פיפיטה ביתית: ההרפתקה המרגשת החדשה של גונסאלו היגואין במילאן

בווידאו: כריסטיאנו רונאלדו מוצג כשחקן יובנטוס

הביקור של גונסאלו היגואין בנאפולי בשבת היה מרתק מאוד גם כך, אבל אז התערב הגורל והפך אותו לפיקנטי אפילו יותר. גשר מוראנדי קרס, עשרות אנשים נהרגו, משחקה של גנואה מול מילאן נדחה לאות אבל, ולכן החלוץ הארגנטיני יערוך את הופעת הבכורה במדים החדשים באדום-שחור דווקא באיצטדיונה של האקסית המיתולוגית.

אוהדי נאפולי לא מרוצים מהמעמד הזה משתי סיבות. ראשית, הם פשוט מתעבים את היגואין מאז מה שהוגדר כ"בגידה" על ידי אאורליו דה לאורנטיס, הנשיא הראוותני של המועדון. הדרך בה עזב בקיץ 2016 את איצטדיון סן פאולו לטובת יובנטוס שהפעילה את סעיף השחרור שלו נתפסה בדרום איטליה כלא מוסרית. הסקורר, שסיים עונה היסטורית עם שיא איטלקי של 36 שערים, שידר נאמנות כלפי חוץ אך ניהל מגעים עם הגברת הזקנה מאחורי הקלעים. האווירה הציבורית נגדו היתה קשה, וחולצותיו עיטרו את פחי האשפה ברחבי העיר.

עוד בנושא

שבת באיטליה: יובנטוס ורונאלדו מול לאציו, מילאן והיגואין אצל נאפולי
קלאודיו מרקיזיו נפרד מיובנטוס: "לנצח תהיה חלק ממני ואני ממנה"
לקראת פריצה: האם זו תהיה העונה של ארקדיוש מיליק בנאפולי?

אלא שיש גם בעיה נוספת, כי הרי לעתים קרובות ביציעים דווקא משתוקקים לבואו של הנבל שלהם על מנת לשרוק לו בוז בחדווה. זה כבר לא ממש המצב במקרה של היגואין, כי הוא נהנה להשתיק את שונאיו - ושונאיו פוחדים ממנו. כבר במשחקו הראשון במדי יובה מול נאפולי הוא הבקיע את שער הניצחון. הארגנטיני נמנע מחגיגות אז, אבל כאשר מצא את הרשת שלוש פעמים בצמד המפגשים בגביע האיטלקי התנהגותו היתה שונה. הוא הרים את היד מעל העיניים כדי "לחפש" את דה לאורנטיס, בתגובה על המלחמה התקשורתית שהכריז מפיק הסרטים על בן טיפוחיו לשעבר.

זו זכותו המלאה, אך מעשים אלה הוסיפו לא מעט שמן למדורה. לורנצו אינסינייה, שהיה ביחסים מצוינים עם היגואין כאשר השניים שיתפו פעולה בחולצות התכלת, מתח עליו ביקורת פומבית. אפילו ראש עיריית נאפולי, לואיג'י דה מג'יסטריס, הכריז על הארגנטיני כעל דמות לא רצויה בעיר. בתגובה המליץ לו ניקולאס היגואין, אחיו של גונסאלו, להתעסק בענייניו ולא לדחוף את אפו לכדורגל. ואם זה לא מספיק, הרי שבעונה, כאשר הבקיע את שער הניצחון היקר במשחק החוץ בנאפולי ממסירה של פאולו דיבאלה, כבר צהל החלוץ בגלוי. הוא אהב מאוד את הרגע ולא רצה לכבד אפילו את האוהדים. ויש לו על מה לצעוק, עם חמישה שערים בשישה המשחקים מול נאפולי.

