הנסיקה ושברה: חייו מעוררי ההשראה של אמיליאנו סאלה

"איפה תהיה בעוד מספר חודשים?", נשאל אמיליאנו סאלה בראיון לל'אקיפ באוקטובר. "אין לי מושג. החיים לא צפויים. אני חי מיום ליום", השיב חלוץ נאנט. והוא ידע בדיוק למה הכוונה. הרי במהלך אותו ראיון בדיוק הוא הוזכר בנשימה אחת עם ליאו מסי. התברר שנכון לרגע ההוא, היה לו ממוצע כיבושים טוב יותר בהשוואה לפרעוש של ברצלונה. למעשה, הוא היה המבקיע הארגנטנאי המצטיין באירופה כולה. בשלב מסוים הוא אף הוביל את דירוג הכובשים בליגה הצרפתית, לפני ניימאר וקיליאן אמבפה. היו אלה ימים מופלאים עבור שחקן שהיה עד אז אלמוני למדי.

עד כמה אלמוני? העיתון המוביל במולדתו פירסם לפני שלושה חודשים כתבה אשר כותרתה זעקה: "מיהו אמיליאנו סאלה?". וזה מדהים במיוחד לאור העובדה כי מדובר בבחור בן 28. הוא צעיר בשלוש שנים בלבד ממסי, בן גילו של מריו באלוטלי שמרגיש כמו דמות מעידן אחר לגמרי. מבחינת הכישרון הטהור, אין מה להשוות בין באלוטלי לסאלה, ומסלול הקריירה שלהם פשוט לא יכול להיות שונה יותר. ואולם, לאחרונה הופתעו באיטליה לגלות שהם עשויים להתחרות על אותה המשבצת בנבחרת של רוברטו מאנצ'יני.

עוד בנושא

אבד הקשר עם מטוסו של אמיליאנו סאלה: "זה נראה כמו מקרה אבוד"
סאלה שלח הודעה קולית מהמטוס: "אני מפחד, המטוס עומד להתפרק"

ההפתעה היתה גדולה למדי כאשר הבוס החדש של הכחולים בחר לזמן מחדש את הכוכב הסורר של ניס, אותו הדריך בזמנו באיטליה, ועליו לא הצליח להשתלט במנצ'סטר סיטי. היא היתה גדולה הרבה יותר כאשר נפוצו הידיעות כי סאלה הוא המועמד החדש שלו לתפקיד החלוץ המרכזי. משום מה, מחפש מאנצ'יני בנרות זרים לעיבוי הסגל. וינצ'נצו גריפו, הקשר הגרמני ממוצא איטלקי ששיחק כל חייו בבונדסליגה, זכה להופעת בכורה - אבל הוריו לפחות באמת נולדו באיטליה. אצל סאלה, מדובר בשורשים עתיקים הרבה יותר, ואפילו הוא עצמו לא ממש ידע עליהם. הסקורר של נאנט כמעט נפל מהכיסא כאשר גורמים בהתאחדות האיטלקית גיששו אם יסכים להתאזרח ולייצג את מדינתם. החיים באמת לא צפויים.

סאלה לא סירב. הוא רצה לחשוב על זה, כי היה ברור כשמש שלנבחרת ארגנטינה הוא לא יגיע לעולם. בנוסף, איטליה תמיד היוותה חלום עבורו. הוא הרי העריץ את גבריאל באטיסטוטה מאז שהוא זוכר את עצמו, וניסה לחקות אותו בכל תנועה על המגרש. המחשבות על באטיגול ליוו אותו כאשר סוכנו, ניקולאס היגואין - אחיו של גונסאלו, לקח אותו ב-2012 לסיור נואש בין קבוצות הליגה השלישית בארץ המגף, בניסיון כושל למצוא תעסוקה. הוא נבחן במספר מקומות, ובכולם קיבל תשובה שלילית. "אתה בכלל לא שחקן כדורגל", אמר לו מאמן סורנטו הקטנטנה. ויש לא מעט אנשים שהיו מחליטים לתלות נעליים אחרי הרפתקה מזעזעת מסוג זה, בגיל 21. לא סאלה. הוא המשיך לעבוד קשה מאוד ולחלום, כי כך לימדו אותו הוריו.

זהו סיפור אמיתי של כדורגלן מוגבל יחסית שנסק לגבהים משמעותיים מאוד בעיקר בזכות האופי וכוח הרצון - דוגמא מושלמת לספורטאי שמפלס את דרכו מהמקום הנמוך ביותר לצמרת כנגד כל הסיכויים וצריך לשמש השראה למיליונים. סאלה נולד למשפחה עניה בעיירה זניחה בת 3,000 תושבים בשם פרוגרסו במחוז סנטה פה. אביו הוא נהג משאית שלא תמיד מצא תעסוקה. אימו עבדה מסביב לשעון כדי לחנך את הצאצאים וגם להרוויח קצת כסף. החיים היו טראומתיים לעתים, אבל ההורים העניקו לאמיליאנו תמיכה ואהבה, החדירו בו ביטחון עצמי, ועודדו אותו להילחם על מקומו בחיים. "אני לוחם כמו אמא, וחייב לה המון. יש לנו קשר חזק מאוד. אנחנו מדברים בטלפון כמעט כל יום ומחליפים חוויות", הוא סיפר.

כאשר היה אמיליאנו בן 15 הוא משך תשומת לב של סקאוט מקומי וקיבל הצעה להצטרף לאקדמיה במחוז קורדובה המרוחק. היה לו קשה מאוד רגשית לעזוב את הבית בגיל כזה, ואימו לא התלהבה מהרעיון. היא חששה לגורל בנה הבכור, והבן לא היה בטוח שיסתדר בסביבה לא מוכרת. הוא הרי חי רק בעיירה קטנה בה כולם מכירים את כולם, וכולם מזמינים את כולם לארוחת צהריים. אלא שההזדמנות היתה קורצת במיוחד. האקדמיה המדוברת טופחה על ידי בורדו, ובוגריה הבולטים זכו לקבל כרטיס ישיר לאחד המועדונים החשובים בצרפת. זה היה מפתה מאוד. סאלה בחר להשלים עם הגעגוע כדי לנסות את מזלו. ההמתנה היתה ארוכה - רק בגיל 19 הוא הגיע סוף כל סוף לבורדו.

וגם אז המהלך לא היה מובן מאליו מבחינת הצרפתים. סאלה היה שחקן קצת מגושם, השליטה שלו בכדור בהכרח לא עמדה בתנאי המינימום, אחוז ניצול ההזדמנויות לא היה מרשים. בסגל הראשון לא היה מה לעשות איתו, אז סאלה נזרק לקבוצת המילואים בליגה הרביעית ונשכח. אחרי שנתיים מבוזבזות, תמה הסבלנות של היגואין הסוכן, והמסע היומרני לאיטליה יצא לדרך. אחרים היו נשברים, אבל סאלה היה נחוש מתמיד. את רוח הלחימה שלו אי אפשר לשבור, והוא הסכים ברצון להשאלה לאורליאן בליגה השלישית. הקבוצה דהרה בצמרת, הארגנטינאי הפציץ 19 שערים, והחיים נראו אחרת. הוא גם למד בהדרגה את השפה, השקיע באימונים יותר מכולם, ניסה לשפר את הביצועים בכל ההיבטים - והצליח. "אמיליאנו הוא תמצית הכדורגל. הוא עובד הכי קשה ואף פעם לא מוותר", אמר עמיתו תומא רנו. בורדו עדיין לא רצתה בו, אבל ניור בליגה השניה קיבלה אותו בזרועות פתוחות.

עונת ההשאלה הזו ב-2013/14 כבר הזניקה את סאלה לתודעה, בקנה מידה מקומית. ניור נלחמה על עליה היסטורית, החלוץ הבקיע 18 שערים והקסים את האוהדים באופיו הצנוע. הם ידעו שהוא חולם להיות כמו באטיגול, אז החליטו לקרוא לו סאלה-גול. מחווה שכזו. חיוך רחב וקצת מבוייש לא ירד מפניו. הוא התראיין לראשונה בחייו לאתר אינטרנט מכובד. המשימה להפוך את הכדורגל למקצוע אמיתי הושלמה. כעת היה צריך לקחת את החלום צעד אחד קדימה, וב-2014 הוא קיבל סוף כל סוף גם הופעות ראשונות במדי בורדו.

קפיצת המדרגה החדשה התרחשה בתחילת 2015, כאשר קון לקחה אותו בהשאלה לחצי עונה במטרה לשרוד בליגה. בניגוד לבורדו, זו היתה קבוצה שבנתה עליו, והתגובה היתה מיידית. שער הבכורה של סאלה הובקע בפארק דה פראנס מול פריס סן ז'רמן. הקטארים הובילו 0:2 בדקה ה-89 משערים של זלאטן איברהימוביץ' ואסקיאל לאבצי. רק המחשבה על כך שהוא חולק את המגרש עם כוכבים בסדר הגודל הזה היתה מרגשת מבחינת הארגנטינאי הצנוע, אבל הוא הפך את המשחק הזה למשהו אחר לגמרי. בעיטה חדה פנטסטית סידרה לקון שער מצמק, בדרך לתיקו 2:2 סנסציוני. בסך הכל, הבקיע סאלה חמישה שערים, והרשים לא מעט סקאוטים שבאו לראות בפעולה גם את אנגולו קאנטה. הקשר הלך ללסטר, וההמשך ידוע. את סאלה מכרה בורדו לנאנט תמורת מיליון יורו.

האם הכל היה חלק במדים הצהובים-ירוקים? ברור שלא. ההתאקלמות בעונה הראשונה היתה בעייתית, הסגנון המיושן זכה לביקורת תכופה מצד הפרשנים, אבל דבר אחד אי אפשר היה לקחת מסאלה. הוא עבד בכל דקה ודקה - שרף את הדשא, עזר בהגנה, רדף אחרי שחקני היריב, הטריד אותם ללא הפסקה. ביציעים למדו לאהוב אותו, והוא פתח את ליבו תמיד. "אני אוהב לעזור לאנשים, לתמוך, לתת עצה קטנה. אני אוהב לגלות תרבויות חדשות וללמוד עליהן. אחרי שאסיים את הקריירה, ארצה לטייל המון באפריקה, כי אני מכיר שחקנים אפריקאים רבים, וזה ממש מעניין. אני שואל את כולם על המסורת שלהם, וקורא ספרים שנכתבו ביבשות שונות", הוא אמר פעם. לפני שנה, כאשר נשאל איזה ספר היה ליד המיטה שלו בעיתוי הספציפי, השיב הארגנטינאי: "המדריך הסיני לסידור הרהיטים".

תנסו למצוא עוד שחקן שקורא את המדריך הסיני לסידור הרהיטים. הסקרנות הטבעית, הפתיחות, הנכונות האינסופית ללמוד בשקיקה מכל מאמן ומכל שחקן - הן שסייעו לסאלה להגיע בסופו של דבר לעמודים הראשונים בתקשורת הצרפתית. שישה שערים בעונת הבכורה בנאנט, 12 ב-2016/17 ההפכפכה, עוד 12 אשתקד כאשר האוהדים בעיקר סבלו מהכדורגל ההגנתי של קלאודיו ראניירי, ולבסוף 12 תוך חצי עונה בלבד עכשיו. פתאום שמו הוזכר לצד ניימאר ומסי. פתאום מאנצ'יני הרים טלפון. מעניין מה חשב על כך זה המאמן שעבד בסורנטו ב-2012. היתה זו תקופה מאושרת מאוד עבור סאלה.

והוא שמח גם על כך שנאנט לא נתנה לו ללכת בקיץ. ווטפורד רצתה אותו, גלאטסראיי הגישה הצעה שמנה, אבל הקנריות סירבו. סאלה קצת כעס, אך לבסוף הכל יצא לטובה. המאמן ואהיד חלילהודז'יץ', חלוץ עבר אדיר שהרעיד רשתות בנאנט בשנות ה-80', חזר כמאמן באוקטובר וקידם אותו מאוד. הארגנטינאי זכה למנטור הטוב ביותר שנוסף לרשימת המורים, השתדרג לכוכב אמיתי, ואפילו פיורנטינה - כן, פיורנטינה של באטיסטוטה! - חשבה בכיוונו.

זו כבר יכולה היתה להיות סגירת מעגל מהסרטים, אך היא לא יצאה לפועל. בפירנצה נרתעו מהסכומים שדרשה נאנט, ולא היו בטוחים שסאלה יתאים לסגנון הקבוצה בכל מקרה. בקרדיף לא היו ספקות כאלה. סאלה הוא חלוץ גבוה ופיזי, בעל נגיחה טובה, מתמחה במשחק עם הגב לשער. זה בדיוק מה שהוולשים עם המנג'ר ניל וורנוק צריכים, וכסף לא חסר להם. 15 מיליון ליש"ט שולמו תמורתו - שיא המועדון מבחינת הציפורים הכחולות. חוזהו בנאנט היה אמור להסתיים ב-2020, והנהלת הקנריות החליטה שצריך לקבל את הכסף כאן ועכשיו.

עבור סאלה היה זה אתגר חדש. אמנם קרדיף היא קבוצת תחתית, אבל הוא הרי רגיל לקרבות הישרדות בנאנט. את התרבות הצרפתית הוא כבר למד לעומק - כל הקריירה שלו היתה בצרפת. זה היה הזמן להרגיש משהו אחר לגמרי. כשחקן שהגיע לתודעה בגיל מאוחר, הוא ידע שחלון ההזדמנויות קצר מאוד. אם יצליח בוויילס, דלתות חדשות עשויות להיפתח בממלכה הבריטית, וגם האפשרות המוזרה לשחק בנבחרת איטליה תהיה מוחשית יותר. אפשר היה לכוון ליורו 2020, כי חלומות מתגשמים. הוא הרי יודע את זה. צריך רק לעבוד קשה, ללמוד ולחייך. וכמה שהוא חייך בהצגה הרשמית בקבוצתו החדשה. כל האוהדים התמוגגו. הם ראו בו אליל חדש עוד לפני שדרך על המגרש. היה למה לחכות.

אז את התשובה לשאלה "איפה תהיה בעוד מספר חודשים?" סאלה היה יכול רק לדמיין. התשובה הנכונה היא - מת במי אוקיאנוס קפואים. עדים מספרים כי המטוס הזעיר בו היה אמור להגיע מנאנט לקרדיף ביום שני בלילה התקשה בהמראה, וסאלה עצמו היה מודאג ממצבו עוד בטיסה הלוך, אבל היה במצב רוח טוב. מי יודע, אולי הוא אפילו ראה בזה סמליות מסוימת, כי גם הקריירה שלו לא המריאה מיד. נדרשו מספר ניסיונות כדי לנסוק למעלה. אבל למה היה הגורל צריך להיות כה אכזרי כלפי אדם כה חיובי?

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק