מראה מראה שעל הקיר: הקאמבק הלא הרואי נתן למכבי תל אביב אוויר לנשימה

קשה לתייג את היריבות בין מכבי תל אביב לדרושפאקה כמיתולוגית, עיקשת או אפילו מתוחה, אבל מאז המפגש הראשון ביניהן - לפני שלוש שנים - ניחנה הקבוצה הטורקית בכישרון להעמיד מראה מול פניהם של הצהובים ולחשוף אותם במערומיהם.

* בנובמבר 2015, במשחק שסימל את תחילת שקיעתה של מכבי ביורוליג, היא הפסידה בבית לדאצ'קה 84:73 כשעל הקווים עומד אבי אבן.
* חודש אחר כך היא ניצחה באיסטנבול 66:70, אבל ירדה ליגה ליורוקאפ אחרי שכשלה בניסיונות להחטיא כדורים בכוונה כדי לכפות הארכה ולהשיג את ההפרש הרצוי לה.
* שנה מאוחר יותר שוב העמידה מכבי מאמן זמני מול הטורקים. ליאור ליובין שמט 17 נקודות יתרון באיסטנבול ונכנע דיוויד בלאט 86:84.

גם אמש (חמישי) הורו כל הסימנים על שפל צהוב נוסף שעומד להתגלות. מכבי תל אביב שוב נראתה אפורה, לא מאוזנת, בינונית להחריד ונטולת כל ברק, אבל בעידן יאניס ספרופולוס היא לפחות אינה נשברת. לא כל קבוצה מסוגלת לחזור מפיגור 65:51 לניצחון 71:73, ולעצור את יריבתה על 0 מ-13 מהשדה בתשע הדקות האחרונות.

בשתי הדקות האחרונות, דווקא אחרי שהמהפך הושלם, נדמה היה שמכבי שוב מנסה להפסיד בכוונה לדרושפאקה. סקוטי ווילבקין החטיא זריקה קשה מול יער של ידיים, מייקל רול שיגר לבנה בסוף שעון, ווילבקין שוב הלך עם הראש בקיר, רול ביצע עבירה בלתי ספורטיבית שכמעט הפכה אותו לגיבור טרגי, ורק גג מהדהד של יובל זוסמן על ריי מקאלום הציל את היום.

שום דבר מרשים או הרואי לא באמת היה בקאמבק הזה, אבל את הצהובים לא מעניינים כרגע סיפורי גבורה. הם בקרב הישרדות על חייה של העונה הזו, ואת מועצת השבט הצליחו לשרוד, איכשהו, במבחן האש.

שבועיים וחצי לאחר חילופי המאמנים במכבי תל אביב, אפשר לזהות תהליכים שמלמדים על שינוי בשיטות המשחק בקבוצה.

דוגמה ראשונה: הריבאונד. בארבעת המשחקים האחרונים שלה תחת נבן ספאחיה, הפסידה הקבוצה 41:29 בממוצע במאבק על הכדורים החוזרים; בארבעת משחקיו הראשונים של ספרופולוס, היא מנצחת 29:40 לערב. אתמול היא ניצחה 37:50 בתחום הזה (12:20 בדקות המהפך).

דוגמה שנייה: השימוש בספסל. היווני שיגר את דני אבדיה לפרקט מול פנרבחצ'ה והעלה את ג'ייק כהן ברבע הראשון מול אנאדולו אפס. הוא מעניק אשראי מוגדל לזוסמן, מתייחס לקנדריק ריי כאל שחקן לגיטימי, ובכלל, נראה כמי שבא נטול דעות קדומות לגבי השחקנים שעומדים לרשותו. אף אחד מארבעת שחקני נבחרת ישראל לא שותף אמש לפני הדקה ה-17, אבל הקרדיט למהפך מגיע במידה רבה לג'ון דיברתולומאו, שקלע 13 נקודות ב-13 דקות.

דוגמה שלישית: ג'וני אובריאנט. "אם הצהובים רוצים לנפק משהו מהשחקן האחר, השונה והבלתי שגרתי הזה, הם יצטרכו לחפש ולחפש אחר האיזון - לרסן ולחנך אותו מצד אחד, ולא לסרס אותו מצד שני", נכתב כאן לפני חודש וחצי; במילים אחרות: אובריאנט זקוק למישהו שיאמן אותו. אז הוא עדיין מבצע טעויות, והמשחק שלו לא תמיד הכי אחראי, אבל מדובר בשחקן שונה לחלוטין מזה שפתח את העונה. 6.1 נקודות מדד תחת ספאחיה הפכו ל-13.5 תחת ספרופולוס, והאיש אפילו חגג אמש דאבל-דאבל ראשון.

* 22:6 בתשע הדקות האחרונות נגד מכבי תל אביב.
* 21:7 ברבע האחרון נגד ברצלונה.
* 30:23 ברבע האחרון נגד אולימפיה מילאנו.
* 11:6 בשבע הדקות האחרונות נגד גראן קנאריה.

מה המשותף לכל תצוגות האימה האלה? ארבעה משחקי בית לדרושפאקה, שבכולם הוליכה בתחילת הרבע הרביעי. בכולם היא הפסידה. הפרש הסלים הכולל שלה ב-36 הדקות המדוברות - 84:42. בלתי נתפס, אבל יש לומר שגם בלתי מפתיע.

ווילבקין חזר בגירסה חיוורת במיוחד לאולם שבו פרץ לגדולה, והיה עסוק בעצמו לאורך כל הערב. הוא פלירטט עם שיא המדד השלילי בתולדות מכבי תל אביב, ובמשך 22 דקות לקח לא פחות מ-17 זריקות מהשדה (מהן קלע רק ארבע). אלא שגם במשחק עגום כזה מתברר כמה הצהובים תלויים בו, וכמה הם לא יגיעו לשום מקום בלעדיו: תשע הנקודות שהצליח להוציא מהסלע ברבע הרביעי היו בבחינת האוויר שחסר לנשימה עבור כל חבריו.

כדי לסגור את הפער העצום שנפתח בינה לבין יריבותיה, תצטרך מכבי לפרק מוקשים מהסוג שבו נתקלה אמש, וגם לקוות שכולן ינצחו את כולן בקרב שמתחיל להתהוות על המקום בשלב הבא. לכן, לדוגמה, לניצחון המפתיע של בודוצ'נוסט על צסק"א מוסקבה לפני שבועיים אין שום משמעות ממשית; המונטנגרים לא באמת יהיו בתמונת העלייה לפלייאוף, והרוסים לא יירדו מהשלישייה הראשונה לאורך כל העונה. תמונת הפלייאוף תיקבע על ידי "קבוצות הבטן" שיצליחו לגנוב ניצחונות על הגדולות - ועל ידי אלה שיחליקו מול הקטנות.

שלוש קבוצות שהחזיקו ערב המחזור הזה בשישה ניצחונות - אולימפיאקוס, ברצלונה ומילאנו - הפסידו אמש ולא הצליחו לברוח במעלה הטבלה. בשורה התחתונה, הערב הזה שירת בצורה לא רעה בכלל את האינטרסים של מכבי.

מאזן החוץ של מכבי תל אביב בחנוכה ב-15 השנים האחרונות:
ארבעה ניצחונות, שבעה הפסדים (36 אחוזי הצלחה).
ומה משותף לכל הניצחונות?
2010/11, נר שני - 68:71 על ז'לגיריס (שחורצאניטיס 22).
2011/12, נר שלישי - 69:86 על שרלרואה (פפאלוקאס 9, שחורצאניטיס 6).
2013/14, נר שני - 76:78 על הכוכב האדום (שחורצאניטיס 22).
2018/19, נר חמישי - 71:73 על דרושפאקה (ספרופולוס).
מהיום אימרו: על הנסים ועל הנפלאות אשר חוללו... היוונים.