כאשר הכריזה אופ"א ב-2014 על השקת ליגת האומות רבים גיחכו, והיתה לכך סיבה טובה. הרי מי צריך מפעל חדש לנבחרות אם כולם מתלוננים על עומס משחקים? לרעיון היו גם היבטים הזויים לחלוטין, אשר פוגמים בו מאוד. אין הגיון בבתים של שלוש נבחרות, כי התחרות אינה הוגנת בהגדרה. נבחרת אחת מסיימת את כל משחקיה לפני המחזור האחרון, ואין לה יכולת להשפיע על המתרחש כאשר יריבותיה פוגשות זו את זו. אבסורדי עוד יותר הרעיון על מתן כרטיס ליורו 2020 לאחת הנבחרות מהדרג הנמוך ביותר. אין שום הצדקה להוריד את רמת הטורניר מראש, ואין גם שמץ של הגיון בריא בכך שעדיף לנבחרות כמו גאורגיה או אזרבייג'ן להיות בדרג 4 במקום בדרג 3.
כל זה עדיין נכון, אבל חודש וחצי אחרי פתיחת ליגת האומות כבר אפשר להכריז שזו הצלחה מסחררת. הסיבה לכך פשוטה - במוקדמות המונדיאל ובמוקדמות אליפויות אירופה יש הרבה יותר מדי משחקים מיותרים בין נבחרות ברמה שונה לחלוטין. לוקאס פודולסקי שיפר מאוד את מאזן הכיבושים שלו עבור גרמניה במפגשים עם ליכטנשטיין, אזרבייג'ן וסן מרינו, אבל את האוהדים ברחבי הגלובוס זה לא ממש ריתק. התוצאות האסטרונומיות לא מעניינות אף אחד, והן ידועות מראש. ואם בכל מחזור יש בערך שני משחקים שמושכים תשומת לב ברמה כלשהי, זה פשוט לא מספיק.
עוד בנושא
צרפת קרובה לחצי גמר ליגת האומות אחרי פנדל שערורייתי ב-1:2 על גרמניה
גרמניה רושמת שיאים שליליים, יוגי לב קיבל גיבוי, נוייר: "מאוד ממורמרים"
ניימאר עקף את פלה. דיווח: "ברצלונה שוקלת מחדש להחזירו בקיץ"
ליגת האומות נוסדה על מנת לפתור, לפחות באופן חלקי, את המצוקה הזו. היא מאפשרת לכל הנבחרות לשחק מול יריבות ברמה דומה, וזה מבטיח כי למשתתפות יהיה עניין אמיתי במתרחש. באופ"א ראו שהנבחרות המובילות אוהבות לקיים משחקי ידידות בינן לבין עצמן, אך מפגשים אלה לא יצרו עניין כי לא היתה להן תכלית. כעת, הם מוסדו במסגרת רשמית שמוסיפה עניין, והאקשן פורח. המשתתפות לוקחות את הטורניר ברצינות, ולתוצאות יש חשיבות בעיני המאמנים, השחקנים והאוהדים. היציעים מלאים, ודרג 1 הפך לפנינה של ממש. מי שראה את היצרים מתלהטים בקרב בין ספרד לאנגליה, לא יכול לטעות. המוטיבציה בליגת האומות בשיאה, וזה עדיף פי מיליון על משחקי הידידות המסורתיים.
בשבת התלהבנו מהסטטיסטיקה המדהימה - גרמניה רשמה לראשונה בתולדותיה רצף של שלושה משחקים רשמיים ללא שער זכות. אחרי 2:0 מול דרום קוריאה במונדיאל, הגיע התיקו המאופס מול צרפת, ואז התבוסה 3:0 בהולנד. ואתמול (שלישי) אמנם הצליח טוני קרוס למצוא את הרשת בפנדל, אבל אלופת העולם לשעבר שוב הפסידה, הפעם בסטאד דה פראנס, והכישלונות מחדדים מאוד את המשבר של יואכים לב. השיאים השליליים האלה היסטוריים וחסרי תקדים מסיבה אחת פשוטה - בשנים הקודמות רצפים מסוג זה לא היו יכולים להתרחש. במשחקים הרשמיים במוקדמות גרמניה היתה פוגשת בהכרח נבחרת נחותה, או אפילו קקיונית, בספטמבר או באוקטובר - והיתה מבקיעה לא מעט. בתקשורת אולי אפילו היו מתחילים לדבר על "התאוששות" אחרי שמיניה לרשת גיברלטר, אך עכשיו קל הרבה יותר לראות את המציאות כפי שהיא.
זה תקף גם לנבחרות מהדרג הבינוני, כמו ישראל. לו היה אנדי הרצוג פוגש בתחילת הקדנציה את צרפת ואת לוקסמבורג, היה קצת קשה להעריך את עבודתו. בליגת האומות מתמודדים החבר'ה בחולצות התכלת החדשות בדיוק מול היריבות הנכונות. אלבניה וסקוטלנד - זו הרמה שלנו. אם אנחנו מצליחים לנצח את שתיהן, יש סיבה לאופטימיות זהירה מאוד. וזו גם היתה הזדמנות נהדרת לארח תוך ימים ספורים שתי נבחרות בסדר הגודל האידיאלי מבחינתנו. בקמפיינים הקודמים, הנבחרת לא עוררה עניין בלשון המעטה. עכשיו הגישה השתנתה, ולמפעל החדש של אופ"א יש חלק נכבד בכך. נבחרות כמו ישראל עשויות להרוויח ממנו המון. ואם, בעקבות החלטה תמוהה מאוד, ליגת האומות גם מעניקה אופציה לקבל כרטיס לאליפות אירופה, הרי שמדובר בבונוס אדיר.
ליגת האומות מועילה מאוד גם לנבחרות הקטנטנות. אמנם ברחבי היבשת לא ממש מתעניינים במשחקים בדרג 4, אבל במדינות הרלוונטיות עצמן החגיגה בעיצומה. למקדונים ולאסטונים נמאס לחטוף תבוסות. הם רוצים משחקים רשמיים עם סיכוי אמיתי לנקודות, וכעת הם קיבלו אותם בשפע. לוקסמבורג מובילה את הביתה שלה. קוסובו מובילה את הבית שלה. גאורגיה רשמה ארבעה ניצחונות רצופים ללא ספיגה. גיברלטר ניצחה במשחק רשמי לראשונה בתולדותיה, בשבת בארמניה, ואז הוסיפה ניצחון שני רצוף עם קאמבק ביתי מול ליכטנשטיין. כל זה לא יכול לקרות בשום אופן בטורניר מוקדמות רגיל.
לפני פגרת הנבחרות, הגדיר מנג'ר ליברפול יורגן קלופ את ליגת האומות כ"תחרות הכי מיותרת בכדורגל העולמי". הוא טועה בענק. כפי שענה לו הקפטן שלו באנפילד, ג'ורדן הנדרסון: "שחקן רוצה לנצח בכל משחק, במיוחד מול היריבות הגדולות. ניצחונות במפגשים כאלה מהווים צעד קדימה. זה אתגר משמעותי בשבילנו".
בקיצור, לכל משחק יש משמעות עבור הנבחרות המעורבות בו, וזה חלומי. בעצם, מאכזבת מאוד המחשבה כי ב-2019 ניאלץ לחזור למוקדמות אליפות אירופה במתכונת הרגילה, ואז שוב תביס בלגיה את מלטה 0:8. לכן כדאי לאופ"א לקחת צעד אחד קדימה ולמנף את ההצלחה של ליגת האומות לשינוי יסודי יותר. כדאי להאריך את ליגת האומות על חשבון המוקדמות.
איך עושים זאת? אפשר, למשל, להעניק לנבחרות הגדולות כרטיסים ישירים ליורו, ללא מוקדמות, ולהאריך עבורן את ליגת האומות שתהפוך לתחרות יוקרתית אף יותר. מנגד, עבור הנבחרות מדרג 4 תשמש ליגת האומות כסינון לקראת הכניסה למוקדמות. אם סן מרינו מפסידה עכשיו לבלארוס, מולדובה ולוקסמבורג, אין לה זכות להתמודד מול יריבות חזקות יותר. אז נכון, כולם רוצים ללחוץ יד לכוכבים מוכרים, אבל לבעל מוסך בכפר שנהנה מסיבות פוליטיות מעצמאות מדינית לא צריכה להיות עדיפות על בעל מוסך בכל כפר אחר.
אפילו בדרג 3 יכולה ליגת האומות לשמש סינון לפני מוקדמות מונדיאל או אליפות אירופה. נבחרת שמסיימת במקום האחרון בבית, לא תמשיך הלאה. כדאי לצמצם עד כמה שניתן את טורניר המוקדמות ולהוריד את העומס משחקני הנבחרות הגדולות, ועל הדרך להגדיל את מספר המשחקים התחרותיים של הנבחרות הבינוניות והקטנות בינן לבין עצמן. זה הכיוון אליו צריך ללכת הכדורגל האירופי - יותר משחקים אמיתיים, פחות גארבג' טיים.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
