הדובדבן הסודי של סולשיאר: ג'ושוע קינג מסייע למנג'ר מנצ'סטר יונייטד מבחוץ

"הסאן" יצא לפני חודש בכותרת גדולה: "אולה גונאר סולשיאר מתכנן לשלם 25 מיליון ליש"ט כדי להחזיר את ג'ושוע קינג למנצ'סטר יונייטד בינואר". היה ברור כשמש שמדובר בברווז מהסוג הנחות ביותר - הרי המטרה המרכזית של המנג'ר הזמני שמונה במקומו של ז'וזה מוריניו היתה להשיב את האווירה החיובית לחדר ההלבשה של השדים האדומים ולהפיק את המיטב מהסגל המצוין שעמד לרשותו. חלוץ העבר האגדי קיבל לידיו את מרכוס רשפורד, רומלו לוקאקו, אנתוני מרסיאל ואלכסיס סאנצ'ס, ולא היה כל הגיון לשלם סכום מופרך תמורת שחקן פחות טוב. עם זאת, לא היה קשה לנחש מדוע בחרו החובבנים של סאן להמציא את הסיפור. קינג היה ונשאר חניכו האהוב של סולשיאר. בזכותו של "הרוצח בעל פני התינוק" הגיע הנער בן ה-16 מלכתחילה לאולד טראפורד ב-2008.

עוד בנושא

ג'ושוע קינג כיכב ב-0:4 המדהים של בורנמות' על צ'לסי
קוטיניו חזר לחיים, ברצלונה משבחת את סילסן אחרי ה-1:6
כל העדכונים מהיום האחרון של חלון ההעברות האירופי

בתקופה זו נלחמו מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי על כישרונות לא מעטים, בין היתר מסקנדינביה. העלילה המפורסמת והמסועפת ביותר היתה סביב ג'ון אובי מיקל, ילד הפלא הניגרי שהצית את הדמיון במדי לין אוסלו, הוחתם על ידי אלכס פרגוסון ב-2005, אך עבר לבסוף דווקא לסטמפורד ברידג' בפרשה שנגררה לתביעה בפיפ"א והעסיקה עורכי דין רבים. קינג היה הבא בתור - החלוץ הנורבגי הצעיר הרשים מאוד בטורנירי הנוער ב-2007, הסקאוטים של שני המועדונים התלהבו, והמלחמה החלה. צ'לסי הזמינה אותו למבחנים, אבל יונייטד לא התכוונה לוותר הפעם, והיה לה הקלף החזק מכולם. סולשיאר השתייך לצוות האימון של פרגי, נשלח לשוחח עם היהלום, וסיפר לו כי הוא צפוי להתמנות למאמן קבוצת הנוער. "בואו לפרוח איתי", הוא אמר לקינג, וגם לחברו הטוב, הקשר מגנוס אייקרם. השניים השיבו, כמובן, בחיוב. איך אפשר לוותר על הצ'אנס לעבוד עם האגדה?

במשך שנתיים וחצי אימן סולשיאר את קינג. הנער הציג ממוצע כיבושים נאה, השתדרג מאוד בהבנה הטקטית, וגם פיתח גוף אתלטי שהתאים לליגה האנגלית. הקשר בין השניים היה הדוק מאוד, וההערכה ההדדית עצומה. "ג'ושוע יכול להגיע רחוק מאוד, והוא יודע על מה כדאי לו לעבוד לדעתי", אמר סולשיאר ב-2012, כאשר קינג עדיין השתייך לסגל יונייטד. קינג, מצידו, הזכיר בכל הזדמנות את ההשפעה הגדולה של המנטור, ולאחרונה הצהיר: "אולה דיבר על חלומו להפוך למנג'ר מנצ'סטר יונייטד, ואני שמח מאוד בשבילו עכשיו. כולי תקווה שיישאר בתפקיד לשנים ארוכות".

הוא ידע טוב מכולם שהסיכוי לחזור כעת פשוט לא רלוונטי, אבל יעשה בחדווה את הכל כדי לסייע מבחוץ. אתמול היתה לו הזדמנות פז כזו, והוא לקח אותה בשתי הידיים. סולשיאר איבד שלשום את המאזן המושלם בתחילת הקדנציה כאשר יונייטד סיימה בתיקו 2:2 דרמטי מול ברנלי, אבל הפער מהמקום הרביעי הצטמק בכל זאת משלוש נקודות לשתיים, כי צ'לסי הובסה 4:0 בבורנמות'. קינג דאג להעמיק את משבר הכחולים עם הצגה מהפנטת - הוא הפציץ את השער הראשון בתחילת המחצית השניה, בישל באמנות את השני לדייויד ברוקס, ואז השלים צמד כדי להבטיח סופית את הניצחון. סולשיאר לא יכול היה לבקש מתנה טובה יותר.

על הדרך, הוא עלה למקום השלישי בדירוג הנורבגים הפוריים ביותר בתולדות הליגה האנגלית. עם 38 כיבושים, השתווה קינג לטורה אנדרה פלו ולג'ון קארו, והוא רחוק שני שערים מסטפן איברסן, אותו יעבור בשבועות הקרובים. ואז, יישאר לפניו רק אחד - סולשיאר בכבודו ובעצמו שהבקיע 91 פעמים. גם הרף הזה בהחלט אפשרי. קינג בסך הכל חגג זה עתה את יום הולדתו ה-27, וזו עונתו הרביעית בלבד בבורנמות'. השנים היפות עוד לפניו, והוא מסוגל להגיע גם ל-100. שיא נורבגי נוסף של סולשיאר שאפשר לשבור הוא מספר שערים בעונה בודדת. אולה גונאר העמיד אותו על 18 בעונת הבכורה במדים האדומים ב-1996/97. קינג תופס כבר היום את המקום השני עם 16 כיבושים ב-2016/17. העונה, אחרי הצמד לרשת קפה, יש לו שמונה, ואפשר לחלום - גם אם הסיכוי יהיה כנראה טוב יותר בעונה הבאה, אם יישאר בבורנמות'.

כי יציבות היא שם המשחק מבחינתו. כאשר עבר בגיל 16 למדינה זרה, נחשב קינג לעילוי, אך תווית סולשיאר החדש שהדביקו לו לא ממש הועילה. פציעות רבות מהן סבל בתקופתו באקדמיה הפריעו ביותר ממובן אחד. בזמן ההחלמה, הוא ניהל אורח חיים לא ספורטיבי במיוחד ובילה יותר מדי במועדונים, גם אם סולשיאר הצליח למתן אותו איכשהו, וגם אימו שעברה איתו למנצ'סטר סייעה במשימה. כאשר עזב המאמן את אולד טראפורד בשלהי 2010 והחל את הקריירה העצמאית במולדה, התערער הביטחון העצמי של קינג אשר יצא לסבב השאלות חסרות תועלת, כולל תקופה איומה בבורוסיה מנשנגלדבאך. אייקרם, אשר התייאש לפניו, התאחד עם סולשיאר ב-2011.

התקווה הגדולה של קינג, אשר לא התממשה, היתה ללכת בעקבותיו של חברו הקרוב ביותר בסגל, דני וולבק. ממנו הוא למד אפילו את המבטא המקומי, והחיבור היה טבעי - וולבק הוא בן למהגרים מגאנה, בעוד אביו של קינג הגיע לאוסלו מגאמביה. גם את פול פוגבה, שנולד למהגרים מגיניאה, הוא הבין נהדר. החלוץ מגדיר את אופיו כ"שונה ב-180 מעלות מנורבגי טיפוסי" - הוא אדם פתוח, חצוף למדי ואוהב להשמיע את דעתו בבוטות. בשל כך, היו לו תקריות לא מעטות עם התקשורת הנורבגית, והיחס כלפיו במולדתו לא תמיד היה אוהד. ואולי האופי הזה גרם לכך שהוא הרגיש פגוע מפרגוסון, אשר לא דיבר איתו מעולם.

תמוה, אבל עובדה - המנג'ר לא אמר לקינג מילה אפילו בפעמים הבודדות בהן כלל אותו בסגל הקבוצה הבוגרת. הקש ששבר את גב הגמל היה בנובמבר 2012. הנורבגי נסע למשחק חסר חשיבות בליגת האלופות מול גלאטסראיי, ופרגי העלה הרכב של מחליפים. קינג ציפה להיות על הדשא, אך מצא את עצמו על הספסל והמתין להזדמנות. בדקה ה-74, בעוד השדים האדומים נמצאים בפיגור 1:0, נשלח דווקא פדריקו מאקדה למערכה. קינג נכנס במקומו של החבר וולבק רק בדקה ה-85, ו-11 הדקות האלה הן שהכריעו את הכל. נמאס לו. על השולחן היתה הצעה של בלקבורן מליגת המשנה, לא רק להשאלה קצרה עד סוף השנה, אלא גם אופציה להחתמה מלאה. הוא לא רצה להיות מאחורי מאקדה בהיררכיה.

בדיעבד, התברר שזה היה הצעד הנכון. מאקדה האומלל המשיך לנדוד מהשאלה ולהשאלה, עד שעזב את יונייטד ב-2014 כאשר הוחתם באופן אירוני למדי דווקא על ידי סולשיאר בקרדיף. לעומת זאת, קינג מצא בהדרגה את דרכו בבלקבורן, גם אם הדבר לא התבטא בכיבוש שערים. הוא היה טוב מספיק כדי למשוך את תשומת ליבו של אדי האו, ומנג'ר בורנמות' התקשר אישית כדי לשכנע אותו להצטרף אחרי העליה לפרמיירליג ב-2015. בהעברה חופשית, זה היה מהלך חסר סיכון, והנורבגי היה מאושר עד הגג.

ומאז הוא שם, בדיוק במקום הנכון מבחינתו. הציפיות בנוער היו מוגזמות, וקינג לעולם לא יהיה כוכב על, אך שחקן הרכב בקבוצת מרכז טבלה תוססת בעלת אופי התקפי, עם מאמן שסומך עליו - זו ההגדרה האידיאלית עבורו. משחקים מול יונייטד היוו תמיד אתגר מיוחד עבורו, והוא שמח מאוד לכבוש את שער הניצחון על השדים האדומים כבר במפגש הראשון מולם בדצמבר 2015. ב-2017, הוא אף הרשית בפנדל באולד טראפורד ודאג לנקודה יוקרתית בתיקו 1:1. העלבון על כך שלא קיבל שום הזדמנות להוכיח את עצמו עדיין לא נעלם, אבל היחס כלפי סולשיאר היה ונשאר מושלם. קינג פשוט אוהב אותו.

ולכן אולי הוא גם התאכזב קצת פחות מהתבוסה 4:1 באולד טראפורד לפני חודש, כי היה מאושר לראות שוב את הבוס הנערץ ולאחל לו הצלחה. ולכן השמחה בתום המופע הנהדר מול צ'לסי אתמול היתה כפולה. קינג עשה את זה גם למען עצמו, וגם למען סולשיאר. "אני רוצה לפרוש בגיל 35 כשחקן הנורבגי הטוב אי פעם", הוא אמר לפני מספר שנים. לעבור בתודעה את סולשיאר? זו כנראה משימה בלתי אפשרית, אבל אתם יודעים מה? אם קינג ימשיך להכניע את היריבות של יונייטד בצמרת ויעזור לה להעפיל לליגת האלופות, לסולשיאר ממש לא יהיה אכפת. בשבועות הקרובים פוגשים הדובדבנים את ליברפול, ארסנל ומנצ'סטר סיטי, בעוד מקומה בליגה כבר מובטח והיא משוחררת לחלוטין מדאגות בתחתית. במחזור הלפני האחרון הם ממתינים לטוטנהאם. קינג מוכן. סולשיאר לא זקוק לו ביונייטד. הוא זקוק לו בבורנמות'.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק