סביר מאוד להניח שזו הייתה הפעם האחרונה שגל אלברמן שיחק כדורגל.
אוקטובר, איצטדיון רמת גן, דווקא באיצטדיון רמת גן, והוא נכנס רבע שעה לסיום ומכבי חיפה הובילה 0:1 על הפועל רעננה רק כדי לספוג 1:1 בתוספת הזמן. ושריקת סיום, והאוהדים הירוקים הצטופפו מחוץ לשער 4 הידוע לשמצה וקיללו את כל מי שיכולים היו. ויעקב שחר יצא אליהם, וזה היה מכוער. אלו היה ימי מחאה שהתעצמו, ואף אחד לא שם לב לשום דבר אחר.
בטח שלא לאלברמן, שהתכונה הכי בולטת אצלו היא מציאת מחבואים מפני אור הזרקורים. כמה דקות לפני שנכנס למשחקו האחרון עד כה, אולי בכלל, מיכיל קראמר פינה את מקומו; החלוץ ההולנדי לא יהווה אפילו הערת שוליים בדברי הימים של מכבי חיפה, אבל באחד האימונים שלאחרי המשחק ברמת גן הפך לפרט טריוויה שלעד ילווה את אחד השחקנים הכי טובים שדרכו כאן: כי קראמר הוא זה שדרך על אלברמן במשחקון פנימי. מספר 6 נאנק, אך חזר, דידה, צלע, איך אומר חבר לקבוצה, "הוא מפעם - כל הקריירה שיחק על הכאב".
בדיקה שלאחר המקרה הולידה תוצאה עגומה - פגיעה בחיבור עם האכילס, באותה רגל שנפצעה בגרמניה וגרמה לו להחמיץ זמן רב. אז, ימי מנשנגלאדבך, לפני כעשור, מתגברים כמעט על הכול. אבל אלברמן של היום אוטוטו חוגג 36, וניתוח כנראה לא בראש סדר העדיפויות. אם תשאלו אותו, כנראה שגם כדורגל מקצועני כבר לא. אחרי יותר מארבעה חודשים בלי דשא ולאור ההתנהלות אליה שמים לב חבריו במתחם האימונים, הסברה שפתחה את הטקסט כבר לא מרגישה פרובוקטיבית. יותר ריאלית. אומרים שהפרישה מתחילה ביום שהתחלת לחשוב על זה, ואלברמן כבר חושב על כך מזמן.
לא בדיוק על פרישה, כמובן, אבל כבר ב-2013 החל אלברמן - אז רק בן 30 - לתכנן את הקריירה שאחרי הקריירה. החיזיון, כך מספרים, הגיע עם פאולו סוזה. כשהפורטוגלי אימן את מכבי תל אביב זה הכה באלברמן: תראה אילו אנשי מקצוע נוחתים כאן. כבר אצל אוסקר גרסיה חטף את הלם התרבות הראשון. כשהספרדי הניח על השולחן מושגים טקטיים שנגעו למשחק, ולא רק נאומי מוטיבציה. פתאום, זה לא היה רק "ריצה", "מלחמה", "תתאבדו". גרסיה ושאר המאמנים הזרים בקרית שלום לימדו את הילידים על "בילד אפ" - בניית התקפה מאחור; "רסט דיפנס" - הגנה על שחקני מפתח של היריב בזמן שהכדור אצלך; וכשהכדור יצא החוצה, השוער לא הניח אותו על הפינה הקרובה בתיבת החמש אלא במרכז הקו. ככה אפשר לשחק גם ימינה וגם שמאלה, לחסוך מטרים בקו אווירי, הסביר אוסקר. ושחקני מכבי לא האמינו שרק עכשיו נתקלו בכך. הם ראו את ברצלונה ונדהמו - גם שם הכדור מונח במרכז. אלברמן היה חוזר הביתה, או עוד לפני כן מדבר עם שותפים לחדר ההלבשה, והמוטיב היה: "ואוו, למדנו כדורגל היום".
