בווידאו: ג'ון טרי על חזרתו לתפקיד קפטן הנבחרת אחרי פרשת ויין ברידג'
ג'ון טרי תלה אמש (ראשון) את הנעליים בגיל 37, בתקווה לעבור באופן מיידי למשרת אימון. איך מסכמים את הקריירה המיוחדת שלו על הדשא?
אפשר לכתוב כאן מאות מילים על הישגיו המרשימים. הוא הרי הבלם הטוב בתולדות הפרמיירליג, וגם שחקן ההגנה הפורה ביותר בתולדותיה. 41 שערי ליגה, 67 כיבושים בכל המסגרות - לא רע בכלל. זה אפילו בר השוואה לסרחיו ראמוס. מבחינת התארים, הרזומה נוצץ במיוחד. חמש אליפויות, חמישה גביעי אנגליה, ליגת האלופות, הליגה האירופית, שלא לדבר על גביעי הליגה ומגני הקהילה. תחשבו על זה לרגע - בכל ההיסטוריה יש לצ'לסי שש אליפויות, וחמש מהן הושגו עם טרי כקפטן. זה מכונן. קל לטעון שהוא גדול שחקני המועדון הכחול אי פעם, ומורשתו לא תיחמק לעולם. הוא הסמל האהוב והנערץ.
אפשר לכתוב גם מאות מילים על דמותו הבעייתית כאדם. בעצם, כבר כתבתי לא מעט כאן ב-2011, כאשר סרט קפטן הנבחרת הוחזר אליו בהחלטה מקוממת והזויה של פאביו קאפלו, ואתם מוזמנים לקרוא ולהיזכר. בסופו של דבר, הפרשה הביאה להתפטרותו של האיטלקי, אחרי שההתאחדות התערבה בנעשה. לא פשוט לחשוב על שחקן שתדמיתו כה שונה בעיני האוהדים של קבוצות שונות. בעוד בצ'לסי טוענים שהוא עילוי גם מבחינת האישיות, יריביו מתעבים אותו ורואים בו את הרוע האולטימטיבי.
ההבדל בין השקפות העולם תהומי, והוא בא לידי ביטוי אפילו בדקויות הקטנות. עבור הכחולים, טבעי כי טרי, שהיה מושעה מגמר ליגת האלופות ב-2012, ילבש מדים אחרי שריקת הסיום ויניף את הגביע הנכסף. הוא הקפטן, אז איך אפשר להתנהג אחרת? במקביל, הוא ספג כמויות אדירות של בוז ולעג על מעשיו ממתנגדיו. וזה רק על קצה המזלג. אפשר לכתוב על זה ספר.
העניין הוא שכל זה די נדוש, ואולי כדאי להתמקד בזוויות המשונות בחייו של טרי. הוא אולי מזוהה עם מועדון אחד בלבד, אבל הספיק לסגור לא מעט מעגלים מרתקים וייחודיים. הם מראים עד כמה חשוב המזל בחייו של כל שחקן, עד כמה הכל מושפע מהגורל העיוור. אתה מתכנן מסלול אחד, ובפועל מקבל משהו אחר לחלוטין.
עוד בנושא
ג'ון טרי הודיע על פרישה בגיל 37, ימונה לעוזר מאמן אסטון וילה?
גווארדיולה מגן על ריאד מחרז: "באימונים הפנדלים שלו מושלמים"
הקללה נמשכה: סיטי החמיצה ניצחון באנפילד עם 0:0 מול ליברפול
כי בנעוריו, כאשר התחנך טרי במחלקת הנוער של ווסטהאם, הוא לא העלה בדעתו שעתידו להיות בלם צ'לסי. הוא רצה להיות קשר מנצ'סטר יונייטד. אביו וסבו אהדו את השדים האדומים, והיה נוח עוד יותר להתחבר אליהם בתחילת שנות ה-90', כאשר הקבוצה של אלכס פרגוסון הפכה מלוזרית לווינרית. ב-1995, קיבל פרגי דיווחים מחמיאים על הקשר המבטיח של הפטישים, והזמין את ג'ון בן ה-14, ביחד עם משפחתו, לאולד טראפורד. המנג'ר הסקוטי קיבל את פניו של הילד, ביחד עם הקפטן סטיב ברוס, עשה לו סיור באיצטדיון, ואפילו הצטלם איתו לצד הגביעים בהם זכתה יונייטד. הוא עשה הכל על מנת לשכנע את הכישרון להצפין למנצ'סטר, אך טרי קיבל לפתע רגליים קרות. הוא לא רצה לעזוב את הבית בלונדון, ובחר לעבור לצ'לסי. התחושה החיובית הראשונה שקיבל בסטמפורד ברידג' עזרה לו.
את תפקידו החדש הוא קיבל רק במדים הכחולים. יום אחד, התברר למאמן הנוער בוב דייל שכל הבלמים שלו פצועים, אז הוא אילתר ונתן לטרי את הג'וב. הקבוצה ניצחה 0:3, והשחקן הפנים לתדהמתו שלשמור על שער נקי כשחקן הגנה מרגיש בערך כמו להבקיע. זה היה הרגע בו חל המפנה המכונן, וטרי רצה להמשיך לשחק רק בעורף. כאשר קודם לסגל הבכיר על ידי המנג'ר-שחקן ג'אנלוקה ויאלי ב-1998, הוא פגש בחדר ההלבשה את מרסל דסאי. הצרפתי, שהוסב בזמנו על ידי קאפלו מבלם לקשר במילאן, לימד את טרי כיצד לא לעשות טעויות של קשר בתפקיד הבלם.
את הופעת הבכורה הוא ערך כמחליף מול אסטון וילה בגביע הליגה, אבל הדרך להרכב עדיין היתה חסומה, ובתחילת שנת 2000 נשלח טרי בהשאלה לנוטינגהאם פורסט מליגת המשנה. למה דווקא פורסט? כי אז אימן אותה דייויד פלאט, אשר היה מיודד עם ויאלי מתקופתם המשותפת ביובנטוס. באותה תקופה הגיע לביקור בפורסט ברוס, שאימן את האדרספילד, התרשם עמוקות מהביצועים של טרי והציע תמורתו לצ'לסי 750 אלף ליש"ט, מבלי לזכור את החוויה המשותפת עם פרגוסון בזמנו. ויאלי הסכים למכור, אבל אז נתן טרי מספר הופעות טובות בפורסט, קיבל איתות מסטמפורד ברידג' שעשוי להיות לו עתיד במועדון בכל זאת, וסירב לעבור. העסקה, שכבר כמעט היתה חתומה, טורפדה.
כך חזר טרי לגשר בקיץ 2000, ופגש את הרכש החדש סלבישה יוקאנוביץ'. הסרבי, שהיה קצת איטי ומגושם במרכז המגרש, עשה לא מעט טעויות, סיפק לטרי עבודה ואיפשר לו לבלוט במחצית השניה של העונה. בהדרכתו של קלאודיו ראניירי, אשר החליף על הקווים את ויאלי המפוטר, הפך הבלם הצעיר לשחקן חשוב בהרכב. הוא היה אסיר תודה לאיטלקי, היה נאמן לו מאוד, ואף ניסה להשפיע ב-2004 לא לפטר אותו אחרי ההשתלטות של רומן אברמוביץ' על המועדון. בקשתו לא נענתה, וז'וזה מוריניו הגיע.
במהרה התברר לו שהשינוי דווקא פועל לטובתו. המיוחד העניק לטרי את סרט הקפטן בעקבות פרישתו של דסאי, והברית ביניהם היתה חזקה מאוד. הקבוצה דהרה לאליפות היסטורית, בעיקר בזכות הגנת ברזל שספגה 15 שערים ב-38 משחקים. המאזן תרם לזכייתו של טרי בתואר שחקן העונה, והוא החליף בפסגה את תיירי הנרי שהוכתר אחרי העונה הבלתי נשכחת של ארסנל ללא הפסד.
רק הכישלון בליגת האלופות צרם, וטרי פרץ בבכי חסר מעצורים אחרי ההפסד הדרמטי לליברפול בחצי הגמר. הצ'אנס הגדול הגיע רק בחלוף שלוש שנים, כאשר מוריניו כבר הועזב, עם אברהם גרנט על הקווים. ההחלקה הגורלית בדו קרב הפנדלים בגמר מול מנצ'סטר יונייטד במוסקבה ב-2008 נכנסה באופן מיידי לפנתיאון. לו מישהו היה מספר לטרי 15 שנה קודם לכן שהפעולה שלו תסדר לשדים האדומים זכיה בליגת האלופות. הוא היה קופץ משמחה. הגורל רצה אחרת, וזה היה הרגע הכי טראומטי בחייו הספורטיביים.
כאשר זכה לבסוף בליגת האלופות ב-2012, תדמיתו הציבורית היתה בשפל. פרשת ויין ברידג', ההאשמות בגזענות מצד אנטון פרדיננד, הפיאסקו בנבחרת - כל אלה דירדרו את מעמדו של טרי לשפל, ורבים שמחו לאידו כאשר החמיץ את הגמר, ולאחר מכן עבר עונה עלובה ב-2012/13 עם השעיות, פציעה בברך וישיבה על הספסל. אלא שאז שב לסטמפורד ברידג' חברו מוריניו, והכל פרח מחדש. בעונת האליפות המזהירה ב-2014/15 לא החמיץ טרי דקת משחק בליגה - נתון מדהים עבור שחקן שדה. וכיצד הסתיימה כל החגיגה הזו? בדצמבר 2015 הוחלף טרי במהלך הפסד קטסטרופלי ללסטר של ראניירי, ומורניו פוטר כדי להמשיך במהרה לג'וב חלומותיו במנצ'סטר יונייטד. משם, הכל רק הלך והידרדר מבחינת הקפטן.
האיש שהראה לו בסופו של דבר את הדרך החוצה היה אנטוניו קונטה, חברם הטוב של ויאלי ופלאט מתקופתם ביובנטוס. אז, בקיץ 2017, באיחור של 17 שנה, החתים אותו ברוס באסטון וילה. את שערו היחיד במדים החדשים, הבקיע טרי מול פולהאם של יוקאנוביץ', אבל אותה פולהאם של יוקאנוביץ' גם שמה קץ לחלום החזרה לפרמיירליג בפלייאוף. וכך, משחקו הראשון בקריירה היה נגד אסטון וילה, משחקו האחרון היה במדיה.
לפני כחודש, כמעט התרחשה סגירת מעגל נוספת, כאשר מכל המקומות בעולם שקל טרי להמשיך את הקריירה דווקא במוסקבה. מאסימו קאררה, עוד איש יובנטוס ועוזרו של קונטה לשעבר, הזמין אותו לספרטק מוסקבה, והבלם אפילו עבר בדיקות רפואיות, אך שיקולים משפחתיים - שלא הפריעו בעבר במעשי הבגידה שנחשפו - מנעו ממנו להאריך את הקריירה ולשחק על אדמת רוסיה עשור אחרי ההחלקה ההיא. כעת, הוא צפוי לפי הדיווחים להתיישב על הספסל שפינה ברוס באסטון וילה, לצד אגדת ארסנל הנרי. זה יהיה אחד השילובים המוזרים שאפשר לדמיין, אבל הקריירה של טרי הראתה כי צעדים שנוגדים את ההגיון עשויים להוביל לפסגה.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