לא פלא שבנאפולי חוששים מאוד ממנו, קל וחומר כאשר הוא מגיע במוטיבציית שיא למשחקו הראשון ומתחיל באתגר חדש ומרגש. יש שיגידו כי יש במעבר הזה צדק פואטי ויטענו כי היגואין ש"בגד" בקבוצתו האיטלקית הראשונה יצא "נבגד" על ידי קבוצתו השנייה אשר החליטה לזרוק אותו מכל המדרגות על לא עוול בכפו. הרי היגואין סיפק את הסחורה בדרך לשני דאבלים רצופים, עם 55 שערים בכל המסגרות תוך שנתיים.

חלקם היו קריטיים במיוחד, החל משער הניצחון על פיורנטינה בבכורה באוגוסט 2016, וכלה בכיבוש הפנומנלי לרשת אינטר בדקה ה-89 בסן סירו באפריל האחרון. זה היה משחק עצום, והגברת הזקנה פיגרה 2:1 בדקה ה-87 ונראתה בדרך להפסד שסיכן מאוד את תואר האליפות. כאשר השלים היגואין את המהפך בדרך ל-2:3 כביר, הספקות הוסרו. אומרים עליו שהוא מרבה להחמיץ במעמדים החשובים ביותר, ואוהדי נבחרת ארגנטינה יחתמו על כך בשתי הידיים, אבל יש לו גם יכולת להפציץ במאני טיים.

היכולת הזו לא תמחק את תווית הלוזר שהודבקה לו עוד בימיו בריאל מדריד. הפספוסים הגורליים שלו, כולל מול שער ריק בשמינית גמר ליגת האלופות מול ליון ב-2010, זכורים היטב, אבל אחת הסיבות לפיאסקו נעוצה בכך שהיגואין לא קיבל גיבוי מהמערכת. כריסטיאנו רונאלדו וקארים בנזמה הגיעו לסנטיאגו ברנבאו ב-2009, וכוכב העל הפורטוגלי לא הסתיר את העדפתו לשחק לצד חברו הצרפתי. היגואין, מספר 9 טהור שלא פינה מספיק שטחים עבור כריסטיאנו, נדחק הצידה. בסופו של דבר, הוא שמח לעזוב את מדריד, ואת ספרד בכלל, ב-2013 - ומצא לבסוף בנאפולי את המאמן שהחדיר בו ביטחון עצמי ללא גבול.

"היגואין יהיה מטומטם אם לא יזכה בכדור הזהב", אמר מאוריציו סארי וסייע לחניכו לנסוק למאזן כיבושים בלתי נתפס. כאשר עזב לטובת יובנטוס, התנצל הארגנטינאי בפני המנטור הנערץ - ולמרות ההצלחה במדי הזברה הוא עדיין זוכר את 2015/16 כעונה הטובה ביותר בקריירה שלו. אז הוא הרגיש אהוב ורצוי על ידי כולם - המאמן, השחקנים, האוהדים, התקשורת הדרומית. כולם היו לצידו, והוא זקוק לכך מאוד. יש שחקנים שמתעלים כאשר כל העולם נגדם, אבל היגואין פגיע יותר. הוא בן של ציירת מפורסמת, יש לו נפש אמנותית - לטוב ולרע. הוא לא אוהב להילחם על מקומו כנגד כל הסיכויים. ולכן, באופן מעט פרדוקסלי, ממש לא צריך לראות בו קורבן להתפתחויות בקיץ האחרון. בדיוק להיפך.

חלוץ אחר היה משדר מסרים שונים אחרי ההחתמה של רונאלדו, אשר הוסב בגילו לעמדת החלוץ המרכזי, אבל היגואין לא שש לחלוק שוב את חדר ההלבשה עם הפורטוגלי. ארבע שנים במדריד הספיקו לו. הוא רצה ללכת, וההחלטה הבהולה של הנהלת יובנטוס להיפטר ממנו כדי לא לשלם את שכרו הגבוה בעודו יושב על הספסל ולעמוד בתנהאי הפייר פליי פיננסי של אופ"א, התאימה לו כמו כפפה ליד. היה צריך רק למצוא את המועדון הנכון שיסכים להיענות לדרישות הכספיות של הגברת הזקנה ויספק את הבמה הראויה לארגנטינאי עצמו. האופציות האלה היו מוגבלות - צ'לסי ומילאן.

על פניו, האיחוד עם סארי בסטמפורד ברידג' היה הגיוני ומתבקש, אבל כדאי להקשיב למילים שהיגואין בחר כדי להסביר את בחירתו. "בצ'לסי רק המאמן רצה אותי. במילאן הרגשתי שכולם מחכים לי. המנהל הספורטיבי לאונרדו שכנע אותי", הוא טען. מבחינתו, מילאן בגרסת 2018 מזכירה במידה לא מבוטלת את נאפולי מודל 2013 - קבוצה שבונה עליו באופן מוחלט, בעוד הציפיות מסביב נמוכות יחסית. מקומו בהרכב מובטח, אבל הלחץ לא יהיה היסטרי. כמעט ואין מה להפסיד. אפשר רק להרוויח. והרווח הזה יכול להיות עצום. בנאפולי אנשים רצו לנשק את רגליו, והוא קבע את השיא. כעת הוא מדבר על שבירת השיא הזה מחדש, והאוהדים רואים בו סוג של מושיע שיוכל לשים קץ לקללת החולצה מספר 9.

הקללה הזו רובצת מאז פרישתו של פיפו אינזאגי לפני שש שנים. פאטו הברזילאי ירש את החולצה בקיץ 2012, אבל נפצע וסיים את דרכו במועדון באמצע העונה אחרי שבקושי ראה דשא. בחלוף שנתיים, היא הוענקה למאתיה דסטרו שהושאל מרומא וסיפק תרומה אפסית. בעונת 2015/16 לבש אותה לואיז אדריאנו שהגיע משחטאר דונייצק עם תדמית של סקורר מוכשר והבקיע ארבע פעמים בלבד. ב-2016/17 לבש אותה ג'אנלוקה לפאדולה - בחור נחמד עם מוטיבציה גבוהה ויחסי אנוש מעולים, אך במועדון הגיעו למסקנה שהוא לא מתאים לרמתו. אשתקד קיבל אותה אנדרה סילבה, הכוכב הפורטוגלי הצעיר שעלה 35 מיליון דולר כאשר הוחתם מפורטו והתרסק באופן ביזארי עם שני שערי ליגה בלבד במשך כל העונה - כיום הוא משתקם לא רע בהשאלה בסביליה.

בקיצור, בכל התקופה הזו לא היה למילאן חלוץ מרכזי אמיתי, למעט קרלוס באקה שקרע רשתות אך הסתכסך עם הסובבים אותו. כעת, כאשר הקבוצה נבנית מחדש אחרי הסיוט עם השרלטן הסיני, היגואין הוא בדיוק החלק החסר בפאזל. הוא יכול לעשות את ההבדל ולהצעיד את הרוסונרי בחזרה לליגת האלופות. אם לא יצליח, האשמה לא תהיה רק שלו. אם הכל יתחבר, הוא יהיה הגיבור, כמו בנאפולי. וכאשר מסתכלים על ההיסטוריה המפוארת, האתגר הזה לא רע בכלל. "זה מועדון גדול עם מורשת אדירה. אני מאושר וגאה להיות במילאן, ומקווה להחזיר לכולם על האמון שניתן בי. יש לי תקוות גדולות לפני ההרפתקה החדשה", אמר החלוץ.

הוא כבר בן 30, ואולי זו תהיה ההרפתקה הגדולה האחרונה בקריירה שלו. היא מתחילה בשבת באופן הכי דרמטי שיש, באווירה הכי טעונה ומרגשת. זה יהיה נהדר.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק