במחצית המשחק חיכו בלובי העיתונאים של סמי עופר עשרות כוסות פלסטיק ללא בקבוק מים, ועשרות כוסות נייר, ומיחם ריק וקר. כאילו לאנשי הפועל חיפה לא הספיק להיות מארחים רעים ולא להגיש אפילו שתייה - הכוסות היו שם למען ההתעללות הנפשית. ואכן, זה היה ערב בסימן התעללות.
עוד בנושא
אחרי הדרבי: מכבי חיפה חוששת מהפציעה של עומרי גלזר, ירדן שועה יפתח מול סכנין?
הפועל חיפה מרוצה מהנקודה ומהמחליף של מלול ששיתק את פריי
העתיד כבר נכתב: עתידו של גל אלברמן אחרי הכדורגל
תנאים של עיתונאים במשחקי כדורגל לא אמורים לעניין אתכם, אבל כל ההקדמה הזו נועדה כדי לקבוע: הפועל חיפה הצמיאה אותנו, מרקו בלבול הצמיא את אוהדיו - שועה ועוואד על הספסל זה כמו כוסות בלי בקבוק, ובעיקר, שתי החיפאיות ייבשו לכולנו את הצורה. זה היה משחק שהרגיש כמו מדבר, שממה, 90 דקות שהן כלום והן כל העונה הזו. וכשהרוח הרעה התגברה והתגלגלה אל תוך סמי והגורל שלח אל הדשא עשרות שקיות כדי לאסוף את האשפה - המשחק עצמו - הבנת שיש דברים שאפילו אלוהים מתבייש בהם.
זה היה דרבי שכולו בושה וחרפה לכדורגל הישראלי, בכל אספקט, בכל רמה. בעולם בו כל אחד תובע על כל דבר, זה היה משחק שמצדיק תביעה ייצוגית: אוהדי הכדורגל הישראלי נגד מאמניו.
אוף, אם רק הייתי מכיר עורך דין טוב...
מספרים שגיל אופק הוא עורך דין בן 33 ושוער שלישי, אפשר לנחש שבזה הסדר. והוא בטח ידע שרק צירוף מקרים מיוחד מאוד יסדר לו דקות של כדורגל: הוא היה צריך שהשוער הראשון חיימוב יחטוף צהוב חמישי בדיוק שני משחקים לפני שהשוער השני גלזר ייפצע בחימום. זה נדיר כמעט כמו אליפות של לסטר. זה נדיר כמעט כמו שהשוער השלישי של קבוצה מסוימת עולה לשחק בדרבי חשוב מאוד לשאיפות הפלייאוף העליון של הקבוצה המארחת, והקבוצה המארחת לא! בועטת! כדור! אחד! למסגרת!
עכשיו, אין פה זלזול באופק. שוער שלישי, גם אם בהגדרתו הוא שוער אימונים שחס וחלילה יופיע במשחק, הוא עדיין שוער. הוא עדיף משרן ייני, שגם הוא הצליח לשמור על שער נקי כשנדרש לכך. במקומות מתוקנים, למשל, עורך דין שהוא גם שוער עדיף בשער על פני עורך דין שהוא לא שוער. אבל כאן, ברוב המשחקים, זה לא ממש בטוח. ושוב, בלי לזלזל באופק, אתמול - מול הפועל חיפה הכל כך לא מסוכנת הזו - יכול היה לשחק גם עורך דין שאינו שוער. ושען שהוא לא שוער. ומגן עצם שהוא לא שוער.
אופק לבטח ייצג את כולנו - אוהדי הכדורגל - בתביעה הייצוגית, כי לעזאזל, בתקציר המשחק אינו מופיע למעט פשלה אחת ביציאה לכדור. בדוח המשחק המקיף אין לו הצלה אחת! בן אדם מקבל 90 דקות של תהילה, של אור זרקורים, ושרון מימר מחרב לו את העסק. אובג'קשן!
ושיא האבסורד, ועל כך תקראו בהרחבה בכתב התביעה ברגע שמר אופק יסיים לכתוב אותו, הוא שמימר יצא מרוצה. מול הרכב אימפוטנציה של מרקו בלבול, הקבוצה שיותר היתה צריכה את הניצחון, ובהפרש, לא באמת ניסתה, ואת המאמן ישבנו לאחר מכן כשהוא מפאר את הטקטיקה, את העמידה, מסביר שלא כל משחק חייב להיות התקפי, מספר על המון מצבים (דיבה! אופק יתבע גם על זה) ועוד מקנח בקלישאה "חסר לנו הגרוש ללירה". שמע, שרון, אני מקווה שלא אתה האחראי הפיננסי במשפחה, כי אתמול היתה חסרה לכם שיירה של משאיות ברינקס בדרך לפורט נוקס.
ושוב, מילא להכשיר שרץ, להתלהב מ-0:0 - לקדש את שאיפות הפלייאוף העליון - כנראה הישג שיקבע את המשך הקריירה של מימר בחיפה, זה בסדר. אבל התוצאה הזו, מול מכבי חיפה הספציפית הזו, רעה לאדומים. הפועל חיפה נמצאת נקודה מתחת לחדרה שבמקום השישי, וזה הגיוני לחשוב שאותה הם יעברו, אבל בית"ר ירושלים רק שתי נקודות מתחת, ואם הירושלמים ינצחו בשני המשחקים שנותרו להם - נתניה שכבר הבטיחה עליון ותגיע אחרי רבע גמר גביע; הפועל תל אביב - מימר יצטרך לנצח בטרנר או לפחות לעשות תיקו. לא משהו שאי אפשר לעשות, אבל עדיין לא משימה קלילה. ניצחון אתמול היה משאיר את גורל הפועל חיפה לגמרי בידיה, כשבמחזור ה-26 משחק ביתי מול רעננה גומר סיפור לטובתה. לפעמים, צריך להסתכל גם קדימה, ואת זה הכרישים לא עשו.
מימר דיבר על עצירת מומנטום, שחקנים בקבוצה דיברו הבוקר על עצירת סחף, והשאלה הנשאלת - אתם במאבק נגד הירידה או במלחמה על הטופ-6?
אופק, תבע, אופק.
כמו מימר, כנראה שגם מרקו בלבול פחות ראה את המטרה האמיתית של המשחק הזה. אחרי חמישה דרבים בליגה בהם מכבי חיפה לא מנצחת, אתמול נרשם השישי ובפעם האחרונה שהפועל חיפה לא הפסידה בשישה משחקי דרבי רצופים בליגה, יעקב שחר היה בקושי בן 28. אז נכון, בלבול לא התבזה, ומה אכפת לו מה היה ב-1969, אבל גם הוא, כמו מימר, נראה כמו אחד שמנסה לא לאבד את המשרה שלו במקום אחד שמנסה להרוויח אותה.
גם הוא התלונן על מזג האוויר והרוח, ובסדר, יש משהו בדבריו, אבל אם קוורטרבקים מצליחים למסור דרך סופת שלגים, כדורגלנים יכולים לנסות לפחות לסדר בעיטה למסגרת. זו עדיין חיפה, לא בפאלו. בלבול לפחות הודה שההתקפה הירוקה היתה עלובה, ובתמונה הכללית הוא, שוב כמו סולשיאר, עדיין ללא הפסד, אחרי 10 משחקי ליגה בקבוצה.
אבל הלו, קואץ', פתח בבקשה את העיניים. תראה את המצב. הפלייאוף העליון מובטח, אולי גם החוזה שלך בעונה הבאה, אבל מה עם קצת בידור להמונים? יוזמה? פאסון? אטרקטיביות?
היום מציינים 25 שנים ל-0:5 המרהיב של הירוקים במשחק העונה מול מכבי תל אביב ב-1994. בלבול היה בהרכב ההוא של גיורא שפיגל, ואם שפיגל של אז היה עושה כמו מרקו של אמש, מזרחי ועטר לא היו פותחים. עזבו את הכסף, את ההבטחה, את ההדרגתיות - משחק חשוב תדמיתית כמו אמש ובו הרכב ללא שועה וללא עוואד, שכבשו העונה 16 שערים ובישלו 7 ביחד, זו עילה לתביעה מורחבת. אל תדאגו, אופק על זה.
מתי, באיזה שלב בדברי הימים של הכדורגל הישראלי, מאמניו שכחו לחלוטין את העובדה שמטרת העל במשחק הנפלא הזה הוא לשים את הבול בגול? מתי, בין 1994 ל-2019, הכיף יצא לחלוטין מהאופנה? מה מנסים להשיג המאמנים החדשים האלה, הדור הבא, המפוחד, המסורס? על מי נדבר בעוד 25 שנה - על ה-0:0 ההירואי של גיל אופק ולירן סרדל? במשחק ההוא, בגלל שמכבי תל אביב הכבירה עלתה עם מגן ימני צדיש, וילנצ'יק, הירוקים חיסלו אותם בחצי שעה. וכאן בא כוחי גיל אופק, שוער שלישי, רושם 90 דקות בלי ספיגה, בלי איום, בלי הצלה. פריי, מקסים, חוזז, ורמוט - כישרון יש, לא חסר, אבל המאמנים הורגים אותו. המאמנים של היום היו אומרים לעטר לחזור לעמדה, לברקוביץ' להירגע עם הבין-2, לנמני להפסיק עם הדריבל, לאווירון לעשות הגנה.
אין ספק שאשמת העל היא של הבוסים. אלו יוצרים כאן ג'ונגל של טרור, פחד מתמיד מפיטורים, שבסופו כולנו מפסידים. אבל אלוהים והרוח שתשמור, לא יכול להיות שב-2019 בליגת העל כולה נמצאים בקושי ארבעה מאמנים עם ביצים.
החבר'ה מרדיו חיפה, אמיצים וגיבורים, התחילו לדבר בשבע בערב ונעלו בערך באחת. זה היה לבטח הכי הרבה מלל שנשפך על הכי מעט, אבל הם גם סיפרו על מבצע דוחות חניה המוני לבאי האיצטדיון אמש. אז לאור המידע הנוכחי אין אלא לקבוע: המשחק אתמול, על כל מעלליו, גיבוריו והשלכותיו, היה עוקץ הכדורגל הגדול. באנו, לא ראינו, שילמנו, נשדדנו.
תבע, אופק, תבע.
orenjos@walla.co.il
פייסבוק: http://facebook.com/josifoon