בדקה ה-78 של המשחק הביתי נגד ריאל סוסיאדד ב-6 בינואר, נצפה גארת' בייל בעיצומה של דהירה באגף הימני. רק שזה לא היה על כר הדשא. בזמן שקבוצתו הייתה בפיגור מפתיע של 1:0 ובסיטואציה קריטית, הוולשי הפצוע תועד כשהוא על הכביש, יוצא עם רכבו מאזור אצטדיון סנטיאגו ברנבאו. במקום לשבת ביציע ולהפגין לפחות הזדהות מינימלית עם חבריו, בייל נטש ונסע הביתה.
במדריד חשבו שהסיפור נסגר בחדרי חדרים עם הקנס שהוטל על השחקן בעקבות עבירה על חוקי המועדון, אבל זה היה בקושי פלסטר. ההיעלמות הזו רק המחישה עד כמה עמוק הנתק בין הוולשי בן ה-29 לבין הקבוצה ונתנה את האות לחודשיים סוערים בגזרתו. מתחים בחדר ההלבשה, כינויים מעליבים, האשמות, אכזבות וכעסים שמצביעים כולם לעבר כיוון אחד: אלו החודשים האחרונים של בייל בריאל מדריד.
עוד באותו נושא:
שבת, 21:45: ריאל מדריד מארחת את ברצלונה לקלאסיקו נוסף, הפעם בליגה
פלורנטינו פרס החליט למכור את גארת' בייל בקיץ: "הפעם אין דרך חזרה"
בספרד טוענים: סרחיו ראמוס גער בגארת' בייל, "מתנהג כמו שחקן ריאל לשעבר"
קרלו אנצ'לוטי חושף: הסיבה לפיצוץ עם פלורנטינו פרס - האנוכיות של גארת' בייל
רק לפני כתשעה חודשים, ב-26 במאי 2018, בייל היה על גג העולם. הוא ענה לכל המבקרים, וגם למאמן זינדין זידאן שהשתמש בו רק כמחליף בקייב, עם צמד בגמר ליגת האלופות מול ליברפול, כולל מספרת מרהיבה שנחשבת לדעת רבים לשער היפה בתולדות המפעל. "אצטרך לשבת עם הסוכן שלי ולהחליט לגבי עתידי", אמר בייל מיד לאחר הזכייה ה-13 של ריאל מדריד בתואר האירופי, אבל המספרת הובילה להכרעה אצל הנשיא פלורנטינו פרס. הוא החליט לתת לוולשי עדיפות על פני כריסטיאנו רונאלדו, בניגוד לדעת המאמן זידאן.
זיזו התפטר, הכוכב שלו עבר ליובנטוס והנשיא שם מבטחו פעם נוספת בבייל (כפי שעשה למשל בקרע עם קרלו אנצ'לוטי ב-2015), רק הפעם גם ביקש ממנו להנהיג את ההתקפה. קיץ קודם לכן, קיליאן אמבפה אמור היה להצטרף. הכישרון הצרפתי העולה כבר היה על סף חתימה וריאל התכוונה לשלם למונאקו 200 מיליון יורו, אלא שאז העסקה נפלה. על פי גרסת המועדון, דרישות השכר הגבוהות של אמבפה הן שמנעו את צירופו, אבל לאחרונה פורסם כי בייל לא הסכים לעבור למנצ'סטר יונייטד וכך למעשה הבלאנקוס הפסידו את אמבפה לפריס סן ז'רמן. פעמיים נדמה היה כי זהו הקיץ האחרון של הוולשי, ובשני המקרים הוא שרד כביכול חזק יותר. רק כביכול.
העונה הזו דווקא התחילה בצורה טובה, עם ג'ולן לופטגי, למי ששכח. בניגוד לשלהי תקופת זידאן, אצל לופטגי הייתה לבייל קביעות בהרכב והוא כבש בכל אחד משלושת המחזורים הראשונים וגם במשחק הראשון בליגת האלופות. אלא שאז הגיעה בצורת של 10 משחקי ליגה - הארוכה ביותר שלו כשחקן הבלאנקוס - ובמהלכה גם התבוסה 5:1 בקלאסיקו ופיטוריו של לופטגי. כולם התגעגעו לרונאלדו והאשם הופנה בין היתר אל מי שהגיע בספטמבר 2013 כשחקן היקר בעולם ואמור היה להשתלט על כס המלך לאחר המספרת ההיא בקייב.
"בייל מאמין שיש לו את האישור לעשות כל מה שהוא רוצה, ולפעמים זה משהו שפועל נגד הקבוצה", תקף חורחה ולדאנו ונגע בסוגיית 100 מיליון היורו שתמיד צצה, גם אם שישה שחקנים כבר נרכשו מאז בסכומים גבוהים יותר. "בייל עדיין נמדד במחיר שלו, והמחיר שלו ייצר פנטזיה שהוא כוכב עולמי. אבל חמש השנים בריאל היו לא מספיק יציבות ביחס למה ששילמו עליו. בכל עונה הוא יכול לכבוש את שער השנה, ואז כולנו צריכים להצדיע לו על שער השנה".
אחרי שחזר מפציעה וזכה לשבחים מסנטיאגו סולארי כשהעלה במו רגליו את ריאל לגמר אליפות העולם לקבוצות עם שלושער לרשת קאשימה אנטלרס, בייל נפצע פעם נוספת בשרירי השוק השמאלית. פציעה שמינית באותו מקום ו-22 בסך הכול מאז נחת במדריד. הוא שוב בילה ביציע ואקט הנטישה בדקות הסיום מול ריאל סוסיאדד, אז גם פספס את השער השני שספגה קבוצתו, ניפץ את האשליה המחודשת לגביו. הפעם לא רק התקשורת הפנתה את האש לעברו ותיארה אותו כמתבודד.
זה התחיל עם מרסלו, ששם את האצבע על נקודה שמכעיסה רבים במדריד וזו העובדה שהוולשי לא טרח ללמוד ספרדית במהלך חמש וחצי שנותיו במדריד. "בייל יושב לידי בחדר ההלבשה, אבל הוא לא אומר שום דבר!", טען מרסלו בראיון בברזיל. "הוא מדבר רק אנגלית. אז אתם יכולים לדמיין לעצמכם שזה משהו כמו: 'היי, היי, יו, שלום ולהתראות'". במקביל, טיבו קורטואה התראיין בבלגיה, חשף את הכינוי של בייל בחדר ההלבשה ("הגולפאי", לאור העדפתו לבלות במגרש הגולף ולא עם חבריו לקבוצה) ותיאר כיצד הוא ויתר על ארוחת גיבוש כי הוא הולך לישון ב-23:00. ובספרד גם ילדים לא הולכים לישון לפני חצות.
בעיתונות הספרדית טענו כי שני הראיונות הללו הכעיסו את בייל מאוד והיו בין הגורמים לתסכול שנראה לאחרונה גם במגרש: התנועה הפרובוקטיבית לאחר השער בדרבי, והניעור של לוקאס ואסקס שרק ביקש לחגוג איתו את שער הניצחון נגד לבנטה. הוולשי שרותח גם כך מהעובדה שהפך למחליף, זעם כאשר ראה את פדריקו ואלוורדה הצעיר נכנס לפניו, הפסיק להתחמם וחזר לשבת על הספסל בצורה הפגנתית. מרסלו ניסה לשכנע אותו לחזור (באנגלית?) וגם זה לא עזר. סולארי שלח אותו בכל זאת למערכה וקיבל ממנו פנדל מנצח, אבל אז הדף בייל כל ניסיון של חבר לקבוצה לברך אותו וניאות לקבל רק לחיצת יד מלוקה מודריץ'.
בעקבות האירוע, ב"אס" נכתב כי בייל מרחיק את עצמו מחדר ההלבשה ופירש את ההתבטאויות של מרסלו וקורטואה כביקורת ישירה על חייו האישיים. "האינטראקציה של בייל עם שאר שחקני ריאל מדריד היא מינימלית", טענו בעיתון. "אפילו בחלקים מהאימון שפתוחים לתקשורת, בייל לא שותף לבדיחות ולצחוקים. בנוסף, האובססיה שלו לא להיפצע גורמת לו לצאת לבד מחדר ההלבשה כדי לעשות מתיחות ולעזוב ראשון תמיד. לא פלא שהקשר הכי טוב שלו במועדון הוא עם הפיזיותרפיסט חיימה בניטו, אותו הוא גם דאג לצרף לנבחרת ויילס".
הקפטן סרחיו ראמוס גער בבייל בשל היחס לוואסקס ובתקשורת הספרדית טענו כי "הוא כבר יודע שיעזוב בסוף העונה ומתנהג כמו שחקן ריאל מדריד לשעבר". גם הקהל הגיב בהתאם וליווה אותו בשריקות בדקות הסיום של התבוסה 3:0 בקלאסיקו ביום רביעי. "כל הזבל שפורסם לא מטריד אותו", הצהיר הסוכן ג'ונתן בארנט, אבל בייל נראה מוטרד ובעיקר מבודד. עכשיו גם הבוס פרס כבר לא איתו. מבחינתו, כרגע זה הוא נגד העולם.
הוא חזר מהפציעה האחרונה עם שערים מול אספניול, אתלטיקו ולבנטה, ובכל זאת נאלץ לראות מהספסל את ואסקס ואת ויניסיוס מועדפים על פניו. הברזילאי הצעיר מהווה את הניגוד המוחלט. הוא העתיד של ריאל. ילד בן 18 חייכני ומשוחרר שרץ עם סולארי עוד מקבוצת המילואים. הוא מלהיב ומהנה, כישרון יוצא דופן עם פוטנציאל אדיר, אבל כפי שניתן היה לראות בצמד המשחקים מול ברצלונה - לא מספיק יעיל מול השער. אין לו עדיין את החדות של בייל, שמציג את המספרים שלו כהוכחה לתרומתו ולנחיצותו.
ויש במה להתגאות. ב-221 הופעות במדי ריאל מדריד, בייל כבש 101 שערים ובישל עוד 63. הוא כבש בשני גמרים שונים של ליגת האלופות, ארבע זכיות במפעל ו-13 תארים במצטבר. גם העונה הבקיע 13 שערים (רק לקארים בנזמה יש יותר) ובישל חמישה ב-32 משחקים בכל המסגרות, אבל נראה שהקלאסיקו בשבת יהיה האחרון שלו כשחקן ריאל (אלא אם ליגת האלופות תפגיש שוב בין שתי הגדולות). לפחות בו, בניגוד לכל חמשת הקודמים בסנטיאגו ברנבאו, הוא יקווה שלא להפסיד.
כאשר יסכמו את שש השנים של בייל במדריד, יזכירו את המספרים, הגביעים והביצועים המרהיבים, אבל גם את הגישה הקרירה והמרוחקת שלא נתנה לו את כרטיס הכניסה ללב של המדרידאים. ואולי בכלל לא רצה להיכנס.
