האחרון מכבה את האור: סן אנטוניו פותחת דף חדש עם הרבה סימני שאלה

מאזן בעונה שעברה: 35:47, מקום שביעי במערב.

סיימו את העונה: בהפסד 4:1 לגולדן סטייט בסיבוב הראשון.

במה שנשמע כמו היסטוריה רחוקה, העונה האחרונה של סן אנטוניו החלה עם אופטימיות גדולה, שנבעה מ-28 דקות. הספרס אמנם טואטאו על ידי גולדן סטייט בגמר המערב בעונה שלפני כן, כחלק מפלייאוף ה-1:16 של האלופה, אך לאחר 28 דקות במשחק הראשון סן אנטוניו הובילה ב-23 הפרש. זה היה הרגע בו זאזא פאצ'וליה ארגן לקוואי לאונרד, שהגיע קצת פצוע למשחק, קבלת פנים גיאורגית מסורתית שהשביתה אותו להמשך הסדרה. גולדן סטייט הפכה את התוצאה והביסה במשחקים הבאים, אך השאירה את הספרס עם האמונה שבסגל מלא יש לה כלים להתמודד עם המפלצת מאוקלנד.

מי יכול היה לשער שזה יתברר כאחד המשחקים האחרונים של לאונרד במדי סן אנטוניו. קוואי, שנראה כמו היורש האולטימטיבי של טים דאנקן, הפך תוך שנה לאחד השחקנים המסתוריים והבעייתיים בליגה. הבלגאן התחיל עם פציעה מסתורית בשריר הארבע ראשי, שאף אחד לא ממש ידע מה חומרתה. הוא החמיץ שליש עונה, ניסה לחזור אך הושבת לאחר ששיחק תשעה משחקים, לא ברור על ידי מי. המצב הסלים באיטיות כאשר קוואי פנה לרופאים חיצוניים ובסופו של דבר נוצר נתק בין הנהלת הספרס למה שלמדנו להכיר כמחנה של לאונרד, שמורכב בעיקר מהדוד שלו וסוכן שקוואי הוא הלקוח היחיד שלו.

בין לבין, הייתה גם קבוצה ששיחקה כדורסל. זו הייתה אמנם העונה שעצרה רצף של 18 עונות עם לפחות 50 ניצחונות, אבל בהינתן הסגל שהיה לו ועננת קוואי שריחפה מעל לעונה, היכולת של גרג פופוביץ' לחלץ 47 ניצחונות ומקום בפלייאוף במערב הצפוף הייתה מרשימה מאוד. למרקוס אולדריג', שלקח לו זמן להתאקלם בספרס, חזר להיראות כמו השחקן שהיה בפורטלנד וקלע 23.1 נקודות למשחק. פרט אליו, הסגל היה נטול היררכיה והורכב מצעירים מתפתחים וותיקים דועכים, כאשר אף אחד לא מתבלט. ההתקפה התקשתה ליצור מצבי זריקה, ההצלחה היחסית נבעה בעיקר מההגנה, שכמו תמיד אצל פופ הייתה יסודית ואיכותית ודורגה רביעית ביעילותה בעונה הרגילה. בפלייאוף הספרס שוב נתקלו בווריירס, הפעם ללא סטף קרי, ואפילו הצליחו לנצח משחק, אבל זה לא היה כוחות.

עוד בנושא

כל כתבות מחממים את הפרקט, לקראת פתיחת עונת ה-NBA
באטלר רוצה לעבור למיאמי, בלאט: "דונצ'יץ' היה צריך להיבחר ראשון"
קר מריח את הסוף של שושלת גולדן סטייט? "בואו נהנה כל עוד זה נמשך"

באו: דמאר דרוזן ויאקוב פולטל (בטרייד מטורונטו), מרקו בלינלי (חופשי, מפילדלפיה), לוני ווקר (רוקי, בחירה 18), צ'ימזי מטו (רוקי, בחירה 49), דאנטה קנינגהאם (חופשי, מברוקלין), קווינסי פונדקסטר (חופשי), דרו יובנקס (חוזה דו צדדי), ג'וש יוסטיס, אוקרו וייט, אוליבייה הנלן וג'רון בלוסומגיים (חוזים לא מובטחים).

עזבו: קוואי לאונרד ודני גרין (בטרייד לטורונטו), מאנו ג'ינובילי (פרש), טוני פארקר (חופשי, לשארלוט), קייל אנדרסון (חופשי, לממפיס), ז'ופרה לוברן (לפנרבחצ'ה), ברנדון פול (ללא קבוצה).

באמצע יוני הפיצוץ הפך לרשמי, כאשר קוואי דרש טרייד וסימן את לוס אנג'לס כיעד מועדף. לקח יותר מחודש עד שיצא לפועל הטרייד עם טורונטו. הזמן שעבר קשור למסתוריות של לאונרד, אך כנראה קשור גם להלם של הנהלת הספרס. לאורך כל הדרך, פופוביץ' ואר סי ביופורד שידרו ביטחון יתר, תחושת "לנו זה לא יקרה". כשזה קרה, הם היו צריכים לעבור את כל שלבי האבל לפני שהתחילו לדבר ברצינות עם קבוצות. יכול להיות שהם פספסו הזדמנות להכניס כמה קבוצות לתחרות מיקוח, אבל בסופו של דבר הם קיבלו את התמורה שרצו.

אפשר להתווכח על ההחלטה האסטרטגית של פופ וביופורד לבנות קבוצת פלייאוף בלי סיכוי ממשי לאיים על אליפות במקום לנצל את ההזדמנות לבנייה מחדש. אבל זה עניין של טעם שכנראה קשור גם לכך שפופוביץ', שיחגוג 70 במהלך העונה, לא צפוי לאמן עוד יותר מדי שנים. בהינתן שזו המטרה, דמאר דרוזן הוא רכש מוצלח. אולסטאר, סקורר מוכח, בשיא הקריירה, חתום לשנתיים לפחות (השנה השלישית באופציית שחקן) - זה בדיוק מה שקבוצה שרוצה להצליח עכשיו צריכה.

המוטיב המרכזי השני של הקיץ היה הפרידה מאגדות העבר. מאנו ג'ינובילי פרש וטוני פארקר, שהבין שיש לפחות שני רכזים לפניו בהיררכיה (ואולי גם דריק וייט) העדיף לחתום בשארלוט למרות שהייתה לו הצעה להמשיך בסן אנטוניו. העזיבה של השניים מסמנת את סוף העידן המרשים ביותר של מועדון ב-NBA, לפחות ב-20 השנים האחרונות. יהיה מוזר לראות משחק של הספרס בלי אף נציג משלושת הגדולים, גם אם התפקיד שלהם היה משני בשנים האחרונות. כשמוסיפים לכך את העזיבות של קוואי ודני גרין ואת העובדה שאפילו בוריס דיאו ששיחק בצרפת הודיע על פרישה כמעט במקביל לג'ינובילי, מתברר שגם מהאלופה הגדולה של 2014 כמעט לא נותר זכר. פאטי מילס נשאר לכבות את האור.

גל הפרישות והעזיבות מאפשר להתבונן בתמונה הגדולה יותר מאשר בקיץ הספציפי. סן אנטוניו נמצאת כרגע היכן שהיא נמצאת (וזה מקום שרבות מהקבוצות בליגה היו חותמות עליו) גם בגלל הגישה בה הכבוד לוותיקים הוא חלק מערכי המועדון. הם המשיכו לקבל חוזים ודקות כל עוד הם רצו, והם רצו, בין היתר, כי כל הזמן הייתה להם קבוצה תחרותית. אנשי הספרס חוו על בשרם את העובדה שכיום פחות ופחות סופרסטארים מחפשים מועדון שיהווה עבורם בית לכל הקריירה, אך ניתן להניח שעדיין לא חסרים שחקנים שרואים את חגיגות הפרישה של מאנו ואומרים לעצמם שבדיוק כך היו רוצים שהקריירה שלהם תיראה. דקויות בניית הסגל פחות חשובות מכך שסן אנטוניו שמרה על התדמית שלה כמועדון מיוחד שצפוי להמשיך למשוך אליו שחקנים מיוחדים.

דקויות בניית הסגל כן מעניינות בפני עצמן. בסופו של דבר עבר על הסגל של הספרס מהפך די משמעותי, כאשר פרט לעוזבים הוותיקים גם קייל אנדרסון יקח את סט הכישורים הייחודי שלו לממפיס, לאחר שביופורד העדיף לא להשוות הצעה של 37 מיליון דולר לארבע שנים שסלו-מו קיבל מהגריזליס. מרקו בלינלי, שחוזר לקדנציה שנייה בטקסס, הוא המצטרף המרכזי עם מחשבה על ההווה פרט לדרוזן. גזרת העתיד הפכה למבטיחה הרבה יותר עם הבחירה בגארד המסקרן לוני ווקר וההגעה של יאקוב פולטל בטרייד על קוואי. פולטל הוא בחירת לוטרי מלפני שנתיים והוא עשוי להתברר כסנטר אידיאלי עבור פופ: חכם, בא לעבוד בשני הצדדים, עם התמצאות נהדרת בצבע.

ציון הקיץ: 5. אי אפשר להפריד בין הקיץ לכל השנה האחרונה, והשורה התחתונה היא שסן אנטוניו לא הצליחה לשמור על הכוכב שלה. כל הצעדים מהרגע הזה הם סבירים ומעלה, אבל מקבוצה שהאמינה ביכולת שלה להתמודד עם גולדן סטייט היא הפכה לעוד קבוצת פלייאוף במערב.

חמישייה: דג'ונטה מארי, דמאר דרוזן, רודי גיי/מרקו בלינלי, למרקוס אולדריג', פאו גאסול.

ספסל: פאטי מילס, דריק וייט, בריאן פורבס, לוני ווקר, בלינלי/גיי, קווינסי פונדקסטר, דאנטה קנינגהאם, דוויס ברטנס, יאקוב פולטל, צ'ימזי מטו.

מאמן: גרג פופוביץ' (עונה 23).

הכוכב: דרוזן ואולדריג' נמצאים במיקום דומה בהיררכיית כוכבי הליגה. דרוזן הוא המסקרן מבין השניים, כי הוא מגיע לסיטואציה חדשה ולמאמן שונה מאוד מדווין קייסי. בעונה האחרונה הוא התרגל לסגנון קבוצתי, אך הציפיות של פופ יהיו הרבה יותר גבוהות. שניהם משלימים די טוב אחד את השני: למרקוס אוהב את צד שמאל ומעדיף להתחיל מהלכים מהפוסט, דרוזן אוהב יותר את צד ימין ומתחיל מהלכים מבחוץ. הפיק נ' רול בין שניהם יהיה קשה במיוחד לשמירה כי שניהם יכולים לעבוד בפנים ובחוץ וכמעט כל חילוף ייצור מיס-מאץ'. שניהם יודעים לעבוד עם שחקן בכיר נוסף לצידם ואמורים להרוויח מחלוקת הנטל ומהמיקוד של ההגנה בסקורר נוסף. ניתן להניח די בוודאות שההתקפה של הספרס תהיה הרבה יותר טובה השנה מהמקום ה-17 בו דורגה בעונה שעברה.

האקס פקטור: דג'ונטה מארי. הרכז בן ה-22 רשם הישג נאה ביותר כשנכנס כבר בשנה השנייה שלו בליגה (והראשונה בה קיבל דקות משמעותיות) לחמישיית ההגנה השנייה של העונה. הוא הכוכב ההגנתי הבא של הספרס, שאלת המפתח השנה תהיה היכולת ההתקפית שלו, עם דגש על יכולת הקליעה שעד כה לא הייתה קיימת. לצד דמאר ולמרקוס הוא לא יידרש ליצור יותר מדי, אך אם ההגנה תרשה לעצמה להתעלם ממנו הוא יהפוך לנטל התקפי. כולם עובדים על הקליעה בקיץ, והאופטימיות מכיוונו של מארי מגיעה מכך שהוא עבד עם צ'יפ אנגלנד, מאמן הקליעה המיתולוגי של הספרס שנחשב לבכיר בליגה בתחומו, שלפי הדיווחים עזר לו לשנות את הזריקה. קליעה לגיטימית משלוש תהפוך את מארי לרול פלייר אידיאלי ותאפשר לו לפתח את שאר האיכויות ההתקפיות שיש לו, עם ובלי הכדור.

המספר הנוסף: 21.3 - כמות הזריקות מחצי מרחק של סן אנטוניו בעונה שעברה, מקום שלישי בליגה. בשנים האחרונות פופ הלך נגד הזרם ועם היתרונות של השחקנים הבכירים שלו, שמתמחים בקליעה מחצי מרחק. השנה הוא קיבל לקבוצה את אחד ממומחי חצי המרחק הבכירים בליגה. אם סקורר איכותי מגיע לזריקה נוחה מכל טווח זה ניצחון להתקפה, לכן הספרס ינסו לנצל את העובדה שרוב ההגנות בליגה מכוונות יריבות לזרוק מחצי מרחק כדי לסדר לסקוררים שלהם זריקות נוחות מהמשבצות האהובות עליהם. פופ חווה את חשיבות הטווח הזה על בשרו בפלייאוף, כאשר גולדן סטייט לקחה 23.4 זריקות מחצי מרחק למשחק בסדרה בינהן וקלעה אותן ב-53.8 אחוזים. אם זה מה שההגנה נותנת, בהחלט אפשר לנצח ככה.

אבל נתון הזריקות מחצי מרחק לא מעיד רק על אסטרטגיה, אלא גם על כך שהתקפת הספרס התקשתה ליצור את מצבי הזריקה שרצתה בעונה החולפת. לכן, למרות שבמבט ראשון הצפי הוא שההגעה של דרוזן תוביל לעוד הרבה יותר זריקות מחצי מרחק, במחשבה נוספת ניתן לראות איך הנוכחות של סקורר נוסף תיצור פתח ליותר חדירות ושלשות. זה יהיה רלוונטי בעיקר אם פופ יקיף את צמד הכוכבים שלו בקלעי חוץ, מה שמוביל להשערה שלי שמרקו בלינלי יפתח בחמישייה ורודי גיי יישאר בתפקיד הסקורר של היחידה השנייה שיותר מתאים לו. יש כאלה שמשערים שפופ אפילו יעלה חמישייה נמוכה עם למרקוס בסנטר, מה שיוכל להגדיל עוד יותר את הדינמיות של החמישייה הראשונה, אבל פופ מעלה חמישייה ראשונה נמוכה זה משהו שאצטרך לראות כדי להאמין.

תחזית נועזת: לוני ווקר יסיים את העונה בחמישייה. מי שרוצה להיות אופטימי לגבי הרוקי שנבחר במקום ה-18 מוזמן לשים לב לנתון הבא: מדובר בבחירה השנייה הכי גבוהה של הספרס מאז טים דאנקן (הראשונה הייתה של קוואי לאונרד). ווקר הוא שחקן כנף עם כוח מתפרץ, זריקה נקייה מאוד ופוטנציאל הגנתי גבוה. בעונה הבודדת שלו במכללת מיאמי קבלת ההחלטות שלו הייתה לקויה, אבל אם הספרס בחרו בו הם כנראה זיהו אופי ויכולת למידה שמתאימים לארגון. אם הוא יפנים מהר את השיעורים שיקבל ממורה הכדורסל הטוב בעולם תהיה לו הזדמנות לקבל תפקיד משמעותי בקבוצה כבר השנה. פופ זקוק לשחקן כנף עם יכולות הגנתיות, כמעט לכל קבוצת פלייאוף במערב יש סקורר משני איכותי שעדיף לא לתת לדרוזן, בלינלי או גיי לשמור עליו לאורך זמן. בהחלט ייתכן שהרוקי ימצא את עצמו גם בחמישייה בסופו של דבר לצרכים הגנתיים.

גזר הדין: סן אנטוניו הייתה קבוצה של 47 ניצחונות בלי דרוזן, והיא אמורה להיות טובה יותר איתו. היא אחת המניות היותר בטוחות במאבקי הפלייאוף במערב השנה, ואני מהמר על 52 ניצחונות שיספיקו למקומות 4-6.