הנסיך והמלך בגלות: ססק פברגאס נפרד מלונדון כדי להתאחד עם תיירי הנרי במונאקו

הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר בחדר ההלבשה של מונאקו בשבת בערב. מה עשה ססק פברגאס לפני החימום? המשחק בין ארסנל לצ'לסי החל שעה וחצי לפני שריקת הפתיחה לבכורה הביתית שלו בליגה הצרפתית. האם התעניין בדרבי בין שתי האקסיות? האם בדק את ההרכבים? האם הסתמס עם מישהו? האם התחבר לשידור אינטרנטי כדי להרגיש שוב את האווירה? 60 אלף צופים מילאו את אצטדיון האמירויות, אותו הוא מכיר כל כך טוב. ההיכל הביתי בנסיכות מכיל 18 אלף מקומות בלבד, אבל אפילו הוא היה כמעט ריק. השינוי פשוט לא יכול להיות קיצוני יותר.

אי אפשר להתעלם מהזכרונות ברגעים כאלה. הנה ססק מגלגל לרשת החשופה שהותיר פטר צ'ך בדצמבר 2010, מבישול של תיאו וולקוט, במה שהתברר בדיעבד כשער הליגה האחרון שלו במדי התותחנים. שתי דקות מאוחר יותר, הוא החזיר אסיסט נפלא לעמיתו, וארסנל פירקה את האלופה של קרלו אנצ'לוטי 1:3. הנה ססק מקשית לרשת החשופה אחרי טעות גדולה של צ'ך... כן - אותו צ'ך, בפברואר 2017, ושוב מנצח את היריבה 1:3, אבל הפעם במדים הכחולים. הוא היה שותף למשחקים מרתקים כה רבים בין הלונדוניות. בעד מי הוא צריך להיות עכשיו? ללכת עם הקבוצה שגידלה וטיפחה אותו, או עם זו ממנה נפרד בדמעות של עצב רק לפני ימים ספורים? בכל מקרה, החימום כבר מתחיל, וצריך להתנתק מנוסטלגיה. האוהדים החדשים מחכים לראות אותו בפעולה. לא הרבה אוהדים, אבל בכל זאת...

עוד בנושא:
התבזות ביתית: ססק פברגאס ומונאקו הובסו 5:1 על ידי שטרסבורג
ארסנל ניצחה 0:2 את צ'לסי וצימקה את הפער מהמקום הרביעי לשלוש נקודות
ססק פברגאס דמע מהתרגשות בפרידה מצ'לסי: "הזמן עף כל כך מהר"

הבכורה הזו התחילה בכרטיס אדום לא מוצדק לנאלדו, בלם הרכש הוותיק של מונאקו, והעסק התדרדר במהירות. זה נגמר בתבוסה 5:1 לשטרסבורג - הפעם הראשונה בה ספגה הקבוצה חמישייה ביתית מאז 2008. היא נותרה ללא ניצחונות בסטאד לואי השני, מתחת לקו האדום, ותיירי הנרי נראה המום על הספסל. גם פברגאס לא הצליח למחוק את הבעת ההלם מפניו אחרי הספיגה הרביעית. הרי שני המשחקים הראשונים מאז הצטרף היו מעודדים - ססק ניהל את המשחק היטב בתיקו 1:1 במארסיי, וצפה מהיציע ב-1:1 בדרבי מול ניס, ממנו נעדר כי ההתאחדות הצרפתית החליטה משום מה כי שחקנים חדשים לא רשאים ליטול חלק בקרב שנדחה מדצמבר. ואולם, כעת גודל האתגר התברר לו, וזה לא מחזה סימפטי.

ובינתיים, צ'לסי נכנעה ללא תנאי 2:0 לארסנל, ומאוריציו סארי זעם על מחסור במוטיבציה של שחקניו. זה היה נאום קצת מוגזם, ואין ספק שהכחולים רעבים לניצחונות. הבעיה נעוצה ביצירת ההזדמנויות מהקישור, כי אם היריבה מצליחה לסגור את אדן הזאר, אשר חתום לבדו על 10 שערים ו-10 בישולים, חבריו מתקשים לסייע. כל המשחק של סארי עובר דרך ז'ורז'יניו, אותו הביא כנדוניה יקרה מנאפולי, והשורה התחתונה בינתיים ברורה - שליטה מצוינת בקצב המשחק, אחוז דיוק גבוה מאוד במסירות, אפס אסיסטים. אפס עגול, וגם השער היחיד של הברזילאי-איטלקי נכבש בפנדל. המטרה היא לשחק לעומק כמו נאפולי, אבל בפועל צ'לסי משחקת בדרך כלל לרוחב.

אולי עם פברגאס המצב היה שונה? באוקטובר, הספרדי נשמע נלהב באופן קיצוני מהבוס החדש. אחרי שחזר מפציעה ושותף במשחק מול וידי בליגה האירופית, התפייט הקשר: "אני מאושר, הלוואי וסארי היה מגיע לכאן מוקדם יותר. כל הכדורים עוברים דרכי, ואני ממש אוהב את זה. לא חשבתי שאחווה תחושות כאלה על המגרש שוב. זה מרגש לגעת בכדור 100 פעמים במשחק". כאשר נשאל לגבי עתידו, השיב ססק ללא היסוס: "אני רוצה להישאר. יש לי עוד המון מה לתת בכדורגל". היו לו חלומות גדולים, אבל למנג'ר, כך התברר, היו תוכניות אחרות.

סארי לא שיתף את פברגאס, ונכון לרגע העזיבה פתח הכוכב פעם אחת בלבד בהרכב בפרמייר-ליג. זה לא נעשה מתוך חוסר הערכה או זלזול, ובוודאי לא מרוע לב - זהו פשוט טבעו של סארי. גם בנאפולי הוא כמעט ולא ביצע רוטציה, וזה היה המקור המרכזי לסכסוך עם הבעלים אאורליו דה לאורנטיס. בצ'לסי הוא בונה על ז'ורז'יניו, אז ז'ורז'יניו משחק כל הזמן. כאשר נפוצו הדיווחים על אפשרות עזיבה של פברגאס, טען סארי כי הוא מתנגד למהלך, אבל אז הוא לקח בחשבון את הנסיבות. הנוהל בצ'לסי הוא להאריך חוזים של שחקנים בני 30 ומעלה בעונה אחת בלבד. קל וחומר, החוק תקף לגבי שחקני ספסל. ולכן, כאשר מונאקו הציעה חוזה ל-3.5 שנים, המסר היה ברור. "ססק צריך ללכת. אני לא רוצה ששחקן ברמתו יהיה לא מרוצה אצלנו".

אז הוא ירד מהדשא בבכי, לקראת סיום משחקו האחרון בסטמפורד ברידג', מול נוטינגהאם פורסט בגביע, וקיבל תשואות גדולות, אבל הפרידה לא היתה מושלמת כי הקשר החמיץ פנדל. והיו שראו בכך סמליות מסוימת, כי פברגאס עזב את הליגה האנגלית עם תחושה כי לא מיצה את מלוא הפוטנציאל. רבים ציפו כי יהפוך לאחד השחקנים הטובים בעולם כאשר פרץ לתודעה בסערה ב-2004 כחניכו האהוב של ארסן ונגר, תוך שהוא מתברג בקלילות בהרכב הקבוצה שזכתה זה עתה באליפות המיתולוגית ללא הפסד.

ואולי זה לא ממש קרה, אבל האם אפשר להגדיר כפספוס את סגן מלך הבישולים בפרמייר-ליג בכל הזמנים (111), הישר אחרי ריאן גיגס? את אלוף העולם שבישל לאנדרס אינייסטה את שער הניצחון בגמר מונדיאל 2010 מול הולנד? את האיש שזכה פעמיים באליפות אירופה, ואירגן את האסיסט לדויד סילבה גם בגמר יורו 2012? את השחקן הצעיר ביותר והכובש הצעיר ביותר בתולדות ארסנל? את ילד הפלא שכיכב בגמר ליגת האלופות בגיל 19? את הקטלוני הגאה שהגשים את חלומו הגדול, שב לברצלונה וזכה באליפות ספרד? את האדריכל שחילק 18 אסיסטים בדרך לאליפות בעונת הבכורה בצ'לסי ב-2014/15, וליקט אליפות נוספת בחלוף שנתיים? את השחקן שהופיע 110 פעמים במדי ספרד על אף שנולד בדור של אינייסטה וצ'אבי, וכך נשללה ממנו הזכות לשחק בקביעות בעמדתו הטבעית, הן בנבחרת והן בקאמפ נואו?

