פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        קפיצה מטאורית: סיפורו של כוכב מכללת מארי סטייט ג'ה מוראנט

        מלבד דאנקים מדהימים, לקפיץ האנושי ג'ה מוראנט, שסוחף את המכללות, יש גם סיפור אנושי יוצא דופן שכולל אימונים ביזאריים עם אבא מתוסכל וגילוי מקרי על ידי סקאוט רעב שחיפש סנדוויץ' ומצא את ווסטברוק הבא. היכרות עם המועמד המפתיע לבחירה הראשונה בדראפט

        קפיצה מטאורית: סיפורו של כוכב מכללת מארי סטייט ג'ה מוראנט
        עריכת וידאו: מתן חדד

        בווידאו: הסגלים במשחק האולסטאר

        ג'ה מוראנט אמנם רק בן 19, אבל כבר מתורגל היטב בלתת שואו. כשהיה בן 4 השמועה על ילד פלא שרוקד מייקל ג'קסון לצלילי Beat It עשתה כנפיים, ועשרות תושבים מהעיירה הקטנה דאלזל שבדרום קרוליינה התכנסו בסלון המשפחה כדי לצפות במחזה.

        שנים אחר כך מוראנט עושה כמעט את אותו דבר, רק עם עדת מעריצים שקפצה מעשרות למיליונים. הוא עדיין רוקד - במקום הליכת ירח הוא מקפץ עם כדור כתום מעל אנשים ומטביע בעוצמה. והמנטרה שהוא משנן היא עדיין Beat It.

        לנצח את מה? גם את האנשים שהתעלמו ממנו לחלוטין עם הגיעו לקולג'ים, וגם את אלה שכעת - כשהוא מככב במכללת מארי סטייט הצנועה, מספק מהלכים אדירים מדי משחק והופך לשם שגור בפי כל חובב NBA - מפתיעים ומייעדים אותו לבחירה הראשונה בדראפט.

        הקפיצה שלו מטאורית, תרתי משמע. וכמו הניתור שלו - מרהיב, פתאומי, מהפנט, כזה שגורם לך לרוץ ליוטיוב הקרוב לביתך - כך גם סיפורו האישי.

        עוד בנושא

        זאיון וויליאמס ממשיך להדהים: "מעולם לא היה שחקן מכללות כמוהו"
        הלייקרס מודאגים ממצבו של לברון, האם הוא עדיין הטוב בעולם?
        ג'יימס הארדן מודה: "הביקורות פוגעות, במיוחד משחקני עבר"

        סיפורו של טמטריוס ג'אמל (ובקיצור ג'ה, כפי שהוא מכונה בפי כל) מוראנט הוא בעיקר עוד המחשה לכך שגם טובי הסקאוטים והמגייסים יכולים ליפול בגדול. למוראנט יש את כל המרכיבים של רכז NBA מודרני מעולה: גובה (1.91), אתלטיות אדירה, כוח מתפרץ, ראיית משחק משובחת ואופי נוח. כל זה לא מנע מכדורסל המכללות לדחות אותו כמעט באופן גורף, ולהגיע לישורת האחרונה של התיכון עם שלוש הצעות בלבד מקולג'ים בדיוויז'ן 1 (גם הן, קל לנחש, לא היו אטרקטיביות במיוחד).

        אולי זה לא מפתיע בהתחשב בכך שאפילו טי מוראנט, אביו של ג'ה וכדורסלן עבר בעצמו, כמעט הרים ידיים בדרך. טי הספיק לשחק בתיכונים עם ריי אלן, אולם כשג'ה נולד זנח את הקריירה בצד, פתח מספרה והחל לאמן את הבן. בשלב מסוים - הודה מוראנט סיניור בעצמו - כבר השתכנע שהחוש לכדור הכתום לא עבר בירושה. "אלוהים, הוא היה כל כך איטי. השקעתי המון באימונים שלו, ולא ראיתי תוצאות. זה היה מתסכל", סיפר ל"ספורטס אילוסטרייטד".

        אולם התפנית הגיעה דווקא כשטי החליט להעלות הילוך באימונים ולהפוך אותם להומאז' לצבא הסובייטי. הוא הכניס אביזרים חדשים לתוכנית האימונים, שבוצעה כולה במגרש המאולתר בחצר האחורית של הבית. את התרגול על עבודת הרגליים בהגנה, למשל, נאלץ ג'ה לבצע כשבידיו שני כדורי כוח במשקל 4.5 קילו. בכל פעם שהחטיא ליי אפ, נאלץ לרוץ ארבעה קילומטר עד סוף הכביש, וחזרה. כשהתאמן על הטבעות, ריפדו את הרצפה צמיגים של טרקטור. ובמשחקי אחד על אחד נאסר עליו לבקש עבירות, למרות שהאב שיחק באגרסיביות יתר.

        מוראנט הלך והשתפר ככל שאבא טיי מתח את קצה גבול היכולת. בסופו של מחנה אימונים אינטנסיבי אחד, הלכו יחדיו לסדרת בדיקות במעבדת ספורט מיוחדת וקיבלו את התוצאה הרצויה: הניתור של מוראנט מהמקום נמדד על 44 אינץ' - כמעט 112 סנטימטר. לשם השוואה, זה קרוב מאוד למי שנחשבים שיאני כל הזמנים ב-NBA בניתור מהמקום, מייקל ג'ורדן (46 אינץ') ו-ווילט צ'מברליין (48).

        כשהוא מצויד באתלטיות יוצאת דופן, קיווה מוראנט שמכללות יוקרתיות יסיטו מבט לעברו. כאמור, גם במקרה הזה ג'ה נחל אכזבה. בסופו של דבר, אחרי מאמצים נואשים לתשומת לב, עוזר מאמן אלמוני עם בטן ריקה היה זה שהביא את המפנה. ג'יימס קיין, עוזר מאמן מארי סטייט, הגיע למחנה הכדורסל של צ'נדלר פארסונס על מנת לבחון מועמד אחר להצטרף לקולג'. כשהתפנה לרגע קט להשביע את רעבונו עם סנדוויץ' במזנון, שמע כדרורים במגרש צדדי.

        על המגרש ליהטט מוראנט במשחק שלוש על שלוש מאולתר. דאנק אחד מהדהד, טלפון אחד למאמן הראשי, ולפתע ג'ה מצא את עצמו בפגישה משולשת עם מאמן מארי סטייט ועוזרו, ממנה יצא עם הצעה מחמיאה - בוא אלינו, ונהפוך אותך לכוכב.

        זה לקח יותר משנה, אבל בסופו של דבר ההבטחה קוימה ביתר שאת: מוראנט הפך העונה לאחד הכישרונות הכי מדוברים בארצות הברית עם ממוצעים של 24 נקודות ו-10.2 אסיסטים (ראשון ב-NCAA). למרות שהוא מצטיין בקונפרנס חלש, מבחן העין עושה את שלו וגם מניית הדראפט שלו מתעצמת בקצב היסטרי.

        בשבועות האחרונים מומחי ופרשני דראפט משוכנעים שהקרב על הבחירה הראשונה בדראפט בינו לבין זאיון וויליאמסון המדובר (איתו שיחק בתיכונים במשך שנה, אגב) ילך צמוד עד הסוף - לא דבר של מה בכך בהתייחס להייפ העצום סביב הכוכב האימתני של דיוק. המאבק בין השניים כבר החל. למעשה, הוא מתרחש כמעט מדי יום על גבי המסך, בטופ 10 בספורטסנטר, תוכנית הדגל של ESPN. וויליאמסון מטביע מקו העונשין, מוראנט עונה עם דאנק אדיר מעל שחקן, אללה-וינס-קרטר VS פרדריק וייס; וויליאמסון חוסם שחקן יריב עם ניתור מהסרטים, מוראנט מגיב עם חסימה כפולה מרשימה לא פחות;

        ב"יאהו" טענו בסוף ינואר ש"יותר ויותר מנהלים ב-NBA מאמינים שמוראנט צריך להיות הבחירה מספר 1, ולא זאיון וויליאמסון", ב-ESPN נשבע מומחה הדראפט סת' גרינברג ש"מוראנט יותר מלהיב מזאיון", וגם במוק דראפט של האתר המוביל Draftnet דורג מוראנט במקום הראשון לזמן מה. כך או כך, גם אם מוראנט ייבחר רק שני או אפילו שלישי אחרי אר ג'יי בארט (כפי שמנבאים נכון לעכשיו ב-ESPN), הוא יהיה חתיכת פרס ניחומים.

        ובכל מקרה, את המאבק עם זאיון וויליאמסון במהלכים היומיים סביר שנראה למשך שנים רבות בטופ 10 היומי של ה-NBA.

        מוראנט, כמו וויליאמסון, הוא תופעת טבע. וככזה, נטל ההוכחה עליו לא מסתכם בקטעים קצרים של התעופפויות מרשימות. שניהם צריכים להתנער מתדמית של מטביענים ותו לא, שניהם מנסים להוכיח שטמון בהם הרבה יותר מקפיצים ברגליים. במקרה של מוראנט, גולת הכותרת היא ללא ספק ניהול המשחק.

        "ראיתי אצלו ניצוצות מכל מיני שחקנים שפגשתי בעבר", התמוגג ממנו לאחרונה מאמן אלבמה אייברי ג'ונסון, אחד שצבר קילומטראז' מספק ב-NBA כשחקן ומאמן כדי להיחשב בר סמכא. "ראיתי בו חלק מאייזאה תומאס של דטרויט, עם חכמת המשחק והחתוליות. ראיתי בו את יכולת המסירה של ג'ון סטוקטון. את היכולות האתלטיות של ראסל ווסטברוק. אלוהים אדירים, לצפות בו על המגרש זה אפילו יותר טוב מלצפות בו מטביע ביוטיוב".

        אם תשאלו את מוראנט, הוא מנסה לחקות בעיקר את ווסטברוק (השחקן אליו הוא מושווה לעתים תכופות). השחקן השני המועדף עליו: רייג'ון רונדו. אם ימשיך לגלם קומבינציה של שניהם, אין ספק שה-NBA תרוויח סופרסטאר לשנים רבות. בדראפט שנחשב יחסית חלש ולא עמוק, בציר של שני כישרונות על כמו וויליאמסון ומוראנט כבר לא רע כל כך.

        אז נכון שהקליעה מבחוץ עדיין לא מהוקצעת, ונכון שגם ההגנה והפיזיות טעוני שיפור, אבל בעוד אי אלו שנים, כשמוראנט ירחף את דרכו להיכל התהילה של המטביענים (ואולי, מי יודע, גם להיכל תהילה אחר), בארצות הברית ייזכרו באב עיקש ובעוזר מאמן רעב שגרמו לזה לקרות, ויגידו תודה.

        ג'ה מוראנט שחקן מכללת מארי סטייט (GettyImages)
        מצית את הדמיון. ג'ה מוראנט (צילום: GettyImages)