ביום שישי צפיתי ב-"Fyre", סרט התעודה המדובר של נטפליקס. במרכז הסרט עומד יזם בשם בילי מקפרלנד, שמקים פסטיבל באיי בהאמה, ממתג אותו כאירוע יוקרתי, מריץ אותו ברשתות החברתיות ומייצר ביקוש אדיר. הכרטיסים נחטפים בתוך שעות, אבל כשהרוכשים מגיעים לאירוע הם מגלים שמדובר בתרמית עצומה, שהפסטיבל שהיה אמור להיות הפקת ענק הוא בעצם בלוף ריק מתוכן. מאחורי האריזה הנוצצת לא עמד שום דבר מלבד אוהלים מוזנחים ומזרנים שנספגו בגשם. זה נראה כמו מגדל קלפים שהתפרק, רק שלמגדל קלפים לפחות יש יסודות. בפסטיבל Fyre לא היה כלום.
בהזדמנות האחרונה שלה להגיע לפלייאוף העליון, בית"ר ירושלים סיפקה בנתניה את ההבטחה עם הרכב נוצץ ושער של עידן ורד. בסיום הבלתי נמנע התברר שמאחורי האריזה הפומפוזית יש ריק אחד גדול. גם ביציעי נתניה, כמו בבהאמה, הקהל הבין שרומה. בסופן של 90 דקות בית"ר מצאה את עצמה במרחק תיקו של הפועל חדרה הערב מול הפועל רעננה מהדחה מהפלייאוף העליון. הכול התפרק לה, כמו בכל כך הרבה מקרים העונה.
כך, בתוך פחות מ-24 שעות ראיתי את Fyre פעמיים. השידור החוזר היה פשוט בעברית, ולא נפל בהרבה מהמקור.
קל להאשים את משה חוגג בכישלון, אבל צריך לזכור שהוא הגיע לבית"ר רגע לפני פתיחת העונה, אחרי שגיא לוזון כבר מונה. כמו מיטש גולדהאר, שרכש את מכבי תל אביב באוגוסט 2009, הוא יכול היה מקסימום לשפץ, לא לבנות. מצד שני, המהלכים הראשונים של חוגג בקבוצה היו הצירופים של מאור בוזגלו וערן לוי, החתמות בעייתיות שכצפוי לא הביאו לשדרוג. אחר כך הוא נפרד, בצדק, מלוזון ומינה את ניר קלינגר, האיש שלדעת רבים וגם בעיניי הוא האשם העיקרי במצב שבו בית"ר ירושלים נמצאת העונה.
מאמן מחליף, במקרה הזה קלינגר, תמיד יכול לטעון שלא הוא בנה את הקבוצה. הרי הוא לא הביא את שמואל שיימן החלש (מהמגנים שרצים הכי מעט העונה בליגת העל), ובנוסף היה צריך להתמודד עם ירושות בעייתיות כמו ארון אולנארה וערן לוי ועם ספסל מפוצץ באגו. מה שיהיה קשה לקלינגר להפריך זו הטענה שהעונה, יותר מתמיד, קל היה להתקמבק גם אחרי פתיחה רעה. הנה, מכבי חיפה, שפתחה בצורה לא פחות קטסטרופלית מבית"ר ואפילו הפסידה לה בבית בבכורה של קלינגר על הקווים, נמצאת במקום שמוביל לאירופה. הפועל חדרה, ההפתעה של הסיבוב הראשון, תורמת את המקום השישי לכל דורש, רק שכרגע אין ממש קונים.
ובית"ר? היא המשיכה לנצח איפה שצריך לנצח (לפעמים) ולהפסיד איפה שהיא יכולה להפסיד (תמיד). ההתבטלות מול מכבי נתניה לא הייתה מקרית. גדי קינדה לא התאמן שבוע שלם ובכל זאת פתח בהרכב. אנתוני וארן עלה למרות היעדרות מאסיבית כי קלינגר כנראה לא סומך על וודוץ, שכזכור הגיע רק בינואר. יאקוב סילבסטר שוחרר ואת מקומו תפס הקשר האחורי אנתוני אנאן. איפה היה הגנאי אתמול? נכון, על הספסל.
קלינגר שוב הלך עם השמות הגדולים וקיבל קישור רך, שנכנע ללא תנאי לקבוצה הקשוחה של סלובודן דראפיץ' ושי ברדה. מכבי נתניה לא נתנה לבית"ר האנמית לנשום. זו הייתה בית"ר שעולה ונשארת למעלה, כמו בשכונה, עם קשרים התקפיים שרואים רק את שער היריב ושוכחים לעשות הגנה, והתוצאה הייתה יותר מדי מצבים שבהם לנתניה היה שחקן עודף אחד לפחות באזור הרחבה.
למרות קבלת ההחלטות המזעזעת השנה, קיים סיכוי סביר שחוגג ייתן לקלינגר הזדמנות לתקן. אם זה יקרה וכדי שזה יצליח, שניהם לא צריכים להיות מעורבים בגזרת הרכש ובבניית הקבוצה. בית"ר ירושלים אולי לא תזכה באליפות גם בשנה הבאה, אבל בשלב הראשון היא צריכה להיות קבוצת כדורגל מאוזנת. יותר מכל בוזגלו ובניון, חוגג זקוק כרגע למנהל מקצועי.
בבית"ר ירושלים בקושי ציינו לאחר המשחק את הפנדל המובהק שהגיע להם בפיגור 2:1. גם קלינגר ידע שלא זו הסיבה לכך שהכוכבים שלו יבלו חודשיים של גארבג' טיים במקום להיאבק על כרטיס לאירופה. סביר להניח שלו השופט היה אלון יפת היינו שומעים לא מעט קולות אחרים בסיום, אבל לזיו אדלר לא הוצמדו (עדיין) תיאוריות קונספירציה.
ליפת עצמו היה מזל גדול אתמול - בניגוד למשחק בבאר שבע, הטעות הנוראית שלו לא הכריעה את המשחק במושבה. באופן אירוני היא אפילו עזרה לו, משום שהטענות, המקושקשות מלכתחילה, על אג'נדה מדומה נגד בית"ר ירושלים הופרכו סופית. הבעיה הגדולה היא שהאיש שהיה במשך למעלה מעשור השופט הטוב ביותר בפער בליגת העל פשוט לא מפסיק לשגות בעונת הפרישה שלו ומותיר לעצמו כתם גדול על קריירה ענקית.
זה המקום להזכיר שב-2010, במשחק האליפות של הפועל תל אביב בטדי, יפת לא ראה בזמן אמת שהכדור שבעט ברק יצחקי למשקוף עבר, כמו אתמול, את הקו. אז הוא התייעץ עם הקוון ואישר את השער, כשברקע נשמעו טענות לפיהן השופט הרביעי קיבל לכך אישור מאנשי הטלוויזיה. לא ברור מה מכל זה היה נכון אז, אבל דבר אחד כן ברור לגבי אתמול והעונה בכלל: יפת היה שמח לקבל אישור מהמצלמות העונה, מה שהיה מותיר את המורשת שלו נקייה יותר.
וכן - למקרה שתהיתם, את ה-VAR צריך העונה בפלייאוף התחתון, לא בעליון.
אם היינו צריכים הוכחה לכך שהמפגש הכפול ברבע גמר גביע המדינה הוא המצאה מוזרה ומיותרת, הגיע ביום שלישי משחק הגומלין בין מכבי תל אביב לבני סכנין. עם הרכב משני ובלי רצון אמיתי להבקיע, שתי הקבוצות ניהלו עימות שמשחקי אימון באמצע יולי נראים לעומתו כמו מפגשים בשלב הנוק-אאוט בליגת האלופות. זה היה כל כך קשה לצפייה וכל כך חלש, עד שבאשדוד היה מי שסבר שהקבוצה תוכל להנחיל לאלופה שבדרך הפסד ראשון העונה. בפועל, מכבי תל אביב, בחצי הילוך, עשתה אתמול בדיוק מה שעשתה בשבוע שעבר מול מכבי פתח תקווה - שני שערים בלי מאמץ מיוחד ושלוש נקודות לאוסף.
המטרה הכי ברורה של הצהובים השנה כבר הושגה. מכבי תל אביב תהיה אלופה אי שם בין סוף מרץ לתחילת אפריל. כעת היא רוצה טרבל כדי להשלים את העונה הדומיננטית ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי, וכדי לעשות את זה, כולם צריכים להגיע למאי בכושר. עם כולם נמנה עומר אצילי.
ב-7 בינואר הבקיע אצילי צמד ב-1:4 על מכבי נתניה. מאז ועד אתמול הוא נדם. היכולת שלו לא הייתה יציבה, הוא לא נחשב למניה בטוחה, עד כמה שברוטציה של איביץ' יש מניות בטוחות. באשדוד הוא סופסוף חזר להיות אצילי, עם השמאלית האימתנית, הימנית הלא רעה בכלל והבעיטות החופשיות המדויקות. אצילי כבש העונה תשעה שערים, מנה סבירה, אבל שימו לב להתפלגות: שמונה מהם היו צמדים שנכבשו בארבעה משחקים, ורק פעם אחת, מול הפועל חיפה, הבקיע שער בודד. זו חלוקה קיצונית שמעידה, מצד אחד, על שחקן עם יכולות נפיצות, ומצד שני גם על נטיות להיעלם לפרקי זמן ארוכים. אם אצילי רוצה לעלות שלב באבולוציה שלו כשחקן, הוא חייב למצוא את הרשת בתדירות גבוהה יותר. בצורת ארוכה לא רצויה לטאלנט עם יכולות כמו שלו. לפחות זו הנוכחית הסתיימה אחרי פחות מחודשיים, ומהצד שלו ניתן לקוות שלא תהיה עוד אחת כזו.
הגיגים לסיום
- שימו לב למשהו מעניין שקורה העונה במשחקים של מכבי תל אביב. שבע פעמים העונה היא הובילה 0:1 בדקה ה-80. להוציא את הניצחון על בית"ר ירושלים בסיבוב השני, בכל שאר הפעמים נכבשו שערים לאחר מכן - שלוש פעמים לטובתה (0:2 על בית"ר ירושלים בסיבוב הראשון, מכבי פתח תקווה בסיבוב השני ואשדוד) ושלוש פעמים לרעתה (1:1 מול מכבי פתח תקווה בסיבוב הראשון, הפועל תל אביב והפועל חיפה).
- קטונתי מלהכתיב למרקו בלבול מי צריך לבעוט פנדל, אבל יכול להיות שבחירה בירדן שועה, במשחק הליגה הראשון שלו בהרכב מכבי חיפה, הייתה נכונה יותר אתמול. שועה חייב לקבל ביטחון, ושער ראשון במכבי חיפה היה מסייע לו להיכנס לעניינים.
- גבי קניקובסקי. איזה תענוג של שחקן גדל לנגד עינינו במכבי נתניה.
- ולעומת זאת, בן רייכרט. בשביל מה היה טוב הפאול הזה?