פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        העיקר שניימאר ואמבפה ישחקו ביחד: "פוטבול ליקס" חשפו את הכדורגל במערומיו

        מזלזלים בקהל, מצפצפים על החוקים, הכל בשם כדורגל איכותי וקבוצות על. החשיפות של "פוטבול ליקס" ממחישות את הקודים המפוקפקים שמנהלים את המשחק, פז חסדאי על פושעים בחליפות וקהל אפאתי

        העיקר שניימאר ואמבפה ישחקו ביחד: "פוטבול ליקס" חשפו את הכדורגל במערומיו

        הבעיה המרכזית בחשיפות של "פוטבול ליקס" שהן ברובן משעממות. הן לא מספיק סקסיות. אין בהן חיסולים והוצאות להורג, אלא רק עבירות מרמה ושוחד, הקומבינציה המוכרת והבנאלית. אין בהן תיעוד של נערות פיתוי או פיצוצים מרהיבים, אלא בעיקר מסמכים רשמיים, פרוטוקולים ומיילים. אין בהן את הפיקנטריה שדורש צרכן התקשורת המודרני, זה שמכיר היטב את עולם הפשע ומשפחות הפשע מסדרות של נטפליקס, ומתקשה להתרשם מחלופת מיילים וכמה פגישות סודיות. בסך הכל עסקנים, פקידים, עורכי דין, יושבי ראש, שעושים קצת תככים כדי לייצר כדורגל טוב.

        אבל המציאות היא מטרידה מאוד. ההתנהלות של ראשי הכדורגל העולמי מאחורי הקלעים, כפי שנחשפו בסוף אתמול (שישי) ב"דר שפיגל" וגופי תקשורת נוספים באירופה, היא לא רק אלימה ומושחתת ומבוססת על קודים עברייניים, אלא יותר גרוע - זו התנהלות שנעשית במודע, בכוונת זדון. כלומר, עבריינים שיודעים שהם עבריינים. אנשים רעים שיודעים שהם אנשים רעים. כוחות אופל, ציר רשע. פקידים שמנסים לעבור על החוק, לכופף את החוק, לרמות, לגנוב, במסגרת הקודים המעוותים של פיפ"א ואופ"א. פושעים בחליפות.

        עוד בנושא:

        "פוטבול ליקס" בשורה של חשיפות: ליגת האלופות עשויה להתבטל, סיטי ופסז' חמקו מעונש
        כך אינפנטינו ניסה לעזור לפריס סן ז'רמן ומנצ'סטר סיטי
        המסמכים שחושפים: התוכנית הסודית של הגדולות באירופה להקים ליגה חדשה

        שחקני פריס סן ז'רמן, קיליאן אמבפה, ניימאר (רויטרס)
        העיקר שהם ישחקו ביחד, ולעזאזל הפייר פלייר. אמבפה וניימאר (צילום: רויטרס)

        ההתנסחויות בהתכתבויות הן תמיד באנדרסטייטמנט, בנימוס, בשפה דיפלומטית, נקייה. כך, למשל, ג'יאני אינפנטינו, נשיא פיפ"א, שולח מייל ליושב ראש מנצ'סטר סיטי בשעה מאוחרת ביום שישי בלילה, ומסיים אותו בבקשה: "בוא נהיה חיוביים!". על הפרק ההתנהלות הכספית של הקבוצה, שחורגת בצורה קיצונית מחוקי הפייר פליי, אלה שנועדו להגן על המשחק, ולהגביל תופעות כמו מנצ'סטר סיטי. אינפנטינו שולח לו מייל, מתנצל על השעה המאוחרת, וכותב לאיש החשוב במועדון, אדון אל מובארק, המקורב למשפחת המלוכה באבו דאבי, דרכים שבהן אפשר להגיע להסדר, להחליק את החריגה, את מאות מיליוני היורו שהקבוצה הוציאה בהפרה בוטה של החוקים המגבילים. "אני רוצה להודות לך האמון בי, אתה יודע שאתה יכול לבטוח בי", כותב לו אינפטינו, שלמעשה מבהיר: כל עוד האיש עם הכסף יכול לבטוח בו - חובבי הכדורגל לא.

