גלגל ההצלה של גיא לוזון: אורן יוסיפוביץ על מעמדו של מאמן בית"ר ירושלים

בקוורטט של איביץ' עומר אצילי היה האחרון והחביב לדפוק כרטיס במפעל ליגת העל. גם אם הם לא תמיד על הדשא ביחד, הסמכויות מתבזרות יפה בין חברי הרביעייה, כששכטר אחראי על עסקי הרחבה, תרתי משמע, ועטר על השואו והפגזות ימין, ומיכה, זה ברור, דבק שלוש שניות וארבעה בישולים. אצילי הזכיר למי ששכח כמה מגוון הוא וכמה פוטנציאל זרוק לו מתחת לגרביים, ועם שתי בעיטות מחוץ לרחבה, משני צדדים שונים של המגרש (וכן, גם של גורש), פעמיים לקראת סיום המחצית, שבר את בית"ר וחגג בצורה מוזרה - הרים ידיים באוויר כאילו לא מדובר בספורט, כאילו בעיטותיו הנהדרות פצעו את אביגיל או הרסו לנומה את התסרוקת או קרעו לעוזי את הגופיה. מילא אם היתה זו חגיגה מקורית, אבל ניחא, העיקר הגולים.

מבט מרפרף בהיסטוריה הזכיר נשכחות - כמו למשל, שאותו אצילי, רק לא מזמן, היה חוגג עם תנועת משקפיים. אורגינל. מבט נוסף הראה: בוא'נה, הוא כבש לא מעט ביריבות הזו, משני צדדיה. בדצמבר 2014 כבש שוויון מול מכבי בחיפה, בתוספת הזמן, ושלף את המשקף. במרץ 2015 כבש שער ניצחון מול הצהובים, וב-2016 הרשית אחד ב-2:2 הנהדר בין השתיים. הדאבל אתמול הביא אותו למאזן של שלושה כיבושים לכל צד, אחלה פרודוקציה.

מה שאי אפשר לומר על בית"ר.

עוד בנושא

בית"ר ירושלים הפסידה 2:0 למכבי תל אביב בטדי
חוגג הרגיע את לוזון: "הבעיות הן הרבה מעבר למאמן"
לוזון בסיום: "זה הצעד הראשון בדרך לצאת מהתחתית"

יושב לו הבוקר במיאמי ביץ' או בשמריהו כפר פובליציסט בשם אלי טביב. אם טורו עדיין קיים הוא בטח מנסה למצוא זווית לניתוח המשחק הזה שראינו בטדי, לקרב הקצוות הזה. הוא בטח שם לב שגם במשחקים בהם מכבי לא משחקת מספיק טוב, והיו כבר כמה כאלו, היא לרוב יודעת לגמור סיפור, ושבין שחקניה הבולטים נמצאים שכטר, דסה ואצילי - שבחישוב גס אחראים ל-6 שערי ליגה, 3 בישולים ו-7 נקודות מתוך ה-14 של הצהובים. לבית"ר כולה 6 שערי ליגה ו-4 נקודות.

כנראה לא יהיה נעים לאקס-בעלים להלל את עצמו ולכתוב את מה שהוא חושב ולבטח חושבים מקורביו - "הם לא מסוגלים בלעדיי". ככה גם אמרו על מה שהשאיר בהפועל תל אביב ובכפר סבא. תראו, רק הלכתי, והם מתפרקים. אז אולי לא היה כל כך רע איתי, הא?

אז זהו, שכן.

מן הסתם, הזרקורים עוטפים את גיא לוזון, מאירים עליו חזק וטוב ומקרוב. בית"ר נראית רע, וגם במחצית השנייה, עליה אמר לי לוזון אמש "ראיתם קבוצה", הירושלמים לא בדיוק נראו כמו קבוצה אלא כמו ציור יפה ומטריד מימי הביניים. מהלכים לא הגיוניים מבחינה גיאומטרית, סשן כדורעף של ערן לוי (שכרגיל היה הכי מסוכן) ושוב החילוף מפקיר האמצע, שכמו בקרית שמונה הביא את השני. ואחרי שישה מחזורים, לא משנה איך תסובבו את זה, בית"ר במקום האחרון. אבל ללוזון יש גלגל הצלה אחד, בינתיים, והוא אלי טביב.

אין ספק שהסגל של בית"ר, כרגע, עם כל הבעיות, לא שווה מקום אחרון, בטח בליגה בה הפועל חדרה, שגם לא נבנתה כמו ליברפול, מנסה להימנע מירידה דרך המקום הראשון בטבלה. אבל אם ניקח לעומר אצילי את המשקפיים, ממילא הוא לא משתמש בהם, נסתכל לעומק ונגלה שהמכה האמיתית הגדולה שמנחית טביב על קבוצותיו מגיעה זמן מה לאחר עזיבתו. לכל רעידת אדמה יש רעידות משנה, וכן, צריך להיזכר - בית"ר ירושלים נרכשה ב-13 באוגוסט, בערך 19 שניות לפני פתיחת הליגה. טביב משאיר קבוצה כמו שערפד משאיר לקוח, מרוקן מנוזלים ומיכולת לתפקד, ושיקום לוקח זמן. אצל טביב אין מועדון כדורגל, יש בקושי קבוצה, וקבוצת כדורגל, בטח בישראל, יכולה מדי פעם להבליח, יכולה אפילו לסיים במקום שמוביל לאירופה, אבל השאלה היא לא האם תמות אלא מתי. ואצל טביב הן מתות בסוף, והתקווה של בית"ר היא שבניגוד לכפר סבא ולהפועל, לתוך הוואקום הניהולי ועיי החורבות שמשאיר ה"מנג'ר" - נכנס אדם ראוי עם כסף ראוי, ואז הגסיסה תהפוך אט אט לתקומה.

הבוס הקודם הביא לבית"ר שחקני כדורגל טובים אבל מצץ להם את הנשמה, גרם להם לברוח - לא חשוב לאן, העיקר למכבי - והשאיר את המועדון בלי שלד. אל תוך הגוויה נכנס דווקא לוזון, שראה מקרוב את הפועל בעידן של רעידות המשנה פוסט-טביב-פוסט-טראומה. שיהיה ברור לכל המעריצים של הבחור מפלורידה - הקבוצות שלו לא נראות רע יותר בגלל שהוא הלך אלא בגלל שהוא בכלל הגיע.

בית"ר המרוקנת נבנתה בחופזה. שכטר, הגורם מספר 1 בישראל לגולים מכלום, עזב. השחקן הכי מוכשר בקבוצה עידן ורד רק רצה לעוף משם, עד שהבין שטביב עף לפניו. הקישור התפרק ונבנה מחדש. שתי עמדות המגן היו הפקר. למאמן החדש לוזון היה זמן לעבוד אבל לא היה לו עם מה. הרכישות של חוגג מרתקות וצבעוניות, אבל לא בטוח שבכלל יכולות להתחבר לכדי פאזל הגיוני בזמן קצר, אבל המדפים בסוף אוגוסט הרבה יותר ריקים מאשר במאי או ביוני.

והקבוצה נראית רע, לא יעילה, לא מבריקה ולא ממש מאומנת, ולכו תדעו אם לוזון בכלל יכול לעשות משהו וכששאלתי, גם דן איינבינדר הודה: "ימי החסד נגמרו". ויש פגרה עכשיו, ולאחריה אשדוד, ושם כבר ללוזון יהיה קשה יותר לתרץ איבוד נקודות. שחקן בית"ר שדיברתי איתו השבוע סיפר כמה מאכזבת הפתיחה מבחינה מקצועית, אבל שהפעם, בעידן פוסט טביב, לפחות מרגישים שיש מערכת ושיש מועדון ושיש עתיד ושיש תקווה. ונכון, בסופו של דבר הכול תוצאות בעסק הזה, אבל לראשונה אחרי הרבה שנים בירושלים, יש תמונה כוללת להסתכל עליה.

orenjos@walla.co.il