בווידאו: מאוריסיו פוצ'טינו לאחר עלייתה של טוטנהאם לשמינית גמר ליגת האלופות
חנוך רוזן בוודאי יושב ומחכך ידיו בהנאה. מה שתנועה אחת פשוטה של פנטומימה עשתה ועדיין עושה לכדורגל. ענף שכל כולו מושתת על תנועה, עם או בלי כדור, שהיא משמעותית כל עוד היא אקטיבית ולא ניתן להגדיר אותה כפנטומימה, עומד נכלם. תנועת ידיים משונה של השופט מייצרת איזשהו ריבוע דמיוני ומיד אחריה מגיעה ריצה נחושה לקו האמצע ולמוניטור הקטן שניצב בצד המגרש. מה קורה פה? באצטדיון יש רחש שמזמזם באוזניים, שדרי הטלוויזיה מחפשים מילים כדי להעביר את הרגע הארוך, עורכי החדשות מתקתקים על המקלדת ומיד מוחקים ואילו השחקנים מנצלים את ההפוגה להתרעננות תוך שהם מביטים במתח באיש עם המשרוקית שכפוף למסך הקטן בו תימצאנה כל התשובות. מהפכת ה-VAR בעיצומה, בקרוב גם הפרמיירליג תצטרף לשאר הליגות הגדולות ואפילו בליגת האלופות החליטו להקדים את הכנסת הטכנולוגיה לשלבי ההכרעה של העונה הנוכחית. לאחר שזו הייתה בשימוש נרחב בגביע העולם האחרון ברוסיה, נראה שגרורותיה נמצאות כבר בכל מקום.
הסוגיה הספציפית של ה-VAR, אמצעי עזר וידאו לשופט, היא למעשה מבט מיקרו על תופעה נרחבת הרבה יותר. חשוב להבין, הכדורגל לא מנותק מהמתרחש בעולם, ייתכן שחובבי המשחק אף יטענו כי מדובר ברפלקציה לחיים עצמם. אירועים מסוגים שונים שמתחוללים במציאות באים לידי ביטוי גם במישור הספורטיבי. סוגיות גיאו-פוליטיות משליכות על הספורט, כמו שרק לאחרונה משחקה של וורסקלה האוקראינית מול ארסנל הועבר מהעיר המקומית לקייב, בצל המתיחות של המדינה המארחת עם רוסיה. בדומה, מגמות תרבותיות משפיעות באופן ניכר על המשחק. שיח זכויות הנשים נמצא בכותרות בכל העולם המערבי, כך שלא פלא שהערה סקסיסטית אחת של הדיג'יי מרטין סולוויג כלפי הכדורגלנית הנורבגית אדה הגרברג בטקס כדור הזהב, עשתה גלים רבים. בהקשר הזה, תופעת הרובוטיזציה שחווה האנושות לא פוסחת על הכדורגל.
המהפכה התעשייתית שהנצה באמצע המאה ה-18 ממשיכה לשנות את המציאות כפי שאנו מכירים אותה, עד היום. אם עד כה הכדורגל אמנם נהנה מהפיתוחים הטכנולוגיים שעידן המודרנה הביא עמו, במהותו המשחק נותר כשהיה. השינוי שמערכת ה-VAR מביאה איתה הוא מהותי ויסודי, ונראה שהעובדה הזו הייתה ידועה היטב גם לפיפ"א טרם התקבלה ההחלטה להיעזר במערכת במשחקי המונדיאל. בינואר 2018 המחקר של פרופסור וורנר הלסן מאוניברסיטת KU לובן בבלגיה, הגיע לסיומו. בתום שנתיים במהלכן הלסן ועמיתיו לחקר צפו בקרוב ל-1,000 משחקי כדורגל בהם מערכת ה-VAR פעלה, מדען הספורט הגיש את מסקנותיו לפיפ"א וגם ל-IFAB, הארגון שאמון על החוקה. המסקנות היו נחרצות: במשחקים בהם ישנה מערכת וידאו בפעולה הדיוק בהחלטות השופט צומח בכמעט שישה אחוזים. יותר מזה, ללא מערכת VAR תתרחש טעות שיפוט מכריעה אחת לשלושה משחקים, כאשר שימוש במערכת ה-VAR יוביל לצניחה במספרים, וטעויות משמעותיות סביר כי יתרחשו רק אחת ל-19 משחקים.
"המחקר היה מעמיק, למדנו והשווינו גם ענפי ספורט נוספים. אנחנו מצפים לעלייה מיידית באחוז הדיוק של שופטים במסגרות בהן המערכת תפעל", סיפר הלסן. מדען הספורט הבלגי עונה לטענת הרובוטיזציה של השופטים בהסבר פשוט. "בטניס, שם השימוש בטכנולוגיית 'עין הנץ' החל ב-2004, ההחלטות הן מאוד ברורות. הכדור בחוץ או בפנים. בכדורגל יש המון מקום לפרשנות, כל שופט יכול להסתכל אחרת על מהלך מסוים ובהתאם לכך גם להכריע". הטענות על הזמן שאובד בשל השימוש במערכת גם מוצאות מענה במחקר של הלסן. בממוצע מערכת ה-VAR סחטה 55 שניות בלבד מהשעון בכל משחק שנמדד במחקר, הרבה פחות מכדורים חופשיים, קרנות או התחזויות של שחקנים. מחקרים שנחשפו רק לאחרונה הציגו נתונים לגבי זמן המשחק 'נטו' בליגות השונות באירופה, כאשר הממוצע עומד על קרוב ל-60 דקות משחק. ואם כן, מה הן 55 שניות מתוך 30 דקות שבהן לא משחקים כדורגל?
בשורה נוספת שהמערכת הביאה עמה היא כמות הפנדלים האסטרונומית. ביטוי מובהק לכך היה גביע העולם בו נשבר שיא כדורי העונשין מהנקודה הלבנה ונעצר על 29 - לא פחות מ-11 פנדלים יותר מאשר השיא הקודם. "הנתון הזה לא בהכרח אומר שייכבשו יותר שערים", אומר פרופסור הלסן. "הרבה שערים שאושרו בעבר נפסלים עכשיו, לרוב בשל עמדת נבדל". הביקורת בנוגע לפנדלים לא מתמצה כאן. הרי דין הכשלה של החלוץ על ידי השוער - כזו שמנעה שער בוודאות גבוהה - כדין נגיעת יד מקרית ולא הכרחית ברחבה. בכך, ממצב בו הסיכוי לכיבוש שער היה נמוך עד לא קיים באותו מהלך התקפי, מערכת ה-VAR מקפיצה את גרף הסיכויים לשער בעשרות אחוזים, לאזור ה-80%, אם נדייק. ההתערבות הזו של המערכת, במקומות בהם אמנם הייתה עבירה אבל כזו שלא השפיעה עמוקות על המהלך - היא משמעותית, אולי יתר על המידה.
השימוש במצלמות הטלוויזיה בשיפוט בספורט מקצועני הופיע עוד לפני מערכת ה-VAR, עין הנץ או טכנולוגיית קו השער. ב-NBA אפשרו בהדרגה שימוש במוניטורים להחלטות מכריעות כבר ב-2002. במרוצת השנים נוספו עוד ועוד תרחישים בהם לשופטים ניתנת האפשרות - או לחלופין החובה - להביט במסך כדי להכריע. ליגת הכדורסל הטובה בעולם גם עוד מסתגלת לשינויים ובאופן טבעי, גם שם לא חסכו בביקורת, כאשר אחת הבולטות שבהן היא טענה לחוסר עקביות. בדומה לכדורגל, גם בכדורסל לשופט יש שיקול דעת נרחב, גם לאחר בחינת הדברים במצלמות, לפי ראות עיניו. כך, ששופט אחד עשוי להסתכל על עבירה מסוימת כלגיטימית או אפילו כאגרסיביות בגבול המותר, ואילו שופט אחר ישרוק לעבירה בלתי ספורטיבית. ההבדל במשמעויות הוא תהומי, ואף מוניטור או מצלמה לא יכול לפתור את זה. אמנם, השופטים מונחים על ידי סטנדרטים מאוד מסוימים, אבל בדיוק כפי שמתרחש במערכת משפט אזרחית, הם יכולים ליצוק לתוכם תוכן בהתבסס על האג'נדה שלהם על המשחק. הדינמיות של משחקי הספורט הללו וקשת המקרים הרחבה לא מאפשרים כיסוי של כלל הסיטואציות על ידי כללים מוחלטים, ולכן שיקול דעת השופט עדיין משחק תפקיד מכריע.
מבט מדוקדק על התמונה יבהיר שטענת חוסר העקביות לוקה בחסר. בין אם מערכות הטלוויזיה משמשות את השופטים ובין אם לאו, עדיין לאנשי המשרוקית נותר שיקול דעת, ודווקא שימוש במצלמות מצמצם את הסיכוי לטעות או לחוסר עקביות. "אני בעד ה-VAR ומחכה שייכנס כבר לשימוש", אמר לפני שנתיים מאטס הומלס, בלמה של באיירן מינכן, אך גם הביע את חששו מהאופן בו זה יתרחש. "מזל שלא אני זה שקובע איך זה ייעשה, כי אין לי את הפתרון המושלם. אולי כדאי להגביל את השימוש בו למספר פעמים, כמו בטניס", תהה. הרעיון של הומלס עלה לא פעם בסוגיה וייתכן כי בעתיד אכן נראה הגבלת שימוש במערכת, מעין מערכת של איזונים בין הזמן שמתבזבז על שימוש ב-VAR לבין הצדק שנגרם. עם זאת, ניתן גם להצביע על סתירה אינהרנטית באפשרות כזאת: הגבלת השימוש עשויה ליצור מצב בו שער לא חוקי נכבש, לקבוצה שספגה לא נותרו עוד 'צ'לנג'ים', ועל אף שכל העולם רואה ויודע כי השער אמור להיפסל - הוא בכל זאת יאושר. והשאלה היא - איפה הצדק?
על כל הביקורות הללו, מאפילות שתיים משמעותיות במיוחד הקשורות אחת לשנייה. במשחק גביע בהולנד בעונה שעברה, ויטסה הייתה בפיגור 1:0 מול פיינורד ויצאה להתקפה. טים מטאבז' החלוץ הסלובני הוכשל ברחבה, אבל השופט דני מקלי לא ראה פנדל ואפשר למשחק להמשיך. פיינורד טסה למתפרצת וכבשה, אבל עוד לפני שחגגה מקלי קיבל איתות באוזנייה והסוף ברור. עמידה מרוכזת באמצע המגרש, ריצה נחושה לעמדת המוניטור, שניים-שלושה מבטים מעמיקים למסך והצבעה על הנקודה הלבנה ברחבת פיינורד. השער בוטל, פנדל נפסק לטובת ויטסה. סיטואציה הזויה, בה קבוצה כבשה שער חוקי לחלוטין - במנותק מאופן השגת הכדור - אך נלקח ממנה, בשל טעות שופט. אמנם, השגת הכדור היא חלק מהמשחק, אבל הזמן שעבר לצד כמות המסירות עשויות לנתק את ה'קשר הסיבתי' אם במונחים משפטיים עסקינן. כלומר, מהלך כיבוש השער עצמו היה חוקי, גם אם פיינורד נהנתה מיתרון מספרי בעקבות ריצת האמוק של שחקני ויטסה לעבר השופט - שהרי היו צריכים לבוא על כך בטענות רק לעצמם, לו השער היה מאושר.
התרחיש ההזוי ממשחק הגביע בין ויטסה לפיינורד
החשש לטבעיות המשחק נטוע לא רק במקרים כאלה, אלא ברעיון העקרוני שעומד בבסיס המערכת. פאוזה ארוכה כדי לבחון מהלכים רגעיים עוצרת את השטף של המשחק, מאטה אותו ובעיקר מחסלת את הכדורגל במהותו הטהורה והטבעית. "ה-VAR הורג את הכדורגל", קבע מאוריסיו פוצ'טינו מאמנה של טוטנהאם. גם רדאמל פלקאו הביע חשש דומה, בעוד לואיס גרסיה, שחקנה לשעבר של ליברפול, הזהיר מדבר אחר: "ה-VAR גורם לשחקנים לאבד ריכוז במשחק, להתעסק יותר מדי בשיפוט, ליפול כל הזמן ומיד אחר כך לסמן לשופט להביט בטלוויזיה".
ויותר מכל, דווקא ניסיונות ההרגעה של פרופסור הלסן, מעוררים דאגה. "כל עוד מדובר בבני אדם, תמיד תהיינה טעויות. לעולם לא נגיע ל-100% דיוק". אולי לא רחוק היום בו רובוט יעמוד במרכז המגרש לבוש במדים אחידים וינהל את המשחק. לפחות לא יהיו לו גינונים כמו של הווארד ווב.
