בלעדיך אני בעצם כלום: החיים הקשים של הקאבס ביום שאחרי לברון ג'יימס

מאזן בעונה שעברה: 32:50, מקום רביעי במזרח.

סיימה את העונה: הפסד 4:0 לגולדן סטייט בגמר.

סגל עמוס בעיות, ביניהן חוסר מוטיבציה לשמור, התלכד סביב השחקן הטוב בעולם, וניצל את פער הכישרון שבין המערב למזרח כדי לטפס עד לגמר הפלייאוף. כשהגיעו למעמד, הקאבס הובסו ללא רחמים על ידי גולדן סטייט. אם הסיפור הזה נשמע מוכר זה כי שמעתם אותו כבר בקיץ שעבר. כמו בכל עונה, נשמרה תחושה תמידית של רכבת הרים - הקאבס פתחו רע (7:5), לפני שפצחו בריצת 1:18, ומיד אחריה הפסידו 14 מתוך 21 משחקים. הבנתם את העיקרון. וכל זה סביב שמועות בלתי פוסקות לגבי עתידו של לברון ג'יימס, שכהרגלו שמר על דממת אלחוט שהכניסה את כל הארגון לחרדה שהייתה כבר מוכרת.

מאז ומעולם היו הקבוצות של לברון הקליקבייט של הליגה, אלא שהשנה מימד הריאליטי קיבל דגש מיוחד. הקאבס כיכבו ב-TMZ יותר מאשר בספורטסנטר. כשהם נואשים לשמור את לברון איתם, הג'נרל מנג'ר הטרי, קובי אלתמן ודן גילברט הבעלים בחרו באופציית האקסטרים מייקאובר לקראת דדליין הטריידים. הקאבס עשו כל שביכולתם בשביל לחזק את הסגל הרעוע סביב ג'יימס, למעט שימוש בבחירת הדראפט שקיבלו מבוסטון, שהייתה הנכס הכי גדול שלהם, אך גם תעודת הביטוח שלהם במידה שאכן יעזוב.

בפלייאוף קליבלנד כמעט הפסידה לאינדיאנה שגררה אותה לשבעה משחקים, ואז פרמה את מה שנשאר מטורונטו בסוויפ מהדהד. בגמר המזרח היא כמעט נפלה לבוסטון החבולה, אך ניצחה בשבעה משחקים מרתקים. זה היה פלייאוף ענק, איקוני, של ג'יימס שהחזיר אותה למקומה הטבעי - האנדרדוג שעולה מול הווריירס בגמר. טעות קט-סל של ג'יי אר סמית' זרקה לפח הופעה היסטורית של ג'יימס במשחק הראשון. ג'יימס שבר את היד לאחר המשחק מתוך עצבים, כך הודה בתום הסדרה. אחרי אותו הפסד בהארכה כבר נגמר אבק הפיות והסוויפ היה בלתי נמנע.

עוד בנושא

כך קליבלנד החדשה תיראה עם קווין לאב כציר המרכזי שהכל סביבו
הרוקיז מנבאים: קולין סקסטון או דיאנדרה אייטון יייבחרו לרוקי העונה
הכתבים שמסקרים את קליבלנד חושפים: התככים בין לברון לקיירי

באו: קולין סקסטון (רוקי, בחירה שמינית), דייויד נואבה (שחקן חופשי, משיקגו), צ'אנינג פריי (שחקן חופשי, מל.א לייקרס), סם דקר (בטרייד מהקליפרס), בילי פרסטון (רוקי, חוזה דו צדדי), אייזיה טיילור (שחקן חופשי, מאטלנטה, חוזה לא מובטח).

עזבו: לברון ג'יימס (ניצל את אופציית היציאה מחוזהו וחתם בל.א לייקרס), ג'ף גרין (שחקן חופשי, לוושינגטון), חוסה קלדרון (שחקן חופשי, לדטרויט).

אולי צריכה לבוא פה אזהרת טריגר עבור אוהדי הקבוצה. אחרי שהבן האובד שב הביתה ב-2014 וסחב את הארגון מירכתי הליגה לארבע הופעות רצופות בגמר, כולל אליפות היסטורית מתוקה מדבש, הוא שוב הלך לאיבוד. לברון ג'יימס עזב להוליווד ולקאבס נשאר להתמודד עם ההריסות שמשאיר אחריו אחד משני השחקנים הגדולים בכל הזמנים. קרו עוד דברים מאז, אבל לעבור אליהם מיד מרגיש פשוט לא נכון.

החיים ממשיכים, כנראה, כי בדראפט הקאבס בחרו את הרכז הדינמי מאלבאמה קולין סקסטון, בבחירה של הנטס (שקיבלו מבוסטון). סקטסון מביא לפרקט קשיחות, אתלטיות מתפרצת, ומנטליות תחרותית קיצונית. אף שהוא עדיין חסר ליטוש וקליעה אמינה משלוש, הוא צפוי לקבל את המושכות די מהר, בין אם זה אומר שג'ורג' היל ישחק לצידו או מאחוריו.

המהלך המרכזי של הקיץ היה הארכת החוזה שקיבל קווין לאב - הוא יקבל 120 מיליון דולר לחמש השנים הקרובות. אפשר לחשוב בטעות שמדובר רק בניסיון להימנע מבנייה מחדש ולהתמודד על מקום בפלייאוף. מדובר בשיקול מרכזי (שאפשר להתווכח עליו בפני עצמו), אך הייתה גם סיבה נסתרת יותר לחיפזון להחתים את האולסטאר. תאריך החתימה היה קריטי - לפי חוקי הליגה, ניתן להעביר את לאב וחוזהו החדש כבר בדדליין הטריידים הקרוב. זה לא היה המצב לו היו מתמהים שבועות ספורים עם הארכת החוזה.

על תג המחיר אפשר לדבר - קשה לראות איך לאב מצדיק אותו בעונות שבהן יהיה בן 33 ו-34 - אבל הג'נרל מנג'ר קובי אלטמן פתח לארגון שני נתיבים אפשריים. או שלאב חוזר לימי מינסוטה העליזים, ואז כולם שמחים כי במזרח זה שווה פלייאוף כמעט אוטומטית, או שיחפשו לו קבוצה נואשת להצלחה מיידית (אפילו יותר מקליבלנד) שתהיה מוכנה לוותר על נכס עבורו. קל להבין את ההיגיון המנחה, קשה יותר להסכים איתו.

אחרי שהבלוקים המרכזיים הונחו, אלטמן התפנה לרפד את הספסל בדייויד נואבה שהגיע משיקגו (חוזה מינימום לעונה אחת), צ'אנינג פריי שהוחזר לאחר שהועבר בטרייד ללייקרס בעונה שעברה (חוזה מינימום לעונה אחת), וסם דקר שהגיע בטרייד מהקליפרס וינסה להוכיח שיש לו מקום ב-NBA.

לאחר פלייאוף שהוריד את מנייתו לשפל חדש, רודני הוד לא מצא לו מחזרים, ושב לקבוצה אחרי שחתם על הצעת ההיענות במטרה לשקם את ערכו לקראת הקיץ הבא.

ציון לקיץ: 6.5. לברון עזב אחרי שמיצה את כל מה שיש לקליבלנד להציע לו מבחינה מקצועית. לא הייתה דרך להשאיר אותו. גם במזרח הרך, קליבלנד תאלץ להסתמך על תצוגות נפל רבות כדי להשתחל לאחד המקומות האחרונים. נדמה שתאוות הנקם של דן גילברט הייתה הגישה הדומיננטית, אבל כדי לרצות את רצונות הבעלים, אלטמן נאלץ להתעלם מהמציאות הקודרת. גם אם במקרה תחליק לתוך הפלייאוף, ולאב יראה לכולנו שכוחו עוד במותניו, אין לקאבס מספיק כדי לאיים על אף קבוצה בסדרה. קל לראות איך החוזה של לאב יגמר בכי רע, וערך הטרייד שלו, בהווה או בעתיד, לא צפוי לעלות בזכותו.

חמישייה: קולין סקסטון, ג'יי אר סמית', רודני הוד, קווין לאב, טריסטן תומפסון.

ספסל: ג'ורג' היל, קייל קורבר, לארי נאנס ג'וניור, ג'די אוסמן, ג'ורדן קלארקסון, דייויד נואבה, צ'אנינג פריי, סם דקר, אנטה ז'יז'יץ', בילי פרסטון, אייזיה טיילור.

מאמן: טיירון לו, עונה רביעית בליגה ובקבוצה, מאזן 77:128.

הכוכב: ה"צעד קדימה" שקווין לאב צריך לעשות העונה הוא יותר צעד לאחור - לימיו היפים בטימברוולבס שהפכו אותו לאחד הביגמנים הטובים בליגה. אלא שלאב בגיל 30 הוא שחקן אחר, והסגל סביבו פחות מחמיא ליתרונות שלו. טוב יעשה טיי לו אם יגנוב את ספר התרגילים של ריק אדלמן בשלמותו, וייתן ללאב את כל החופש שהוא צריך. עונת רנסנס בהחלט אפשרית עבור שחקן ברמתו, שאתלטיות גולמית מעולם לא הייתה הצד החזק שלו. הקאבס תלויים בזה יותר מבכל דבר אחר בשביל להישאר רלוונטיים.

האקס פקטור: רודני הוד. הצעת ההיענות היא אולי הגרסה המעליבה ביותר של שנת חוזה. בתאריך הזה בשנה שעברה עוד התווכחנו אם הוד צריך להסכים להארכה של 70 מיליון דולר מיוטה אם זו תוצע לו. בפלייאוף האחרון, שכלל את הפיאסקו במשחק הרביעי מול טורונטו - שבו סירב לעלות לשחק בגארבג' טיים - ראה הוד איך מעט האוהדים שנשארו לו מפנים לו את גבם. אלא שהוד לא שכח איך משחקים, ואם הסווינגמן מדיוק יוכל למצוא את הביטחון שאבד לו, מדובר בסקורר מוכח מעמדות הכנף, בסגל שמשווע לאחד כזה.

המספר הנוסף: 7.1 חטיפות ל-100 פוזשנים. הקאבס, עם ההגנה השנייה מהסוף בליגה, לא הצטיינו גם בחטיפות, באופן לא מפתיע. הנתון הזה שם אותם במקום ה-25 בליגה, וזה חשוב כי השנה כבר אין להם את עושה המשחק הכי טוב בכל הזמנים, שישיג להם זריקה נוחה מכל מצב אפשרי. הקאבס יצטרכו למצוא מחדש את המחויבות ההגנתית שלהם כדי לעזור להתקפה שתזדקק לכל בוסט אפשרי. חטיפות, מתפרצות, כאוס כללי - כל אחד מאלה עכשיו הופך מאויב לחבר. טיי לו יצטרך לתת את כל מה שיש לו אחרי עונה לא פשוטה.

תחזית נועזת: ג'די אוסמן ולארי נאנס ג'וניור יסיימו את העונה בחמישייה. הטורקי והבן-של מספקים לקאבס בדיוק את האנרגיות שהם צריכים, ובגילם הצעיר נשאר להם לא מעט פוטנציאל לשיפור. קל לדמיין מצב שבו הקאבס נמצאים מחוץ לתמונת הפלייאוף, ומבינים בעל כורחם שהם נמצאים בשלב של בנייה מחדש. מי שמעליהם בהיררכיה (ג'יי אר סמית' וטריסטן תומפסון - אני מסתכל בעיקר עליכם) יושבת, יועבר בטרייד או סתם ירד לספסל אחרי שלא יספק את הסחורה.

גזר הדין: מדובר בניסוי מרתק שלא רואים בכל עונה - הסגל סביב לברון נשמר פחות-או יותר כשהיה, בלי תוספות משמעותיות, וכך נוכל לראות כמעט בתנאי מעבדה מה החשיבות של לברון ג'יימס לקבוצת כדורסל מקצוענית. בניסוח יותר סקסי - כמה ניצחונות שווה לברון? זה אולי לא יפתיע רבים, אבל התשובה היא "הרבה מאוד". קשה לראות את הסגל הזה מתמודד על משהו מעבר למקום השמיני במקרה הוורוד ביותר.

מצד שני אין תכניות טנקינג אקטיביות, לפחות כרגע, כך שיהיו קבוצות מתחת לקאבס. לאב יחזיר טובה על האמון, וסקסטון יסחוט ניצחונות ממקומות לא צפויים (לצד תצוגות נפל שהם מנת חלקם של כל הרכזים הפותחים בעונתם הראשונה בליגה). מעבר לזה אין פה ממש. 50:32, מקום 10 במזרח ו-23 בליגה.