בגביע, הפתעה היא עניין של זבנג וגמרנו, מהלומה שניחתת בלי הכנה מוקדמת. בליגה, לעומת זאת, סנסציות מתבשלות באיטיות, וכשהן קורות עוצמתן גבוהה פי כמה. האליפויות של עירוני קרית שמונה בישראל ולסטר סיטי באנגליה נרקמו לאיטן. בהתחלה אף אחד לא נתן להן סיכוי, אחר כך הגיע שלב ההתפכחות וההבנה שהן במאבק ובסיום הגיעה גם ההכרה בכך שהבלתי נתפש הפך למציאות.
זה יכול לעבוד גם הפוך, כמו במקרה של הפועל באר שבע השנה. למרות קיץ רע, התחושה הייתה שהיא תישאר במאבק האליפות לפחות במשך שני שלישים מהעונה. קצת לפני תום הסיבוב הראשון עברה בראש המחשבה שלמרות עונה גרועה, הכרטיס לאירופה מובטח. בשבועיים האחרונים ברור גם לאלופה: סכנת הפלייאוף התחתון ברורה ומוחשית. באר שבע עדיין במקום השביעי, שלוש נקודות בלבד מהשני, אבל היא לא נראית מסוגלת, לא טובה בשום אספקט במגרש והכי משמעותי - היא פשוט לא נראית כמו קבוצת פלייאוף עליון, על המגרש ומחוצה לו.
ואם באר שבע לא תעלה לפלייאוף העליון, זו תהיה ההפתעה הכי גדולה בליגת העל מאז האליפות של קרית שמונה.
בסוף אוגוסט שחררה הפועל באר שבע את יאניס אנסטיס. השוער היווני חטף חמישייה בהופעת אימים בזגרב, ובקבוצה הודו אז שהכנסתו להרכב הייתה מוקדמת מדי ולא רק שהובילה למפלה, אלא גם עשתה נזק בלתי הפיך לתהליך הקליטה שלו במועדון. בתנאים הללו לא היה לו סיכוי להצליח.
אחרי שהיחסים עם גיא חיימוב עלו על שרטון, הפועל באר שבע הייתה צריכה שוער ראשון. ההימור על אריאל הרוש היה סולידי. הוא לא שוער מדהים, אבל הוא מספיק טוב לקבוצה שרוצה לשמור על מעמדה בפסגה. הרוש הפך, באשמתו או שלא, לסמל לקריסות. הוא נשאר חשוף בצריח לאחר פרשת הצ'צ'נים ונבעט מבית"ר ירושלים על ידי אלי טביב. הוא עורר אנטגוניזם כבר מתחילת הדרך במכבי נתניה לאחר שתפס את מקומו של אוהד לויטה (כמה אירוני, הא?) והוא גם ירד ליגה עם הפועל תל אביב.
ומה קורה עם הרוש בבאר שבע? סערת האפודה המיותרת לפני המשחק מול מכבי תל אביב, הכדור האסור שלקח לפני ההתמודדות עם בית"ר ירושלים ועכשיו הפרשה הנוכחית, שהוציאה אותו מההרכב לפני מכבי נתניה ומי יודע לכמה זמן - איכשהו האש תמיד מוצאת את דרכה אליו. במקרה הזה, אך ורק בגללו.
בואו נתחיל בעובדות, כפי שהציג אותן יניב טוכמן: הרוש אכן לא התאמן באופן סדיר בשבוע שעבר. במקרה כזה, ההחלטה של המאמן את מי להרכיב הופכת לקשה יותר. זכותו של בכר להעדיף שוער אחר אם לא קיים אימונים מלאים, זכותו להעדיף את לויטה גם מסיבות מקצועיות. בהחלט לא זכותו של הרוש להצהיר לפני המשחק שהוא כשיר כשלאורך השבוע החמיץ אימונים. הוא כן יכול להגיד שאף על פי שלא התאמן באופן סדיר הוא מרגיש בריא למשחק, אבל לא להציב תמונה לפיה ההחלטה של ברק בכר מפתיעה. ניואנס קטן, אבל חשוב מאוד ביחסים שבין שחקן למאמן.
אז הגיע בכר בסיום, עומת עם הגרסה של הרוש ובמקום שהתגובה שלו תהיה שגרתית, היא הפכה לכעוסה. ספורטאים כל כך רגילים לשחק אותה גברים וחסינים, שלהרוש אפילו לא עבר בראש להגיד את האמת המלאה, לספר שהייתה לו רגישות במפשעה שמנעה ממנו להתאמן. בכך הוא לא רק יצר סערה מיותרת ומתיחות, אלא גם העמיד את המשך דרכו בבאר שבע בסימן שאלה גדול. לאלופה יש משחק מול הפועל תל אביב בשבת הבאה, וההימור כרגע הוא שגם אותו הרוש יראה מהספסל.
ובכל זאת, גם אם הצדק עם בכר במקרה הזה, אי אפשר לפטור אותו מהסחרור אליו נכנסה הקבוצה. אתמול, בפעם הראשונה אולי אי פעם בטרנר, ראינו באר שבע נחותה בבית מול קבוצה מהדרג השני. מכבי נתניה אולי נהדרת, אבל לא קבוצה שאמורה להכתיב את הקצב לכל אורך המחצית השנייה במגרש שעד לעבר הלא רחוק היה מבצר בלתי עביר. גם במשחקים שבהם באר שבע לא ניצחה, היא לפחות נראתה כמו הקבוצה המסוכנת יותר. במשחק הזה לבכר לא היו תשובות לבצ'יראיי ועלי מוחמד, שפשוט עשו מה שהם רוצים על המגרש מול הגנה רופפת וקישור אחורי לא קיים.
זה היה רק תיקו. לא תוצאה נוראית במיוחד. אחרי הכול, גם את העונה שעברה פתחה באר שבע ב-1:1 ביתי מול מכבי נתניה, אבל הכניעה הפעם נראתה מוחלטת - הנפה ברורה ביותר של דגל לבן על העונה. בכר, בינתיים, מנסה נואשות להראות שלא איבד את המושכות ומדי פעם מפציע עם תרגיל מנהיגות. לא נעים להודות, אבל זה פשוט לא עובד. כל מה שקורה לאחרונה בהפועל באר שבע מעיד על כך שלמאמן, שכל כך התרגלנו לראות ממנו הנפות ידיים מנצחות על הקווים, כבר אין פתרונות בשרוול. גם אם אפשר להבין את זה, גם אם לא הכול באשמתו, גם אם הוא לא יכול למנוע בעצמו מפאטוס בצ'יראי לעבור חצי מהשחקנים שלו בסללום באמצע המגרש, הוא עדיין הכתובת לכישלון המהדהד הזה.
לעובדה שהאוהדים סירבו לקבל את מחיאות הכפיים של שחקני באר שבע בסיום יש משמעות עצומה. ימי הסלחנות והג'נטלמניות מהיציעים תמו, ובכר יצטרך למצוא לעצמו ולשחקנים שלו את הכוחות לשמור על המקום בשישייה הראשונה. בשבוע הבא הפועל תל אביב, בעוד שבועיים בית"ר ירושלים ואם גם במשחקים האלה לא יקרו דברים טובים, המשך העונה של בכר והפועל באר שבע עלול לקבל תפנית חדה בהרבה.
ערב המעבר של יוסי בניון לבית"ר ירושלים, סברתי שהוא יתאים יותר להפועל תל אביב. ייתכן בהחלט שהוא היה עוזר לאדומים, אבל במבט לאחור, עלי להודות שלא לקחתי בחשבון פקטור מכריע אחד: עד כמה בניון ניזון מאהבת הקהל.
אוהדי בית"ר ירושלים פנטזיונרים. הם מאוהבים בשמות נוצצים, הרבה יותר מהאוהדים הפרקטיים של הפועל תל אביב ומהקהל התובעני של מכבי חיפה ומכבי תל אביב. די היה להעלות את השם של בניון כדי להרטיט את היציעים, במיוחד בתחילת דצמבר כשהקבוצה נעלה את הטבלה. הדלק דו-כיווני, גם בגיל 38 בניון עדיין צריך להרגיש את הרוח מהיציעים. זו אולי תכונה ילדותית, אבל כדורגל הוא, אחרי הכול, משחק ילדותי.
אז כשלמעלה מ-5,000 אוהדים באים למושבה כדי לראות קבוצה שכל מה שנשאר לה העונה הוא לשמור על הסיכוי לפלייאוף העליון, אחד כמו בניון נדלק. הוא נע בקלילות, מחלק כדורי עומק, נותן 75 דקות של ז'וגו בוניטו. בניון צמא להכרה ואוהדי בית"ר מספקים לו אותה. בשבוע הקרוב הוא מחכה למכבי חיפה המתחדשת. יהיה אש בטדי, ואש היא כל מה שבניון מבקש.
הגיגים לסיום
- בדבר אחד אף אחד לא יכול לשכנע אותי: שהקהל של בני יהודה גזעני. במשך השנים עברו ועדיין עוברים שם הרבה כדורגלנים ערבים ושחומי עור, ואף אחד ביציע מעולם לא התייחס אליהם כאל מוקצים. הקריאות אתמול לעבר פלומן וקונטה נועדו במופגן להזיק לכיס של ברק אברמוב, וזה מה שהופך את כל העסק לדפוק עוד יותר. נניח שבני יהודה תיקנס, המשימה של אותם אוהדים שנהמו לא רק מוכתרת בהצלחה, היא גם נותנת להם דרייב לעשות את זה במשחק הבא ולפגוע בעוד שחקנים.
באופן אירוני משהו, אפשר לומר שדווקא לו הייתה זו גזענות נטו, עוד היה ניתן להילחם בנראטיב ולהסביר שצריך למגר אותו. במקרה הזה מדובר בכמה פורקי עול שהחליטו שנשברו הכלים ועברו לשלב הבא במאבק נגד הבעלים. מותר להילחם בהנהלה, אסור לעשות את זה על הגב של שחקנים חפים מפשע.
וחוץ מזה, מה בדיוק מונע עכשיו מאברמוב למכור את צ'יבוטה ו/או את סורו?
-הניצחון של הפועל חדרה באשדוד היה אחד הגדולים שלה העונה. במומנטום שלילי ולאחר מכירת כל הכוכבים, חדרה הוציאה 3 נקודות יקרות שהבטיחו באופן מעשי את ההישארות בליגת העל. כמה מוזר לדבר על סיכויי הישארות אצל קבוצה שנמצאת במקום השני בטבלה, אבל זו התפישה לגבי חדרה והיא מוצדקת לחלוטין בהתחשב במצבה הכלכלי ובצפיפות בטבלה. בכל מקרה, להוציא את ולאדן איביץ', נדמה שאיש לא יחלוק על העובדה שניסו אביטן הוא מאמן העונה.
- ועוד מחדרה. מסת ההשאלות ממכבי תל אביב יצרה מצב שבו עדן קארצב פותח על חשבונו של אליאל פרץ, שכזכור גם הוא מושאל מקרית שלום. סביר להניח שמאחורי המהלך לא עמדה אג'נדה ברורה, אבל המטרה של הצהובים בהשאלות היא לתת לשחקנים להתפתח, ולכן הקניבליזם הזה, לפחות כרגע, נראה מהצד משעשע.
- גם בפעם ה-15: לא נמאס לראות את הגול האדיר של פאטוס בצ'יראיי.
