חסוס מנצח לא מחליפים: חסוס נבאס הפך לסיוט של ריאל מדריד

14 במאי 2005. דייויד בקהאם התשוש לא ידע מה לעשות עם הקיצוני הצעיר החצוף של סביליה שדהר למתפרצת. הוא תפס אותו בשתי הידיים בדקה ה-87, וספג לא רק כרטיס צהוב, אלא גם מבט מלא בבוז מצד חסוס נבאס. הנער בן ה-19 ממש לא התכוון להיכנע. שתי דקות מאוחר יותר, הוא לא ספר את רוברטו קרלוס, הגביה כדור מדוד אמנותי עם החלק החיצון של הרגל לראשו של ז'וליו באפטיסטה, והאורחת לא הצליחה לשמור על היתרון השברירי שהעניק לה זינדין זידאן. האנדלוסים הישוו ל-2:2, והתקוות הקלושות של ריאל לתפוס את ברצלונה בפסגה נעלמו. בחלוף שעתיים, חגגה החבורה של פרנק רייקארד אליפות ראשונה מאז 1999. אליפות ראשונה במילניום הנוכחי. רגע מכונן.

ונדרליי לושמבורגו היה אז המאמן של ריאל. תומאס גראבסן שיחק בקישור לצד בקהאם וזיזו. רונאלדו הברזילאי ומייקל אואן שיתפו פעולה עם ראול בחוד. סרחיו ראמוס הבקיע בבעיטה חופשית ממרחק לא שפוי את שער היתרון הזמני של סביליה. כן, של סביליה. דני אלבס חגג איתו כמו מטורף. האוהדים המקומיים שומרים את הזכרונות, אבל זה מרגיש ממש ממש מזמן. היסטוריה עתיקה. נבאס היה שם וכתב אותה. האסיסט הדרמטי היה הראשון בקריירה שלו בליגה הבכירה. הוא אהב מאוד להתעלל בריאל כבר אז. התחביב הזה נותר איתו עד היום. תאמינו או לא, אבל אתמול רשם הקפטן הוותיק בן ה-32 את ניצחונו האישי העשירי על הבלאנקוס. 10 ניצחונות ב-23 משחקים.

עוד בנושא

אמש: סביליה הדהימה את ריאל עם 0:3 מוחץ, חסוס נבאס בישל
מרסלו בספק לדרבי: "ההפסד כואב לי יותר, אסור לטעות ככה"
גם ברצלונה הפסידה: פיקה סופג אש, ואלוורדה לא מוצא מילים

הניצחון הביתי הראשון שלו על ריאל באצטדיון רמון סאנצ'ס פיחואן היה במאי 2006, כאשר סביליה חיסלה את נציגת הפאר מהבירה עם בליץ של ארבעה שערים תוך 17 דקות בשלהי המחצית הראשונה בדרך ל-3:4. נבאס הפציץ אז שער מרהיב לחיבורים של איקר קסיאס, היה מעורב בכיבוש של חבייר סאביולה, ולקינוח בישל ללואיס פביאנו. והנה לכם, יותר מ-12 שנה עברו, וכאילו חזרנו לאחור במכונת הזמן. נבאס שוב דוהר באגף הימני ומשאיר את הגנת ריאל חסרת אונים.

הוא עשה צחוק ממרסלו בהתקפת מעבר בדקה ה-17 ובישל לאנדרה סילבה. בדקה ה-21, הוא שרף מגרש שלם במתפרצת, ראה את הבעיטה נהדפת על ידי טיבו קורטואה, אבל הפורטוגלי הגיע ראשון לריבאונד. כאשר וויסאם בן יידר הבקיע את השלישי, ידע נבאס שיש סיכוי לניצחון הגבוה ביותר בחייו על היריבה המושבעת, 0:3. בראיון לקראת ההתמודדות, הוא חלק שבחים למגן השמאלי הברזילאי וטען כי ראמוס היה ונשאר תמיד נאמן לסביליה בליבו. על המגרש, הוא רצה לחסל את שניהם. מהיר מאוד כהרגלו, חד, חסר מנוח במשך כל 90 הדקות - הוא ממש לא נראה כמו שחקן בשלהי הקריירה. כבר עכשיו הוא שיאן ההופעות של סביליה בכל הזמנים עם 437 משחקים. במועדון בטוחים שיגיע ל-600. אולי 700. מי יודע...

באופן משעשע, האיש שגילה את נבאס היה דווקא השיאן הקודם. פאבלו בלאנקו, ששותף ב-415 משחקים במדי הקבוצה בין 1971 ל-1984, עבד מאז כסקאוט והגיע בשנת 2000 למשחק של לוס פלאסיוס הקטנטנה כדי לעקוב אחרי השוער שלה. השוער היה בסדר, אבל החלוץ הצנום בלט הרבה יותר. "מי זה?" שאל בלנקו את נשיא המועדון, ושמע: "זה חסוס, השחקן הכי טוב שלנו. אף אחד לא יודע עליו, כי הוא עדיין רק בן 14". למחרת, כבר לקחו את חסוס למבדקים בעיר הגדולה.

זה לא היה פשוט, כי הנער סבל מחרדה קשה מאוד כאשר התרחק מביתו. 30 קילומטרים בלבד מפרידים בין לוס פלאסיוס לסביליה, אבל זה היה הרבה יותר מדי עבור נבאס. הוא פחד, והנסיעות לאימונים לוו לא פעם בהתמוטטות עצבים. איכשהו, הוא הצליח להתגבר על המכשול, לשרוד באקדמיה ולהתקדם לסגל הבכיר, אולם בסביליה יודעים לספר על תקריות משונות רבות לאורך הדרך. פעם הוזעקו אביו ואחיו של נבאס כדי לקחת אותו מיידית ממחנה האימונים שהתקיים בהואלבה, כולה שעת נסיעה מסביליה. פעם הוא ברח מהאימונים של הנבחרת הצעירה. על הזימונים לנבחרת הבוגרת הוא ויתר בעקשנות עד 2009. על מעבר לקבוצה אחרת אי אפשר היה לדבר, הצטרפות לקבוצה מחוץ לספרד היתה בגדר מדע בדיוני. ארסנל וצ'לסי ניסו לשכנע אותו כאשר היה בשיאו בעשור הקודם, אך לשווא.

בסופו של דבר, הטיפולים הפסיכולוגיים עזרו. נבאס הצטרף לסגל של ויסנטה דל בוסקה בדיוק בזמן כדי להיות שותף לחוויית הזכיה במונדיאל 2010 בדרום אפריקה, ואף היה זה שהוציא את ספרד למתפרצת הגורלית בדקה ה-116 בגמר מול הולנד שהסתיימה בשער של אנדרס אינייסטה. גם ביורו 2012 הוא קיבל את מדליית הזהב. ואז, ב-2013, קרה הנס, ונבאס הסכים לעבור לפרמיירליג. מנצ'סטר סיטי זכתה בשירותיו תמורת 15 מיליון ליש"ט. "אני מרגיש שזה הזמן הנכון להתקדם. יש שאיפות שטרם הגשמתי", הוא אמר.

רבים ציפו שלא יחזיק מעמד, והביקורים באנדלוסיה אכן היו תכופים מאוד, אבל בשורה התחתונה נבאס לבש את מדי התכלת במשך ארבע שנים עד לסיום חוזהו, בהצלחה מעורבת. הוא לא שחקן מושלם, ומגבלותיו הפריעו לו לקבל מעמד של כוכב אמיתי. אחוז ניצול ההזדמנויות הנמוך, כדורי רוחב לא מדויקים והיעדר גיוון טקטי גרמו לאוהדים תחושה כי קבוצה עשירה כמו סיטי יכולה להרשות לעצמה שחקן איכותי יותר. ואולם, איש לא יקח מהספרדי את האליפות בעונת הבכורה שלו באנגליה, ואילו בעונתו האחרונה ב-2016/17 הפך אותו פפ גווארדיולה - כיאה לממציא התפקידים החדשים עבור חניכיו - למגן ימני. "אפילו למדתי לאהוב את זה", אמר נבאס, אבל זה היה פתרון זמני. בעמדתו הטבעית, המאבק מול ראחים סטרלינג היה חסר סיכוי. היה ברור שהוא צריך לעזוב, ולמרות הפניות הרבות רק קבוצה אחת יכלה לקבל תשובה חיובית.

רק אחת. כי סביליה היא הבית, ועבור נבאס הבית קדוש. עוד בתחילת 2017 הוא רשם את בנו לבית ספר בלוס פלאסיוס, ולשם הוא שב. רק שם הוא מרגיש בטוח, ורק את המועדון שלו הוא אוהב. והאוהדים מחזירים לו אהבה גדולה. 15 אלף הגיעו לאיצטדיון רק כדי לחזות באוגוסט 2017 בהצגה הרשמית המחודשת שלו. מבחינת סביליה, היה זה יום חג. הידיעה על חזרתו של הסמל לוותה הפצת סרטון משעשע ביוטיוב, בו נחטף נבאס ברחוב, מגיע לאיצטדיונו הביתי עם שקית על הראש ומחייך חיוך רחב כאשר מסירים אותה ממנו. את החיוך החינני הזה אי אפשר למחוק מאז.

נבאס חזר עם שאיפות גדולות, וקיבל לבקשת הקהל אחריות גדולה כאשר הוענקה לו החולצה מספר 16, המזוהה עם חברו המנוח אנטוניו פוארטה שהלך לעולמו ב-2007 אחרי שהתמוטט על המגרש. אחיו של פוארטה סיפר כי חש הקלה כאשר המספר נמסר לנבאס: "זה הדבר הנכון לעשות". כך מרגישים גם כל האוהדים בצד האדום של העיר. שחקנים נערצים רבים כיכבו על הדשא של ראמון סאנצ'ס פיחואן, אבל איש מהם לא מתקרב לנבאס. חסרונותיו לא מטרידים אף אחד. הוא הכי ביתי, הכי סביליה שאפשר. דקה בלבד אחרי שנכנס למגרש כמחליף בבכורה המחודשת, במוקדמות ליגת האלופות מול איסטנבול בשאקשהיר, הוא בישל את שער הניצחון. זה היה סמלי, כאילו רשום בכוכבים.

זה לא אומר שהכל היה חיובי אשתקד. סביליה אמנם העפילה לרבע גמר ליגת האלופות, אבל נבאס נפצע בעיתוי אומלל והחמיץ את הנסיעה למנצ'סטר, שם התחוללה הסנסציה מול השדים האדומים. חילופי המאמנים היו תכופים, המשברים בליגה הגיעו בגלים, הקבוצה דורגה במקום השביעי המתסכל, וגם סיום העונה נהרס בגלל פציעה נוספת, אבל היתה גם נקודת אור אחת בולטת - שובו של חואקין קפארוס. המאמן שהעניק לנבאס את הופעת הבכורה ב-2003 וסמך עליו יותר מכל, שב כמאמן זמני, ומונה בקיץ למנהל הספורטיבי החדש. סוג של דז'ה וו. דברים רבים מזכירים את אמצע העשור הקודם, כאשר סביליה היתה גורם משמעותי בצמרת. אז למה שזה לא יקרה גם העונה, עם פאבלו מאצ'ין על הקווים?

אצל מאצ'ין, הקפטן הוא באנקר בהרכב כשחקן אגף במערך 2-5-3, וזה לא דבר של מה בכך בגילו. כאן עוזר לו במיוחד הנסיון כמגן אצל גווארדיולה, וכושרו הפיזי לא פחות ממדהים. "למדתי לסגור בעורף כאשר שיחקתי עם דני אלבס שבילה הרבה בהתקפה", הוא אומר. הזכרונות מהימים העליזים ההם יישארו איתו, והוא עושה הכל כדי לשחזר אותם. אתמול, כמו פעם, הוא להטט בניצחון ענק על ריאל. ניצחון אישי עשירי, אבל ראשון מאז 2012. עם סיטי הוא נכנע ללבנים בחצי גמר ליגת האלופות ב-2016, אבל עם סביליה, באיצטדיון הביתי החם, הסיפור בדרך כלל שונה. וכך זה צפוי להימשך. גם היורש של מרסלו לא יסתדר איתו בעשור הבא.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק