מה שיפה בקווין גארנט, לפחות מנקודת המבט התקשורתית, היא שאין אצלו און דה רקורד ואוף דה רקורד. הכל לציטוט, ותעשו עם זה מה שבא לכם. לכן, עם כמה שהעצה של הביג טיקט לאנתוני דייויס הייתה מפתיעה ונועזת, העובדה שהיא התגלתה ברבים הייתה דווקא די מתבקשת, כמעט מובנת מאליה.
גארנט הודה לאחרונה בראיון ל-"USA Today" שהפציר בדייויס לעזוב את ניו אורלינס, ולמצוא כוכב נוסף לחבור אליו כדי להתמודד על אליפויות. "אתה לא משחק נגד מי שמולך באותו ערב. אתה משחק נגד ההיסטוריה", גארנט טען בפניו. הוא המשיך ואמר ש"הימים האלה בניו אורלינס, אני לא רוצה להגיד שהם מבוזבזים, אבל...". אבל כנראה שאין לו דרך להרכיב את המשפט בלי לתאר אותם ככאלה. הסתירה הפנימית של המשפט מתארת אולי את הקונפליקט שחש גארנט עצמו. במשך 12 שנים גארנט היה הפנים של הטימברוולבס האנמיים, לפני שהועבר בטרייד וזכה להגשים את ייעודו בליגה, כאלוף בקבוצה הנפלאה שנבנתה אז בבוסטון.
קאט להווה. המצב של דייויס מעורפל לא פחות מאשר שהוא מסקרן. על אף שהדיבורים על הקבוצה הבאה של הגבה כבר רוחשים במסדרונות הליגה לא מאתמול, היה זה לברון ג'יימס שדחף את כדור השלג הזה בירידה, והכניס את קהילת ה-NBA לסחרור. המהלכים של ג'יימס מחוץ למגרש מחושבים לא פחות מהמהלכים שלו בין הקווים. התזמון שלו לא מקרי.
עוד בנושא
אנתוני דייויס שובר עוד שיאים: "יש לו כישרון עוצר נשימה"
לברון ג'יימס: "אנתוני דייויס ללייקרס? וואו, זה יהיה מדהים"
ב-NBA זועמים, לברון מתעקש: "הם לא יכולים לשלוט בי"
הבריון שמצית את הדמיון: אמביד מציב אתגר חדש ל-NBA
לוס אנג'לס לייקרס הפכה למועמדת העיקרית לקלוט את דייויס - שמצדו מעולם לא דרש טרייד עד כמה שידוע לנו, ועדיין נמצא תחת חוזה לפחות עד לקיץ 2020. אבל כשבתמונה נמצאים ג'יימס וריץ' פול - הסוכן החדש של דייויס - לפליקנס יש סיבות טובות מאוד לפחד. חוקי ה-CBA החדשים מונעים מהסלטיקס של גארנט להיכנס למירוץ עד הקיץ, מה שפותח למג'יק ג'ונסון ורוב פלינקה חלון הזדמנויות חד פעמי להנחית אצלם את הסופרסטאר בן ה-25. בהנהלת הלייקרס - ובתוכה אפשר למנות גם את לברון - יודעים שחבילת הטרייד שהסלטיקס יכולים להציע מפתה יותר מזו של כל קבוצה אחרת, ועל כן הלחץ נמצא עליהם כבר בטרייד דדליין הקרוב. המהלך של הלייקרס יהיה תלוי גם במידת הנואשות של הפליקנס - שכרגע נמצאים מחוץ לתמונת הפלייאוף במאזן שלילי, בקונפרנס חזק ושיוויוני מתמיד.
השילוב של דייויס עם לברון מרתק מכל זווית אפשרית. הוא מעלה באוב את כריס בוש וקווין לאב, שנטשו את תפקידם כראש לשועלים בניסיון להשיג טבעת עם קינג ג'יימס. הם הצליחו. בוש היה הצלע השלישית בשתי אליפויות של ההיט ב-2012 ו-2013, ולאב זכה באליפות ההיסטורית של הקאבס ב-2016. לאב ובוש ימצאו את מקומם בהיכל התהילה בבוא העת, גם בזכות הבחירה לחבור ללברון. אך לדייויס יש שאיפות גבוהות מאלה.
בקיץ דייויס העיד שהוא ינסה להוכיח העונה שהוא השחקן הטוב בליגה. הוא לא רחוק - המספרים האדירים שלו מהווים רק פריזמה אחת שדרכה ניתן לכמת את האיכויות הנדירות שלו. לאב ובוש מעולם לא שיחקו ברמה הזו. כשלוקחים בחשבון את הדומיננטיות של דייויס בשני צדי המגרש רק גארנט עצמו יכול להסתכל על דייויס בגובה העיניים. בזמן שהסגל הרעוע של הפליקנס מונע מ-AD להיות במרכז השיחות לתואר ה-MVP, לגארנט יש תואר כזה (2003/04), אותו הוא מקשט בתשע הופעות באחת מחמישיות העונה. לדייויס יש את כל מה שצריך כדי להיות ברמה של KG, אבל הוא עדיין בדרך לשם.
ב-2007, לאחר תריסר שנים בשלג של מיניאפוליס, כאמור, גארנט בן ה-31 עבר לסופר-טים שהרכיב דני איינג' בבוסטון. קווין מקהייל, אז הג'נרל מנג'ר של מינסוטה, עדיין מקבל מרפקים ידידותיים בצלעות על האסיסט שחילק לירוקים (כנראה בצדק). אבל אולי הג'סטה שלו כוונה דווקא לגארנט, שהרוויח ביושר את ההזדמנות שלו להתחרות על משהו מעבר למקום בפלייאוף.
הסיזיפיות שאפיינה את השנים של גארנט במינסוטה התאדתה בבת אחת בסיר הלחץ הרותח של בוסטון - פתאום תקשורת, פתאום ציפיות, פתאום קבוצה אמיתית. גארנט וריי אלן חברו לפול פירס, והשלושת הכוכבים לא התמהמהו. יחד עם רכז צעיר ופוחז בשם רייג'ון רונדו, הסלטיקס שרפו את המזרח, כשברקע שאגותיו הצרודות של דוק ריברס ותום תיבודו משמשות כפסקול לעונה היסטורית. האליפות המתוקה מול הלייקרס אישרה את המעבר של גארנט, שנתן דרור לרגשותיו על הפרקט שהקונפטי צבע בירוק ובלבן. האם דיוייס יוכל ליהנות מגורל דומה אם יחבור ללברון בעיר המלאכים?
התשובה היא "כן". בעולם שבו אין מניות בטוחות, ג'יימס הוא כנראה המניה הבטוחה מכולן. קבוצות בהנהגתו הגיעו לגמר הפלייאוף בשמונה השנים הקודמות, ועל אף שהרצף הזה מעולם לא היה בסכנה כמו שהוא עכשיו, בעונה ה-16 שלו ג'יימס עדיין מחזיק בתואר השחקן הטוב בעולם, איכשהו. דוויין ווייד היה השחקן הכי טוב שג'יימס שיחק איתו עד היום, ודייויס עדיף עליו בכושר הנוכחי שלו, גם אם הוא לא מעוטר כמו הגארד הנפיץ. ג'יימס ישמח להעביר לדייויס חלק נרחב מהנטל ההתקפי, אך זו המחשבה על הדברים שהשניים יכולים לעשות כצמד שמציתה את הדמיון. המחשבה הזו היא הקרקע הפורייה כל כך לדיון שלנו, שבינתיים הוא תיאורטי לחלוטין.
הגנתית, כשג'יימס מפוקס, הוא ודייויס יכולים לנעול את הסל. אבל זה לא החלק המעניין. תקיפו אותם בשלושה קלעי שלוש (קייל קוזמה, ג'וש הארט, או כל מי שלא עבר בטרייד), ועכשיו דמיינו פיק-אנ-רול בין דייויס לג'יימס. חסימה של דייויס לג'יימס עם הכדור עשויה להיות אחד מהמהלכים הכי אפקטיביים בהיסטוריה של המשחק. דייויס הוא החוסם הכי מסוכן ומגוון בליגה לא מהיום, וכשמחברים אותו לאחד ממקבלי ההחלטות הטובים בכל הזמנים (שבמקרה גם בנוי כמו מתאגרף במשקל כבד), מקבלים חידה שאין לה תשובה.
שערו בנפשכם איך יוטה הייתה נראית אם קארל מאלון היה אתלטי יותר וגבוה בראש, ולצדו ג'ון סטוקטון היה מגלה שהוא עכשיו בגודל של קארל מאלון? על זה אנחנו מדברים כאן. סדרות פלייאוף שלמות היו קמות ונופלות על חוסר היכולת לעצור את כל האפשרויות שהמהלך הזה יספק ללייקרס. אם משחקים כיום ב-NBA שני שחקנים שירכיבו צמד מפחיד מדיוויס וג'יימס, שיקומו.
לפני עשור וקצת, החיבור של השלישיה החדשה בבוסטון לא יכול היה להיות חלק יותר. גארנט מעולם לא היה כוכב קלאסי מבחינת הרעב שלו כסקורר, והתנהגות שזיכתה אותו בביקורות קבועות במינסוטה, השיגה לו שבחים בעיר השעועית. קל היה לראות את ההבדלים בינו לבין פירס, למשל. כשפירס היה קולע שתיים-שלוש זריקות רצופות, הוא תמיד דרש את הכדור לזריקה נוספת. לעומתו, כשגארנט היה מתחמם, הוא הרגיש צורך למסור בהתקפה הבאה, כדי לערב את כולם. בבוסטון גארנט תפס פיקוד על ההגנה, והפך לאחד המגנים הטובים בהיסטוריה של המשחק תחת הדרכתם של דוק וטיבס. קצב הנגיעות שלו בכדור ירד, כמו שהייתם מצפים בקבוצה שיש לה גם את פירס, אלן ורונדו. גם החיים לצד ג'יימס דורשים לא מעט התאמות. אולי יותר מכל שחקן אחר, למעשה.
קל להסתכל על ההקרבה המקצועית שכרוכה במשחק עם ג'יימס - הקרבה אמיתית, בזירה שמורכבת מהאנשים הכי תחרותיים שיש - ולנסות לקבוע כמה ראוי להקריב, ועבור מה. אבל בתוך הדיון ההיפותטי הזה צריך לזכור שדייויס יכנס לסיטואציה שונה מזו של קודמיו, בוש ולאב, מכמה סיבות.
את הסיבה הראשונה כבר הזכרנו - הוא טוב מהם. אליה אפשר להוסיף את העובדה שאין ללייקרס מוביל כדור נוסף דוגמת ווייד או קיירי אירווינג. דייויס יכנס בתור אחד משני השחקנים הטובים בקבוצה. מעבר לכך, יש אפשרות ריאלית שדייויס ימצא את עצמו בתור העוגן המרכזי של ההתקפה מוקדם מהצפוי. תפקיד שגארנט מצידו ויתר עליו מרצון.
ג'יימס בדיוק חגג 34 חורפים ביום שבת. גם אם הקריירה שלו נראית כמו פריז-פריים אחד ארוך, היא לא, ומתישהו נתחיל לראות ראיות שהשחיקה הלינארית של הזמן חלה גם עליו. כשזה יקרה (זה חייב לקרות מתישהו), אפשר להניח שהוא ישען על דייויס יותר משהוא נשען על הסופרסטארים האחרים שחלקו איתו את הפרקט. ג'יימס, כידוע, שומר את עצמו לשת"פ אפשרי עם ברוני, בנו המוכשר, ב-2023 או ב-2024. אפשר להניח שהוא ישמח לרכב על דייויס שיגשר על הפער, ככל שהוא מתקדם לעבר העשור החמישי לחייו.
זה מספיק. בין כל השיחות על העבר והעתיד, עכשיו יהיה זמן טוב להתעורר. דייויס עדיין בניו אורלינס, בוסטון עדיין אורבת בין השיחים, כמו 27 קבוצות נוספות שיהיו מוכנות להקריב הכל כמעט בשביל האפשרות לזכות בשירותיו של הסופרסטאר הצעיר, רגע לפני שהוא נכנס לשנות השיא של הקריירה שלו. הימים שבהם קבוצות פשוט נותנות ללייקרס את הכוכבים שלהן היו וחלפו מזמן. מג'יק ופלינקה יצטרכו להראות שהם רציניים, ויפה דדליין אחד קודם.
