פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        קפיצה בלתי רגילה: השחקנים שמסוגלים להיות שוברי שוויון בפלייאוף

        גאסול יכול להתברר כגורם מכריע, מידלטון מסוגל להעביר הילוך, הייוורד מראה סימני חיים, וטאקר הוא אולי הכלי הכי משמעותי של יוסטון נגד גולדן סטייט. חמישה שחקנים שנראו פחות משמעותיים בעונה הרגילה, אבל עשויים לשנות את הפלייאוף

        קפיצה בלתי רגילה: השחקנים שמסוגלים להיות שוברי שוויון בפלייאוף
        עריכת וידאו: מתן חדד

        בווידאו: סיכום סטטיסטי של העונה הרגילה

        הלילה מתחיל הפלייאוף, והתחושה המרכזית היא שאנחנו לא ממש מכירים אף אחת מהקבוצות שתהיה שם. מבין 16 המעפילות, יוטה היא היחידה שאמורה להיראות פחות או יותר כמו הקבוצה מהפלייאוף שעבר. כל השאר, מבין אלה שלקחו חלק בפוסט סיזן גם בשנה שעברה, עברו שינויים פרסונליים או מבניים משמעותיים, אפילו גולדן סטייט זו לא אותה קבוצה עם הנוכחות הדומיננטית של דמרכוס קאזינס. בהתאם לכך, קשה מאוד להעריך איך ייראו רוב הקבוצות ויש הרבה מאוד שחקנים שיוכלו להשפיע באופן משמעותי על הפלייאוף הזה. היום נתמקד בחמישה שחקנים מעניינים במיוחד מכמה מהקבוצות היותר בכירות בפלייאוף, שחקנים שרובם לא היו מניות בטוחות לאורך העונה אך יכולים להיות שחקנים משמעותיים מאוד בפלייאוף.

        עוד בנושא

        גולדן סטייט וקרי בעקבות שיאים חדשים, כספי בודד: מספרי הפלייאוף
        שבעה משחקים בשעות נוחות: לוח הזמנים המלא של פלייאוף ה-NBA
        אל תהיו חכמים בדיעבד: הצביעו איך ייראה הסיבוב הראשון בפלייאוף

        מארק גאסול, טורונטו ראפטורס (רויטרס)
        הוא רק נראה זניח. מארק גאסול (צילום: רויטרס)

        מארק גאסול (טורונטו)

        לטעמי, מדובר באחד משחקני המפתח של הפלייאוף, מי שיכול להכתיב את ההיררכיה במזרח. הסנטר הספרדי בן ה-34 הגיע לטורונטו לקראת הדדליין ובמבט שטחי ניתן לחשוב שלא יצר שינוי דרמטי אצל הראפטורס. הוא תפס מקום בחמישייה, אבל הסתפק במספרים צנועים של 9.1 נקודות, 6.6 ריבאונדים ו-3.9 אסיסטים ב-25 דקות משחק. אך הנתונים הקבוצתיים מתחילים להראות את ההשפעה שלו: הנט רייטינג של גאסול ב-26 המשחקים שלו בטורונטו הוא של 15.3, גבוה משמעותית מהנט רייטינג העונתי של סטף קרי, שמוביל את הליגה בתחום. בדקות בהן גאסול שיחק, ההתקפה של הראפטורס הייתה טובה מההתקפה הטובה בליגה וההגנה שלהם הייתה טובה מההגנה הטובה בליגה.

        גאסול מרגיש מאוד בנוח לקחת שבע זריקות במשחק, ומצליח להשפיע מאוד על משחק ההתקפה של טורונטו גם כך. הוא משחק רחוק מהסל, מניע את הכדור, מקבל רק החלטות טובות ושיתוף הפעולה שלו עם קייל לאורי דומה לזה שהיה לו עם מייק קונלי. הוא הופך את טורונטו לחכמה וקבוצתית יותר. החשיבות ההגנתית הגדולה ביותר של גאסול תהיה בסגירה של ג'ואל אמביד בסיבוב השני הפוטנציאלי. עד כה הוא השחקן שעשה לאמביד את החיים הקשים ביותר ב-NBA, בחמישה מפגשים בין השניים, כולל שניים השנה, הקמרוני עוד לא קלע יותר מ-15 נקודות. איום הקליעה מבחוץ של גאסול יכריח את אמביד להתרחק מהצבע בהגנה, מה שאומר שהסנטר הספרדי יוכל להקשות על אמביד להביא לידי ביטוי את היכולות שלו בצבע בשני צידי הפרקט.

        החמישייה שכוללת את גאסול, לאורי, דני גרין, קוואי לאונרד ופסקל סיאקם עשויה להיות הטובה ביותר במזרח, חמישייה עמוסה בנסיון, כישרון, חוכמת משחק, יכולת מסירה, קליעה מבחוץ והגנה איכותית. היא לא קיבלה מספיק זמן הרצה, אך בחודש אפריל כבר ניתן היה לראות את התיאום שמתחיל להיווצר. גם על הספסל מתחילה להיווצר כימיית פיק נ' רול בין פרד ואנווליט לסרג' איבקה, ובאופן כללי נדמה שהגרסה הנוכחית של טורונטו מתחברת בדיוק בזמן. גאסול יכול להתברר כגיים צ'יינג'ר השקט של המזרח.

        כריס מידלטון, מילווקי באקס (AP)
        לא נראה כמו אולסטאר, אבל יכול בקלות להציג יכולת של כזה. כריס מידלטון (צילום: AP)

        כריס מידלטון (מילווקי)

        מוזר לדבר על כוכב המשנה של קבוצת העונה הרגילה הטובה ב-NBA, שחקן שהשנה הפך לאולסטאר, כמניה לא מספיק בטוחה. אבל מבחינתי מידלטון לא היה בשיאו השנה. היו לו יותר מדי תקופות שהוא לא פגע, הוא נטה לקחת זריקות קשות בכוח ובלא מעט מקרים נראה היחיד במילווקי שלא נמצא בתוך שטף המשחק. אחוזי הקליעה שלו היו מהנמוכים בקריירה מכל הטווחים. הוא עדיין שחקן כל כך מוכשר ומגוון שזה הספיק כדי להיות מספר 2 ראוי לחלוטין בקבוצה גדולה, אבל בשביל לצלוח את המזרח סביר שמילווקי תזדקק ממנו ליותר.

        הנקודה היא שיש לו יותר, יש לו הילוך נוסף, של סופרסטאר של ממש. הנה, למשל, המספרים של מידלטון בהפסד 4:3 לבוסטון בסיבוב הראשון בשנה שעברה: 24.7 נקודות למשחק ב-59.8 אחוזים מהשדה, כולל 3.6 שלשות ב-61 אחוזים. אותה בוסטון, עם הגנת הברזל שלה וכלים ייעודיים להתמודדות עם יאניס אנטטוקומפו, צפויה לחכות לבאקס בסיבוב השני. יכול להיות שמייק בודנהולזר יזדקק לאותו מידלטון מהפלייאוף הקודם כדי להתמודד עם הסלטיקס, בטח אם מלקולם ברוגדון לא יחזור לסיבוב השני. הבשורה הטובה היא שהחודש האחרון היה הטוב ביותר של מידלטון העונה, ואולי הוא מעיד על שחקן שיודע להביא את עצמו לשיא בזמן הנכון.

        גורדון הייוורד, בוסטון סלטיקס חוגג (רויטרס)
        יהיה האקס פקטור של בוסטון? הייוורד (צילום: רויטרס)

        גורדון הייוורד (בוסטון)

        אחד הסיפורים העצובים של העונה הרגילה היה חוסר היכולת של הייוורד להתקרב ליכולת של לפני הפציעה הקשה שגרמה לו להחמיץ את כל העונה שעברה. בשלב די מוקדם של העונה בראד סטיבנס החליט להוריד את הייוורד לספסל, והוא אפילו לא היה המחליף הבכיר של הסלטיקס כי ג'יילן בראון היה טוב וחשוב ממנו. הוא סיים את העונה עם 11.5 נקודות, 4.5 ריבאונדים ו-3.4 אסיסטים, מספרים של שחקן שביעי סביר במקרה הטוב. לאורך העונה חיכינו להתאוששות, עד שהתייאשנו והתחלנו להשלים עם מציאות בה גורדון הייוורד לא יהיה שחקן משמעותי, לפחות לא השנה.

        אבל משהו מתחיל לזוז בשבועות האחרונים. הוא קלע בספרות כפולות בכל שמונת המשחקים האחרונים של העונה הרגילה, אחרי שלא היה לו רצף של יותר מארבעה כאלה לאורך העונה. בשבעת האחרונים הוא קלע לפחות ב-50 אחוזים מהשדה, כולל משחק של 9 מ-9 מהשדה בקרב על הביתיות מול אינדיאנה. הוא צבר את הנקודות במשחק הזה בשלל דרכים - ניצול מיס-מאצ'ים, חדירות מתוך שטף ההתקפה, זריקות מבחוץ, מתפרצות. זו הייתה תזכורת גם לכמה טוב הייוורד היה לפני הפציעה וגם לכך שהוא מכיר את המערכת של בראד סטיבנס ויכול להשתלב נהדר בתוכה. מרכוס סמארט פצוע וכנראה יחמיץ את שתי הסדרות הראשונות, מה שהופך את הצורך בתרומה עקבית של הייוורד להרבה יותר גדול מבחינת הסלטיקס. סטיבנס יחליט האם להחזיר אותו לחמישייה או לשמור אותו כיוצר המרכזי של היחידה השנייה, שאלת המפתח היא אם הוא יהיה מספיק טוב גם כדי לסיים משחקים.

        גארי האריס, דנבר נאגטס (AP)
        כמה שקט, ככה חשוב. גאריס האריס (צילום: AP)

        גארי האריס (דנבר)

        אחד הנעלמים הגדולים של העונה, מה שעבר מתחת לרדאר כי דנבר הסתדרה מצוין בלעדיו. בעונה שעברה האריס היה השחקן השני באיכותו ובחשיבותו של הנאגטס, סקורר יעיל ושומר נהדר שיצר תיאום מושלם עם ניקולה יוקיץ' בחיתוכים שלו. השנה ג'מאל מורי תפס את מקומו גם בהיררכיית החשיבות וגם בתיאום עם יוקיץ', בזמן שהאריס גרר פציעות וחלק גדול מהזמן לא תפקד גם כששיחק. הוא צנח מ-17.5 ל-12.9 נקודות, מ-48.5 ל-42.4 אחוזים מהשדה, מ-39.6 ל-33.9 אחוזים משלוש ומ-1.8 חטיפות למשחק לחטיפה אחת.

        דנבר היא הקבוצה שהכי קשה להעריך כיצד תיראה בפלייאוף, גם בגלל שהיא חדשה בצמרת וגם בגלל שהיא קבוצה יוצאת דופן שבנויה סביב שחקן יוצא דופן. הבשורה הטובה מבחינת מייק מאלון היא שלמרות עונה של 54 ניצחונות במערב הצפוף, יש לקבוצה שלו עוד מקום רב לשיפור. פול מילסאפ היה מאוד לא עקבי, וויל בארטון היה פצוע לחצי עונה ולא ממש תפקד כשחזר ובעיקר האריס הפך ממספר 2 איכותי לשחקן רוטציה שולי. אם השלושה האלה ישחקן בפלייאוף ברמה שמתקרבת ליכולת שלהם בשנתיים הקודמות, דנבר תוכל להיות קבוצה מגוונת ועמוקה שקשה מאוד להתמודד איתה. האריס הוא החשוב מבין הנעלמים, גרסה מוצלחת שלו תהיה אופציה שלישית חשובה בהתקפה ותקבל את המשימות ההגנתיות הקשות ביותר.

        פי ג'יי טאקר, יוסטון רוקטס, שומר על סטפן קרי, גולדן סטייט ווריירס (AP)
        שחקן מפתח, בעיקר מול גולדן סטייט. פי ג'יי טאקר שומר על סטף קרי (צילום: AP)

        פי ג'יי טאקר (יוסטון)

        בסופו של דבר תגיע הקבוצה שפשוט תשלח דאבל-טים קבוע אל ג'יימס הארדן. המזוקן הוא הנוגדן הטוב ביותר שנראה בעידן החדש גם להגנה השמרנית של יוטה וגם לחילופים האוטומטיים של גולדן סטייט. הוא מעוניין במצבים של אחד על אחד ואם יביא לפלייאוף את היכולת מהעונה הרגילה הוא אפילו לא יצטרך לטרוח להכריח חילוף שיארגן לו שומרים פחות טובים. הוא קולע על כל מי שמתחשק לו. כששחקן מתנגד לכל הגיון מוכר, צריך הגיון חדש, ובמקרה הזה פשוט להוציא לו את הכדור מהיד בכל מחיר. אם לא קווין סניידר, אז סטיב קר כבר הוכיח יכולת להתאים את עצמו הגנתית ליריבות ספציפיות ובעיקר לנצל את החוליות החלשות בהתקפה שלהן. החוליה החלשה בהתקפה של יוסטון היא פי ג'יי טאקר.

        דרך מדהימה עשה טאקר מאולם הפחים למעמד של שחקן מפתח בקונטנדרית לגיטימית ב-NBA. מייק ד'אנטוני לא יוכל לוותר עליו השנה כי ההגנה תקרוס לחלוטין בלעדיו. בלי טרבור אריזה אין לו תחליף, אין סטופר אחר, אין בסגל של הרוקטס מי שיכול להתקרב להטריד את קווין דוראנט, למשל. אבל זה אומר שהיריבות של הרוקטס ינסו לנצל את החולשה ההתקפית של טאקר. הוא קולע שלשות ב-37.7 אחוזים סבירים, אבל הוא זקוק לזמן רב לשחרור הכדור, הוא זורק בעיקר מהפינות והוא מתקשה מאוד לבצע פעולות עם הכדור. הוא זרק רק 89 זריקות השנה מתחת לסל וקלע אותן ב-49.4 אחוזים, מקום 303 מתוך 309 שחקנים שזרקו לפחות 70 זריקות כאלה. הוא מדורג בין האחרונים גם בכמות חדירות פר דקה. מה יקרה כשתגיע הקבוצה שתכריח אותו ליזום ו/או לזרוק 15 שלשות למשחק? בפלייאוף אתה טוב כמו החוליה החלשה שלך, כדי שיוסטון תהיה טובה סביר מאוד שטאקר יצטרך להוכיח יכולת לעשות הרבה יותר מהרגיל עבורו בהתקפה.