כשסוזה החליף את הספרדי והמשיך באותו קו מקצועי אינטליגנטי וחדשני, האסימון נפל: בסטנדרטים הישראליים קרויף מביא לכאן פרופסורים, מכבי הופכת לאוניברסיטה - אז אלברמן הפך לסטודנט. הוא החל לנהל רישומים. במחברות עמוסות שרבט את מערכי האימון של גרסיה, את הדגשים של סוזה (שמירה על שטח, למשל), עקרונות משחק של פאקו אייסטרן, תבניות התקפה של פטר בוס. כל מאמן קיבל קטגוריה משלו. הוא עוד לא ידע שירצה להיות מאמן אז, אבל ידע שהוא חייב לשמור את האופציות פתוחות: בעידן בו מאמנים ישראלים צעירים חייבים לנסוע להתרשמות בחו"ל כדי ללמוד משהו, מכבי תל אביב הייתה שלוחה קל"ב.
והשחקנים הישראלים שהיו רגילים למאמנים מקומיים שצועקים ומדברים רק על מחויבות, פתאום גילו שזה לא חייב להיות כך. שיש מעבר. שמאמן צריך להחזיק גם בתכונות אחרות. תכונות שאלברמן, ככה יצא, מחזיק בהן. "מהיום הראשון בו פגשתי את גל גיליתי את המקצוען האולטימטיבי, ההגדרה המושלמת ל'איש מועדון'", מספר ג'ורדי קרויף. "הוא פתוח לרעיונות חדשים, שולט בכמה שפות, עובד קשה באימונים, ממושמע - גם גופנית. הוא מנהיג שקט ולדעתי הוא יכול להתפתח במגוון תחומים. הוא יכול להיות מאמן, אבל גם לעסוק בניהול".
"הוא יכול להפוך למאמן טוב", גם אוסקר חושב. "הוא היה מנהיג שקט שנתן המון כבוד לאחרים, ואלו תכונות מצוינות למאמן. הוא מדבר בצורה נהדרת, וגם זה יעזור לו בהתמודדות מול השחקנים שלו ועם התקשורת. היו לו מאמנים טובים ללמוד מהם ואני בטוח שהוא יידע לקחת את הטוב מכל אחד, ואני בטוח שהוא חכם מספיק כדי לא לעשות את מה שהוא חושב שהמאמנים שלו לא עשו טוב".
וגרסיה, בלי לדעת, נגע בדיוק בנקודה: כי ממכבי תל אביב עבר אלברמן למכבי חיפה, ושם לבטח נדמו מחברות האימון - או לפחות התמלאו בחומרים אודות מה לא לעשות.
קיץ 2017, הסחבת בצהוב לוותה ברצון לאתגר אחר, ואלברמן נסע צפונה על כביש החוף. מבחינה מקצועית זה כבר החל לדעוך, אבל בחיפה בנו על מה שיש בראש לפחות כמו על מה שברגליים. כנראה שיותר. "התלהבתי רק מלראות אותו במנהרה, עוד כששיחק נגדנו", מספר שחקן ירוק. "היה בו משהו מיוחד, שקט, חיובי". אבל למרגלות הכרמל אלברמן נראה כמו חבריו לקבוצה, כמו שהירוקים נראו בשנים האחרונות, לעתים אפילו פחות מכך. "קשה לי, קשה עם המצב", אמר בשיחה עם אחד מחבריו. אחרי שנים ארוכות תחת מנהיג מקצועי אחד, קרויף, בתקופה הקצרה בחיפה ראה תחלופות רבות, לוזון הולך, ואז אלאך, וההולנדי הביא את רוטן, והעתיד לא נראה טוב יותר.
