"תראו איפה הם משחקים, איך הם משחקים, אם הם משחקים". זוכרים את הציטוט המדהים הזה של ז'וזה מוריניו במסגרת המתקפה חסרת התקדים על מנצ'סטר יונייטד במסיבת העיתונאים אחרי ההדחה המביכה בידי סביליה בשמינית גמר ליגת האלופות במרץ 2018? המאמן הפורטוגלי ניסה לתרץ את כישלונו בסגל הבעייתי שקיבל, ובכך שנאלץ לבצע שינויים נרחבים ולנפות שחקנים לא ראויים.
"ניקוי האורוות" הזה נמשך גם בקיץ האחרון, ובין "הקורבנות" היה דיילי בלינד. מוריניו לא ספר את אחד השחקנים האינטליגנטיים והנבונים ביותר של השדים האדומים, ומיעט להשתמש בו במהלך השנתיים המשותפות באולד טראפורד. אז נכון, ההולנדי היה פצוע במשך שלושה חודשים בעונה שעברה, אבל גם כאשר היה כשיר הוא בעיקר צפה במתרחש מהספסל. השדים האדומים היו מאושרים כאשר אייאקס הסכימה לשלם תמורתו 16 מיליון יורו, כמעט הסכום שקיבלה ארבע שנים קודם לכן, על מנת להשיב את הבן הגולה הביתה. מבחינת מוריניו והיו"ר אד וודוורד, זו היתה מכירה חלומית של שחקן לא רלוונטי, אולם כיום נראית החלטתם מגוחכת למדי.
עוד בנושא:
אייאקס ניצחה את טוטנהאם 0:1 בחוץ במשחק הראשון בחצי גמר ליגת האלופות
טן האח: "יכולנו להשיג אפילו יותר". אריקסן: "עזרנו לאייאקס"
"קרויף היה מתנגד לחזרתו"
אתמול (שלישי) חזר בלינד לראשונה לאדמת אנגליה וניצח 0:1 את טוטנהאם בחצי גמר ליגת האלופות. תראו איפה הוא משחק, ואיך הוא משחק. הוא אחד הכוכבים המצטיינים בשורות הלהיט הגדול ביותר של הכדורגל האירופי, ונמצא במרחק נגיעה מהופעה היסטורית ומכוננת בגמר. בינתיים, מרקוס רוחו ממשיך לקבל שכר עתק באולד טראפורד בלי לדרוך על הדשא, וכריס סמולינג הוא ברירת המחדל של אולה גונאר סולשיאר במרכז ההגנה. מוריניו כבר מזמן לא שם, והאוהדים יכולים רק להביט בבלינד בקנאה. הם מבינים שפיספסו משהו.
למען האמת, גם באייאקס לא חזו את מימדי ההצלחה. לא כולם באמסטרדם הבינו מדוע היה צריך לשבור את שיא ההעברות של המועדון עבור שחקן בן 28. העיתונאי סימון זברטקרייס, שהיה מיודד עם יוהאן קרויף, העיר: "לו המאסטרו היה בחיים וממשיך להשפיע על אייאקס מאחורי הקלעים, הוא לא היה מאשר את העסקה הזו. היא היתה מנוגדת לחזונו". ואולם, זה בדיוק מה שאייאקס חיפשה - נסיון ומנהיגות. המאמן אריק טן האח והמנהל הספורטיבי מארק אוברמארס החליטו שחייבים להוסיף לסגל הצעיר והמוכשר גם שחקנים מבוגרים יותר על מנת ליצור תלכיד מנצח. לשם כך הובאו דושאן טאדיץ' מסאותהמפטון ובלינד.
אוברמארס אפילו ציין בגלוי: "שילמנו יותר מדי על דיילי, וכך אמרתי לו. הוא מבין את זה". במקביל, הוא הסביר בפשטות את המניע המרכזי: "ההחתמה של בלינד היתה חשובה גם עבור ההתקדמות המקצועית של דה ליכט. ראיתי שהוא נהנה לשחק עם דיילי בנבחרת". והמועדון קיבל את האקס בזרועות פתוחות. הוא אפילו יצר קליפ מרענן ומשעשע תחת הכותרת Daley's coming home, מעין פרודיה נהדרת על ההמנון של נבחרת אנגליה במונדיאל האחרון (וביורו 96').
השתיק את הספקנים. שוב
זה עבד טוב יחסית עבור שלושת האריות ברוסיה, ועובד אפילו טוב יותר באמסטרדם, אבל האוהדים היו סקפטיים למדי בהתחלה. טוב, בלינד רגיל להתמודד עם ספקנים. הרי בתחילת הקריירה ראו בו ביציעים סוג של כלומניק שמקודם רק בגלל נפוטיזם. אביו, דני בלינד, היה בלם אגדי שבילה 13 שנה באיאקס, הוביל אותה כקפטן והניף את גביע האלופות ב-1995, ונותר במערכת אחרי פרישתו. קידומו של דיילי, שגדל באופן טבעי באקדמיה, לסגל הראשון התרחש כאשר דני מונה לעוזר מאמן, ורבים חשבו שלא מדובר בצירוף מקרים. הבחור הצעיר לא הוערך, אוהדים לעגו לשגיאותיו הרבות.
היה דרוש חוסן מנטלי כדי להתגבר על הביקורת הארסית, ובלינד ג'וניור ניחן בחוסן הזה. הוא הוכיח את עצמו בהדרגה כשחקן כלבו נהדר במגוון תפקידים - מגן שמאלי, קשר מרכזי ובלם - והיה שותף לזכיה בארבע אליפויות רצופות. בעונת 2012/13 הוא נבחר לשחקן המצטיין מטעם האוהדים, הפך לדמות דומיננטית ביותר גם בחדר ההלבשה, וכאשר נפוצו הדיווחים על עזיבה אפשרית באביב 2014, הניפו האולטראס שלט מרגש ביציעי אמסטרדם ארינה: "תן לנו עוד עונה אחת".
ואן חאל טיפח, מוריניו ויתר
הבקשה הזו לא נענתה בסופו של דבר, כי בלינד זהר במונדיאל בברזיל בניצוחו של לואי ואן חאל. כבר במשחק הראשון הוא סיפק את אחד הבישולים הגדולים ביותר בתולדות נבחרת הולנד, כאשר שלח כדור ארוך מאוד לראשו של רובין ואן פרסי, בדרך ל-1:5 המהדהד על אלופת העולם ספרד. הכתומים דהרו לחצי הגמר, והיחסים בין המנטור לחניכו פרחו. ואם ואן חאל רוצה אותך במנצ'סטר יונייטד אחרי חוויה כזו, פשוט אי אפשר לסרב. זה הרגיש כמו העיתוי הנכון מבחינת בלינד לעזוב את עיר הולדתו ולנסות את מזלו בפרמיירליג.
במשך שנתיים, כל עוד ואן חאל היה על הקווים באולד טראפורד, זה גם הצליח. בעונתו הראשונה במנצ'סטר, הוא שיחק בעיקר בקישור, כי לשם כך הובא לקבוצה, וגם שימש מגן לעת צרה. לעומת זאת, ב-2015/16 העביר אותו המאמן לעמדת הבלם, וזה אף הניב פירות. השדים האדומים אולי ספגו ביקורת על סגנון משעמם מדי, אבל הם ספגו 35 שערים בלבד, וההולנדי היה שחקן מפתח במערך. "אני יכול למלא הרבה תפקידים, אבל כרגע מרגיש הכי נוח במרכז ההגנה. נפלא לראות את כל המגרש לפניי ולבנות את המהלכים מאחור", הוא הסביר.
מבחינה זו, הוא היה ייחודי בסגל. לא היו, וגם עכשיו אין, ליונייטד בלמים שיודעים להתחיל התקפות כמוהו. מוריניו העדיף להתעלם מכך ולזרוק את הכל לפח, אם כי בגמר הליגה האירופית מול אייאקס בכבודה ובעצמה שובץ בלינד כבלם, והקבוצה שמרה על רשת נקיה בניצחון 0:2. אלא שזו היתה רק תחנה בדרך לפרידה. הסוף ידוע, אולם עבור בלינד, כך מסתבר, זו היתה רק ההתחלה. "לא רציתי לעזוב את יונייטד ביוזמתי", הוא העיד והודה למוריניו על השנתיים. "למדתי ממנו רבות", הוא אמר. בלינד תמיד היה ג'נטלמן. גם זו היתה סיבה טובה להחזירו לאמסטרדם.
"אבא מתחיל לדאוג קצת"
אז, ביולי 2018, איש לא העלה בדעתו לאן הרומן המחודש מסוגל להתפתח. אייאקס לא בדיוק נהנתה מהחיים בארבע השנים ללא בלינד, ולא זכתה באליפות מאז עזיבתו. גם את העונה שעברה היא סיימה כסגניתה של איינדהובן, ולכן המטרה הראשונה לא היתה להעפיל לגמר אלא פשוט לעלות לשלב הבתים. שבוע בלבד אחרי שהוחתם, כבר שיחק בלינד מול שטורם גראץ בסיבוב המוקדמות השני. לאחר מכן, עברה החבורה של טן האח גם את סטנדרד ליאז' ואת דינאמו קייב. בשלב הבתים, היא סיימה פעמיים בתיקו מול באיירן מינכן, וזה נחשב הישג לא מבוטל, במיוחד לנוכח היכולת המרשימה. ובכל זאת, ניצחונות חוץ על ריאל מדריד ויובנטוס היו בגדר חלום מופלא. "זה מעל ומעבר לכל התחזיות האופטימיות", אומר בלינד, ויודע להוסיף בחיוך כי יש עכשיו מתח מסוים במשפחה.
הרי הגמר האחרון של אייאקס היה ב-1996, כאשר דני בלינד עדיין היה הקפטן. כאשר משווים את הקריירות של השניים בארוחות המשותפות, אהב האב לעקוץ את בנו: "אולי יש לך יותר משחקים בנבחרת ממני, אבל אף פעם לא תזכה בליגת האלופות כמוני". ובכן, זה כבר ממש לא בטוח. "אבא מתחיל לדאוג קצת", צחק דיילי לפני המפגש מול טוטנהאם. הדאגה הזו התגברה מאוד אתמול. הנציג הצעיר למשפחת בלינד עשוי כעת להגיע לגמר, וזו תהיה היסטוריה בכל קנה מידה.
שלושה זוגות בלבד של אבות ובנים זכו בגביע האלופות. הצמד המפורסם ביותר הוא, כמובן, צ'זארה ופאולו מלדיני, אשר חולקים יחדיו שש זכיות במדי מילאן. ריאל מדריד מתגאה במגן השמאלי מנואל סאנצ'יס שזכה ב-1966 ובבנו, הבלם מנואל סאנצ'יס, שהניף את הגביע ב-1998 וב-2000. לבסוף, אביו של סרג'יו בוסקטס הוא קרלס בוסקטס, אשר שימש שוער מחליף בברצלונה במשך כעשור, וראה מהספסל את הזכיה ב-1992. ג'ורדי קרויף היה יכול להיות מוזכר אף הוא, אך הושאל ממנצ'סטר יונייטד לסלטה ויגו כאשר השדים האדומים השלימו את הטרבל ב-1999. כעת יש למשפחת בלינד הזדמנות להצטרף לרשימה היוקרתית והמצומצמת הזו. "אני מחזיק לדיילי אצבעות, וגאה שהוא ממשיך להתפתח גם בגילו", אומר דני.
ואכן, נראה כי בלינד אפילו השתדרג העונה. הוא לא רק משמש סוג של עוזר מאמן על המגרש ומסייע לדה ליכט להשתדרג לרמה של כוכב אמיתי, אלא גם נוטל חלק קריטי בהנעת הכדור הנפלאה של אייאקס. אין העונה שחקן בליגת האלופות אשר מסר יותר כדורים לשליש האחרון של המגרש מאשר בלינד שניצב בפסגה עם 102. גם הסטטיסטיקה ההגנתית שלו מרשימה, במיוחד המופע אתמול מול התרנגולים שכלל ארבע חטיפות. הוא בטוח בעצמו, ומעביר את הביטחון הזה לחבריו הצעירים. ואולי הכשרונות העולים זוכים לרוב הכותרות, אבל גם לבלינד מגיע קרדיט עצום. המחיר הצדיק את עצמו, ובגדול. תראו איך הוא משחק ואיפה הוא משחק. אולי ב-1 ביוני הוא יהיה באיצטדיונה של אתלטיקו מדריד. נותר רק עוד צעד אחד בגומלין.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק