בעסקה אחת עבר חלוץ לצד אחד ואל הצד השני, בתמורה, עברה מחאה. מכבי חיפה קנתה את ירדן שועה, בני יהודה כאילו לקחה את זעם האוהדים הירוקים על הבוס יעקב שחר והטמיעה אותו בידי אוהדיה. ועכשיו הם רוצים את הראש של ברק אברמוב. עד כדי כך זה היה טרייד טהור, כזה שלא רואים כמעט, שאפילו במקומות הם התחלפו: בתום המחזור ה-17, טרום העסקה, מכבי חיפה היתה חמישית ובני יהודה שנייה. בתום המחזור ה-21, חודש של כדורגל עבר, והירוקים במקום השני - לראשונה מאז 2012/13 - והזהובים בצניחה אל המקום החמישי, צניחה שעלולה להסתיים מחוץ לפלייאוף.
השינוי סימטרי להפחיד:
מאז העסקה מכבי חיפה עם 0 הפסדים, 2 תיקו 0:0, 2:5 כללי בשערים.
מאז העסקה בני יהודה עם 0 ניצחונות, 2 תיקו 0:0, 5:2 כללי בשערים.
עוד בנושא
חלון ההעברות נסגר ב-19:00: העדכונים מהעסקאות של הרגע האחרון
תמונת המצב המלאה: השינויים בסגלי כל הקבוצות עד עתה בינואר
מכבי חיפה מכוונת לאליפות בעונה הבאה: "רוצים לבנות שלד חזק"
אז זה כמו בסרט רומנטי גנרי בו הגיבור והגיבורה נפגשים בהתחלה, מתחילים רע, רבים ורק אז מתאהבים? יענקל'ה עושה הוליווד? כי אף גורם עדיין לא נתן את התשובה החדה וההגיונית "למה?". למה יענקל'ה שחר צריך את זה? מה גורם לו לרצות להיכנס למיטה עם אייל ברקוביץ'? אולי זה באמת ספין שנועד להוציא את כולם בסדר, וברקו יסרב, ויופי, התלהבנו, נוצר באזז נוסף סביב מכבי חיפה, עסקת גיל יצחק תוחלק בידידות והכל טוב ויפה. אבל אם באמת שחר רוצה לשתף פעולה עם ברקוביץ', יום אחרי שזה תקף אותו בתקשורת, ועל אף היותו אחד האנשים הנפיצים בארץ, פעמים רבות בעבר כלפי מכבי חיפה - הרי שזה עוד סימן לסוויץ' שעבר בראש של שחר בשבועות האחרונים.
משהו הסתובב שם, לטובה או לרעה עוד נגלה, אבל נראה ששחר סוף סוף מחזיק במה שהאוהדים המוחים התלוננו שאבד - הטירוף, הרעב. שחר, שבשנה+ האחרונה היה נראה קצת סגור, קצת מיואש, קצת עייף מכל התחרות הזו והגולדהאר הזה והאלונה הזו, קצת מתנשא אפילו על דרישות אוהדים, פתאום מנחית את שועה עבור 1.4 מיליון יורו. מתי שחר השיג אס שכל הליגה רצתה? 2002? ולמרות חשש מזבנג וגמרנו, הוא הוכיח שזה לא היה הסוף. את פלקושצ'נקו העביר צד בכביש, את איטורה הצ'יליאני הביא עם אופציה, ואת קרים פריי - כך מספרים במועדון - השיג תמורת כ-220 אלף יורו דמי השאלה, עם אופציית רכישה.
את הנתונים למעלה תעזבו. כבר אמרנו - מכבי חיפה הרוויחה ביושר את הזכות שלא נספור את מה שהיא עושה בחצי שני של עונה. לא, לא נשתגע לשווא. כבר היינו בסרט הזה. די.
א-ב-ל: במשחק מול הפועל תל אביב זו היתה הפעם הראשונה זה הרבה זמן שהרגשת עומק במכבי חיפה. פריי ופלקושצ'נקו עלו מהספסל ומיד תרמו. וזה לא רק העומק, זה הווייב. ובמקרה של חיפה, אלו ממש לא רק התוצאות. כשבלבול ניצח שלושה משחקים ראשונים, הקהל עדיין הצביע ברגליים. הכול היה שקט, גוסס, כמעט מת. מיד עם רכישת שועה, משהו השתנה, ומספר 33 בירוק טרם קרע רשת. הוא כמעט ולא שיחק. אבל הוא היה הסימן שהרעב חזר.
עזבו תוצאות. עזבו את המקום השני אפילו. כרגע זה לא חשוב. מכבי חיפה תימדד בפן אחד: התחרותיות. לפחות לפי החודש האחרון נראה ששחר משנה פאזה, כאילו התקופה הקשה הגיעה אליו, המחאה גרמה לו לחשוב. אולי נמאס לו להיות אב חמור סבר של אוהדים סוררים ובא לו להיות הסבא שנותן שוקולד לכל נכד - העיקר שיהיה מרוצה. כל אדם רוצה שיאהבו אותו, במיוחד בוס בן 77 שרוב שנותיו במועדון היו נפלאות. שחר גם יודע שאתה טוב כמו המשחק האחרון שלך, או העונה האחרונה שלך. אני מאחל לו עוד המון עונות, אבל כנראה שהסוף בכל זאת מתקרב, ואולי החודש האחרון מעיד על כך שהוא החליט: ננסה לתת עוד בום אחד לפני הבאזר.
זה היה ברור כשמש. ברגע שיצאה ההודעה היה ברור שהמחאה תחזור ושבני יהודה תדעך. שועה היה צריך להימכר, אין ספק בכלל, אבל הקייס של האוהדים - קייס מוצדק - היה: לא באמצע העונה. יש לנו עונה יפה, נדירה, אנחנו מרגישים גאווה. תן לנו את הפאן הזה. עונה אחת של הרגשה טובה. במובן הזה, אברמוב הרס את החודש הזה ואולי גם את המשך העונה. במודע. זו היתה החלטה פיננסית.
והמחאה חזרה, וביחד עם החור שנוצר במרכז ההתקפה, ובכלל בחדר ההלבשה, הכיוון היה למטה. כשטל בן חיים הגיע לפודקאסט "הפודיום" הוא סיפר שג'ורדי קרויף החליט לא למכור אותו לברוז' הרבה בעיקר מה שיחשבו בחדר ההלבשה. אם אמכור אותך, אמר לו ההולנדי, אני משדר לאחרים שהמאבק נגמר. שהכסף יותר חשוב מהתחרות.
אבל יש הבדל: בני יהודה זו לא מכבי תל אביב. מיטש גולדהאר יכול למכור את בן חיים ב-2.9 מיליון יורו ולא ב-5, ולא להתרגש. אפילו הפייר פליי לא מזיז - תראו את 2018/19. לצד כל פספוס קל של כסף, לגולדהאר יש הכנסות ממנויים ומרצ'נדייס. אברמוב לא יכול, ואם יכול, לא רוצה לעשות דברים כאלה. הוא זיהה הזדמנות שכנראה חשב שבקיץ לא תחזור, והחלוץ הנוצץ שלו פתאום שווה 1.4 מיליון יורו. ועוד חלק מהותי ממכירה עתידית אמור להיכנס לקופת בני יהודה. הוא כנראה העריך שכמו שהערך של שועה טיפס מהר, כך הוא יכול להחליק.
זו עדיין היתה עסקה בטיימינג שנוי במחלוקת, אבל הכול השתנה ברגע שיקוב סילבסטר חתם בשכונה. שם המחאה היתה צריכה ללכת לאחור, ובטח שלא לבעור עם הנאצות המכוונות לעבר פלומן וקונטה - במטרה, כך נראה, לפגוע בכיס של הבוס. גם אני לא אהבתי את העיתוי של מכירת שועה, אבל כשמסכמים חלון עבור הזהובים: 1.4 מיליון יורו וסילבסטר? דיל טוב. תביאו.
הבעיה של אברמוב, לעומת גולדהאר, לעומת ברקת, לעומת שחר - בני יהודה לא מייצרת הכנסות. הוא מלין על כך כל הזמן. זו כנראה גם אשמתו על שלא הצליח לנפח את המספרים, ועדיין, זה מה יש - מבין שבע הראשונות, רק חדרה גוררת פחות אוהדים. את הקבוצה אברמוב יכלכל באמצעות הקבוצה, ולא באמצעותם. את הכסף הוא יכניס דרך הסגל ולא מהטריבונה. את היח"צ הוא מקבל מהמנהלת. זו הפילוסופיה של האיש, והיה ברור שהיא כזו. לבנות קבוצה רזה על בסיס צעירים מוכשרים שלא יעלו הרבה ושיוכלו להכניס הרבה במקרה שיימכרו. אף אחד לא צריך לאהוב את זה, אבל:
זוכרים את משחק הפתיחה באשדוד? בני יהודה הפסידה 1:0 והאוהדים קפצו על הגדרות. הם דרשו רכש.
להלן ההרכב באותו המשחק: זובאס, קונסטנטין, עזוז, מורי, פלשר, בלטקסה, חזיזה, אשכנזי, סורו, שועה, צ'יבוטה.
אותו הרכב שהביא את בני יהודה למקום השני, פרט לקוויאר שהצטרף אחרי שנחתך מבית"ר. כוכבים לא באו, הרכש נותר דליל. אבל כשהתוצאות היו טובות, המערכת קיבלה שקט. עכשיו כבר לא יהיה קל לבני יהודה לצאת מזה, לעצור את הסחף. הסגל גם ככה קצר. אבל האוהדים הזהובים צריכים לעשות שני דברים:
1. לתת צ'אנס לסילבסטר. ולאבוקסיס.
2. לשאול את עצמם - מה בהתנהגות של אברמוב עד כה גרם להם לחשוב שזה יהיה אחרת?
orenjos@walla.co.il