פחות משנה לאחר שהגיע, בפגרה, קיבל קריאה ממשרדו של יעקב שחר. מדי פעם היה נשאל לדעתו בנושאים מסוימים. הפעם התייצב ונשאל מה הוא חושב על הצוות. הוא נתן את דעתו: רוטן איבד שליטה, המצב לא טוב ולא ישתפר בקרוב. הוא המליץ לחתוך, ולהתחיל מחדש עם משהו אחר. וזו הייתה בתקופה שהוא שיחק כמעט בכל משחק. לא הקשיבו לו, רוטן התחיל את העונה הנוכחית, וכולם - כולל אלברמן - צדקו.
התחלופות הרבות והלחץ השפיעו. החלומות נשארו אבל נמהלו בחשש: יש בישראל כל כך מעט מקומות בהם יתנו לך לעבוד כמו שצריך, לנסות, לטעות. החלום שלו היה להתחיל מלמטה, כך אומרים, אבל לאחרונה גילה עוד יותר טוב עד כמה מחניק שם, למטה, בקטנות; עד כמה אין אוויר, אין דרך, אין חזון ואפילו אין מינויים של עוזרי מאמן. בקיצור, אין באמת סיכוי להצליח. יום לאחר ההפסד בעכו בפתיחת העונה שעברה ישבו כמה שחקנים לשיחה במתחם האימונים. לוזון פתח באותו המשחק (2:0) עם רביעייה התקפית: ורמוט, קאיו, דמארי, קלאוס. אחד הנוכחים בשיחה הרים להנחתה - עד כמה קשה זה להיות מאמן. אלברמן ענה שבדקה השלישית בעכו כבר הבין שזה הולך לכיוון הפסד, שחובה לחזק את האמצע, אבל מה אפשר לעשות - לעשות חילוף בדקה עשירית? הוא שיתף שהתלבט אם לומר ללוזון, ושבסוף לא אמר דבר. והאווירה במהלך השיחה זעקה "חרא מקצוע".
האחרים, באותו הזמן, ניסו להרוויח מאלברמן את מה שהוא הרוויח ממאמניו בתל אביב. הוא לא תרם לחיפה מקצועית, אבל לפי הדברים שיוצאים מהמועדון - החבר'ה הצעירים בירוק הרוויחו שנתיים באוניברסיטה משלהם.
באחד הביקורים הראשונים במתחם האימונים ניגש אלברמן לעבר נטע לביא: "את האמת, נטע - התבאסת שהגעתי?".
הקשר הצעיר אפילו לא מצא תשובה; הוא קיבל אותה בימים שלאחר מכן. חבריו מקבלים אותה עד היום. "הוא מאלה שאתה מעריך אותם ממבט ראשון", מספר שחקן ותיק בקבוצה. "ברור שלקריירה שלו יש השפעה, אבל גם מי שלא מכיר אותו יכול לחוש בכריזמה השקטה - הוא לא מאלה שיצעקו כדי שישימו לב אליהם, להיפך, הוא עושה את הדברים בקלאס. לעמדה שלו על המגרש יש השפעה מכרעת, אם יחליט באמת ללכת לכיוון של אימון - הוא תמיד ראה את הכול".
כפי שלא שמענו מאלברמן הצהרת פרישה חד משמעית, טרם הכריז גם מה רצונותיו העתידיים. אבל לכל מי שחולק זמן עמו יש תשובות ברורות - הוא יישאר בתחום. קורס מאמנים A כבר ברשותו, ועתה הוא צריך לשדרג את מעמדו עם תעודת פרו. עד אז, יצטרך לקבל משרה של עוזר מאמן - והרשימה למקומות ראויים, כאלה שאפשר ללמוד ולצמוח בהם, מצומצמת עד כדי 2-3 אופציות ביום בהיר. בטח למי שגם כשחקן הוגדר כ"זן נדיר", לא בן אדם שיוכל לסבול הרבה מהדברים שברוב קבוצות ישראל כל הזמן סובלים מהם. אבל בקרוב יקפוץ למים, כך אומרים, השאלה רק היכן. "בקורסים כאלו כמו שעשה קל יותר לזהות מי יהיה מאמן טוב", מסביר אייל לחמן, שהיה אמון אז על הכשרת בניון, יצחקי, ורמוט, דן רומן ואחרים. "מי חושב נכון, מי חד מחשבה, מי מרצה כמו שצריך - אני יכול להגיד לך שלאלברמן יש מקום של כבוד ברשימה מאוד מצומצמת". אגב, לחמן מוסיף גילוי נאות: הוא אימן את גל בתחילת הדרך, כשחקן ילדים, והתאמן אצל אביו שמעון אלברמן - "מכוכבי הכדוריד של פתח תקוה, פיבוט בלי נשכח".
אגב בלתי נשכחים, במתחם האימונים של מכבי חיפה אלברמן נצפה לא אחת מסתובב עם ספרים מהאוסף שלו: קלופ, גווארדיולה, ביילסה, המאמן הגדול בתולדות הפוטבול ביל בליצ'יק, אגדת המכללות בכדורסל ג'ו קליפארי, מונצ'י, מדריך הטקטיקה של מייקל קוקס. הוא מנתח לפרוטרוט משחקים של מנצ'סטר סיטי, באיירן מינכן ועוד כמה קבוצות כבירות, הכול נכנס למחברת, ובשיחות בחדר הכושר או על קפה בארוחת הבוקר הוא מספר לחבר'ה ממכבי חיפה מה למד. כדי להשתפר בתחומים שמחוץ לדשא הוא החל ללמוד את פן הניהול, צופה ביוטיובים של מאמנים גדולים מתראיינים ואף עבר הרצאות מקוונות על שפת גוף ודיבור מול קהל. המקצוע, כך נראה, מרתק אותו. כל שחקן שהגיע לקבוצה נשאל על ידי אלברמן "איך המאמן שלך היה?". במקביל, תמיד שואל את החברים "מהו המאמן האידיאלי ביניכם?", עורך מין סקר שוק של תכונות.
לפי התשובות שנתנו כולם לכתבה זו, כולל שחקנים שהתחרו עמו על אותה המשבצת לאורך השנים, כנראה שהם חושבים שהתשובה תהיה 'אלברמן'. "אני בטוח שהוא יהיה משהו גדול בתחום - זו רק שאלה של 'מה'", אומר חבר לסגל. "מבחינת הבנת כדורגל, הוא אחד הגדולים ששיחקו פה - בוודאות". "הוא מתעסק הרבה עם הצעירים", מעיד שחקן מכבי חיפה. "כשאתה מצליח ליישם עצה שלו, הוא שמח כאילו הוא עשה את זה על המגרש". שחקן אחר מוסיף: "הכבוד שהוא מפגין לכל שחקן, לא משנה כמה ותק יש לו, לא משנה המעמד, העמדה, לא כמה דקות יש לו ולא איך קוראים לך - זה לא ייאמן. סבלנות וערכים שלא מוצאים היום אצל הרבה שחקני כדורגל".
אלברמן לא יזכה במסע פרישה מהדהד, לא הערב בדרבי החיפאי ולא במשחק הבא; לבטח לא יקבל מחיאות כפיים מכל טריבונה בפעם האחרונה שיעלה על הדשא מול המארחת. זה לא הוא. אבל אולי האפרוריות הזו בדיוק היא שתגרום לו לשגשג גם בקריירה הבאה, בה נכשלים כל כך הרבה כוכבי עבר - בעיקר בשל מעמדם. אחרי חמש אליפויות ושני גביעים, שחקן העונה בדימוס כבר מפנטז על גל ב': בישראל הרבה יותר קשה מאשר בספרים שהוא קרא, אבל הוא בהחלט מאלו שיכולים לשרבט לעצמם את הדרך.
orenjos@walla.co.il
לעמוד הפייסבוק של יוסיפון