ב-17 בדצמבר 2000 ניצחה מ.כ. חיפה את הפועל חיפה/נשר 73:81 במסגרת המחזור השמיני של ליגת העל בכדורסל. מרקו בוליץ' הפציץ 28 נקודות, סטנלי ברנדי העמיד דאבל-דאבל אימתני של 18 נקודות ו-17 ריבאונדים, ומולם לא הועילו 16 נקודות של ג'רי סיימן ו-15 של גור פורת. 6,533 ימים, כמעט 18 שנים, המתינו האוהדים בירוק ובאדום בעיר הכרמל לדרבי הבא; הערב (שלישי, 19:00, ישיר בחמש פלוס) זה סוף סוף יקרה. אמנם רק בליגה הלאומית, ובלי השמות הגדולים מן העבר, אבל דרבי זה דרבי, ובמסגרתו כל הקלישאות השחוקות הופכות להיות אמיתיות ונכונות.
לפני קצת יותר משנה, שובו של הדרבי היה נשמע כמו תסריט גרוע מסרט מדע בדיוני. אמנם רק ליגה אחת הפרידה בין הקבוצות, אבל מכבי חיפה הייתה אז סגנית אלופת המדינה והשמיעה קולות של מועדון יציב שמנוהל היטב; איש בוודאי לא שיער שהפועל חיפה תעשה את הצעד ותגיע לליגת העל, וגם בפועל היא הייתה רחוקה מלעשות זאת. אלא שהדרבי הזה התאפשר בשל הצטרפות אירועים שסיכמה עונת בהלות בעיר: שני המועדונים ירדו ליגה, כל אחד בנסיבותיו, ועל השולחן הירוק נולד הדרבי עם התפרקותה של מכבי קרית גת שאיפשרה לאדומים לשרוד בלאומית. ולפתע, שני מועדונים עם רקע שונה, מטרות שונות והתנהלות שונה, אבל עם כל כך הרבה נקודות דמיון, ייפגשו למשחק לוהט.
"הכתובת הייתה על הקיר", סיפר אחד מאנשי מכבי חיפה שבוע לפני שהקבוצה נאלצה להשלים עם ירידתה לליגה הלאומית אשתקד. הירוקים פתחו את העונה בצורה מזעזעת, ולמרות התאוששות רגעית, צללו בסיבוב השלישי, כשבמשך כמעט כל העונה מרחפת באוויר האפשרות להחליף את המאמן עופר רחימי, עד שכבר היה מאוחר מדי.
סל הניצחון של אלכס יאנג מעירוני נהריה הוא זה שתקע את המסמר האחרון בנשירת הירוקים, אבל הוא היה רק הפרומו להמשך ההתנהלות מעוררת הפליאה בקיץ האחרון. בתחילה, הבעלים ג'ף רוזן הציב בפני אנשי מנהלת הליגה דרישה להשאיר את הקבוצה, והצליח להפתיע אותם. "אם זה היה עולה לדיון, זה היה שובר את שיאי החוצפה", אומר אחד מחברי הדירקטוריון. "מכבי חיפה פשוט רצתה להישאר בכוח, ובדרך מכוערת". כשהירוקים הבינו שזה לא יקרה, הם ביצעו שינוי עמוק.
אמנם בצוות המקצועי ובצוות העוטף את הקבוצה לא נעשו שינויים מרחיקי לכת, אבל בצוות הניהולי נעשתה מהפכה של ממש. חמישה עובדים עזבו, ולא לכולם מונו מחליפים. הצוות שנותר אמנם נותר רחב במונחי בלאומית, אבל מכל ההנהלה שהייתה חלק מההגעה לפיינל פור ב-2017 נותר אחד, סמנכ"ל השיווק בן לוי. המאמן ברק פלג, שהגיע במטרה להציל את הקבוצה מירידה, נשאר כדי לנסות ולהעלות אותה, ובפועל נבנה סגל איכותי, אבל ממש לא קונבנציונלי ביחס לליגה. ארבעה מתאזרחים נמצאים כעת בסגל הירוק - ווילי וורקמן, חואן ברגל ואנתוני פישר שכבר כאן, ולוקאס האוזמן שהוחתם השבוע; בגזרה הישראלית גיא לביא, רומן סורקין ודניאל קופרברג אמורים לתת איזשהו איזון וזהות, אבל לא בטוח שהקהל מתחבר לקונספט החדש.
עיקר ההפתעה נבע מההחלטה לא לוותר בקיץ על מסע המשחקים השנתי ל-NBA. "ג'ף הבהיר - נוסעים לארה"ב, לא משנה באיזו ליגה משחקים", מספרים במועדון, "מהצד זה מצטייר מצחיק, אין ספק, אבל זה אחד הדברים שמניעים אותו והוא זה ששם את הכסף בסופו של יום". הירוקים צירפו במהלך המסע שחקנים שלא יכולים לבוא בחשבון לעתיד, ובראשם ג'וש צ'ילדרס. "תרומה מקצועית? ברמת החיבור זה יכול לעשות טוב, ברמת הכדורסל פחות".
למחזור האחרון של העונה שעברה הגיעה הפועל חיפה בידיעה שניצחון ביתי על הפועל עפולה ישאיר אותה בלאומית. הקבוצה מהעמק הופיעה נטולת אינטרס (וללא לחץ) עם זר אחד בלבד, והכל היה מוכן לחגיגות, אבל משחק גדול של קופרברג וג'ף אלן הביא לקריסה של החיפאים, שנוצחו 80:79 בתום דרמה גדולה ומכבי הוד השרון חגגה הישארות.
על הקווים עמד בהפועל חיפה איתי לוי, שמונה רגע לפני שהחל הפלייאוף העליון. לוי החליף בתפקיד את דוד אלהרר, שהחליף את שקד שוהם, שהחליף את נתי כהן, שהחליף את שרון אברהמי. כן, חמישה מאמנים עמדו על הקווים בהפועל חיפה במהלך העונה. "אף אחד מהמאמנים לא פוטר", אומר יו"ר הקבוצה, יובל רוסמן. "לאמן בהפועל חיפה זה המקום הכי צנוע בעולם, לא דומה לשום קבוצה בליגה הלאומית. לאמן בהפועל חיפה זה אולם כדורסל וחדרי הלבשה ברמה אירופית, שני מנכ"לים, קהל שבא למשחקי חוץ. אתה נכנס לחדרים ורואה היסטוריה, את יהושע רוזין ז"ל, רני כהנא, רלף קליין ז"ל, פיני גרשון. על הקירות רואים את חיים זלוטיקמן, גיא גודס, שי שרף, אלון אופיר, זה אומר משהו. זה מועדון של מתנדבים, כולם באים מאהבה".
אברהמי עזב כשהקבוצה הייתה במצב די טוב, וחתם כעבור זמן קצר בקרית אתא. כהן הגיע במקומו ואחרי חודשיים לא מוצלחים סיים את דרכו. עימות בין היו"ר לאחד הזרים הוביל להתפטרות של שוהם, ואלהרר נטש רגע לפני הפלייאוף. "בוא נגיד ככה, במקום שקט ושלו, אף אחד לא היה מתפטר", מספר אחד המאמנים שלא סיימו את העונה.ב"הייתי מגדיר את העבודה בהפועל חיפה כלחץ לא פרופורציונלי".
לטענתו של רוסמן, ההנהלה עשתה את שלה: "קרו לנו במהלך העונה מספר דברים, רובם לא בשליטתנו. היה חוסר מזל אחד גדול בכל הסיטואציה הזאת, כי בהנהלה היינו כמעט מושלמים. עמדנו בכל הדרישות של המאמנים. לא תמיד ההנהלה שולטת. אתה רוצה לעשות טוב, מביא מאמנים בכירים, ולא תמיד זה מתחבר. אנחנו לא מושלמים, אבל חוסר מזל זה חלק מהספורט, וזה מה שקרה לנו".
בהפועל חיפה ידעו שקיים סיכוי שהקבוצה תישאר בליגה בזכות הבעיות הכלכליות בקרית גת. הם הפעילו לחץ על הבקרה והאיגוד לקבל החלטה, ולבסוף ניתן האות להישארות. רחימי חצה את הכביש ומונה למאמן הקבוצה בתום משא ומתן ממושך, והסגל נבנה ממי שנותר בשוק השחקנים - נאור שרון ויונתן לוי כישראלים בכירים, אייזאה אייזנדורף כמתאזרח ושני זרים - וויל גרייבס, אקס מכבי חיפה, וג'וש פורצ'ן. השניים איכזבו, ועוד לפני תחילת העונה שוחררו והוחתמו במקומם שניים אחרים - אלן, שכאמור הוריד את האדומים ליגה אשתקד, וג'מאר יאנג ששיחק בהפועל חיפה לפני שנתיים.
עוד לפני שהחלו לשחק כדורסל, שתי הקבוצות היו בשני צידי המתרס. רוסמן היה בין המובילים בשביתת הליגה הלאומית, ואילו מכבי חיפה הייתה הקבוצה היחידה שדרשה לשחק. "רוזן התנגד לשביתה בכל זמן נתון", מספרים באיגוד הכדורסל, "שמענו שקוראים לו בשמות על ההחלטה הזאת, אבל הוא לא הבין בכלל למה שובתים".
עבור הפועל חיפה מדובר באחד מערבי השיא בשנים האחרונות. ביציעים אמורים להיות יותר מ-2,000 צופים, ורוסמן טוען כי אין בו שום שמחה לאיד על כך שהדרבי מתקיים בלאומית: "מאוד לא אהבתי ולא שמחתי בזה שמכבי חיפה ירדה ליגה. אני עדיין מסתכל על טובת הכדורסל בעיר. מבחינת רצונות, יש לי את הרצונות שלי ולהם יש את שלהם. יש למכבי חיפה יתרון עצום עלינו, התקציב שלהם יותר מכפול. יש להם מטרה לעלות ליגה העונה, ואנחנו רוצים לבנות את המועדון כדי לחזור תוך שנתיים או שלוש לליגת העל".
ובמכבי? שם בעיקר צוחקים על כך שהם פוגשים את "מכבי עודפים", כפי שמכנים חלק מהאוהדים בגנאי את היריבה האדומה בשל הימצאותם של רחימי, אלן, אילן עמר, אופק אביטל ועד לאחרונה גם גרייבס. "יש פערי רמות ברורים לטובתנו", סיפרו במועדון, "נקווה שיראו אותם גם על הפרקט".