נניח, לצורך העניין, כי בעוד מספר עשורים כדור הארץ ימשיך להתקיים, האנושות תמשיך להתקיים, הכדורגל עדיין יהיה פופולרי, ופרס כדור הזהב יהיה רלוונטי במידה כלשהי. אמנם הנחות אלה לא בהכרח סבירות לנוכח התהליכים המתרחשים בעולם, במיוחד בכל הקשור לכדור הזהב, אבל נסו לדמיין כיצד יראה האוהד העתידי את ההיסטוריה. האוהד הזה מעולם לא חזה בליאו מסי ובכריסטיאנו רונאלדו על כר הדשא, אלא רק צפה בביצועיהם הנבחרים בסרטונים וקרא אודותיהם באינטרנט. הוא יודע שבמשך עשור שלם נשלט המשחק בידי שני כוכבי העל המופלאים, אשר התחלקו בחמישה פרסי כדור הזהב לכל אחד, ואז תם העידן, והגיע הגיבור שהעיף אותם מהפסגה. ב-2018, לראשונה מאז 2007, היה לכדורגל מלך חדש. השחקן המצטיין של השנה היה לוקה מודריץ'.
יסתכל האוהד על הנתונים הסטטיסטיים ויופתע. בכל שנת 2018 כבש מודריץ' שלושה שערים בכל המסגרות, כולל פנדל אחד. לא נרשם לזכותו אפילו בישול בשלבי הפלייאוף בדרכה של ריאל מדריד לזכיה בליגת האלופות. יש לו אסיסט בודד בדרכה של קרואטיה לגמר המונדיאל. מהו, אם כך, סוד כוחו של הקשר המרכזי המחונן? בספרי ההיסטוריה ייכתב כי מודריץ' היה אשף בניהול המשחק. הוא ניווט את המהלכים, חיבר את כל חלקי הקבוצה והנבחרת שלו ודחף אותן להצלחות. וזה, כמובן, נכון לחלוטין. מדובר כוכב יוצא מהכלל, דומיננטי וחכם עם ראיית משחק, כושר מנהיגות ויכולות טכניות נהדרות. אבל עם כל הכבוד למודריץ', היו בתקופתו קשרים גדולים יותר. הרבה יותר. הרבה הרבה יותר. וזו הסיבה לכך שזכייתו מהווה סוג של עוול היסטורי.
עוד בנושא
מודריץ' זכה בכדור הזהב, רונאלדו שני, מסי רק חמישי
מודריץ': "הדברים הכי טובים אף פעם לא באים בקלות"
סתם בדיחה? שערוריית ה-"טוורקינג" והזוכה בכדור הזהב
שנה יציבה ונפלאה לכריסטיאנו
העניין הוא שהבחירה האובססיבית במסי ורונאלדו במשך עשור היתה בעייתית ופגעה באופן מהותי ביוקרתו של הפרס ובתדמיתו. הארגנטינאי והפורטוגלי לא תמיד היו ראויים להיות בטופ, ולכן יש אפילו אירוניה לא מבוטלת בכך שכריסטיאנו מודח מהאולימפוס דווקא בשנה בה מגיע לו לקחת את כדור הזהב בהליכה. הוא היה קריטי לזכיה של ריאל בליגת האלופות, כולל המספרת המדהימה ההיא במגרשה של יובנטוס. הוא סיפק, לשם שינוי, מונדיאל אישי טוב מאוד, כולל שלושער לרשת ספרד, וגם הדחה בשמינית הגמר לא ממש משנה את הרושם. והוא גם הפגין יציבות לאורך כל השנה, תוך התאקלמות מזהירה ומהירה לליגה האיטלקית אחרי המעבר המתוקשר לשורות הגברת הזקנה - בניגוד לצלילה חדה בכושרו בשלהי 2017. במובנים רבים, היתה זו העונה שלו, אך הרצף שלו נעצר, והוא נפל קורבן לתופעת העדר שפעלה עד כה לטובתו. הפעם, העדר היה עם מודריץ' בזכות הופעותיו בקיץ ברוסיה.
האם למונדיאל חייבת להיות השפעה כה דרמטית בכל הקשור לפרסים האישיים? לא בהכרח. עובדה היא כי מסי זכה בכדור הזהב למרות הפיאסקו המהדהד של ארגנטינה בגביע העולם בדרום אפריקה. עובדה היא כי רונאלדו לקח איכשהו את הפרס בפער עצום ב-2014 למרות שפורטוגל עפה בגביע העולם כבר בשלב הבתים. עובדה היא גם כי קרואטיה לא ניצחה אף משחק ב-90 דקות בשלבי הפלייאוף במונדיאל האחרון. היא עברה שתי נבחרות בינוניות - דנמרק ורוסיה, רק בדו קרב פנדלים, וגברה על אנגליה רק בהארכה, לפני שנכנעה לצרפת בגמר. שיבוץ המשחקים, כלומר מזל טהור, פעל לטובתה. קחו, למשל, את נבחרת בלגיה שפירקה את ברזיל ברבע הגמר בתצוגת ענק של קווין דה בריינה ואדן הזאר, אבל פגשה לצערה את אלופת העולם העתידית כבר בחצי הגמר. מה היו סיכוייו של מודריץ' לזכות בכדור הזהב לו קרואטיה היתה מפסידה 4:2 לצרפת בחצי הגמר, ולא בגמר? אתם יודעים היטב את התשובה. בתסריט כזה, הזאר או דה בריינה היו עשויים להיבחר לשחקן המצטיין של הטורניר, והמנצח הגאה היה הופך גם למועמד מוביל לכדור הזהב.
סיכום שנת מודריץ' - פתיחה טובה, סיום עגום
דה בריינה הוא אלטרנטיבה פשוטה להשוואה, כי עמדתו על המגרש דומה לזו של מודריץ', וההבדלים ברורים. גם הבלגי ניחן בחוכמה, ראיית משחק, כושר מנהיגות ויכולות טכניות נהדרות. הוא לא נופל ממודריץ' באף פרמטר, ועולה עליו בפרמטרים רבים אחרים - הוא מאיים הרבה יותר על השער, מייצר הרבה יותר הזדמנויות הבקעה, מוסר הרבה יותר לעומק ולא לרוחב, וכל זאת מבלי לפגוע בעבודת ההגנה המשובחת. בסיכום הכללי, הוא פשוט שחקן טוב הרבה יותר. זה לא בהכרח אומר שהוא צריך לסיים לפני מודריץ' במשאל 2018, כי מנצ'סטר סיטי אולי זכתה באליפות, אבל הודחה ברבע גמר ליגת האלופות. דה בריינה הפגין את אחד המשחקים החלשים של השנה דווקא בחצי גמר המונדיאל, וזה בהחלט לרעתו. את תחילת העונה הנוכחית הוא החמיץ בגלל פציעה - אם כי מודריץ' "החמיץ" אותה בגלל כושר ירוד מאוד, ולקרואטי שכבר הביע את רצונו לעזוב חלק לא מבוטל במשבר שעובר על ריאל.
אז הנה לכם סיכום השנה של מודריץ'. חודשים ראשונים טובים וזכיה בליגת האלופות - אך תרומתו לא היתה שונה מהותית בהשוואה לזכיות הקודמות. מונדיאל טוב מאוד, אשר הושפע מכמות נדיבה מאוד של מזל, הן בפנדלים והן בהגרלה. חודשים אחרונים עגומים, אשר לא בדיוק נלקחים בחשבון, כי ההצבעה התבצעה מזמן. בקיצור, שנה טובה, אך לא שונה דרמטית מהקודמות, בהן מועמדותו לכדור הזהב כלל לא נתפסה רלוונטית. מדוע נהרו, אם כך, עיתונאים כה רבים עם העדר? אפשר להניח כי גביע העולם סיפק להם הזדמנות להעניק למודריץ' פרס על מפעל חיים. הוא לא קיבל את התואר על 2018 בלבד, אלא על הקריירה כולה, והיא הרי כוללת גם סיפור אנושי נפלא של פליט מלחמה שנסק לגבהים. לכן גם יש אהדה לא מבוטלת לזכייתו.
מה תזכרו ממודריץ' אחרי פרישתו?
אבל אם מדברים על פרס על מפעל חיים, זה בדיוק הרגע להזכיר דמויות שהיו ראויות לו הרבה יותר. זה הרגע לדבר על אנדרס אינייסטה, על צ'אבי, על אנדראה פירלו. אלה כוכבים שהפכו לאייקונים. אלה הקשרים שהיו ראויים להערכה אישית אמיתית בעידן שנשלט במקרה על ידי שני כוכבי על. כל אחד מהם מסמל משהו מיוחד. כל אחד מהם מהווה עולם ומלואו עבור חובבי הכדורגל. אלה שזכו לראות אותם בפעולה, לא ישכחו אותם עד יומם האחרון. יש להם סגנון ייחודי, ותרומתם למשחק עצומה.
ומודריץ'... הוא שחקן מעולה ללא ספק, אבל מה תזכרו ממנו זמן רב אחרי שיתלה את הנעליים? האם תרצו לספר עליו לנכדים? האם יש בו אפילו תכונה ייחודית אחת? הוא בורג חיוני במערכת, ולעתים תכופות הוא אפילו זה שמניע את המערכת, אבל הוא אפרורי. הוא קצת שבלוני. הוא קצת משעמם. הוא לא מרגש כמו אינייסטה או פירלו. אפילו המחשבה על כך מעוררת גיחוך.
ולכן, אולי לא היתה בעיה עקרונית עם זכייתו בכדור הזהב, לו הפרס היה מחליף ידיים כל שנה. אז היתה כאן שנת מודריץ' - זה אפילו מתקבל על הדעת במובן מסוים, על אף ההסתייגויות. אבל הזכיה הזו ממש לא מתאימה לסיים עידן מסי-רונאלדו. הקרואטי הוא ממש לא האיש שצריך להירשם בספרי ההיסטוריה כמי שעשה זאת. הבולטות הזאת פוגמת בבחירתו. היא פוגמת פעם נוספת ביוקרתו של כדור הזהב, שהיה פרס נחשק בעבר, אך איבד לחלוטין את הרלוונטיות. כי אם מודריץ' זכה בו, ואינייסטה לא - אין לו שום ערך.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
