בוריס קליימן: "חוץ מאובארוב ואניימה לא הגיעו לפה שוערים יוצאי דופן"

בווידאו: חלק מביצועיו של קליימן בקפריסין

"זאת השנה הראשונה שבה אני משחק בחו"ל. הייתי צריך את זה לנפש, לשקט ובשביל המשפחה. זה עושה לנו רק טוב. לא מזמן אשתי ליאן אמרה שהיא מתגעגעת לארץ, אז הגענו לארץ לכמה ימים של חופשה והיא כבר רצתה לחזור לקפריסין. יש שלב בחיים שבו עם כל הלחץ והטירוף בארץ, ואני הייתי 4 שנים בבית"ר, טוב לעשות את השינוי הזה".

בגיל 28, בוריס קליימן עובר את העונה הראשונה שלו מעבר לים. אחרי שנה לא פשוטה בבית"ר ירושלים הוא החליט בקיץ על שינוי ועבר עם אשתו והילד לקפריסין, לפראלימני, בחר להחליף אווירה מקצה לקצה. לא רק עם הנפש הוא מרגיש טוב: "אני מרוצה מקצועית מהעונה הזאת", הוא מספר, "לא שיחקתי אמנם 8-9 משחקים בגלל פציעות, אבל הפידבקים שאני מקבל ממאמני שוערים כאן מאוד חיוביים. הייתה לנו עונה מוזרה, התחלנו רע מאוד, חטפנו כמות אדירה של שערים במשחקים הראשונים ורק לאחר מכן התייצבנו. גם כקבוצה אנחנו משחקים טוב, אבל מאבדים נקודות על טעויות שלא צריכות לקרות".

השנה השוערים הישראלים ייצרו עניין יותר מכל תפקיד אחר. כאלה שלא האמינו בהם פתאום פרחו.

"היה שינוי, חלק ירדו וחלק עלו. כאלה שהיו מתחת לרדאר והיו מחליפים או אפילו שוער שלישי קיבלו את ההזדמנות ולקחו אותה - איתמר ניצן, לבקוביץ', לויטה. לא רק זה, צריך לציין את אריאל הרוש בנבחרת. הוא היה חודשיים בחוץ בבאר שבע ונתן משחקים אדירים בנבחרת, אנשים לא מבינים כמה זה קשה, כמה זה מלחיץ לעמוד בשער נבחרת מול נבחרות חזקות אחרי חודשיים שלא שיחקת בקבוצה. ההתמודדות המקצועית והמנטאלית שלו הן משהו שראוי להערכה. בכלל, כל העונה הזאת של השוערים הישראלים, פתאום רואים שאם מאמינים בהם מקבלים רק דברים טובים".

איתמר ניצן שהחליף אותך בבית"ר הוא סיפור סינדרלה קלאסי.

"ברור. כאחד שהיה 4 שנים בבית"ר אני יודע כמה לא פשוט כל מה שהוא עבר ועובר. לחוות בעיות מקצועיות אישיות בתוך כל הלחץ במועדון זה לא נורמלי לפעמים. בהתחלה הביאו את גורש, עד שאיתמר קיבל הזדמנות והפך לשוער ראשון הודיעו ששטקוס חתם. זה יכול לשבור שוער. להחתים זר בתקופה כזאת של העונה זה לבוא להגיד לך שאתה לא מספיק טוב, שלא משנה מה תעשה המשבצת תפוסה. הוא נלחם על השם והקריירה שלו ובסוף הביא למצב שאולי הוא אפילו יישאר ושטקוס לא יהיה. זה רק מוכיח שאם תיתן לשוער הישראלי ביטחון הוא שווה את זה. תסתכלו טוב, חוץ מאובארוב בזמנו או אניימה לא הגיעו לכאן שוערים יוצאי דופן, שלא היה שווה לשים במקומם שוערים ישראליים".

התאמנת לא מעט עם עומרי גלזר. הוא התחיל בחיפה כשוער הבא והיום כמעט שכחו ממנו.

"כי זה לא יכול לעבוד ככה. מה שקורה איתו אומר הכל. שוער צריך ביטחון, לשחק בלי לפחד שאם לא יהיה טוב יחליפו אותו, הוא צריך לשחק קבוע בשער במשך תקופה ארוכה ולא לחשוש לעשות טעויות. מי שחושש לא יכול להיות טוב. אין מה לעשות, שוער עושה טעויות, משלם מחיר כשוער צעיר, מתמודד, לומד וכך הוא מתחשל והופך לטוב יותר. אני התאמנתי עם גלזר, הוא שוער מעולה עם כל הנתונים שצריך כדי להיות מהבכירים כאן אבל בלי ביטחון זה לא יקרה. אי אפשר עם הזיג-זג הזה. בחודש הראשון בחיפה אמרו עליו הדבר הבא ואחרי כמה טעויות הוא כבר לא טוב? זו בדיוק כל הסיטואציה של השוערים, מהר מאוד אתה על הגובה או שאתה נשרף, זה לא יכול להצליח ככה".

מבחינת קליימן, הדוגמה לא מסתיימת כאן. "קח את דה חאה", הוא מוסיף, "שנה ראשונה באנגליה הייתה לו רעה מאוד. הוא כבר ירד לספסל, באיזשהו שלב היה שוער שלישי. בעונה השניה נתנו לו את הביטחון לשחק קבוע, לעשות טעויות ולא לפחד, הוא התייצב והוא היום אחד השוערים הטובים בעולם".

בוא נחזור לעונה שגרמה לך לצאת לקפריסין, העונה האחרונה בבית"ר.

"מצד אחד, ברמת התוצאות זאת הייתה השנה הכי טובה שהייתה לנו. מצד שני, מבחינתי עברתי נפשית עונה קשה. יכול להיות שבדיעבד הייתי צריך לעזוב כשהתחיל כל הבלגן מול טביב ועם כל המסרים שהעבירו לי מהתקשורת, אבל לא קמים יום אחד ומחליטים שעוזבים את בית"ר ירושלים. האמנתי שדברים ישתנו, טעיתי כשנשאבתי לכל המאבק מול טביב. המשחקים בתקשורת והרצון להוריד את הערך שלי במו"מ הפכו את העסק למלוכלך וכזה שלא היה ממנו דרך חזרה".

תוך כדי העונה נכנסת לאלי אוחנה וביקשת שיחליפו את מאמן השוערים עמי גניש ויחזירו את גיא סולומון והוא סילק אותך מהחדר. יכול להיות שטעית שהתעסקת בזה?

"כל מה שהייתי עושה כנראה שלא היה עוזר. כל העזיבה של סולומון הייתה בהפתעה, מקצועית מאוד התחברתי אליו וכשראיתי שמשהו לא עובד רציתי שינוי שיעזור לי ולקבוצה, לא שום דבר אחר. כשמסתכלים אחורה אולי לא הייתי צריך להתעסק בכל זה, אבל בזמן שאתה שם, על כל האמוציות, הלכלוכים מסביב וכל מיני שקרים שממציאים עליך, אתה מנסה לעשות פעולות ולמצוא פתרונות כדי שיהיה יותר טוב. למדתי מהשנה הזאת, צריך לדעת להתנתק ממה שמסביב ולהתעסק נטו בכדורגל, במיוחד בבית"ר עם כל הרעש סביבה".

מה התכניות לעתיד?

"מקווה להישאר בחו"ל. השם של הכדורגלן הישראלי הוא לא משהו, אם הייתי בא מספרד או סרביה זה היה הרבה יותר קל. אני צריך לתת כמה שנים טובות ברמות של קפריסין-יוון כדי להתקדם הלאה לקבוצה בכירה. שוב, אני מקווה להישאר בחו"ל בשנים הבאות, אבל זה כדורגל ואולי אמצא את עצמי בעונה הבאה בארץ. הכי חשוב לי להמשיך להתקדם, זאת שנה משמעותית בקריירה שלי ואני רוצה לעשות קפיצה רצינית בשנים הבאות, גם ברמת הקבוצה וגם לחזור לסגל הנבחרת".

שוערים מדברים היום על הנבחרת כמשהו אפשרי, כשכבר אין יד של סוכנים וקשרים שמעורבים בהחלטות.

"לכל מאמן יש את סגנון השוערים שהוא אוהב וזה לגיטימי. מה שכן, מרגיש שהפעם זה אמיתי והשיקולים הם נטו מקצועיים ולכולם יש סיכוי. לא באו לראות אותי בקפריסין כי אני לא בקבוצה בכירה כאן וזה לגיטימי, אני בטוח שאם אשחק בקבוצה בכירה יותר בקפריסין, יוון או מדינה אחרת יבואו לראות אותי ויעקבו אחריי. יש לי סבלנות, התבגרתי והתחשלתי בשנה-שנתיים האחרונות, אני מרגיש בשל ובוגר יותר להמשיך קדימה את הקריירה".

תפקיד עם שריטה רצינית בחרת.

"ברור, ראית שוער שפוי? אין דברים כאלה, כל בן אדם נורמלי שיבואו מולו יברח, אנחנו קופצים להם עם הראש לתוך הרגליים. אם תסתכל עליי מקרוב תראה כמה צלקות ופנסים קטנים יש לי ממכות שספגתי בפנים, מברכיים של שחקנים ומכל חלק ברגל. נכנסו בי מכל כיוון ואנחנו ממשיכים לקפוץ להם לרגליים, זה נראה לך נורמלי? זה מה שבחרנו, זה כבר חלק מהחיים".

היום כל שחקן ממשפחה שנמצאת דור שלישי בארץ מוציא דרכון אירופאי. אתה נולדת באוקראינה, מה איתך?

"איפה, אני אפילו דרכון אוקראיני אין לי, עלינו כשהייתי קטן אבל הם לא אישרו להחזיק שניים, או אוקראיני או ישראלי. חוץ מזה, אוקראינה מחוץ לאיחוד וקשה להוציא דרכון אירופאי דרכה. אני תמיד אומר שחוץ מהמבטא והר' בדיבור לא יצא לי כלום מזה שנולדתי שם".