ססק לא היה מעגן כמו אנדרס הקדוש, אבל זו לא אשמתו כי הרמה הזו שמורה לאדם אחד בלבד, אבל מעטים השחקנים שידעו לחלק מסירות כמוהו - קצרות וארוכות, תוך כדי כדרור ובמצבים נייחים, מהאגף ומהמרכז. ססק ידע לעשות זאת בכל הזדמנות ובכל דרך. כשחקן צעיר בארסנל, הוא היה נמרץ מאוד, תופקד קרוב לחלוצים, וכך גם קיבל ויסנטה דל בוסקה רעיון להפוך אותו לתשע מדומה. בצ'לסי, הוא היה שחקן נסוג יותר, אבל היכולת לשלוט בקצב לא נפגעה. וכך, למרות הגיחה לבארסה לשלוש שנים, הוא השלים 350 משחקי פרמייר-ליג, והגיע ל-500 משחקים בכל המסגרות במדי שתי הקבוצות הלונדוניות שלו. "במובן מסוים, אני מרגיש יותר אנגלי מספרדי", הוא אמר. ולכן העזיבה היתה קשה שבעתיים.

אלא שהעזיבה הזו היא גם איחוד עם המנטור הכי נערץ מבחינתו. לא ונגר, לא פפ גווארדיולה, לא לואיס אראגונס, לא דל בוסקה, לא ז'וזה מוריניו ולא אנטוניו קונטה. הנרי היה ונשאר הדמות החשובה ביותר בקריירה של פברגאס. החלוץ הצרפתי לקח את הנער תחת חסותו ב-2004, הדריך אותו, נתן לו אינספור עצות, הבקיע מהבישולים שלו, והקשר נשאר הדוק מאוד גם אחרי עזיבתו של הסקורר לברצלונה ב-2007. "אנחנו מדברים בטלפון כל יומיים-שלושה מאז", אמר הנרי לאחרונה. תחשבו על זה - כל יומיים-שלושה במשך עשור. זו חברות אמת שלא תלויה בדבר, שלא נפגעה כלל כאשר ססק בחר לחתום בצ'לסי. כעת שני הידידים הבינו שהם זקוקים לזה לזה יותר מתמיד, והחיבור הזה מתבקש.

"הסברתי לתיירי כיצד אוכל לעזור לו", סיפר פברגאס על המגעים שהובילו לחתימה. הוא אמור להיות סוג של עוזר מאמן על המגרש, והגיוני גם לחשוב לטווח ארוך. כאשר שיבח את סארי, הצהיר ססק: "אם אהיה מאמן, ארצה שהקבוצה שלי תשחק בסגנון דומה". זה הכיוון, וכאשר עזב את אנגליה הוא דיבר במונחים של סיכום קריירה: "עצתי לצעירים היא להנות מכל רגע, כי הכל עובר מהר. זה מרגיש כאילו התחלתי לשחק בשבוע שעבר, ועברו כבר 15 שנה".

15 שנה כמקצוען, והוא רק בן 31. יש בזה משהו קצת מוזר, ותודעתית פברגאס מרגיש זקן מגילו האמיתי. הידעתם שדויד סילבה מבוגר ממנו? השחיקה אולי ניכרת קצת, אבל ססק באמת מסוגל לככב במשך שנים. לא לחינם העניקה לו מונאקו חוזה כזה. ואולם, השאלות החשובות הן אם הקבוצה תישאר בליגה ואם הנרי ישמור על תפקידו. לשחק בליגה הצרפתית השניה ללא החבר הקרוב זו ממש לא אופציה מבחינת הקשר. אם זה יקרה, הוא ייאלץ לנדוד שוב, ואז גם הפרישה עלולה להיות קרובה יותר. הכול תלוי בחודשים הקרובים, ופברגאס לא רגיל לקרבות תחתית. צריך להתנער מהגעגוע ללונדון ולהתרכז במשימה המשונה. במחזור הבא יש קרב לוהט על שש נקודות מול דיז'ון. זה הזמן לאסיסט הראשון. בהצלחה!

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק