פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        קצר ולא לעניין: עסקת טאפוקו כמשל למצבה של הפועל באר שבע

        הרכישה של קווין טאפוקו היא הסמל האחרון להתנהלות של הפועל באר שבע, שהתמכרה לפתרונות קלים ולקיצורי דרך. דוד רוזנטל סוגר שבת, מפרגן לרובי לבקוביץ' שידע לקום מהצעקות של רפואה ותוהה האם וכמה מהר מערכת ה-VAR תעזור לנו להחזיר את האמון בשופטים

        קצר ולא לעניין: עסקת טאפוקו כמשל למצבה של הפועל באר שבע
        צילום ועריכה: קובי אליהו

        בסוף השבוע נזכרתי בירדן שועה. לא הייתה שום סיבה, לכאורה. מכבי חיפה לא שיחקה, בני יהודה הבטיחה מעשית עלייה לחצי גמר הגביע. הטריגר היה דווקא כתבה של יניר יגנה, כתב וואלה! NEWS בדרום שאינו עוסק בכדורגל ביומיום, על התחושות בבאר שבע בעקבות הודעת אלונה ברקת. היו שם דמעות, אכזבה, ביטויים כמו "יום שחור".

        אוהדים הם עם שהלב יכול להישבר לו בשניות, במחי הודעת מועדון אחת. כלל לא רלוונטי אם ההחלטה של הבעלים, בין אם מדובר בברקת או בברק אברמוב, הגיונית (ואפשר למצוא הרבה היגיון בשני המהלכים). בסופו של דבר, את הרגעים הקשים באמת חווים אוהדים מחוץ למגרש, והרגעים הללו כואבים יותר מכל שער שסופגת הקבוצה בדקה ה-90. לא שהיינו צריכים לכך הוכחה, אבל מסתבר שוב שממש לא משנה אם בשורות כאלה נופלות על קבוצה שזה עתה זכתה שלוש פעמים רצופות באליפות, או על מועדון ותיק שנאבק בכל שנה על הלגיטימיות שלו כקבוצת צמרת בליגת העל.

        מסע"ת של הימין החדש - הצטרפותה של אלונה ברקת למפלגה, בית העיתונאים, תל אביב 7 בפברואר 2019 (ראובן קסטרו)
        תמונה שעדיין מתקשים בבאר שבע לעכל. אלונה ברקת עם נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: ראובן קסטרו)

        להפסד של הפועל באר שבע להפועל תל אביב לא היה קשר להודעה של ברקת. עד כדי כך עגום המצב של האלופה - בניגוד לבני יהודה, שם בבירור יש "לפני ואחרי שועה", בבאר שבע לא תרגישו בהבדל. היא שיחקה רע והפסידה בחוץ לפני יום חמישי, והיא עשתה בשבת בדיוק את אותו הדבר בהפסד להפועל תל אביב.

        כשלא הולך, כלום לא הולך. בן שהר מפספס בסנטימטרים בכל משחק מחדש (בעיניי הוא מיצה את עצמו לחלוטין בקבוצה וחייב אתגר חדש), ניב זריהן מעולם לא באמת היה קשור למועדון, חן עזרא חלוד מייבוש ממושך על הספסל ואפילו פנדל גבולי, מאלה שבאר שבע כל כך נהנתה מהם בשנים הקודמות, נשרק נגדה ומאלץ את ברק בכר לספק את התירוצים המוכרים אחרי הפסד. אין סמן אחד לקריסה של הפועל באר שבע, אבל אם מתעקשים בכל זאת להצביע על איזשהו סמל למעבר בין גאות לשפל, אפשר להסתכל דווקא על האיש שהגיע לקבוצה ממש לא מזמן, עמוק בתקופת המשבר: קווין טאפוקו.

        לשחקני רכש לא קל לנחות באמצע העונה. הסביבה שלהם שונה פתאום, הם צריכים להתרגל למאמן חדש ולמערכים חדשים. כל עוד הקבוצה רצה הכול טוב, יש להם זמן להשתלב, אבל כשהעסק תקוע ומצפים לתוצאות מהירות הם צוללים יחד איתה. טאפוקו צריך לקבל זמן חסד על הפתיחה הפושרת שלו במועדון, אבל הסימן היחידי עד כה להשתלבותו בקבוצה הוא העצבים בהם הוא והיא נתונים. אם בכר לא היה מחליף אותו במחצית, הוא כנראה לא היה סוגר בלאו הכי 90 דקות. הוא עצבני, לא מתואם עם הקישור ובעיקר מוצא יותר את הרגליים של היריבים ופחות את הכדור.

        שחקן הפועל באר שבע קווין טאפוקו נגד הפועל תל אביב (קובי אליהו)
        בעיקר עצבני. טאפוקו (55) אתמול במושבה (צילום: קובי אליהו)

        הבעיה היא לא בכדורגל של טאפוקו, אלא במה שהרכישה שלו מייצגת. בדיעבד, הוא מתנת הפרידה של ברקת למועדון, ומילא הדורסנות שגילתה במאבק עליו מול בית"ר ירושלים - קיצור הדרך והרצון לסתימת חורים מהירה הוא העניין הבעייתי פה. זה היה עוד פתרון בשלוף, כמו הרכישה של מיכאל אוחנה וזריהן תמורת הוויתור על דן ביטון, שמתפתח לשחקן אמיתי שבאר שבע באמת יכולה הייתה להיעזר בו. לאלה יש להוסיף את ההבאה הסתמית של אריק סאבו, ההכנסה המזורזת של אנסטיס להרכב, ההתעקשות להשאיר בסגל את מיגל ויטור כי לאף אחד אין כוח ואומץ לחפש בלם אחר, ההחתמה של עדן בן בסט, שהראה כבר במכבי תל אביב שהוא לא בנוי למאבקים על חולצת ההרכב, ועוד שלל דוגמאות.

        היו לבאר שבע קיצורי דרך שדווקא עבדו לא רע בימים עברו, למשל ההחתמות של וויליאם סוארס ואנתוני וואקמה. הבעיה מתחילה כשאתה מתאהב בשיטה ובטוח שהיא תעבוד לך שוב ושוב. אם בהפועל באר שבע ירצו לחזור לצמרת, הם יצטרכו לפנות לדרך שונה לחלוטין - לטפח את הנוער ולהאמין בו (מכבי תל אביב אולצה לעשות את זה בעקבות הפייר פליי ואף אחד שם לא מתלונן), להיות סבלניים ובעיקר לחזור לעבודות מחקר רציניות במקום לקפוץ על מציאות שאולי לא נועדו להם מלכתחילה.


        ברגע מביך אחד נתפס ביום שני האחרון קובי רפואה כשהוא צורח על רובי לבקוביץ'. זה קרה דווקא אחרי שער מצמק של הפועל תל אביב לרשת מכבי חיפה. אלמלא גול שטותי שספג לבקוביץ' כמה דקות לפני כן, זה היה שער השוויון. אין דבר יותר מעצבן משחקן שעושה את אותה הטעות שעליה הערת לו באימונים, ואפשר היה להבין מדוע רפואה כועס. את הצעקות והיציאה משליטה קצת פחות.

        לבקוביץ' הוא שחקן של רפואה. האיש שפתח את העונה בשער הפועל תל אביב היה אריק ינקו, וכשהמאמן פנה למחליפו הצעד נראה תמוה מעט. בסופו של דבר, השוער היה סביר פלוס עד הטעות בחיפה ואתמול, מול הפועל באר שבע, הוא החזיר בגדול על הנקודה שאיבד ביום שני. הפנדל שלבקוביץ' לקח נזקף לזכותו, גם אם הבעיטה הייתה רשלנית במיוחד וההיתקלות במהלך הריצה לריבאונד הייתה כבר בגדר הגרוטסקה.

        מה אפשר להשליך מהיכולת של השוער אתמול? האם הצעקות של המאמן עזרו לו ודרבנו אותו, האם הרגיש שהוא צריך להוכיח משהו למישהו, או שאולי פשוט היה לו יום טוב והמזל הפעם עמד לצדו? כנראה שאופציה ג' נכונה יותר מהשתיים האחרות. לפעמים הסיגר הוא רק סיגר, וכמו שלשוער יש ימים טובים יש לו ימים פחות טובים. בתוך חמישה ימים הסטטיסטיקה פשוט התיישרה.

        לבקוביץ' צריך להגיד לרפואה תודה על כך שהמשיך לתת בו אמון ולהציב אותו בשער למרות הטעות בחיפה. המאמן, מצד שני, יצטרך להבא לדעת להבליג. בכל מקרה, לזכותו של רפואה ייאמר שיכול היה בקלות לספסל את השוער שלו ובחר שלא. בזכות שניהם הפועל תל אביב התקרבה בשבת לעונה נוספת בליגת העל.

        רובי לבקוביץ' הפועל תל אביב (קובי אליהו)
        הסטטיסטיקה התיישרה. לבקוביץ' (צילום: קובי אליהו)

        כששיחק בבני יהודה, גל צרויה נהג לאחר לאימונים. גם בהפועל פתח תקווה היו לו תקריות דומות. צרויה לא מת על משמעת, לא עומד בלוחות זמנים, ולאורך השנים מיצב את עצמו כשחקן די עצל, אחד שלא יכול לפרוץ את תקרת הזכוכית של הליגה הלאומית.

        למ.ס. אשדוד צרויה הגיע לפני פחות משבועיים מהפועל אשקלון, בשורותיה כבש העונה שמונה שערים. כשהוא נושק לגיל 30, גם הוא מבין שהחתימה באשדוד היא ההזדמנות האחרונה שלו לעלות שוב על הרכבת לליגת העל ולנסוע בה למשך עוד כמה תחנות. למרות הניצחונות של מכבי פתח תקווה והפועל תל אביב, ואולי דווקא בגללם, השער של צרויה בחיפה העניק לאשדוד מנת חמצן נוספת לפני הפרידה מהליגה הבכירה. קבוצות נחלצו בעבר ממצבים קשים יותר במאבקי הירידה, אבל הסיטואציה של אשדוד לא פשוטה. כדי לשרוד היא תצטרך עוד מחוש המיקום והסיומת של צרויה ויותר ריכוז מדין דוד, שקיבל מחברו להתקפה שני כדורים לגול והצליח לבזבז אותם.

        גל צרויה שחקן מ.ס. אשדוד (אדריאן הרבשטיין)
        נתן עוד קצת אוויר לאשדוד. גל צרויה (צילום: אדריאן הרבשטיין)

        ביום שישי הושקה כניסתו של ה-VAR לכדורגל הישראלי. זה קרה במשחק ליגה א' בין הכח עמידר רמת גן למכבי שעריים, במהלכו נעשה פעמיים שימוש במערכת. באופן אירוני, כאילו כדי להצדיק ולזרז את השימוש גם בליגת העל, חוו אתמול השופטים מחזור שכולו שנוי במחלוקת. הפנדל בנתניה, שני הפנדלים בפתח תקווה, הפנדל הראשון בקרית שמונה, העבירה שלא נשרקה לטובת מתן חוזז בחיפה - כולם העניקו כרטיס אדום בוהק לעולם השיפוט הישן וקידמו בברכה את הטכנולוגיה החדשה.

        אלא שגם הכניסה של ה-VAR לא תמנע מרועי ריינשרייבר, למשל, לאבד את השליטה במשחק ולסייע לו להפוך לזירת קרבות ב-UFC או להוציא כרטיס צהוב לשחקן בעודו שרוע על הדשא. מערכת הערעורים היא כלי מצוין לעשיית צדק. האם היא יכולה לסייע לשפר את רמת השיפוט באופן כללי ולהחזיר לנו את האמון באנשים האמונים על המלאכה? ימים יגידו.

        שחקני הפועל באר שבע עם השופט רועי ריינשרייבר מול הפועל תל אביב (קובי אליהו)
        צריך קצת יותר מ-VAR. ריינשרייבר (צילום: קובי אליהו)

        הגיג לסיום

        שלושת החשודים בזריקת האבנים מחוץ למגרש ברמלה שוחררו בתנאים מגבילים, הפקידו ערבות כספית והורחקו ל-30 יום מהמגרשים. מדהים כמה זולים חייהם של אוהדי כדורגל. חודש הרחקה מהמגרשים - זה מה ששווים סלעים שאיימו לפצח ראשים של אנשים. אחרי זה לכו תסבירו לנו במשטרה ובבתי המשפט שאתם באמת עושים הכול כדי להילחם באלימות.