        כך, למשל, נחשפת ההתנהלות עם פריס סן ז'רמן, עוד קבוצה שחרגה במשך שנים מחוקי הפייר פליי, ויצאה בקנס מינימלי. מתברר כי בין השאר משרד התיירות הקטארי שילם לקבוצה 215 מיליון יורו בהסכם חסות מיוחד, הסכם ייחודי שבמסגרתו השחקנים לא באמת חייבים לפרסם את המשרד או לקדם אותו, אלא הוא רק כ"תרומה למדינה וקידומה בעולם". ועדה מטעם פיפ"א בדקה ומצאה ששווי של הסכם כזה הוא רק 2.78 מיליון יורו לעונה, כלומר שולם לקבוצה פי 80 מהשווי האמיתי.

        אבל אז הגיעה סדרה ארוכה של מיילים מאיימים בין עורכי הדין, ובאחד מהם הופיע המשפט הקסום והמרומז "אלה הם עניינים עדינים שצריכים להיסגר על הגורמים הבכירים ביותר", ואז, אחרי פגישות שלא ברור מה תוכנן המדויק ומה תוקפן החוקי, נסגר ההסדר הכספי, זה שאיפשר לפריס סן ז'רמן להתנהל בחופשיות, לקנות את זלאטן וקבאני, וראטי ודראקסלר, ניימאר ואמבפה, ולבנות אחלה קבוצה, בחסות קטאר, פלאטיני ואינפנטינו.

        נשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו (רויטרס)
        לא למד כלום מההסתבכות של בלאטר ופלאטיני? ג'אני אינפנטינו (צילום: רויטרס)

        כמה ציניים האנשים האלה, תעיד הדוגמה הבאה: אחרי שמנצ'סטר סיטי התמודדה במשך תקופה ארוכה עם אנשי הוועדה של הפייר פליי (האנשים התמימים שבאמת ניסו וחקרו עד לרגע שבו הנשיא התערב) ונאבקה בהם, יושב ראש הוועדה מת אחרי מאבק במחלה קשה. סיימון קליף, עורך הדין של מנצ'סטר סיטי, שלח מייל לאחד מעובדי המועדון, ובישר לו: "אחד הלך, נותרו עוד שישה". כי באמת, איזה נודניקים הם חברי הוועדה הזאת, שבודקים ומבררים על איזה בסיס סיטי הוציאה מאות מיליוני ליש"ט. הרי מה היא בסך הכל ביקשה, כולה לבנות קבוצה טובה, שיהיה מחליף איכותי לכל עמדה, שיהיה סגל מופרע שיאפשר לפפ גווארדיולה להמשיך להיות גאון, עם קבוצה ששווה מיליארדי דולרים ולא מצליחה למלא את האצטדיון שלה.

        למעשה, מה חשוב בכלל האוהדים? כשבאיירן מינכן יזמה את הקמת הסופר-ליג, האם היא התייעצה עם אוהדיה על ההשלכות? ייתכן שבגלל הסופר ליג הקבוצה נדרשה לעזוב את הבונדסליגה, ייתכן ששחקניה לא יוכלו לשחק בנבחרת גרמניה, האם האוהדים שותפו בהחלטה הדרמטית? השאלה היא מיהם בכלל האוהדים, ועד כמה הם חשובים. מה הם 80 אלף שבאים או לא באים לאליאנץ ארינה לעומת מיליארדי צופים בכל רחבי העולם. את מה הם יעדיפו לראות: באיירן נגד מיינץ, או באיירן נגד מנצ'סטר יונייטד? מה זה מסורת של ליגה מקומית או של נבחרת לאומית, לעומת האפשרות להכניס עוד קצת כסף, עוד הרבה כסף, עוד כדורגל איכותי.

        כי אם תשאלו את האנשים האלה, הם בכלל בעד כדורגל טוב. זה בדמם. אינפנטינו מגן על החברים מקטאר ואבו דאבי, כי הוא בין השאר חושב שהכסף שלהם חשוב לעתיד המשחק. הוא מגן על סיטי ופ.ס.ז', כי הוא מאמין שההצלחה שלהן מביאה קהל ומייצרת עניין וכסף, ולעזאזל החוקים. רומניגה רוצה סופר ליג כדי לייצר ליגת על אמיתית, הוא בטוח שזה מה שהקהל רוצה, ולעזאזל הליגות, לעזאזל הקבוצות הקטנות. ייתכן שהם צודקים, ייתכן שהם טועים, אבל הם בהחלט מייצגים את רוח התקופה. הם בונים על קהל רחב של אנשים משועממים, מחפשי ריגושים, שלא מתרשמים מכמה אנשי חליפות שמכופפים את החוקים, רק תנו להם כדורגל טוב והם יסתמו.