בסיטואציה ששום דבר בה לא היה הגיוני, הטרייד של ג'ימי באטלר לפילדלפיה הצליח להפתיע. הסיקסרס לא היו ברשימה המקורית של הקבוצות שבאטלר רצה להגיע אליהן ולא ברשימת הקבוצות שהיו בשיחות רציניות עם הוולבס. פילדלפיה הייתה בוואקום ניהולי מאז פרשת בריאן קולאנג'לו, רק לפני פחות מחודשיים בעלי הבית מינו את אלטון ברנד לג'נרל מנג'ר, תפקיד משמעותי ראשון לשחקן העבר הנהדר. פתיחת העונה המגומגמת כנראה עזרה לבעלים ולברנד לקבל את מה שעשויה להיות ההחלטה החשובה ביותר שלהם בתהליך בניית הקונטנדרית סביב ג'ואל אמביד ובן סימונס.
פילדלפיה הביאה את באטלר, ושילמה עבורו בשני שחקני חמישייה חשובים, עם מטרה ברורה להחתים אותו בסוף השנה. הדיווח על הטרייד כלל את האמירה שלשני הצדדים יש כל כוונה לחתום על חוזה ארוך טווח בקיץ, הרמז העבה ביותר שניתן לספק על סיכום לא פורמלי בשלב בו אסור לדבר על הארכת חוזה. זה עוד לא מבטיח כלום - לשני הצדדים תהיה חצי שנה להתחרט, באטלר כבר ויתר על קבוצת עתיד אחת במינסוטה, אבל ניתן להניח שהסיקסרס לא היו מבצעים את הטרייד ללא החלטה שהם מעוניינים בבאטלר וללא הבנה שבאטלר מעוניין להישאר. תהיה להם אפשרות להציע לו חוזה ארוך יותר ויקר יותר מכל קבוצה אחרת.
עוד בנושא
הפרשנים מנתחים: המנצחים והמפסידים בטרייד על ג'ימי באטלר
טייסון צ'נדלר הציל את לברון ג'יימס מעוד פאדיחה: "אני זבל"
דאנק ניצחון ללברון, יוסטון התאוששה, עוד הפסד לבוסטון
ההתאמה של באטלר לפילדלפיה
בהנחה שבאטלר אכן יחתום על החוזה הזה בקיץ - 190 מיליון דולר ל-5 שנים, מדובר באחד הרגעים החשובים ב-NBA בשנים האחרונות. התהליך המפורסם השאיר את הסיקסרס עם שני סופרסטארים ומקום להחתים את השלישי. נותרה להם בדיוק הזדמנות אחת לעשות זאת בקיץ הקרוב, וככל הנראה הם בחרו בג'ימי באטלר. קשה שלא להבין את ההחלטה: מדובר באחד מ-20 השחקנים הטובים בליגה כרגע ובאחד השלמים שבהם. באטלר הוא שחקן כנף שעושה הכל - משיג נקודות בעצמו, מנהל משחק, שומר נהדר, מנהיג, מתעלה ברגעים גדולים. לצד אמביד, שנראה כמו מועמד ל-MVP, וסימונס, שסיים את אחת מעונות הרוקי המרשימות במילניום הנוכחי (לפחות), נוצרה בפילדלפיה שלישייה אימתנית אפילו בסטנדרטים של עידן הסופר-טימס.
יש גם סימני שאלה סביב ההתאמה של באטלר לפילדלפיה. קודם כל, הוא בן 29, מבוגר בחמש שנים מאמביד ובשבע שנים מסימונס, ועם לא מעט בעיות בריאות בעברו. כאשר הם יגיעו לשיא הוא כבר עלול להתחיל לדעוך, תוך כדי שהוא מרוויח כמעט 40 מיליון דולר לעונה עד לגיל 35. גם ההתאמה המקצועית מוטלת בספק. כל השלושה זקוקים לכדור ביד והיכולת ההתקפית החשובה ביותר שלהם קשורה ביכולת להגיע לצבע. באטלר התפתח לקלע שלשות סביר, לא יותר, וקבוצות ישמחו לתת לו לזרוק במקום לחדור, תוך שהן מצופפות את הצבע גם לחדירות של סימונס ולמשחק הפוסט של אמביד. שחקני כנף אחרים, עם קליעה טובה יותר, היו יכולים להתאים יותר למה שנבנה בפילדלפיה, אבל לא בטוח שמישהו בכיר כזה היה מתפנה להצעות בקיץ.
שאלת הקליעה מבחוץ עשויה להיות רלוונטית במיוחד עבור הסופרסטאר בפוטנציה הנוסף בקבוצה. מרקל פולץ קיבל מברט בראון מקום בחמישייה כדי להתפתח לצד סימונס ואמביד, אך בינתיים השילוב שלו איתם נראה רע מאוד. המשאלה שפולץ הגיע לעונה הזאת עם קליעה משופרת מבחוץ לא מתגשמת, הוא קלע ארבע שלשות מ-13 ניסיונות מפתיחת העונה ועוד לא זרק שלשה בנובמבר. כשמוסיפים את באטלר למשוואה, קשה לדמיין את פולץ משתלב בקבוצה הזאת, לא רק השנה אלא בכלל. האופציה ההגיונית ביותר, וכנראה גם הטובה ביותר עבור פולץ עצמו, היא לחפש טרייד עם קבוצה שמוכנה לשלם על הפוטנציאל שלו, אבל זה לא פשוט לוותר על בחירה ראשונה מבטיחה מאוד אחרי ששיחק 30 משחקים בקבוצה. לאלטון ברנד תהיה עוד החלטה קשה לקבל.
אבל עם כל הכבוד לסימני השאלה, הזדמנות ליצור שלישייה כל כך איכותית זה לא משהו שמוותרים עליו. למרות שיש גם דוגמאות הפוכות, שחקנים גדולים בדרך כלל מבינים איך לשחק יחד, בעיקר אם בונים סביבם את הסגל הנכון, ויהיו לברנד כלים לעשות זאת. גם לאחר ההחתמה של באטלר יוכל להישאר לו מספיק מקום מתחת לתקרה בקיץ כדי להוסיף שחקן משמעותי, לא בכיר אבל בסדר גודל בינוני פלוס. ערך הטרייד של פולץ אמור להיות גבוה ואולי ישתפר אם יראה ניצוצות מוגברים. ניתן גם להניח ששחקנים רבים יסכימו לבוא לקבוצה כזאת בהנחה. חשוב גם להדגיש שלעומת דוגמאות אחרות, כאן מדובר בשלישייה שיכולה להיות איכותית בהגנה לא פחות מאשר בהתקפה. באטלר הוא שומר אישי וקבוצתי נפלא, סימונס בדרך הבטוחה להיות כזה, ואמביד הוא אחד משני השחקנים עם הנוכחות הכי מרתיעה בצבע בליגה. העובדה שסימונס הוא רכז בגובה 2.08 מטר ובאטלר הוא מוביל כדור משני תאפשר לברנד להקיף את השלישייה בשחקני 3-and-D שיוכלו להפוך את הקבוצה לנטולת חורים בשני הצדדים.
העונה הקרובה
לפני שבונים את העתיד, פילדלפיה תצטרך להבין איך לנהל את העונה הקרובה. היא ויתרה בטרייד על שני שחקני חמישייה, לאחר שבקיץ איבדה שניים ממומחי השלשות שלה (מרקו בלינלי וארסן איליאסובה), לא הצליחה להחתים את נמניה בייליצה והמשיכה את מסורת הרוקיז הפצועים עם זאיר סמית'. הסגל כעת דליל מאוד, בעיקר בעמדות הפורוורד. כל היודע דבר על מקום הימצאו של ווילסון צ'נדלר מוזמן לדווח. הפורוורד שהגיע מדנבר הופך לצלע חשובה בקבוצה גדולה. כרגע הוא מתאושש מפציעה ומקבל דקות מזדמנות, בהמשך הוא אמור לתפוס מקום בחמישייה. גם מייק מוסקלה ומיודענו ג'ונה בולדן עשויים למצוא את עצמם עם דקות משמעותיות, אבל שניהם יתקשו לבצע את המשימות ההגנתיות של פאוור פורוורדים בימינו.
ניתן להניח שהחלטות הרוטציה של ברט בראון יתבססו קודם כל על יכולת הקליעה משלוש של שחקני המשנה. סביר מאוד שג'יי ג'יי רדיק יחזור עכשיו לחמישייה על חשבון פולץ, כאשר כדאי לשים לב גם לרוקי לנדרי שאמט, שלמרות משחק של 1 מ-11 מהשלוש הלילה יש לו פוטנציאל להיות קלע שלשות עם עוד כמה יכולות התקפיות. כמו בעונה שעברה, גם השנה הסיקסרס יחכו לשלשנים שיקבלו ביי-אאוט במהלך העונה ויחפשו קבוצה גדולה. זו יכולה להיות, למשל, סגירת מעגל נהדרת עבור קייל קורבר שהחל את הקריירה בפילי.
הצד של מינסוטה
הנסיון של טום תיבודו להתעלם מדרישת הטרייד של באטלר ולנסות לגרום להכל להסתדר היה נואש ועצוב. באטלר דאג לוודא שלא יהיה לכך סיכוי ועד שתיבודו הרים ידיים הוא הספיק לצבור פער ממקום שמוביל לפלייאוף במערב ובעיקר לערער עוד קצת את המועדון שגם כך נמצא במשבר ניהולי עמוק. רק לפני שנה מינסוטה נראתה כמו קבוצת העתיד הגדולה הבאה, כרגע היא בעיקר סימן שאלה גדול ומועמדת בכירה להישאר מחוץ לפלייאוף בקונפרנס העמוס.
התמורה שמינסוטה קיבלה בטרייד די טובה, בטח ביחס לצורך שנוצר לסיים כבר עם זה. לרוברט קובינגטון יש חוזה נוח לארבע שנים, לדריו שאריץ' נשארו שנתיים בחוזה הרוקי, ושניהם יכולים לתרום גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. הם יוצרים איזון בריא יותר בסגל של הוולבס ומאפשרים לקארל אנתוני טאונס ואנדרו וויגינס לחזור להיות הסקוררים הבכירים. יהיה מעניין במיוחד לבחון איך טאונס מגיב לסיטואציה החדשה, האם הוא ינצל את ההזדמנות לקחת פיקוד על הקבוצה. מהסגל הנוכחי של מינסוטה ניתן לבנות רוטציה מאוזנת ואיכותית, לפחות מבחינה התקפית, כאשר רוב השחקנים יהיו רלוונטיים גם לעתיד.
אבל תיבודו הוא לא האיש שצריך לנהל את הרוטציה הזאת. הוא לא מאמן התקפה מספיק טוב כדי להשתמש בחוכמה ביכולות המגוונות של טאונס ושאריץ' כצמד גבוהים. בשנה שעברה היה לו בסגל את בייליצה, שחקן דומה מאוד לשאריץ', שלא הצליח לבוא לידי ביטוי אצלו ועכשיו נראה נהדר בסקרמנטו. גם התדמית של תיבס כגורו הגנה הולכת ונשחקת ככל שהתקופה שלו במינסוטה נמשכת. הוולבס מדורגים כרגע אחרונים בליגה ביעילות הגנתית וטאונס רק הולך אחורה בתחום. בסאגת באטלר תיבודו ניסה ללכת נגד הדרישה של בעל הבית כשלכולם ברור שהוא מנסה מהלך חסר סיכוי, לא ברור כמה כבוד נותר לו בחדר ההלבשה או אצל הבעלים. קשה לראות את מינסוטה מתקדמת כל זמן שהוא האיש החזק בהנהלה, וכל רגע שזה המצב הוא בזבוז זמן.
עוד שתי נקודות קצרות
1. אחד המרוויחים השקטים מהטרייד הוא האיזון בין הקונפרנסים. פילדלפיה עושה צעד גדול בדרך להפוך לכוח משמעותי בהווה ובעתיד, לצד בוסטון המבטיחה כל כך. ובעוד שהשתיים הללו נמצאות כרגע בשלבי התגבשות, שתי קבוצות נוספות נראות בשלות לקפיצת מדרגה משמעותית. טורונטו ממשיכה להיראות כמו אחת משתי הקבוצות הטובות בליגה ומילווקי הביאה את המאמן הנכון ואת השחקנים הנכונים כדי למקסם את היכולות של יאניס אנטטוקומפו. המזרח עדיין רחוק מאוד מהעומק שיש במערב, אבל בקצה העליון יש לו רביעייה שלא צריכה להרגיש נחיתות ביחס לגדולות של המערב.
2. כמה מהמפסידות השקטות הן הקבוצות שבנו על שחקנים חופשיים בכירים בקיץ, בעיקר שתי הקבוצות של לוס אנג'לס. הרעיון שהלייקרס יביאו את קוואי לאונרד או ג'ימי באטלר בקיץ 2019, או שהשניים יחברו כדי לשתף פעולה בקליפרס, נראה הרבה יותר הגיוני לפני חודש. באטלר הגיע עכשיו לקבוצה עם עתיד מבטיח במיוחד שרוצה אותו לטווח הארוך, קוואי נקלע לסיטואציה שיהיה קשה מאוד לעזוב. יכול להיות שבסופו של דבר מכל האפשרויות של קיץ 2019 נישאר רק עם קווין דוראנט הלא צפוי, שגם במקרה שלו הישארות היא אופציה חזקה.
