המצב היה כל כך בקנטים, שמכבי תל אביב לא הגיעה למשחק עם הגב אל הקיר אלא על התחת. הפער היה כבר שמונה, הפרש עצום במונחי היריבות המתודלקת עם הפועל באר שבע. אם את האליפות הרביעית הצהובים הפסידו על ספרינט בסוף מרתון, העונה החמישית של קרויף במועדון היתה בסימן דעיכה. זהבי עזב בקיץ, וזה פשוט לא היה זה: הצהובים הפכו פגיעים, אפורים, הרבה כסף הושכב על רכישות נוראיות - היי מרסלו וראמון; בן חיים השני כבר חשב חו"ל, בן חיים הראשון בעיקר התגעגע למה שהיה, ייני ניסה את מזלו כמגן שמאלי והפרץ הבכיר בקבוצה היה אליאל - דור הושאל להפועל חיפה. אה, ובדיוק חודש לפני פוטר המאמן שוטא ארבלדזה.
עם כל המטען הזה הגיעה מכבי תל אביב למפגש מול הפועל באר שבע בנתניה. קרויף, שהתנסה לראשונה בנחיתות אמיתית, עמד על הקווים כמאמן זמני. היה לו חלק עיקרי בהפיכת האימפריה למועדון מספר 2 בישראל, ולמעשה, במשחק הזה הוא לא נלחם על השבת התואר; זה היה קלישאתי אך מדויק: ג'ורדי ומכבי נלחמו על הכבוד.
נכון, האלופה הגיעה עם הרכב חסר - בלי ויטור, בלי מליקסון - אבל באר שבע היתה אז מפלצת, שולטת בליגה ביד רמה. באמצע אוגו, הובאן וראדי מול גולסה, בניון ואלברמן בעונתו האחרונה בצהוב, ובהתקפה בוזגלו, וואקמה ושהר.
וכמו הרבה פעמים, במשחק בין קבוצה טובה יותר לקבוצה שצריכה יותר לנצח, זו שצריכה גם ניצחה. בדקה התשיעית, כשבן ביטון קיבל טיפול מחוץ למגרש, קיארטנסון ניצל וכבש ובמשך יותר מ-80 דקות מכבי תל אביב לא שיחקה כדורגל. היא פשוט עשתה מה שצריך. מיכה דפק גליצ'ים, בניון שרף שטחים, אפילו מרסלו… טוב, מרסלו לא עשה יותר מדי, אבל היה על הדשא. "אני לא שמח מאיך שנראנו במחצית השנייה", קבל קרויף, אבל מה לעשות - לפעמים הכבוד חשוב הרבה יותר מטיקי-טאקה ולפעמים לא צריך יכולת כדי להשיג ניצחון. את האליפות מכבי תל אביב הפסידה, כמובן, ובאר שבע אפילו חגגה אותה בנתניה, אבל לערב אחד בפברואר הצהובים סימנו משחק ועמדו מאחוריו. מתחת לכל שכבות החרא, עמד מועדון שפשוט סירב להתפרק.
עוד בנושא:
ויש עוד לאן להתקדם: כמה דומיננטית מכבי תל אביב ביחס לליגות באירופה?
גל שיחרורים בבאר שבע: "יש לנו יותר כישרון, אבל מכבי תל אביב יותר מלוכדת"
מכבי תל אביב: חוזהו של איביץ' ישודרג כדי למנוע אפשרות עזיבה
זה היה המצופה מהפועל באר שבע אתמול.
מצב בקנטים, קיץ מחריד, וואקמה עזב, הלכה העונה, מינוס 14 בטבלה, לערב אחד רק לעמוד, לזרוק הכול הצדה, להילחם ולנצח. כן, לנצח. באר שבע אמנם היתה אנדרדוג של 3.75, אבל הלו, רק לפני כמה ימים ראינו את פאלאס מנצחת באיתיחד ביחס של 22 ל-1.
אמש זה היה הצ'אנס של באר שבע לסיים אמנם כאלופה יוצאת, אבל כאלופה אמיתית. וההרכב - הרוש, ביטון, טהא, קבהא, אלחמיד, קורהוט, אוגו, מליקסון, סאבו, סבע, שהר - משביע רצון. שימו את הקיץ בצד, זה הרכב לא רע, עם הרבה גולים וכסף על הנייר. ממול פיבן מגן ימני, אמאדור רק חזר, שכטר ועטר על הספסל, צ'יקו חלוץ מרכזי.
אבל איפה הצהובים של פברואר 2017 ואיפה באר שבע של דצמבר 2018. גול ראשון טעות אינפנטילית, גול שני ויתור עצמי-קבוצתי וגול שלישי שכולו התפרקות. זו היתה שעה שהיא עונה של באר שבע, חסרת מחץ בחוד, חסרת שיניים באמצע וחסרת אחריות בהגנה. ובעיקר: חסרת מנהיג שיעשה סטופ, שיגיד די, שירים את החבר'ה. לא בפעם הראשונה העונה, כל מה שצריך כדי לחסל את באר שבע זה גול אחד בלבד. ואתמול, מחזור שמיני ברציפות, באר שבע ספגה את הגול הזה. ואם מכבי תל אביב לא מריירת על הצלחת מהדקה ה-75, היינו נזכרים בגמר הגביע של 2015.
ואם כבר נזכרים, זה המקום לציין עוד הבדל בין שתי המעצמות של העשור בכדורגל הישראלי: בשלוש שנות שלטון הנגב, אלו התוצאות בהן ניצחה באר שבע את מכבי תל אביב - 0:1, 1:2, 1:2, 0:1, 0:2, 1:2. לפני כן, הצהובים הספיקו לנצח 0:4 ו-0:5, ובגמר הגביע 2:6 מוחץ. והנה, מיד עוד 0:3 לאוסף, ועוד בנתניה, בהרכב מוזר ומאולתר. באליפות זכתה מכבי תל אביב עוד לפני המשחק, אבל הערב הזה רק הוסיף למורשת. כי מכבי של עידן גולדהאר לפעמים אדירה ולפעמים פחות, לפעמים אלופה ולפעמים לא, אבל היא לא יודעת להתפרק. באר שבע הוכיחה שהיא יודעת, ובגדול.
אתמול ספגו האדומים שער מספר 19 העונה. ב-2017 הם חגגו צלחת עם 18 ספיגות - בעונה שלמה. באותה העונה הם איבדו 23 נקודות בלבד. העונה, אחרי 15 משחקים, הם איבדו 23! ובגלל זה התצוגה אמש כל כך מאכזבת. כי ל-90 דקות היו צריכים בכר ושחקניו לשים את הכול בצד, ולהוכיח מה יש באמת מתחת. אבל דווקא במשחק בו היו צריכים לנצח בכל מחיר הם חטפו את ההשפלה הגדולה ביותר שלהם מאז גמר הגביע ההוא. וכמה שקרויף סיים את הערב ההוא כגיבור, ככה בכר גילה אמש שבמצב הנוכחי גם לו אין מה למכור.
ונכון שמכבי חזקה, יציבה, מאומנת לעילא, מכונה. ונכון שבאר שבע היתה צריכה שעתיים של כדורגל כדי להכניע את בית"ר תל אביב. ועדיין: משחק אחד, 90 דקות, לכו, תוכיחו. תראו להם מי אתם. אבל אתמול, בניגוד למכבי ההיא של ג'ורדי, האלופה היוצאת לא נלחמה, לא שרטה, לא איימה. אתמול, הפועל באר שבע הוכיחה שהעונה לא רק שאין לה כדורגל - אין לה גם כבוד.
פרננדו סנטוס, מאמן נבחרת פורטוגל, אסף לפני שנים רבות איזה טרמפיסט - שבמקרה היה כומר. לפני שנפרדו, הכומר חילק לסנטוס את ההולי בייבל, ומאז פרננדו אדם מאמין.
"מרי כריסמס", חתם איביץ' את מסיבת העיתונאים אתמול, ובמקרה או שלא, בחג המולד הוא פתח עם ארבעה נוצרים בהרכב - מאורע נדיר.
אחרי המשחק מול בני יהודה סיפר המאמן כמה הוא מרוצה משיטת הלחץ שעובדת - הצהובים מחסלים את היריבות בחצי המגרש שלהן. ואתמול, לא בפעם הראשונה, מכבי תל אביב כבשה בזכות טעות יריב בשליש המגרש שלו. היטיב לספר צ'יקו: "אנחנו מתאמנים על המצבים האלה". עוד מוקדם לדרג את איביץ', אבל אין ספק שבשתי תכונות הוא כבר בטופ של המאמנים הזרים שנחתו כאן:
הרגשת הסגל (אתמול: צ'יקו שסוף סוף פתח כבש ובישל; המחליף שכטר בישל למחליף ריקן).
משחק לחץ בחצי המגרש של היריבה.
שאלתי אותו ממי למד או ירש את סעיף מספר 2.
"בסופו של דבר אתה לא יכול להעתיק אף אחד, אתה חייב לקבל החלטות וליצור משהו משלך", אמר.
יש שם אחד שהשפיע עליך בדרך?
"המאמן עמו היתה לי מערכת היחסים הטובה ביותר הוא פרננדו סנטוס. עברתי אצלו פעמיים, בא.א.ק ובפאוק - הוא אחד המאמנים הטובים בעולם".
סנטוס, פורטוגלי יווני כמו שאיביץ' סרבי יווני, החל את הקדנציה בנבחרת יוון עם 11 משחקים רשמיים רצופים בלי הפסד, ואת הקדנציה בנבחרת פורטוגל עם 14 משחקים רשמיים בלי הפסד. הוא ידוע כמתאים שיטה ליריבה (איביץ', אתמול: "אני תמיד מתאים שיטה ליריבה"(, הוא דוגל באסכולת ההגנה הלוחצת ('יווני', כבר אמרנו), הוא מאמין גדול בשילוב צעירים (רנאטו סאנצ'ס ביורו, זוכרים?), וכן, יש לו טאצ' של קסם - המחליף קווארסמה כבש מול קרואטיה בדקה ה-117 והמחליף אדר כבש מול צרפת, בגמר היורו, בדקה ה-109 (את הטאץ' של ולאדן אתם כבר מכירים).
הוא רואה את מה שאתה עושה עם מכבי?
"דיברתי איתו כמה פעמים העונה. אני לא יודע אם הוא ראה משחקים, אבל הוא מעודכן".
מעניין אם הוא מעודכן שתלמידו ולדימיר החל את הקדנציה עם 15 משחקים רצופים בלי הפסד. ולא סתם קדנציה - בארץ הקודש.
orenjos@walla.co.il
