להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי: מי תקשה על גולדן סטייט בפלייאוף?

עוד עונה רגילה מתקרבת לקצה, ומפנה מקום לעונה האמיתית שבפתח. גולדן סטייט מביטה מפסגת המערב למטה, ורואה דבוקה קטנה של טוענות לכתר מתכוננות לקרב. בעיניים טרוטות, עם קילומטראז' ארוך מאחוריהם, הווריירס עדיין פייבוריטים מובהקים בכל מאץ'-אפ שיזדמן להם, עם יתרון ביתיות או בלעדיו. אבל זה לא מעניין, כבר היינו בסרט הזה. בואו ננסה לדמיין עולם שבו מישהו קם ומביס את הדרקון - מי הוא? ואיך הוא יעשה את זה?

מעבר לקילומטראז', על אף הדומיננטיות שלה, היו לגולדן סטייט גם לא מעט נפילות במעמדים לחוצים. אולי זה סגנון המשחק, אולי זה היעדר הניסיון בקלאץ' בשביל קבוצה שלא רגילה לחוות הרבה משחקים צמודים במהלך העונה, ואולי זה משהו אחר. איכשהו הווריירס יכולים להראות שבריריים כמעט ביחס לכל מה שהם השיגו.

לפניכם רשימה חלקית ביותר של קבוצות המסוגלות לנצל את אחת מנקודות התורפה של האלופה, ואם המזל ישחק להן, אולי אפילו להפתיע אותה ליותר ממשחק אחד.

עוד בנושא

הארדן MVP, ואיפה דוראנט ישחק בעונה הבאה? סקר השחקנים הגדול
קרי חגג את הלילה ההיסטורי של גולדן סטייט: המוטיבציה המיוחדת
שחקן ההגנה, המאמן, הרוקי והמשתפר של העונה: הבחירות שלנו

עם כל הניסיון, ג'יימס הארדן בכושר על-אנושי, כריס פול סביר (ובעיקר בריא), ושיטה חלוצית שמוביל מייק ד'אנתוני, אפשר שאלה הרוקטס שמאיימים על קר והחבורה יותר מכולם. אם אחת מאותן 27 שלשות היו נכנסות באותו משחק 7 מקולל, אולי היינו מדברים עכשיו על דרכים להביס את יוסטון בתור האלופה המכהנת. קל לשכוח. ההיסטוריה הרי נכתבת על ידי המנצחים.

הרוקטס הוכיחו שהם מסוגלים להוציא את גולדן סטייט מהשטף ההתקפי שלהם, למשחק המבוסס על בידודים, שם הניסיון עומד לצדם. הרוטציה של גולדן סטייט מעולם לא הייתה דלה בשחקני פלייאוף מוכחים כמו שהיא עכשיו. העומק של הטקסנים גם הוא לא עמוק כמו בעונה שעברה, אמנם, אבל יש להם יש מבנה שהוכיח את עצמו בגמר המערב האחרון, ואין להם מה להפסיד. הם ינסו להתיש את הכוכבים של קר בשני צדי המגרש, ולגרור את אותם לבוץ כמו בשנה שעברה - כל התקפה תתבסס על בידודים או פיק-אנ-רולים, וחילופים שיובילו לעוד בידודים. הגנתית הם יחליפו בכל הזדמנות, כדי להכריח את גולדן סטייט ל… הבנתם כבר.

בתפאורה שכזו, ג'יימס הארדן יתבקש להתעלות על עצמו. ה-MVP של 2018 (ואולי גם השנה?) קיבל מוניטין בפלייאוף שרחוק מלהחמיא לו, על אף כמה הופעות נהדרות לצד משחקים שבהם הוא לא מצא את הסל. הוא יהיה חייב לשים הכל מאחוריו ולהוכיח שהכדורסל שלו יעיל גם בפוסט-סיזן. 24.4 אחוזים משלוש כמו שהיו לו בגמר המערב האחרון לא ישאירו סיכוי להפתעה.

פרט לכוכב הראשי, יוסטון תצטרך לקבל תפוקה גם משחקני המשנה. קלינט קאפלה חייב להיות בכושר שיא - תחום שבו הוא טיפה מאכזב השנה - וכך גם פי ג'יי טאקר וכל החתיכות החדשות מהספסל. והדגש כאן הוא באמת על הכושר. קאפלה חייב להתייחס לכל החלפת פוזשן בתור מירוץ אישי בינו לבין דמרכוס קאזינס, גם כדי לעייף את הביגמן, גם כדי להשיג מיס-מאצ'ים בפוסט ונקודות קלות, וגם כדי לעזור על הקלעים של הווריירס בהתקפות המעבר. קאזינס מתנשף או קאזינס על הספסל יכריח את קר לקבל החלטות רוטציה שהוא לא בהכרח רוצה לקבל. ובכלל, אם יש למאמן המוערך איזשהו פגם ברזומה, הוא מצוי בבחירת רוטציות לקויה במשחקים גדולים. טאקר יראה לקנת' פאריד ואוסטין ריברס מאמץ מהו, ואם הם ילמדו מהר אולי אפילו תהיה לנו סדרה.

עם ההצלחה המדהימה שחווה הגרעין של גולדן סטייט, קצת יהירות תהיה כמעט מתבקשת. אבל הת'אנדר הם בדיוק מסוג הקבוצות שיכולות להעניש ביום הנכון. אין הרבה מה לקחת מהעונה הרגילה (1:2 לגולדן סטייט). בכל משחק השנה לפחות כוכב אחד ישב על אזרחי בין ראסל ווסטברוק, סטף קרי וקווין דוראנט.

אם וכאשר הם יפלו, הווריירס יהיו אלה שיביסו את עצמם יותר מכל דבר אחר, אבל לת'אנדר יש את ההגנה ואת כוח האש ההתקפי בשביל לזנק על ההזדמנות אם היא תגיע. בילי דונובן יצטרך לשלוף כמה שפנים מהשרוול, וראס צריך למחוק את הופעות הנפל מול גולדן סטייט מהזיכרון. ראסל ופול ג'ורג' יכולים להיות דומיננטיים ביום נתון לא פחות מהכוכבים של גולדן סטייט. האתלטיות והגודל של אוקלהומה סיטי עשויים להוציא את קרי, גרין ותומפסון מהקצב שלהם בהתקפה, כפי שקרה כבר בעבר. אבל הסיכויים קלושים.

בכלל, לא בטוח שהת'אנדר היא הבחירה הנכונה כאן. ככל שאני כותב על זה יותר ככה אני משתכנע לצד הנגדי. יש קבוצות שגולדן סטייט באמת מזלזלת בהן, ולא מגיעה למשחק עד הרבע השלישי (אם בכלל). אבל יש קבוצות שנדמה שהיא נהנית להתעלל בהן - הקליפרס של כריס פול ובלייק גריפין, דנבר של העונה, וכן גם אוקלהומה סיטי נמצאת ברשימה הזו. סוויפ מול ראס, כמנחה אחרונה ל-KD לקראת הקיץ דווקא נשמע ריאלי לגמרי. אבל העקרונות המנחים כדי להפתיע נמצאים שם.

זוהי הנחה רווחת וקצת שטחית, שקבוצות המגיעות לראשונה לגמר משלמות קנס של משחק אחד, בלי קשר ליחסי הכוחות. אור הזרקורים, השינוי העצום בשגרה עצמה, והאווירה המחשמלת של המשחק, לרוב מכריעים את הקבוצה הטרייה, ומעצימות את הוותיקות והמנוסות.

ועדיין, אף קבוצה לא הגיעה לחמישה גמרים רצופים בעת המודרנית. הסלטיקס של בירד, הלייקרס של מג'יק וקארים, הבולס של ג'ורדן וכל השאר הגדולות - כולם הוכרעו בדרך זו או אחרת לפני שהגיעו לסדרה המסכמת. אם הווריירס יצליחו לעשות היסטוריה, לא בטוח בכלל שיישאר להם משהו בטנק.

אולי הרעננות של קבוצה כמו הבאקס - עם סופרסטאר בן 24 וצוות מסייע שמתאים כמו כפפה ענקית ליד הענקית שלו - תספיק כדי להפיל את חניכיו של קר מהרגליים. מילווקי טרם ניצחה סדרת פלייאוף עם הגרעין הנוכחי, אבל אם היא תצליח לצאת מהמזרח זה יהיה בזכות ולא בחסד. מולה יתמודדו טורונטו, פילדלפיה ובוסטון העמוסות בכישרון, וכדי לצלוח אותן חניכיו של קואץ' באד יצטרכו להוכיח שמה שעבד כל העונה הרגילה עובד גם בפלייאוף.

המשמעת ההגנתית תהיה חייבת לטפס מדרגה וגם להתעדכן - הבאקס מאפשרים ליריבות הרבה זריקות משלוש בשביל הגנה מירבית על הצבע, לא בהכרח טקטיקה מומלצת מול הספלאש-בראדרס. אבל ראינו את באד עושה התאמות במהלך העונה בסיטואציות שונות, והפוסט-סיזן יספק לקבוצה את ההזדמנות להתכונן לגולדן סטייט בצורה מיטבית. הכלים ההגנתיים כבר נמצאים, עם יאניס אנטטוקומפו, אריק בלדסו, וספסל צעיר ונושך.

בצד השני המכונה צריכה להמשיך לעבוד ללא דופי. סיבוב ההופעות של יאניס והקלעים לא יכול להראות שום סימני חולשה שיאפשרו לווריירס לתפוס פיקוד על האקשן. ומעל לכל אנטטוקומפו יצטרך לשחק כמו השחקן הכי טוב על המגרש - בהחלט בהישג יד, מוזר ככל שזה ישמע על פרקט שבו נמצאים דוראנט וקרי.