ביציאה מאולם ההתעמלות בהדר יוסף, אחרי שסיים שלוש שעות אימון בוקר יומי על המכשירים, ארטיום דולגופיאט כבר על מדי צבא. בודק באמצעות אפליקצית הווייז איך להגיע הכי מהר לבסיס בתל השומר. סגן אלוף העולם על מכשיר הקרקע מלפני שנה במונטריאול ומי שזכה גם לפני כחודש במדליית הכסף באליפות אירופה בגלזגו, עדיין חייל בצבא ההגנה לישראל. ואחרי שהוא מסיים את הקפיצות, הסלטות והברגים, הוא מתזז כעובד רס"ר בין ריקון פחים לגריפת עלים.
מכונית מזדה דמיו מודל 2000 מחכה לו בחנייה. המזגן עושה יותר רעש ממה שהוא מקרר. אני מתעקש איתו שרק על הסגנות בעולם ובאירופה בשנה החולפת, הוא קיבל מענקים מהוועד האולימפי של למעלה מ-100 אלף שקל, אז איך זה שלא מחכה לו איזו בונבוניירה בחנייה שתסיע אותו בכיף מהבית בראשון לציון לכל מטלות היום. דולגופיאט מבקש שאתבונן בפניו ושואל מה אני רואה. אי אפשר לפספס את השיניים הלבנות שלו. "את כל הכסף שמתי על שיניים חדשות", הוא מפתיע וממהר להראות בטלפון הסלולארי שלו תמונה מלפני שנה. "תראה איך נראו השיניים שלי אז ותראה איך היום. היתה לי בעיה קשה שליוותה אותי שנים מגיל ילדות. בעיה שלא כל אחד נתקל בה כי בדרך כלל רק אנשים מבוגרים עושים שיניים חדשות. אני נאלצתי לעשות לעצמי פה חדש ואת כל הכסף שקיבלתי על ההישגים בשנה האחרונה, שמתי על זה. ועוד היה חסר לי".
שעה קודם, בסביבה הטבעית שלו, דולגופיאט עושה אימון ועובר עם מאמנו סרגיי וייסבורג על כל המכשירים. עוד שנתיים אולימפיאדת טוקיו והוא אחת התקוות הגדולות של ישראל למדליה, אבל קודם מחכה בחודש הבא אליפות העולם בקטאר והוא מחכה שהצבא ייתן לו אישור לטוס לדוחא. "אנחנו לא מדברים עכשיו על מדליה בטוקיו", מתעקש וייסבורג שמאמן גם את אלכס שטילוב, אבל את דולגופיאט הוא מלווה מאז שעלתה המשפחה לארץ לפני 9 שנים. "אנחנו מדברים על מתעמל שיכול להמשיך את שטילוב. לארטיום יש קואורדינציה של חתול. אי אפשר ללמד את זה. הוא נולד עם זה. יש לו אופי חזק מאוד כי כל מי שעולה לגמר הוא מתעמל טוב, אבל רק החזקים באמת עומדים בלחץ של הגמר. אנחנו עובדים על קרב רב ולא רק על קרקע כדי שהוא יוכל להתחרות בעוד מכשירים ברמה גבוהה. אנחנו רוצים שהוא יהיה בטוקיו גם בקרקע וגם בקרב רב".
וייסבורג קיבל את דולגופיאט כשהיה בן 12 ולא הכיר אף אחד בישראל. "אני זוכר איך הגענו לארץ", מספר דולגופיאט. "זוכר איך סרגיי לקח אותי. הגעתי למקום שאני לא מכיר. זה היה מפחיד. לא ידעתי שאני אגיע מאוד גבוה אבל זו היתה המטרה שלי להגיע למשהו שהוא גבוה. לפעמים כשקשה אני אומר שקשה אבל זו עבודה ואם אני רוצה להגיע לאנשהו, אי אפשר בלי עבודה".
העבודה מתחלקת לשני אימונים ביום ובאולם יש לא מעט צעירים שעושים את תחילת הדרך לצד שטילוב הוותיק. "ארטיום לא נולד אתמול", מפרגן שטילוב לממשיך דרכו. "עקבתי אחריו מתחילת הקריירה שלו כאן מאז שהוא עלה לארץ בגיל 12. הוא היה ילד מוכשר ורק בשנים האחרונות הפוטנציאל שלו בא למימוש. ארטיום ילד מוכשר שעכשיו הגיע זמנו. התחרות בינינו יכולה לעזור לי באופן אישי וגם לו. זה טוב לדעת שיש המשכיות ושיש עוד מתעמלים שיכולים להביא לנו הישגים. ארטיום הוא בעל קואורדינציה מאוד גדולה. זה עוזר לו מאוד בקרקע ובמתח. הוא גם לוקח סיכונים בתחרויות ומגיע מרוכז מאוד לתרגיל. ברגע האמת הוא עושה את זה".
ארטיום, מה מיוחד בך? מה מביא אותך להישגים האלה?
"כולם מדברים על הקואורדינציה שיש לי, אבל אני אגלה לך מה שלא רבים יודעים, אני דווקא מאוד לחוץ לפני תחרויות עד כדי כך שאני קם בבוקר ורועד בכל הגוף. אני לא יכול אפילו לזוז בבוקר עד שאני מתרגל".
איך אתה מצליח להביא את הלחץ למצב אופטימלי בתחרות?
"אני מנסה להרגיע את עצמי ואני אומר לעצמי שזו כולה תחרות ושאני יודע מה אני הולך לעשות. זה מרגיע אותי קצת".
ראיתי אכזבה על הפנים שלך לפני חודש בגלזגו כשסיימת את התרגיל אבל בסוף זכית גם שם באליפות אירופה במדליית הכסף.
"כיוונתי לעשות את שלי ועשיתי לא טוב באליפות אירופה האחרונה. עשיתי שתי טעויות גדולות וחששתי שלא תהיה לי מדליה. לא ראיתי איך עשו האחרים את התרגילים בגמר לפניי כי אני הייתי אחרון. הלכתי לאולם אחר כדי להתחמם וכשעשיתי את התרגיל ויצאתי עם שתי רגליים מחוץ למשטח חשבתי שזה נגמר, אבל אז אמרתי שאני חייב להמשיך ולנסות בכל זאת לעשות תוצאה טובה".
איך אתה מביא את עצמך למקום יותר טוב גם במכשירים האחרים?
"אני עובד על עוד מכשירים חוץ מהקרקע כדי להשתפר. אני עושה שני אימונים ביום ועובד על הכל".
מה עשו לך שתי המדליות האלה באליפות העולם ובאליפות אירופה?
"אני עכשיו יותר לחוץ כי אני צריך להוכיח את עצמי אחרי המדליות האלה".
איך היחסים שלך עם התקשורת?
"אני כמעט לא קורא ולא רואה מה רושמים עלי. אני פשוט בא לאימונים ושוכח מי אני ומה אני. אני רק עובד כל הזמן".
אתה מספר בתחרויות בעולם שאתה חייל ושבכל יום אתה הולך לצבא?
"כשאני אומר להם שיש לנו שלוש שנים של צבא, הם נבהלים ואומרים איך זה. שמע, גם ברוסיה הולכים לצבא אבל הם הולכים לשנה ולא חוזרים הביתה. המתעמלים הבכירים הולכים רק לטירונות וזהו. רציתי שהצבא יתחשב יותר. רציתי שיהיו הקלות. אני רוצה להתאמן כמה שיותר וכמה שיתנו לי יותר, יהיה יותר טוב".
משהו השתנה ביחס כלפיך מהצבא בעקבות ההישגים?
"לא נראה לי. כמו שהייתי, כך נשארתי. אני מקבל תנאים של ספורטאי מצטיין וזה לא השתנה בגלל המדליה באליפות העולם ובאירופה. אני עובד רס"ר, עובד כללי. מחליף פחים פה ושם. אני נוסע בכל יום לבסיס אלא אם יש לי מיוחדת. אני משעה שתיים עד שעה שש בבסיס ואז נוסע הביתה. אני קם בבוקר, מתארגן ואוכל ואז נוסע לאימון. מגיע בעשר להדר יוסף ואז מתאמן עד אחת וחצי ואז נוסע לצבא. אחרי זה הביתה לנוח".
מה עושים בתור עובד רס"ר?
"מנקים עלים ומחליפים פחים".
ואתה שואל את עצמך מה אני צריך את זה?
"שואל לפעמים כי ברור שאני מעדיף להתאמן ולעבוד, אבל אני מבין גם שזה מה שאני עושה ואם חייב אז חייב".
זה נותן גם פרופורציות להתעמלות. זה הופך את ההתעמלות ליותר מהנה?
"כן זה נכון. מאוד בא לי לחזור לאולם כשאני בבסיס".
ביקשו ממך פעם בבסיס לקפוץ ולהדגים?
"כן. ביקשו. אבל אני לא עושה את זה אם זה לא על מזרן. בשביל מה אני צריך את זה? אם מישהו רוצה לראות אותי, אני מראה לו סרטון".
כל התחרויות האלה בטח גורמות לך לדחיית שירות?
"תאריך השחרור המקורי שלי הוא 8 באפריל 2019 אבל יש לי כבר שבעה חודשים דחיית שירות כי יצאתי לתחרויות. אני מקווה שיוותרו לי על זה כי אפשר לוותר".
הפציעה בגב שהפריעה לך בעבר, מפריעה לך לעשות הישגים יותר גדולים?
"אם לא היה כואב הגב, אולי היה כואב משהו אחר. אבל בטח שזה מפריע בראש כי אני לא עושה בכל הכוח את הכל".
מזהים אותך ברחוב בעקבות ההצלחה?
"רק החבר'ה שאתי מכירים אותי. לא פגשתי עדיין חיילים שבאים אלי ואומרים לי זה אתה ארטיום שזכית במדליות. ברחוב זיהו אותי כמה פעמים. מישהו זיהה אותי פעם אחרי אליפות אירופה. אמר לי מזל טוב".
מה החלומות שלך בלילה?
"להגיע לאולימפיאדה בטוקיו ולקחת מדליה".
זה לא חלום כזה רחוק. ההצלחה שלך היא לא חד פעמית.
"אני מתחיל להאמין בעצמי. מתחיל להאמין שזה לא חד פעמי. אני תמיד צריך לעבוד שיהיה יותר נקי ושיהיו יותר אלמנטים טובים בתרגיל. הלחץ הזה שיש לי, זו בעיה. לפעמים לפני תחרות אני הולך לישון ומאבד את התרגיל בראש, וזה מלחיץ אותי".
יש לנו פתאום הרבה מתעמלים.
"תמיד היו הרבה מתעמלים באולם בהדר יוסף, אבל הם היו פורשים בשלב מסוים. היום יש לנו נבחרת. אני מקווה שהבריאות תיתן לי להמשיך כמה שיותר".
איך מקבלת המשפחה את ההצלחה שלך?
"הם מאוד שמחים שהילד שלהם הצליח. עכשיו אחרי אליפות אירופה כולם באו בבניין. אחי למשל לא ידע עד כמה אני טוב. הוא עובד כל הזמן ופתאום הוא ראה שאחיו מקום שני בעולם".
זה משהו שעובר במשפחה?
"אבא שלי גם היה מתעמל הרבה שנים אבל פרש".
בראשון לציון יש את שני המתעמלים הכי טובים היום. לינוי אשרם בהתעמלות האמנותית ואתה. יש הסבר לצירוף המקרים הזה?
"באמת לא יודע איך זה יצא כך".
