"כבר חשבתי שלא נראה את אלירן חוזר לעצמו", הודיתי בפני שחקן מכבי תל אביב אתמול, מטרים מהעלייה לאוטובוס.
"איזה אלירן?", חייך השחקן עם כל השיניים, "אלירן שלנו?!".
עוד בנושא
מכבי תל אביב זכתה בגביע הטוטו אחרי 1:2 על מכבי חיפה
במכבי תל אביב עונים לרוטן, ראיקוביץ' עונה לאוהדים המקללים
פרד רוטן מתעקש: "אני דבק בדרך שלי, אלך איתה עד הסוף"
אבל רגע, לפני אלירן, שהכבוד אכן מגיע לו הפעם, אבל הרי שהוא סיפור משני, חיובי מאוד אמנם אבל עדיין משני. כי שני משחקים כבר בין איביץ' ורוטן, ובשניהם הסרבי נותן פור להולנדי במחצית הראשונה רק כדי לזמבר אותו בשנייה. והסיפור הוא, כך הגדיר רוטן בעצמו בסיום:
"ההבדל הוא שהם יכולים להעלות מהספסל שחקנים בינלאומיים ואנחנו לא יכולים".
מעניין מאוד האם רוטן החביב ידע שמותר להשתמש בחמישה חילופים במשחק הזה, ולא בשלושה כבכל משחק ליגה; אני מניח שידע. מעניין גם האם הקואץ' ידע שבגמר גביע הטוטו אין הארכות, ושבמקרה של שוויון ב-90 דקות עוברים לפנדלים.
מעניין, כי רגע לפני הזמבור, גל אלברמן הופשר והגיע לעמדת החילופים. הטיל של עטר סחרר את כל האצטדיון ומיציע העיתונאים ראו שאלברמן הגיב ראשון, זז בין כמה אנשים, ולבסוף הוחלט להכניס את שון וייסמן ולא את הקשר הוותיק - ומי שיצא הוא נטע לביא. השעון הראה 86', ועם כל הכבוד למורשת אלברמן הענפה, האם רוטן עשה חילוף של "בואו נגיע לפנדלים ונראה מה יקרה?"
כנראה שכן. וזה חוסר אגרסיביות משווע, מרתיח, מייאש, וזו לא הפעם הראשונה. שורה זו נכתבת ברצינות גמורה - מכבי חיפה לא רעה, היא פשוט נגמרת מהר יותר מהיריבה. זה עניין של מספרים - החילופים של רוטן העונה הם או מאוחרים או אימפוטנטים.
ריינן (46, בלם על בלם), וייסמן (72) ורז מאיר (80, על מגן שמאלי) נגד מכבי בליגה.
לביא (70), זנטי (86), ואופיר מזרחי (93) נגד אשדוד.
ריינן (60), זנטי (78), ולביא (92, WTF!) בתיקו מול בני יהודה.
רז מאיר (46), זנטי (77) וסומא (85) בהפסד למכבי פתח תקוה.
ואתמול - אייל גולסה נכנס כחילוף הרביעי של מכבי תל אביב בזמן שמכבי חיפה לא ביצעה שינוי אחד. וכשרוטן כן הקיץ, סלליך (79, על עוואד הכובש), רמי גרשון (81, בגלל פציעה של מנחם הטוב) ווייסמן (86).
לא נעים לומר, אבל זה לא דוח חילופים, זה גליון הרשעות. מישהו צריך לשלם את המחיר, גם אם לא באבדן פרנסה - אבל זה לא נראה הגיוני. ואפשר וצריך לבקר את רוטן, אבל כרגע נראה שזו לא רק אשמתו. גם, אבל לא רק. כי מבט על הספסל מראה שחוץ מאלו שנכנסו נותרו אלברמן, גלזר, מאיר וחבשי. כלומר, מראש, ועם כל הכבוד לוייסמן, השינוי היחיד שבאמת אפשר להזריק למשחק הוא סלליך. מחליף אחד, לא ייאמן. למה קהת לא בסגל? לא ידוע. למה סומא לא בסגל, אחרי שמול מכבי פתח תקוה כבר שיחק? אפס מענה.
אז נכון לעכשיו נוכל לסכם ולומר שרוטן פשוט לא יודע להשתמש בכלים שאלאך לא נותן לו, ושיעקב שחר לא היה נותן למכוניות שהוא מייבא לארץ להיראות דלות כמו הספסל שלו.
"לא ראית את הכדור, הא?", נשאל גיא חיימוב ביציאה מחדר ההלבשה.
"ראיתי, ראיתי", הודה, "אבל אי אפשר היה להגיע".
איזה שוט, ותודה לדסה, וכרגע זה נראה שכל הליגה תלויה אך ורק בולאדן איביץ' - הוא יחליט כמה מחציות ישחק הקוורטט מיכה-אצילי-עטר-שכטר. הוא יחליט כמה מחציות מכבי שלו תנצח.
ואם השבוע שעבר היה של מיכה ושל שכטר, הפעם אלו היו אצילי ועטר. הראשון, בגול מאוד מקרי אבל אחרי תנועה מצוינת שלו, הוריד קצת לחץ. השני המשיך באותו הקצב של פתיחת העונה, ונראה שהעונה רק התיק הרפואי ימנע ממנו לייצר מספרים שמזכירים את 2012/13. הוא תמיד היה מוכשר ובמכבי של העונה ברור שהוא השואו, הוא ההיילייטס, אבל הוא גם נותן דברים אחרים, שפחות ראינו, הוא רץ יותר, גולש, מתאמץ, אולי הבין שזהו, אין לאן ללכת, זו הקריירה. "הוא רעב, הבחור", אמר עליו חבר לקבוצה.
ועד כה הוא מספק את הסחורה, גם כשזה חשוב. שער שוויון מול פרנצוורוש בדקה ה-90, שער הניצחון בגומלין, גול מול רדניצ'קי, שער ניצחון מול פיוניק, וגם שער מול סרפסבורג, שהיה אמור להספיק אבל לא הספיק. בליגה הוא גם כבר עם שניים - מול רעננה - ואתמול הוסיף שער שהביא גביע טוטו. לא בטוח לאן זה יגיע, אבל ברור שזה לא נעלם לגמרי.
שאלתי את ראיקוביץ' בסיום לגבי מה שנשתנה. "איביץ' נותן לו יותר הזדמנויות מאשר ג'ורדי", אמר הסרבי, "והוא מראה את מה שהוא יודע. הוא עוזר לנו הרבה, כשהקבוצה ממש צריכה גול - נותנים לו את הכדור והוא כובש". ואכן, לעטר כבר 8 הופעות בהרכב העונה, לעומת 17 בכל העונה שעברה. איביץ' עצמו אמר: "הוא אחד השחקנים הכי חשובים שלנו, הוא שינה גישה, עובד קשה, הוא נותן לנו פתרונות מקדימה. חשוב מאוד שימשיך ככה, ואני מקווה שכך יהיה".
כדי להשלים עם הסמליות, עם הערך של עטר למכבי הזו, קפטן שרן ייני העלה את חברו הטוב להנפת גביע משותפת. כאילו זה לא מספיק צורב עבור מכבי חיפה, שחקניה ואוהדיה, על התואר הזה חתום הפרצוף של עטר, עוד אקס שלא הצליח שם, אחד שנמכר דווקא ליריבה הגדולה, והנה, מניף מתכת על חשבונה; דווקא זה שחטף את מירב הנאצות וההקנטות מהיציע, ואת השיר המפורסם, שיר שכנראה רק מתדלק אותו יותר. ואם כבר שירים, We Are The Champions התנגן, וכרגיל זה היה נשמע די אווילי לחגוג גביע שלישי בחשיבותו עם מילים של אליפות.
אבל בקצב הזה, כשאף קבוצה, בינתיים, לא רוצה לקחת את מה שאיביץ' נותן לה; כשאף פור לא יוצר בור, לכו תדעו - אולי במאי, אולי אפילו באפריל, פרדי מרקורי ישיר להם סולו.
orenjos@walla.co.il
