כדורסל מענף אחר: גולדן סטייט מתקשה מול פי ג'יי טאקר ושחקני הפוטבול של יוסטון

סטיב קר היה פרשן מוצלח הרבה לפני שהיה מאמן מוצלח, והלילה (בין שני לשלישי) שוב לא הצליח לנצח את יוסטון רוקטס אבל הצליח לסכם את כל התורה על רגל אחת.

וכך אמר בסיום: "יש להם הרבה ליינבקרס בקבוצה. הם חסונים. אנחנו בנויים כמו שחקני כדורעף - גבוהים ורזים".

המנחיתים של גולדן סטייט כל כך עילאיים שגם אחרי כל זה הם הגיעו לשני מצבים שיכולים היו לכפות שוויון. אם אחת מהזריקות המצוינות של דוראנט (10 שניות לסיום) וקרי (5 שניות לסיום) היתה נכנסת אולי הבוקר היינו כותבים אחרת, אבל ברוב שלבי המשחק זה אכן נראה כמו תחרות בין קבוצות משני ענפים שונים.

עוד בנושא

יש סדרה! יוסטון כמעט שמטה יתרון גדול, אבל קבעה 2:2 בסדרה מול גולדן סטייט
מילווקי עלתה ל-1:3 על בוסטון עם ניצחון 101:113 בחוץ
אחרי הניצחון של יוסטון: הפרשנים מחמיאים לג'יימס הארדן, ומבקרים את תומפסון

אם מחפשים משתנה חשוב בסדרה הזו, פרט לזהות המארחת, נמצא אותו בטור הריבאונדים. בשני המשחקים הראשונים הווריירס רשמו 12+ ו-4+ על הרוקטס, והובילו 0:2. במשחק מספר 3 יוסטון הורידה 20 יותר והלילה ניצחה מתחת ללוחות 43:50 ועקב כך לוח התוצאות הכללי בסדרה בין קבוצת הפוטבול לקבוצת הכדורעף, אליבא ד'קר, עומד על 2:2.

ועם כל הכבוד לכל החבר'ה, בסדרה הזו יש שחקן פוטבול אמיתי אחד. אירוני, בהתחשב שהוא נפלט מה-NBA לפני הרבה שנים בטענה שאין לו עמדה מוגדרת. שהוא בין לבין. אז הנה, יש עמדה, קואץ' קר קבע. הכירו: פי.ג'יי טאקר, ליינבקר.

לאורך הסדרה המסקרנת בין גולדן סטייט ליוסטון נדרג את שבעת הגיבורים של כל משחק - כמו שעשינו בגמרים האחרונים. הדירוג לא יתבצע אך ורק לפי יכולת אלא לפי מידת השפעה וגודל הסיפור. חובה עליכם להתווכח. משחק מספר 4, מתחילים.

ועם כל הכבוד לחולוניה, הבחירה לא הגיעה מטעמים פרובינציאליים. זה באמת היה ניצחון שהגיע בעיקר בזכותו. בוקר המשחק התפרסם ראיון עם טאקר ב-"The Undefeated". הוא סיפר שם איך נדחה על ידי הליגה כי לא מצא את עצמו וחשב שהוא יהיה כוכב מיידי וינצח אנשים שצריכים להאכיל משפחות - זה לא עובד; הוא סיפר על חמש שנות הנדודים באירופה, כולל בישראל, ואיך שם למד מה זה כדורסלן מקצועני. "שם אכפת לאנשים מניצחונות", סיפר. שם גם סוף סוף שחרר את החלום וחתם בכסף של סנט פטרסבורג.

אבל אז הגיעה ההתעניינות מפיניקס והצעה לחוזה מינימום. דן מארלי הגדול לא יכול היה להוריד ממנו את העיניים. והלב. אבל הוא לא רצה ללכת. הוא לא רצה לאבד את הכסף של רוסיה תמורת מינימום באריזונה. האישה חשבה אחרת, הסוכן חשב כמו האישה, והנה פי.ג'יי שלנו שוב בארצות הברית. אבל הפעם הוא כבר מקצוען, זוכרים? מקרר שרוצה להאכיל משפחה.

במשחק הראשון בקריירה השנייה המשימה של טאקר היתה קשה: לשמור את הסופרסטאר של אוקלהומה סיטי, קווין דוראנט. הלילה, במשחק ה-618 שלו ב-NBA, כשכבר כולם שוכחים את השנים בהן הליגה חשבה שהוא לא ראוי לה, טאקר שוב חיכה לדוראנט. אף אחד לא באמת יכול לעצור את KD, אבל היי, ב-12 הדקות בהן נח טאקר במשחק מספר 3 דוראנט תפר 24, כך שיש כאלה שמצליחים יותר מאחרים. למעשה, יש כאלה שרוצים יותר מאחרים.

"אני לא יכול לחכות לשמור על דוראנט, ואף אחד לא רוצה לשמור על דוראנט", סיפר טאקר. "כולם חולמים לקלוע 30, סל ניצחון. לא, לא, לא, לא אני. אני אוהב את התפקיד שלי. אני אוהב את מה שאני עושה. זה נשמע משוגע, אבל זה החלום שלי. אני חי את החלום שלי - לשמור על קווין דוראנט במשחק פלייאוף".

על חלקו במשחק מספר 3 הוא כבר קיבל את תואר השחקן המצטיין ממאמנו ד'אנטוני. היום הוא מקבל את הכבוד הצנוע-הרבה-יותר - מקום 1 בטור זה. הוא לא הצליח לעשות חילוף עם ריברס ועל כן דוראנט זרק שלשה חופשית בסיום, ויוסטון כולה די נמסה ברבע הרביעי עם 1 מ-12 מעבר לקשת ואיבוד יתרון עד כדי זריקה לשוויון על הבאזר. ועדיין, ברבע האחרון הזה, כשהטילים הפסיקו להיכנס, טאקר הוריד חמישה ריבאונדים, שלושה מהם בהתקפה, הוסיף חטיפה משמעותית וגם ארבע נקודות על הדרך. במשחק בו בילה את רובו בעמדה מספר 5, טאקר, 1.96 מטר מלמטה למעלה ומימין לשמאל, סיים עם 17, שלוש שלשות, 50% מהשדה, 10 ריבאונדים, 5 בהתקפה (אף אחד לא הוריד יותר ממנו), 2 חטיפות וחסימה.

בטור הקודם נגענו בנקודת השלשות וה-DNA היוסטוני - תפגיזו, תפגיזו, תפגיזו. אתמול דריל מורי בטח התענג על 50 מטחים מעבר לקשת, אבל בטח עוד יותר על השורה של פי ג'יי ועל כך שהציל לרוקטס את המשחק. כי עם כל הכבוד, בכדורסל יש לגולדן סטייט יתרון. בפוטבול לא.

"אנשים שואלים למה אני משחק כזה חזק", אמר הליינבקר, "אני אומר שאני פשוט שמח להיות כאן. באמת".

האקים אולג'ואן קלע 40 נקודות בשני משחקי פלייאוף עוקבים והארדן היה אמור לצעוד בעקבותיו. זה לא קרה, אבל ג'יימס יתנחם בניצחון.

38 נקודות, 6 שלשות, 10 ריבאונדים, 4 אסיסטים, 2 חסימות. הסטפ-בק עבד, החדירות עבדו, אפילו סחיטות הפאולים המעצבנות מעבר לקשת - עבדו. ברבע האחרון פגע בעיקר בטבעת (1 מ-7 מ-3) אבל זה לא מוריד מעוד משחק עצום של הזקן. הוא שלט במשחק, הבריחה היתה בעיקר בזכותו והמהלך הכי יפה שלו במשחק היה בכלל מסירה מדהימה בעין עקומה. ומדממת.

ואגב דם, הוא היה כל כך יעיל שאפילו החזיר לדוקר האישון דריימונד גרין עם מרפק לראש במהלך שלשה שהוא, הארדן, לקח. הנקמה מוגשת קרה.

מזל טוב לילד שחוגג היום 34, והלילה סוף סוף חגג את היותו כדורסלן מוביל בקבוצה ששואפת לאליפות. זו היתה הופעה שמזכירה את ימיו הגדולים, לאו דווקא בנקודות (13) ובאסיסטים (5), אבל עם הרבה לב ורוע. האסל חשוב במתפרצת של גולדן סטייט שנגמרה בסל קל בצד השני, טראש טוק עם דוראנט, 2 ריבאונדים בהתקפה (8 בסך הכול). וכן, היה גם הדבר הזה. מזל טוב, יש לנו סדרה.

נעדר מהמחצית הראשונה, אבל הרבע השלישי שוב היה הרבה של KD. נהנה מאוד מהחמישיות הנמוכות, עם יתרון דו-ספרתי של סנטימטרים על כל שחקן ששומר עליו. ועדיין, זרק מעט מדי. לא חכם שסטף קרי, ביכולת הנוכחית, זורק יותר ממנו.

בואו נאמר את האמת: בכדורסל נטו יש שני שחקנים שהם מעל הסדרה הזו. שניהם, הארדן ודוראנט, קולעים יותר מ-35 נקודות בממוצע למשחק בארבעת המשחקים הראשונים של ההתמודדות. לפי ESPN, זה אף פעם לא קרה לפני כן.

דוח מצב כוכבים:
הארדן - 143 נקודות, 29 ריבאונדים, 20 אסיסטים.
דוראנט - 144 נקודות, 20 ריבאונדים, 18 אסיסטים.

דוח מצב סדרה:
גולדן סטייט - 448 נקודות.
יוסטון - 447 נקודות.

כיף.

זו סדרה בה כולם יסיימו על אדים, ולמעשה, אם מחפשים בכוח, יש רק שחקן ספסל אחד שיכול לשחק בדקות מהותיות, ומשחק, וזה הבן של דוק. אבא ראה ביציע את הבן עם עוד הופעה סולידית של 10 נקודות, 6 ריבאונדים ו-3 אסיסטים. איך אמר ד'אנטוני הלילה: "הוא אף פעם לא מתעייף, אף פעם לא רוצה לצאת. הוא שחקן מהסוג שעוזר לך לנצח". עזר.

זה שוב נגמר בהחטאה מייצגת, הפעם של שלשה נוחה, וזה התחיל טוב יותר, גם מבחינת נקודות (נגמר עם 30) וגם חדירות (בכל זאת החמיץ לייאפ, פעמיים). אבל: למרות השורה (30ֿ, 4, 8) זה לא הסטף קרי המוכר והטוב וזה שאמור להצעיד את הווריירס לטבעת שלישית ברציפות. הכול קשה יותר, חורק יותר. אולי עוד נראה אותו, ממש לא נופתע אם נראה אותו, אבל כרגע זה עדיין לא הוא.

מבין כל שחקני העילית של שתי הקבוצות קליי עד כה הוא סימן השאלה הגדול ביותר. נראה שמשהו קרה, השאלה מה?

הלילה קליי נראה פשוט מנותק, לא נוכח, 11 נקודות בים של טעויות. את צמד המשחקים בטקסס הוא סיים עם 3 מ-12 ל-3, 11 מ-31 מהשדה, ובמשחק מספר 4 הדבר החמור ביותר התרחש בצד השני של המגרש. קליי היה באנקר הגנתי והלילה היה חלש כמעט ברמת חור. הארדן תפר עליו שלשה ועבירה, במהלך העוקב הוא חטף עוד סל ופאול על הראש ורוב הריבאונדים שעפו מעליו נחתו בידיים של אחרים, אדומים. נעדר.

ראויים לאזכור: דריימונד גרין היה קצת מפוזר אבל המשיך להיות השחקן הכי יעיל של הווריירס בסדרה עם 5-10-15; איגודאלה עם +/- מזוויע של 17- לצד שלשת באזר חשובה; ליווינגסטון לא מוצא את עצמו ואת הדקות שלו; גם קאפלה; ולקינוח: על רקע היכולת של הבחור שמדורג שביעי, אפשר להתרשם ולהבין עד כמה חשוב אריק גורדון ליוסטון. גם ביום קליעות רע של 2 מ-12 מעבר לקשת הוא עדיין הגיע ל-20, ושוב, כשקר התכוון לליינבקרים, זה כוון גם לבחור הזה.

orenjos@walla.co.il