אריאן רובן הודיע בתחילת החודש כי יסיים את דרכו בבאיירן מינכן בתום העונה. "זה היה עשור נפלא, אבל הגיע הזמן לעזוב", הצהיר הכוכב ההולנדי, ואוהדי קבוצת נעוריו כרונינגן כבר החלו במסע שכנועים על מנת שישוב הביתה לקראת פרישה. ומה עם חברו הטוב לצד הקיצונים המפורסם ביותר בתולדות המועדון? עושה רושם שאת פרנק ריברי לא ממש שאלו. ללא רובן, גם לו אין עתיד במועדון. "הנשיא אולי הנס אמר שזו כנראה תהיה עונתו האחרונה של פרנק, ואני מעריך שכך יהיה. זו תהיה שנת השינוי הגדול", אמר המנהל הספורטיבי חסן סליהמידז'יץ'. ואולם, מתברר שלריברי עצמו יש תכניות אחרות לגמרי.
למען האמת, אפשר להבין את הנהלת באיירן. יש תחושה כי הבווארים קפאו בתקופה האחרונה. הסגל הזדקן, והוא המבוגר ביותר בבונדסליגה. הנס וקרל היינץ רומניגה אשמים במשבר שפקד את הקבוצה מתחילת העונה, וכך גם המאמן החדש ניקו קובאץ', אבל לסגל הבעייתי יש חלק עצום בצרות. דרושה מהפכה על מנת לחזור להיות כוח דומיננטי בכדורגל האירופי, וריברי נתפס כשריד מהדור הישן. הוא הרי מבוגר אפילו מרובן, ויהיה בן 36 במרץ הקרוב. חוזהו מסתיים בתום העונה, ובראשו של סליהמידז'יץ' לא עברו מחשבות על הארכתו לאור המצב.
שיא ההופעות נשבר מזמן
כי הרי נכון לרגע ההצהרה, שער הליגה האחרון של ריברי נכבש אי שם במרץ, בניצחון 0:6 על בורוסיה דורטמונד, וזאת למרות שהוא נשאר בריא יחסית לאורך 2018. במפגש הפסגה האחרון נגד הצהובים-שחורים הוא דווקא פישל, לא הצליח לתרום בהגנה, ירד במצב רוח עצבני במיוחד אחרי ההפסד 3:2, ועשה את הכותרות הגדולות כאשר תקף עיתונאי צרפתי. אישתו של הכוכב שלחה אליו הודעות על כך שהשידור היה ביקורתי מדי לכאורה, והחלוץ התנפל על פטריק גיו עם קללות ואגרופים. הם מכירים כבר זמן רב, והזעם חלף במהרה - ריברי התנצל, וההדורים יושרו באופן פרטי. המועדון החליט, לפיכך, לא לנקוט ביד קשה כנגד השחקן, אבל הטעם הרע נשאר בכל זאת. אם זו התרומה המשמעותית ביותר שלו לעונה עד כה, ואם זו הדוגמא שהוא נותן לאחרים, מה הטעם לשמור עליו?
מאידך, אפשר לראות את התקרית גם מזווית אחרת. אכפת לו, וזה לא דבר של מה בכך במצבו. הנה לכם שחקן שנמצא במועדון כבר 12 שנה. אף זר לא שרד במינכן תקופה כה ממושכת. יש לו 409 הופעות נכון לעכשיו, והוא שבר על הדרך את השיא של סליהמידז'יץ עצמו שעמד על 365. הוא זכה בשמונה אליפויות, בשבעה גביעי גרמניה ובליגת האלופות ב-2013 כאשר הוכתר לשחקן המצטיין באירופה מטעם אופ"א. הוא היה מלך הבישולים בבונדסליגה לא פחות משלוש פעמים. הקריירה שלו מתקרבת לסיום, ואין לו יותר צורך להוכיח דבר, אבל הוא לוקח כל הפסד ללב. הוא עדיין רעב מאוד לכדורגל, בכל שבוע ובכל דקה, וכל מילה רעה עלולה להעליב אותו עד עמקי נשמתו.
שרד את קלינסמן, ואן חאל וגווארדיולה
הוא יכול היה לעזוב כבר מזמן. לפני שנה יצא צ'אבי בקריאה נרגשת להצטרף אליו באל-סעד הקטארית. "יהיה נפלא לשתף פעולה עם פרנק, והוא יהנה כאן מאוד. רמת החיים פה נהדרת, וזו ליגה טובה. כולנו נהנים. כדאי לו להגיע", אמר הקטלוני. אין ספק שהצרפתי יכול לעשות קופה נאה מאוד במפרץ או בסין - שם ענק כמוהו ירוויח שם הרבה יותר מאשר בבאיירן. אלא שהרמה הזו לא מעניינת אותו. זה לא בשבילו. הוא תמיד רצה להישאר רק בבאיירן, ובמאי האריך את החוזה בשנה נוספת, אחרי משא ומתן קצר וחלק.
ריברי ידע שהמועדון עלול להיקלע לתקופה לא פשוטה אחרי מינויו של קובאץ', ולא היה בטוח שהבוס החדש יעניק לו אשראי, אבל הוא הרי חווה כבר הכל, ומוכן לכל תרחיש. הוא נמצא שם מאז 2007. הוא ראה את יורגן קלינסמן מנסה לחולל מהפכה, הורס את הכל ומודח בבושת פנים. הוא סבל עם לואי ואן חאל, אותו הגדיר בדיעבד כ"אדם רע", ושקל ברצינות לעזוב, אבל החליט להמשיך כי האיזור והאוהדים היו קרובים לליבו. הוא לא הסתדר גם עם פפ גווארדיולה. "לפעמים הוא מדבר יותר מדי, וכדורגל הוא משחק פשוט. לא צריך להגיד לי מה לעשות כי אני זקוק לחופש על המגרש", הצהיר הצרפתי אחרי שהקטלוני עזב, וחזר לחייך בעידן קרלו אנצ'לוטי, אבל גם זה לא ארך זמן. הוא לא שחקן קל לטיפול, אך לאורך השנים הוכיח נאמנות יוצאת דופן למועדון ולקהל. לכן האהבה כלפיו לא יודעת גבול.
3 שערים מכוננים תוך שבוע
והנה לכם, כאשר בהנהלה מדברים מאחורי גבו על העזיבה הצפויה, הוא לא מוכן להיכנע לתכתיבים. הוא מוכן לעבוד שעות נוספות באימונים כדי להיות בכושר, ואחרי כל הפציעות הרבות שעבר במהלך חייו הוא ממש לא מרחם על עצמו על המגרש. שחקני האגף, אשר מהירות וזריזות חיוניות לפריחתם, מזדקנים בדרך כלל מהר יותר, וחלקם משנים את התפקיד, כמו שעשה, למשל, ריאן גיגס. אצל ריברי זה לא בא בחשבון, והוא עדיין שורף שטחים בקצב מסחרר. ואולי זה לא תמיד מצליח, אבל התשוקה לכדורגל לא נעלמה לרגע.
כעת, כאשר הקבוצה זקוקה לו יותר מכל, ובעוד רובן פצוע, ריברי לקח מנהיגות והשאיר אותה בכוח במירוץ האליפות. הבצורת האישית הארוכה שלו נשברה עוד בניצחון 1:5 על בנפיקה בליגת האלופות בשלהי נובמבר, וקובאץ' טען: "השער הזה מגיע לו על כל ההשקעה". שבוע לאחר מכן הגיע גם שער הבכורה בליגה העונה, בדרבי הבווארי מול נירנברג, אך בימים האחרונים התרומה עלתה לרמה אחרת לגמרי.
באמצע השבוע הוא בכלל סחב פגיעה, ולא היה אמור להיות אפילו על הספסל מול לייפציג, אך הוכשר ברגע האחרון, נכנס כמחליף כאשר סרז' גנאברי נפצע, והכריע את ההתמודדות בדקה ה-83, בפעולה אישית אדירה ברחבה, עם הטעייה נהדרת שהזכירה את ימי הזוהר. אתמול יצאה באיירן למפגש מכונן במגרשה של פרנקפורט החזקה, האקסית של קובאץ' שהשתוקקה להביס את הבוס אשר נטש אותה בטונים לא נעימים. איינטרכט מפגינה כדורגל איכותי יותר העונה עם אדי הוטר האוסטרי על הקווים, והמשחק היה שקול, אבל ריברי היה מעליו. הוא היה הרוח החיה מאחורי רוב המהלכים של האלופה, הבקיע פעמיים, ובכך הפך לכובש הצמד המבוגר ביותר בתולדות המועדון. לא רע בשביל מישהו שכבר הוספד על ידי הנשיא.
"חגג אתמול יום הולדת 22"
עבור קובאץ', היה זה ניצחון חמישי רצוף בבונדסליגה - שיא אישי לא רק כמאמן, אלא אפילו אם לוקחים בחשבון את הקריירה הארוכה שלו כשחקן. בזכות ריברי, שמרה באיירן על פער סביר של שש נקודות מדורטמונד לפני היציאה לפגרת חג המולד, והיא יכולה לפנטז על קרב צמוד מול הצהובים-שחורים ב-2019. האם יהיו אלה החודשים האחרונים של ריברי במועדון? על השאלה הזו יותר קשה לענות עכשיו, והחברים התמוגגו מיכולתו. "פרנק רק חגג אתמול יום הולדת 22", התלוצץ תומאס מולר. "מדהים שהוא מסוגל לרוץ כך בגילו", הוקסם ניקלאס זולה.
האוהדים הריעו לו ממושכות אחרי שריקת הסיום, והצרפתי הודה להם. "אני צריך להנות מהרגעים האלה", הוא אמר, "עכשיו נותרו לי מספר חודשים עד לסיום החוזה, והשאיפה הגדולה ביותר היא לעבור אותם ללא פציעות. זה הדבר החשוב. לגבי כל השאר, נראה בקיץ. ברור שאני רוצה להישאר פה לשנה נוספת". רובן כבר לא יהיה שם, אבל ריברי הגיע לפניו - והוא גם נחוש לעזוב אחריו.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק