הכוכבים הכי אדומים: הסיפור המדהים של גיבורי עלייתה של הכוכב האדום

בדצמבר 1991, כחצי שנה לאחר הזכיה ההיסטורית של הכוכב האדום בלגרד בגביע האלופות, הוכרזה באופן רשמי הרפובליקה הסרבית של קראינה. הישות הזו לא הוכרה מעולם על ידי האו"ם והקהילה הבינלאומית, אך מבחינת תושביה היתה זו מדינה לכל דבר. אחרי הכרזת העצמאות של קרואטיה, היא הוקמה בשטחים קרואטים בהם היה רוב סרבי על מנת לשמש להם "בית לאומי" כפי שהדבר הוגדר בחוקה. בירת הרפובליקה היתה העיירה הקטנה קנין, הממוקמת בצפון חבל דלמטיה, לא הרחק מספליט.

במשך יותר משלוש שנים עמדה הרפובליקה במרכזה של מלחמת אזרחים אכזרית, במהלכה ביצעו כל הצדדים פשעים מחרידים. לבסוף, בתחילת אוגוסט 1995, יצא הצבא הקרואטי ל"מבצע סופה", כבש את הרפובליקה הסרבית של קראינה וחיסל אותה. לאחר הניצחון המוחץ, אשר מצוין גם כיום כחג לאומי בקרואטיה, בוצע טיהור אתני בשטחה, וכמיליון וחצי סרבים נאלצו לברוח מבתיהם - אלה שסירבו לעזוב הוצאו להורג. בזרם הפליטים הגדול לכיוון בלגרד היו גם שני ילדים. מילאן בוריאן היה בן שמונה, מילוש דגנק רק בן שנה וחצי - שניהם ילידי קנין.

עוד בנושא:

אחרי קאמבק ענק: הכוכב האדום הדיחה את זלצבורג ורשמה הופעה היסטורית בליגת האלופות
דאבור השתולל וקילל אחרי ההפסד: "עשינו טעויות של ילדים"
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
בואו לעקוב אחרי וואלה! ספורט באינסטגרם

אתמול היה היום הגדול שלהם, בעוד הכוכב האדום חזרה לבמה המרכזית והעפילה לראשונה לשלב הבתים של ליגת האלופות. זלצבורג היתה הפייבוריטית, קל וחומר אחרי תיקו 0:0 במשחק הראשון בבלגרד לפני שבוע, וצמד של מונס דאבור היה אמור לסגור את הסיפור. ואולם, קללה רובצת על השוורים האדומים, והם תמיד נכשלים במוקדמות, גם כאשר נדמה כי קל הרבה יותר לנצח מאשר להפסיד. אלופת סרביה ידעה זאת והמשיכה להאמין בכוחותיה לבצע מהפך. בדקה ה-65, גנב דגנק כדור ליד הרחבה ובישל בהגבהה מדודה למוחמד בן. דקה חלפה, ודגנק התרומם לנגיחה מצוינת אשר הפכה לשער נוסף של בן. 2:2 - ולאוסטרים כבר לא היתה תקומה, כי בוריאן נעל את השער עם סדרת הצלות מרשימות. השוער והבלם היו הגיבורים הבולטים בערב בלתי נשכח וסגרו מעגל מרגש במיוחד.

הם גדלו הרחק מהמולדת, ומייצגים נבחרות אחרות - בוריאן בן ה-30 מגן על שערה של קנדה מאז תחילת העשור, דגנק בן ה-24 נחשב לאחד הכשרונות העולים המבטיחים של אוסטרליה ונכלל בסגל סוקרוז למונדיאל ברוסיה. ואולם, לאורך הקריירות יוצאות הדופן שלהם, הם שמרו בליבם את החלום הכמוס לשחק יום אחד בכוכב האדום. זו היתה הקבוצה עליה גדלו, זו הקבוצה של כל המשפחות שלהם, ולא היתה להם ברירה אלא לאהוד אותה מגיל אפס. המיתוס הקסום של 1991 ליווה אותם. שמותיהם של רוברט פרוסינצ'קי, דיאן סאביצ'ביץ', דארקו פאנצ'ב, ולאדימיר יוגוביץ' וסינישה מיכאילוביץ' היו כאור המגדלור. לאורך השנים, בקושי העזו דגנק ובוריאן לחשוב שהם מסוגלים ללכת בדרכיהם. אתמול זה קרה, אבל הדרך לשם היתה ארוכה ומוזרה.

דגנק היה קטן מדי כדי לזכור את הגירוש מקנין. "על מבצע סופה ועל הבריחה שהצילה את חיינו אני יודע רק מהסיפורים של ההורים והסבים. נסענו תשע ימים על טרקטור ובקושי שרדנו", הוא אמר לימים. עם זאת, את ההפצצות של נאט"ו על בלגרד ב-1999 הוא זוכר היטב, והפחד למות לא עזב אותו לעולם. זה היה הרגע בו החליטה המשפחה להגר לאוסטרליה, ושם החל מילוש לשחק כדורגל - בעיקר כבלם כי היה גבוה יחסית לבני גילו אך לא אהב לרוץ.

ההתפתחות המקצועית היתה מהירה, ובשלב מסוים נוצר הקשר עם המולדת - דגנק זומן לנבחרת סרביה עד גיל 19. הוא נטל חלק פעיל במוקדמות אליפות אירופה 2013, לצד פרדראג ראיקוביץ', אך לפני הטורניר עצמו נופה לתדהמתו בטענה כי חסרים לו המסכמים הרלוונטיים. "יש לי דרכון סרבי, גרתי שם במשך שש שנים, סבתא שלי עדיין שם. אין לי מושג מי פעל נגדי בהתאחדות. הלכתי לשגרירות, שלחתי מכתבים לפיפ"א, אבל הסרבים לא מיהרו לעזור לי. אז ויתרתי, כי אני לא סובל תרגילים כאלה. היום אני גאה לשחק עבור אוסטרליה", סיפר הבלם.

המסע לאירופה החל ב-2012 בזכות קשרים בלקנים. מירוסלאב סטביץ', שחקן נבחרת יוגוסלביה לשעבר, המליץ על האוסטרלי הצעיר לפרדי בוביץ', חלוץ עבר גרמני יליד סלובניה שעבד כמנהל הספורטיבי של שטוטגרט. פציעה קשה בגיד אכילס מנעה מדגנק להתקדם מקבוצת המילואים לסגל הבכיר, וב-2015 הוא יצא להרפתקה חדשה במינכן 1860, אשר התפארה בבלקנים לא מעטים, וגם במאמן ממוצא קרואטי, קוסטה רונאיץ'. אחרי שהוכיח את עצמו, הדרך לנבחרת היתה קצרה, ובסגל האוסטרלי פגש דגנק שחקנים רבים ממוצא בלקני, כולל הקפטן מילה ידינאק, בן למהגרים מקרואטיה. כולם מסתדרים נפלא ביחד, ומשקעי העבר לא ניכרים בדור החדש. כך מרגיש גם בוריאן, למרות שהוא דווקא זוכר היטב את זוועות המלחמה.

"אני לא אוהב לדבר על זה, כי המטרה היא לנסות ולשכוח את האירועים האלה, לנקות מהם את הראש. היה לנו בית טוב, והכל היה נפלא - אבל אז החלה המלחמה, ואיבדנו את הכל", הוא אומר. אחרי חמש שנים כפליטים בבלגרד, הגיעה המשפחה חסרת כל למרכז קנדה, וקיבלה סיוע נדיב מהרשויות. זו הסיבה בגללה דחה לדבריו את האפשרות לייצג את סרביה ובחר בנבחרת קנדה על מנת להחזיר למדינה את החוב המוסרי - אם כי ייתכן שהיה כאן גם היבט מקצועי כי ברור היכן סיכוייו לקבל דקות משחק היו גבוהים יותר.
הקריירה של בוריאן מוזרה במיוחד, והיא החלה בסדרת מבחנים בדרום אמריקה, בין היתר בבוקה ג'וניוס ובריבר פלייט. הוא למד באקדמיה של נסיונל האורוגוואית והשתייך לסגל של קילמס הארגנטינית, אך בגיל 21 ביצע שינוי חד ושב למולדת והצטרף לראד בלגרד. בהמשך, אחרי קדנציות בטורקיה וברומניה, חתם הקנדי כשוער שלישי בלודוגורץ, ופציעות איפשרו לו לערוך בכורה בליגת האלופות בספטמבר 2014 באנפילד מול ליברפול.

היתה זו חוויה קיצונית בכל המובנים. מצד אחד, להט הקנדי ועצר הכל עד השער של מריו באלוטלי בדקה ה-82. מצד שני, אחרי שקבוצתו הישוותה באופן דרמטי בזמן פציעות, הוא איבד כדור מטופש ברחבה, הכשיל את פאביו בוריני, גרם לפנדל וזרק את הנקודה ההיסטורית לפח. הבולגרים מיהרו להיפטר ממנו, ובוריאן בילה עונה נוספת בניש הסרבית, אבל אז שב לפתע ללודוגורץ והתכבד לערוך הופעת שניה בצ'מפיונס-ליג בנובמבר 2016, הפעם בבית מול ארסנל. גם זה היה משחק עם תסריט מיוחד - האנדרדוג עלה ליתרון 0:2 במחצית, והשוער היה נפלא, אבל זה נגמר בהפסד 3:2 בעוד מסוט אוזיל מבקיע את השער היפה בחייו.

כל זה נחמד, אבל השאיפה האמיתית של בוריאן היה לשחק בליגת האלופות עם הכוכב האדום. על כך הוא הכריז כאשר הצטרף סוף כל סוף למועדונו האהוב לפני שנה. "זה חלום חיי שהתגשם, ועכשיו זו המציאות. לודוגורץ עשירה יותר מהכוכב האדום, אבל הכסף לא תמיד חשוב. הגעתי למועדון עם היסטוריה מפוארת, והמטרה היא להצעיד אותו להיסטוריה חדשה", הוא הצהיר, וסיפק עונה אישית טובה ויציבה בדרך לזכיה באליפות.

הקיץ הצטרף אליו דגנק, אשר עזב הרפתקה מעניינת ביפן, שם שיחק במדי יוקוהאמה מארינוס, על מנת לגרום לכל המשפחה המון אושר. "זה כבוד עצום עבורי לשחק במועדון הגדול ביותר בבלקן. כולם בבית מעריצים את הכוכב האדום, ואני מרגיש כאן בבית מהרגע הראשון. זה המקום שלי. כאן צריך לתת את המקסימום בכל רגע, כי שום דבר אחר לא מתקבל על הדעת", קבע הבלם, וגם הוא סימן את המטרה - העפלה היסטורית לליגת האלופות.

23 שנה אחרי שגורשו מבתיהם ברפובליקה הסרבית של קראינה, יצאו שני ילידי קנין לדרך משותפת - והברית הזו הניבה פרי באופן מיידי. דגנק לא ישכח את שני הבישולים הנדירים שלו - הוא הרי לא בדיוק מצטיין במשחק ההתקפה. בוריאן לא ישכח את ההצלות שלו בדקות האחרונות, אשר לא איפשרו לזלצבורג האומללה לשבור את הקללה. דינאמו זאגרב הודחה אתמול, אבל הכוכב האדום תהיה בשלב הבתים של ליגת האלופות לראשונה בתולדותיה. עבור סרבים ילידי קרואטיה שחוו את הטיהור האתני על בשרם, זה אפילו מתוק יותר, גם אם הם לא ידברו על כך בפומבי.