שאנחנו יכולים לעשות זה לתת לו גב היום".
בלי דוראנט היה ברור שהזרקור כולו יאיר על קרי. משחק 6, בחוץ, מול יוסטון הקשוחה, עם ספסל שקולע 10.5 נקודות - ביחד! - בממוצע למשחק בסדרה הזו. כדי לחזור למוד הספלאש של 2015, בעידן טרום-דוראנט, קרי זימן את גורלו בצורת נעליים. הוא הוציא מהגראז', לדבריו, את ה-1s שלו, הדגם מהעונה ההיא שבה שלט בליגה.
זו היתה מחצית מ-ח-ר-י-ד-ה שלו. הכי מחרידה שלו. בעיית עבירות, רק 5 זריקות, כולן החוצה, שלושה לייאפים של קטסל שפגשו בטבעת ולא ברשת והביאו סלים מהצד השני ו-0 נקודות במשחק הכי חשוב של העונה. 0! כשביצע את העבירה השנייה, פאול דבילי של שלוש זריקות לטובת הארדן, סטיב קר החליף אותו ושאל "איך אני יכול לסמוך עליך?". נו, ברור - עם כל הכבוד לבוגוט בחמישייה ולנעליים מפעם, 2015 כבר עברה ואת הגלגל אי אפשר להחזיר לאחור.
כך חשבנו.
לקרי יש אמונה תפלה - כשלא הולך, במחצית מחליפים נעליים. גם בסדרה הזו, בטח במשחק 5, היו לו מחציות ראשונות נוראיות שהשתפרו בהמשך. אבל הפעם הרגיש אחרת. "שלא נתתי לעצמי הזדמנות", הוא אמר. הוא השאיר את הדגם הישן על הרגליים ומה אתם יודעים - המחצית השנייה היתה פלאשבק. ספלאשבק.
הנקודות הראשונות הגיעו 9 דקות לסוף הרבע השלישי. ואחריהן המבול. הוא עקף את פול כאילו לא היה קיים, הארדן שלח ידיים ותרניות שלא דגדגו, וכשהרוקטס ראו שהבחור הקטן חוזר לעצמו, הם שמו עליו את האיש למשימות מיוחדות פי ג'יי טאקר. קרי צחק גם עליו, והסל השני הכי חשוב והשלשה הכי חשובה של המשחק, זו שלמעשה גמרה סיפור, נכנסו על הראש של השומר הכי טוב שהיה ליוסטון להציע.
קרי סיים עם 33 נקודות את החצי השני, כולל 23 ברבע האחרון - ליוסטון כולה היו 26.
ההורים היו ביציע, וכבר התחבטו מה לעשות ביום ראשון - הבן סטף והווריירס ישחקו את משחק 7 באוקלנד ובאותו היום הבן סת' והבלייזרס ישחקו את משחק 7 בדנבר. אבל סטף דאג לפוקוס של סת', מה שאכן מגיע, ובסיום המאמן הגאה סטיב קר שלח מסר לאבא ואמא קרי:
אם המשחק הזה לא יגדיר את הבן שלכם, אני לא יודע מה יגדיר אותו.
ואכן זה נראה כמו משחק הצהרתי של מישהו שאמר בעצמו שאין לו יותר מדי מה להצהיר. כי כישרון זה לא אופי, והלילה סטף נתן עוד הוכחה שהוא, ויש מעט מאוד כאלו בעולם, מחזיק גם בזה וגם בזה. על הדרך האריך עוד יותר את הרצף המטמטם שלו - קליעות עונשין רצופות ברבע אחרון של משחק פלייאוף: 76 מ-76! קלאץ', הא? ובסדרה בעייתית שלו עם בעיית קליעה שהתחדדה ככל שהזמן עבר, אחרי המחצית הגרועה בקריירת הפלייאוף שלו, לדפוק את המחצית הכי טובה שלו ואת הרבע האחרון ההיסטרי הזה. ידענו שלסטף יש ידיים נהדרות, ורגליים מתחזקות, וראש כדורסל נהדר.
אבל לבחור יש גם לב. חת'כת לב. אליך, לברון, קלישאתי שכמוך.
2. סטיב קר (בדירוג הקודם: 5)
לא סתם הגדיר קר את המשחק כאחד הניצחונות המרשימים של הקבוצה הזו, בואכה שושלת. במשך הריצה המדהימה הזו, חמש שנים אנד קאונטינג, קר לרוב לא זכה למחמאות הגדולות ביותר. ככה זה כשאתה נולד לקבוצה די מוכנה, עם כל כך הרבה כישרון, ושבקיץ אחד הוסיפה את אחד משני השחקנים הטובים בכדור הארץ. אה, ובקיץ האחרון הגיע עוד אולסטאר, כבר שכחנו.
אבל המשחק הזה, הסדרה הזו, גם על קר. זה היה מבחן עצום בשבילו, לנסות לנצח בחוץ ובסגל כה חסר עם שחקנים שכבר שכחו מה זה משחק חשוב, ופתאום צריכים לשחק. מהיום למחר. קר הגיע עם תוכנית - להשאיר את זה צמוד ולהלחיץ בסיום - וזה עבד. את הרבע הראשון, למשל, סיים קר עם בל, קוק, לוני, קליי ומקיני. מיד, ברבע השני, עלה עם לוני, איגי, ג'רבקו, קרי וליווינגסטון. תראו את השמות, תנסו להיזכר מתי החמישיות הללו שיתפו פעולה. אז במשחק כזה? ראוי להערכה. קר היה חי, ניסה, שלף, הגיב וניצח. מגיע לו.
3. הספסל של גולדן סטייט
בהמשך ישיר לסעיף הקודם: לקחת שחקני ספסל שקלעו ביחד 10.5 ולהוציא מהם 33. אני חשבתי שכדי לנצח גולדן סטייט תצטרך 70-80 נקודות מסטף וקליי. אבל הווריירס הגיעו חדים ובטוחים, והספסל לקח המון נקודות מהמכסה של קיי.די, במקביל להגנה פשוט נהדרת.
מספר 1: קוון לוני עם 14 ב-6 מ-8, ו-4 ריבאונד התקפה.
מספר 2: שון ליווינגסטון, שהזכיר יותר מכל, אפילו יותר מסטף, את השחקן שהיה ב-2015. 11 נקודות וכשהוא על הפרקט 14+ לווריירס. נפלא.
4. קליי תומפסון (בדירוג הקודם: 4)
המקום הרביעי זה לא בגלל שהוא לא הרשים - זה בגלל שהתרגלנו. נמשיך להתווכח של מי הקבוצה הזו בכלל, קיי.די או סטף, אבל שניהם, וכל שחקן בליגה, היו הורגים בשביל תומפסון. ביצועיסט, פינישר, סטאד. 10 מ-20 מהשדה, 7 מ-13 מעבר לקשת, זה שהחזיק את הקבוצה ברבע הראשון. כשממש קשה, לקליי פניתם, לא טעיתם.
5. אנדרה איגודאלה (בדירוג הקודם: לא דורג)
פייר, זה היה נראה מעליב. ביותר מדי התקפות הרוקטס פשוט נתנו לאיגי זריקות חופשיות מ-3. עם 5 מ-8 הוא גרם להם להצטער. כרגיל היו שם הרבה לב, הרבה הגנה, הרבה איגי. בסיום השווה אותו קר לבייביסיטר שגורם לך להיות רגוע שהשארת את הילדים איתו. "אנחנו לא מנצחים במשחק הזה בלעדיו", הוסיף. אנדרסטייטמנט.
6. ג'ראלד גרין (בדירוג הקודם: לא דורג)
עם כל הכבוד לאלו שבאו לפניו ולאלו שיבואו אחריו, כדור המשחק הזה צריך ללכת לגרין. יוסטון כבר הובילה ב-7 בתחילת הרבע הרביעי. הפרש השיא, והיה נראה שהמשחק בורח לווריירס. אבל גרין הדביק אותו בחזרה אליהם עם פריצה כושלת, הטחת שלשה חסרת אחריות ואיבוד כדור בשלושה מהלכים עוקבים ב-36 שניות. ד'אנטוני שלף אותו החוצה אבל זה כבר היה מאוחר מדי. הפער צומק, ואז סטף קרי.
7. הארדן/פול/ד'אנטוני/מורי
כשמדברים כדורסל, ומקצועיות, והיגיון, אפשר למצוא סיבות משנה מדוע יוסטון הפסידה את המשחק הזה, בבית, כשהיריבה בלי הכוכב שלה, ולחצי משחק בלי עוד כוכב שלה.
הכוכב הארדן קלע 35 אבל ויתר לעצמו בהגנה ולא הופיע כשזה חשוב.
כוכב המשנה פול היה נהדר אבל גם הוא היה חור דפנסיבי וגם הוא נעלם פתאום.
המאמן ד'אנטוני טעה כשהוציא את פול, בטח ליותר מדי זמן, ולא מצא תשובה למשחק המסירות של הווריירס.
אבל זה משהו מעבר, משהו כולל, ופה גם נכנס הג'נרל מנג'ר הבאמת-מבריק דריל מורי. וברור שהדברים נכתבים בדיעבד, כי רק ככה אפשר לגמרי להבין את תמונת המצב.
יוסטון של מורי היא קבוצה ממוחשבת. סגל שנוצר באמצעות נוסחאות. חמישיית אקסל. ואם בעונה שעברה ההפסד בסדרה היה בגלל שפול נפצע ובגלל 0 מ-27 מעבר לקשת - ואז יכולת לומר שזה קורה, שהמתמטיקה תתיישר, שהסגל היה חסר. ויכולת להאמין באמת המדעית הזו, של השלשות.
אבל הבעיה גדולה יותר וגם היא מתקשרת למשפט המדובר של רודי טי. הבעיה היא שבכל הטבלאות האלה, קטגוריות לצד קטגוריות, מספרים לצד מספרים, אין טור של "לב". אי אפשר למדוד את זה אלא באמצעות טבעות. ככה זה. כמה שטחי, כמה נכון. יש לך, או אין לך. ולא בכדי לד'אנטוני, פול והארדן, באיזה סדר שתרצו, אין את זה. וכל עוד דריל מורי לא ידאג גם לטור הזה בטבלה שלו, לגודל הלב, למידת הטבעת, נמשיך להתלהב ממנו בכל עונה מחדש, עד חודש מאי, ואז נכתיר מישהו אחר.
וזה אנליטי לגמרי.
ראויים לציון: דריימונד גרין עם עוד משחק של דריימונד גרין: 10, 8, 7, ולב מתפוצץ מחוץ לחולצה. השאר פחות.
orenjos@walla.co.il