המשחק בין קרואטיה לאנגליה במסגרת ליגת האומות התקיים אתמול ללא קהל. מדוע? כאשר מתבוננים בהסבר מבינים עד הסוף את עוצמת האבסורד, מפנימים לפתע את חוסר ההגיון הבסיסי בהחלטה הזו. ובכן - תחזיקו חזק - הקרואטים ריצו עונש בגין צלב קרס שצוייר על הדשא באיצטדיון בספליט לקראת המשחק מול איטליה ביוני 2015. כן, הפשע בוצע לפני יותר משלוש שנים, אבל ההשלכות מורגשות רק עכשיו.
כי אופ"א החליטה אז להעניש את ההתאחדות הקרואטית בשני משחקים ללא קהל. הראשון היה באוקטובר 2015, מול בולגריה, בשלהי טורניר מוקדמות אליפות אירופה. לאחר מכן, במשך שנתיים התקיימו המשחקים הרשמיים של הנבחרות באירופה במסגרת מוקדמות גביע העולם של פיפ"א, ולכן הפסיקה של אופ"א לא היתה רלוונטית. כעת, סוף כל סוף חזרנו לאופ"א, והקרואטים נזכרו לפתע שהם עדיין לא סיימו לשלם. שישה ימים אחרי ההגרלה בינואר, הודיעה להם ההתאחדות האירופית כי המשחק מול אנגליה ייערך ללא צופים.
השאלה הראשונה שמתעוררת היא - מה לעזאזל משיגים כאן? הנזק ברור. אחד המשחקים האיכותיים והמרתקים ביותר במסגרת המפעל החדש, דו קרב מחודש בין שתי הנבחרות שנלחמו זו מול זו בחצי גמר המונדיאל בלוז'ניקי, נפגע אנושות. כי הרי ללא האווירה ביציעים, הולך לאיבוד גם המתח על הדשא. המשחק לא היה גרוע, רחוק מכך, אך הניצוץ היה חסר, ולא לחינם הוא הסתיים ללא שערים. אם אופ"א מעוניינת לקדם את ליגת האומות כתחרות יוקרתית וחשובה, היא ירתה לעצמה ברגל. אבל מה היא הרוויחה? האם העונש השיג את מטרתו.
נסיון העבר מלמד כי התשובה שלילית באופן נחרץ, כי - תחזיקו חזק - גם המשחק ההוא מול איטליה בו צויר צלב קרס התקיים ללא קהל. הקרואטים נענשו אז על הקריאות הגזעניות של האוהדים שנשמעו במהלך המשחק מול נורבגיה במרץ 2015. האפקט היה הפוך, כי מישהו טרח להתגנב למגרש זמן רב לפני שריקת הפתיחה ולרסס סווסטיקה. הוא עשה זאת על מנת להמשיך ולפגוע בהתאחדות, במסגרת המאבק העממי נגד השחיתות במשרדיה. יש המאמינים כי רק הרס הנבחרת יביא לקץ שלטונו של הנשיא השנוא דאבור שוקר - אתם מוזמנים לקרוא על כך בהרחבה כאן.
על הדרך, הגחיך הפושע את העונש שהטילה אופ"א. הרי זו בדיוק המטרה הראשונית של המתפרעים. וכאשר נצפה הצלב, חזרה אופ"א והטילה עונש דומה. היא סייעה לעבריין במשימתו. הרתעה לא היתה כאן, אלא בדיוק להיפך. עובדה - גם ביורו 2016 עצמו בצרפת, אחרי המשחק הנוסף ללא קהל מול בולגריה, נזרקו חזיזים למגרש במהלך משחקה של קרואטיה מול צ'כיה. אז מה היתה התועלת מכך שאיש לא היה ביציעים אתמול כאשר אנגליה באה לביקור ברייקה?
אז נכון, אפשר לומר כי המקרה הקרואטי מיוחד וביזארי. ברוב המקרים, לאוהדים אין מטרה מובהקת לפגוע בנבחרתם או בקבוצתם. ואולם, למתפרעים אין בדרך כלל גם כל כוונה לסייע. החוליגנים שמשמיעים קריאות פסולות, זורקים חזיזים ומציתים אש והולכים מכות ביציעים לא עושים זאת מתוך אהבה עזה לדגל. הם פשוט חוליגנים, אשר מצאו בכדורגל אמצעי נוח להפצת השנאה והאלימות. כדי למנוע זאת, יש להעניש עבריינים באופן אישי, ובאירופה לא חסרות דוגמאות לטיפול יעיל מאוד בתופעה, במיוחד באנגליה ובגרמניה.
לעומת זאת, עונשים קבוצתיים ממש לא משיגים את המטרה.
קחו, למשל, את המקרה של לגיה מסתיו 2016. יותר משני עשורים המתינו אוהדיה להופעה היסטורית בשלב הבתים בליגת האלופות. ביציעי האולטראס נרשמו הפרות סדר קשות מאוד במשחק מול בורוסיה דורטמונד, ואת המפגש מול ריאל מדריד נאלצה הקבוצה לקיים ללא קהל. כריסטיאנו רונאלדו, גארת בייל, טוני קרוס והחברים הגיעו להופעה נדירה ביותר בבירת פולין, אבל אף אוהד לגיה לא זכה לראותם בפעולה. האם זה הוגן כלפי הרוב השפוי? האם זה משרת את המטרות של ההתאחדות האירופית? האם התנהגות החוליגנים השתפרה כתוצאה מהעונש?
אגב, לגיה השיגה את התוצאה הטובה ביותר שלה במפעל דווקא ללא אוהדים וסיימה ב-3:3 דרמטי עם אלופת אירופה. זינדין זידאן היה מוכן לכך. המאמן הצרפתי טען לפני שריקת הפתיחה: "היציעים הריקים לא יהוו יתרון מבחינתנו. זה לא יעזור לנו, אלא להיפך. אני תמיד מעדיף לשחק אל מול אוהדים, גם משחקי החוץ, כי זו מהות הכדורגל. חבל לי שנקלענו למצב הזה". הוא לא היחיד. מאמנים רבים של קבוצות חוץ שהגיעו לאיצטדיונים ריקים טענו שהיעדר האווירה ממש לא תרם להם. חוס הידינק, למשל, ביקר בחריפות את החלטת ההתאחדות הרוסית לאסור על כניסת האוהדים של זניט למשחק מול אנז'י מחצ'קלה אותה הדריך.
למעשה, אוהדי החוץ הם הקורבנות המקופחים ביותר. בעיתון גרדיאן התפרסם אתמול מאמר של אוהד אנגלי פשוט שהתלונן על היעדר האפשרות להיכנס לאיצטדיון ולעודד את נבחרתו. לדבריו, אחרי ההגרלה שזימנה לאנגלים שני משחקי חוץ נהדרים בדרום אירופה תוך ארבעה ימים, הוא הזמין את כרטיסי הטיסה לקרואטיה, ומשם לספרד. מה יכול להיות טוב יותר משני משחקי כדורגל משובחים בשילוב עם מזג אויר נהדר ברייקה ובסביליה באוקטובר, במקום הגשם של לונדון? ואז, אחרי שהכל כבר הוזמן, הוא גילה לפתע כי הקהל לא יורשה להיכנס בקרואטיה. מה חטאו?
המסקנה ברורה. השימוש במשחקים ללא קהל, אשר נפוץ גם בישראל, אינו יעיל. הוא הרסני. הוא לא פוגע בחוליגנים האמיתיים, אלא ברוב הדומם של אוהדים נורמטיביים. הוא פוגע בכדורגל עצמו. הוא פופולרי בקרב מקבלי ההחלטות כי הוא קל לביצוע וזוכה להד תקשורתי נרחב. זו דרך נוחה מאוד לסמן וי ולהצהיר: "עשינו משהו". בפועל, באמת עשיתם משהו. הרסתם את המשחק.