פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בגלי חם: מרווין בגלי נראה כמו כוכב בהתהוות, גם אם תפקידו עוד לא ברור

        למרות שעדיין קשה למצוא לו הגדרה מדויקת, לאחרונה מרווין בגלי מראה ניצוצות של שחקן גדול, ומוכיח למה ההשוואה לאמארה סטודמאייר מתאימה בהרבה משחשבו. פרויקט הצעירים מגיע לכישרון החידתי של סקרמנטו

        בגלי חם: מרווין בגלי נראה כמו כוכב בהתהוות, גם אם תפקידו עוד לא ברור
        עריכת וידאו: מתן חדד

        בווידאו: הקבוצות של לברון ויאניס לאולסטאר

        סקרמנטו ממשיכה להיות המרעננת הרשמית של העונה. לאחרונה, גם ההפסדים שלה מלהיבים. מי שהייתה אמורה להיות הנמושה הגדולה במערב מדורגת כרגע במקום התשיעי ונמצאת חזק במאבקי הפלייאוף. סביר שהיא לא תיכנס לשמינייה בקונפרנס שכולל כל כך הרבה קבוצות טובות ולברון ג'יימס אחד שלא מתכוון לוותר על הפוסט סיזן, אבל מבחינת הקינגס זה לא מה שצריך להיות חשוב. מה שכן חשוב זה שכל זה קורה בדיוק בזכות השחקנים שסקרמנטו הייתה רוצה, בזכות הצעירים שעליהם מבוסס העתיד שלה. הקינגס הם כוכבי מדור הצעירים השנה: דיארון פוקס כבר קיבל כתבה, באדי הילד בהחלט שווה אחת כזאת והפעם הבמה תינתן למי שחורך רשתות בחודש האחרון - מרווין בגלי.

        בגלי, שנבחר במקום השני בדראפט האחרון, שייך לרשימה שכוללת גם את דיאנדרה אייטון וטריי יאנג: שלושת השחקנים שהועדפו על פני לוקה דונצ'יץ' ותמיד יישפטו ביחס אליו. ליד עונת הרוקי ההיסטורית של ילד הפלא הסלובני כמעט בלתי אפשרי להרשים, אבל המזל של פיניקס, סקרמנטו ואטלנטה הוא שכל השלושה מראים מספיק ניצוצות כדי לא להפוך את הבחירה לכישלון בסדר הגודל של סם בואי, שנבחר לפני מייקל ג'ורדן, או גרג אודן, שנבחר לפני קווין דוראנט (להגנתם של השניים, הם סבלו מפציעות מוקדמות שלא אפשרו להם לממש את הפוטנציאל).

        לעומת אייטון ויאנג, ולאחרונה גם לוקה, בגלי משחק בקבוצה שמנסה לנצח השנה ונאבקת על מקום בפלייאוף. הרבה יותר קשה לרוקי להשתלב בקבוצה כזאת, מה גם שבגלי הוא השחקן הכי פחות מגובש בחבורה הזאת, עוד לא לגמרי ברור מה הוא. לכן הוא עולה מהספסל של דייב ייגר ולקח לו זמן להיכנס לעניינים העונה, אבל בשבועות האחרונים הוא מתחיל להראות למה הוא מסוגל והפך לאחד השחקנים החשובים בתקופה הטובה שהייתה לקינגס לפני פגרת האולסטאר.

        עוד בנושא

        אמש: 28 נקודות ו-14 ריבאונדים למרווין בגלי בהפסד לגולדן סטייט
        היחיד שממשיך לטוס: דיארון פוקס הופך לאחד הכישרונות המבטיחים
        הבריון שמצית את הדמיון: ג'ואל אמביד מציב אתגר חדש ל-NBA

        מרווין בגלי, סקרמנטו קינגס (GettyImages)
        התבשל לאט לאט, אבל עכשיו מראה את הפוטנציאל. בגלי (צילום: GettyImages)

        מתאים לקצב

        שאלת המפתח לגבי בגלי היא איך הוא משתלב בקבוצה המלהיבה שייגר בנה השנה. סקרמנטו גרסת 2018/19 זו קבוצה שרצה בכל הזדמנות ומקיפה את דיארון פוקס בשלושה קלעי שלשות וסנטר אתלטי אחד. בהמשך אתייחס לסימני השאלה סביב ההתאמה של בגלי לסגנון הזה ובכלל לליגה כיום, אך בתחום אחד הוא כבר מוכיח שהוא מסתדר מצוין: אין לו בעיה להתאים את עצמו לקצב.

        הדבר הראשון שבולט לגבי בגלי הוא השילוב בין גודל לאתלטיות. מדובר בשחקן בגובה 2.11 מטר עם מאפיינים אתלטיים של גארד. הוא קופץ לשמיים, יכול לעלות לכמה ניתורים חוזרים בלי בעיה ובעיקר זריז ונייד מאוד. הוא עובר שחקנים בזכות צעד ראשון תכליתי ושינויי כיוון חדים, הוא מצליח להטעות גם שחקני חוץ שמנסים לשמור עליו, הוא מרבה לסחוט עבירות כי השומרים שלו לא עומדים בקצב שלו ולא מספיקים להגיע לעמדות שהם רוצים מולו. במילים אחרות, בכל מה שקשור לנתוני פתיחה בגלי נראה כמו שחקן אידיאלי עבור סקרמנטו הנוכחית.

        בגלי למד להתאים את עצמו במיוחד ליציאות המהירות להתקפה. הוא מנצל כל הזדמנות כדי לטוס להתקפה לאחר החטאה של היריבה, לפעמים גם אחרי סל. פעמים רבות הוא מקדים את השומר שלו ופעם-פעמיים במשחק זה נגמר בסל קל. בפעמים אחרות שחקני הגנה אחרים נאלצים להגיב, מה שיוצר יתרונות במקומות אחרים, בעיקר שלשות פנויות במעבר לאחד מהקלעים. סקרמנטו משחקת בקצב השני הכי מהיר בליגה ומובילה את ה-NBA בנקודות במתפרצות, תחום שהיה בשליטה בלעדית של גולדן סטייט בארבע השנים האחרונות, עם 21.7 נקודות כאלה למשחק. לבגלי יש בכך חלק שהולך וגדל.

        קולין סקסטון, לוקה דונצ'יץ', טריי יאנג, דיאנדרה אייטון, מוחמד במבה, מרווין בגלי, דראפט 2018 (GettyImages)
        כולם יחסו בצל של דונצ'יץ', אבל רובם מראים לא מעט ניצוצות. בגלי, משמאל, מאחור (צילום: GettyImages)

        מרגיש בבית בצבע

        הדבר השני שבולט לגבי בגלי הוא כמה קל לו לשים את הכדור בטבעת. הוא מהשחקנים שיש להם חוש ליצירת נקודות, והחוש הזה מתחדד ככל שהוא מתקרב לסל. בגלי קולע 13.6 נקודות למשחק ב-24 וחצי דקות, אך ב-11 המשחקים האחרונים מדובר כבר על 17.2 נקודות ב-28 וחצי דקות. בששת המשחקים האחרונים הוא קלע 24 נקודות ומעלה שלוש פעמים, כולל 32 נקודות נגד פיניקס ו-28 נגד גולדן סטייט ביום שישי.

        בגלי הוא כבר עכשיו סקורר יעיל מאוד בצבע בסטנדרטים של כל הליגה, לא רק רוקיז. כמעט חצי מהזריקות שלו - 43.8 אחוזים מהן, מגיעות מתחת לסל (ה-restricted area) והוא קולע אותן ב-68.4 אחוזים, ועוד 28.1 אחוזים מהזריקות שלו מגיעות משאר חלקי הצבע והוא קולע אותן ב-44.4 אחוזים. בשני האיזורים הוא נמצא בשליש העליון בליגה. מעט שחקנים טובים בשני הטווחים האלה, וזה מעיד על יכולת לסיים בצבע בשלל דרכים. בגלי יודע לסיים מול מגע, ולמרות שהמבנה שלו לא מוצק במיוחד הוא מצליח להישאר בשיווי משקל ולנצל את היד הרכה שלו כדי להשיג זריקות טובות גם בסיטואציות מסובכות.

        את עיקר העבודה ההתקפית שלו בגלי מבצע מהפוסט. הוא אוהב לקבל את הכדור באיזור חצי המרחק בצד ימין, כאשר המהלך האהוב עליו הוא לנוע לכיוון מרכז הצבע ולעלות להוק-שוט אפקטיבי מאוד עם יד שמאל. הוא לא שחקן הפוסט הקלאסי שחופר עם הגב לסל ומנצל יתרון של גודל, הוא מעדיף לנצל את הזריזות והתחכום שלו גם מול שחקני חוץ. בדרך כלל הוא מקבל את הכדור עם הגב, מסתובב, לוקח שנייה-שתיים לנתח את הסיטואציה ואז פועל מהר מאוד. הוא קורא נהדר את השומרים שלו, מבין היכן נמצא הפתח ויוצר לעצמו יתרון בתנועה אחת חדה. הוא יכול לנוע לשני הכיוונים ומרגיש בנוח גם לעלות לזריקה מחצי מרחק קרוב אם זה מה שנותנים לו. יש משהו מאמארה סטודמאייר בשילוב הזה בין גודל, כוח מתפרץ, זריזות ויכולת סיום בצבע.

        פרט למהלכי פוסט, הרבה מהנקודות של בגלי הן כאלה שניתן לכנות נקודות זולות. הוא ריבאונדר התקפה נהדר, הרבה פעמים הוא ממשיך החטאות של עצמו בזכות יכולת הניתור החוזר הנדירה שלו (אני לא בטוח שחוץ מג'ון קולינס מאטלנטה יש בליגה שחקן פנים שקופץ פעמיים מהר יותר). בלא מעט מקרים הוא נמצא במקום הנכון ברגע הנכון לכל מיני כדורים חצי אבודים שמתגלגלים אליו או ברגעים בהם ההגנה נרדמת. יחד עם הנקודות במתפרצות, כמחצית מהנקודות שלו הן מהסוג הזה של נקודות שאוספים בדרך. סקורר איכותי צריך לדעת לצבור את הנקודות האלה.

        שחקן פיניקס סאנס, אמארה סטודמאייר (AP , Ross D. Franklin)
        מישהו אמר אמארה? (צילום: AP)

        מבין עניין בהגנה

        אחת הסיבות לכך שהבחירה בבגלי במקום השני נחשבה להפתעה הייתה שהוא לא נראה כמו שחקן עם פוטנציאל הגנתי גבוה. ההשוואה לאמארה נראתה מדויקת גם בצד הפחות מחמיא. לכן, בסקרמנטו יכולים להיות מרוצים מאוד מכך שהציון שניתן לתת להגנה של בגלי בינתיים הוא לא רע בכלל. בולטת בעיקר הבנת המשחק ההגנתית שלו, שמפתיעה לטובה ביחס לשחקן שעוד לא שיחק 50 משחקים ב-NBA.

        רוב הדקות של בגלי הן בעמדת הפאוור פורוורד, מה שכיום אומר שהוא צריך לתפקד כשחקן חוץ לכל דבר. דרישות התפקיד כוללות חילופים על גארדים, זיהוי מצבים שדורשים חילוף מול כאלה שלא, הבנה של דקויות הרוטציה ההגנתית בהתאם ליריבים ספציפיים (למשל, התמקדות במומחי שלשות ועזיבת שחקנים שלא קולעים מבחוץ). במקביל, הוא נדרש גם לספק נוכחות של עזרה בצבע ובריבאונד ההגנה. בגלי מסתדר עם דרישות התפקיד המורכבות ובדרך כלל מקבל את ההחלטות הנכונות, לא פעם הוא אפילו מחלק הוראות לשחקנים וותיקים ממנו תוך כדי פוזשן הגנתי כי הוא קורא את הסיטואציה מהר יותר מהם.

        מאז שהוא חזר מפציעה במהלך חודש ינואר, בגלי שיפר מאוד את ריבאונד ההגנה שלו. לפני כן הוא לקח 3.7 ריבאונדים בהגנה למשחק, מאז הוא לוקח 6. הוא הרבה יותר ער לחשיבות שלו כריבאונדר ומביא לידי ביטוי את חוש המיקום המוצלח שלו ואת יכולת הניתור. הוא לא פיזי מספיק בסגירה לריבאונד, קל לדחוף אותו מהעמדה שלו, אבל במקרים רבים הגודל והאתלטיות מספיקים כדי לחפות על כך.

        מרווין בגלי, סקרמנטו קינגס (AP)
        מה אתה יותר? בגלי (צילום: רויטרס)

        סנטר או פאוור פורוורד?

        סימן השאלה הגדול ביותר לגבי בגלי קשור לעמדה האידיאלית עבורו. לפני כמה שנים הוא היה פאוור פורוורד קלאסי, כיום קשה הרבה יותר להסתדר עם שחקן בעמדה 4 שאת רוב העבודה שלו עושה בצבע, בטח כשזה גם מרחב המחיה הטבעי של הסנטרים של הקבוצה - ווילי קאולי סטיין והארי ג'יילס המסקרן. ובטח בקבוצה שמדגישה משחק ריצה וקליעה מבחוץ.

        כדי להבין למה זה כל כך מסובך במקרה של בגלי צריך להתמקד בחסרונות שלו. בהתקפה מדובר קודם כל בקליעה מבחוץ. הוא זורק שלשות וגם שיפר לאחרונה את אחוזי העונשין, אבל בינתיים לא מהווה איום רציני מחוץ לקשת (0.3 שלשות למשחק ב-26.3 אחוזים) וגם לא מחצי מרחק בקאץ' אנד שוט. הוא אפקטיבי יותר ככל שהוא קרוב יותר לסל. גם יכולת המסירה לא ממש נוכחת במשחק שלו, וכשהוא מתחיל מהלך הוא כמעט תמיד מחפש את הזריקה. ככל שההגנות יתמקדו בו יותר הוא יצטרך להוכיח שהוא מסוגל למצוא שחקנים פנויים. עוד תחום שחסר זה יכולת לתפקד כחוסם בפיק נ' רול. יש לו נתוני פתיחה להיות חוסם איכותי שמתגלגל פנימה, אבל ניכר שזה לא טבעי עבורו וייגר כמעט לא משתמש בו כך.

        בהגנה, כאמור, מדובר בשחקן פנים מאוד לא פיזי עם מבנה גוף די דק. זה מקשה עליו להתמודד עם שחקני פנים מאסיביים והופך גם את הנוכחות שלו בצבע לפחות משמעותית. חודרים איכותיים לא מתרגשים במיוחד מהנוכחות שלו ומגיעים לזריקות די קלות מולו, הוא חוסם סביר אבל לא ברמה של עוגן הגנתי של ממש. כרגע קשה לדמיין הגנה איכותית שמבוססת עליו מוקף בארבעה שחקני חוץ.

        במובן מסוים בגלי הוא טווינר: בהתקפה עדיף להשתמש בו כסנטר, בהגנה הוא מרגיש נוח יותר במשימות של פאוור פורוורד. אבל משהו בו לא מתחבר עד הסוף לכדורסל המודרני גם בצדדים בהם הוא חזק. הוא לא הסנטר הקלאסי לראן אנד גאן כי הוא לא מומחה פיק נ' רול, הוא גם לא שומר מספיק טוב על שחקני חוץ כדי להסתדר עם הבכירים שבהם. בשבועות האחרונים הוא מוכיח שיש לו פוטנציאל של שחקן גדול בהתהוות, אבל עדיין קשה לדמיין איזה שחקן הוא יהיה. בימינו, יכולת להשיג נקודות בצבע לבדה לא מספיקה להרבה יותר מלהיות שחקן שישי סטייל דומנטאס סאבוניס.

        בקיץ נדע יותר לגבי התוכניות של סקרמנטו לגביו. הסנטר הפותח ווילי קאולי סטיין מסיים את חוזה הרוקי שלו, ואם הקינגס יציעו לו חוזה לטווח ארוך או ישוו הצעה שהוא יקבל ממקום אחר, זה אומר שהם לא בונים על בגלי כסנטר העתידי שלהם, לפחות כרגע. גם בלי קאולי סטיין יש לייגר את הארי ג'יילס שצריך לקבל דקות. מצד שני, הקינגס הביאו לאחרונה את האריסון בארנס, שמרגיש הכי בנוח כפאוור פורוורד, כנראה עם כוונה להשאיר אותו לטווח ארוך. בגלי מספיק מוכשר כדי שכל שאר פיסות הפאזל יסתדרו בהתאם למה שעדיף עבורו, ואולי הפתרון הטוב ביותר מבחינת ייגר הוא לא להתחייב על חמישייה קבועה ולנוע בין חמישיות גבוהות ונמוכות בהתאם ליריבות.

        בטווח הארוך, באופן בו הליגה מתקדמת, בגלי יהיה חייב להיות בעיקר סנטר. אין לו מספיק יכולות של שחקן חוץ כדי להתפתח לפאוור פורוורד מודרני אפקטיבי. הוא עוד לא בן 20 וסביר שעוד יתחזק באופן שיקל עליו לתפקד כסנטר בהגנה, ויש לו מספיק זמן ללמוד את רזי הפיק נ' רול. כסנטר הוא יוכל להביא לידי ביטוי בולט עוד יותר את יתרון הזריזות על רוב השומרים שלו בפוסט וגם את הריצה המהירה למתפרצות. זאת כנראה העמדה בה הוא יוכל להתפתח לצד פוקס והילד וליצור את אחת מקבוצות העתיד המסקרנות יותר בליגה. אם זה יקרה, בגלי ישמע פחות ופחות את השם לוקה דונצ'יץ'.