סאר פלאטיני: כיצד מישל פלאטיני כמעט הגיע לבונדסליגה בתחילת הקריירה

מישל פלאטיני נולד ביוני 1955. שלושה חודשים מאוחר יותר, נערך משאל העם בחבל סאר, אשר תוצאותיו הכריעו נגד העצמאות תוך שמירה על קשרים כלכליים עם צרפת ובעד האיחוד מחדש עם גרמניה. בחלוף שני עשורים, השלכות שני אירועים אלה לא היו רחוקים מלהניב עסקה בעלת פוטנציאל להגדיר מחדש את מאזן הכוחות בבונדסליגה - הקשר הצרפתי הביע בתחילת דרכו נכונות לככב בגרמניה. המהלך לא יצא לפועל בסופו של דבר, והמחלוקת על הסיבות לכך טרם נפתרה.

ההתרחשויות הפוליטיות בחבל סאר אחרי מלחמת העולם השניה מרתקות במיוחד, גם בכל הקשור לכדורגל. השטח נכבש מעשית על ידי צרפת אחרי כניעת גרמניה נאצית לבעלות הברית, אך שמר על עצמאות מסוימת, אשר באה לידי ביטוי בין היתר בזירה הספורטיבית. במוקדמות מונדיאל 1954, למשל, השתתפה נבחרת חבל סאר באופן עצמאי והוגרלה באופן משעשע דווקא לבית עם מערב גרמניה. הגרמנים ניצחו פעמיים, אבל בבכורה הרשמית גברה סאר על נורבגיה וסיימה לפני הסקנדינבים בטבלה הסופית. כמו כן, הוקמה ליגה עצמאית בחבל אחרי שהמועדון הגדול ביותר - זארבריקן - סירב להצטרף לליגה הצרפתית. כאלופת סאר, השתתפה זארבריקן במהדורה הראשונה של גביע האלופות ב-1955, הוגרלה מול מילאן, ואפילו ניצחה 3:4 בסן סירו לפני שהובסה 4:1 בדקות האחרונות בגומלין הדרמטי בביתה.

על המצב המורכב הזה אפשר לכתוב ספרים, והוא משמש רקע למהלכים שהתרחשו ב-1976, כאשר זארבריקן שבה לבונדסליגה. היא היתה אחד המועדונים המייסדים של המפעל ב-1963, אך ירדה בתום עונה אחת מהמקום האחרון, ומאז חלמה על קאמבק מפואר. ההזדמנות הזו ניתנה לבסוף בזכות העבודה של המאמן היוגוסלבי סלובודן צ'נדיץ'. הוא מונה ב-1974, בנה סגל יצירתי עם קישור שהתבסס בעיקר על כישוריו של פליקס מגאת הצעיר והעלה את הקבוצה תוך שנתיים למה שנתפס כמקומה הטבעי. ואולם, מאגאט החליף לעזוב לטובת הכסף הגדול של המבורג, בדרכו להפוך לאחד השחקנים החשובים במדינה. זארבריקן היתה זקוקה למחליף, ושמו של פלאטיני עלה על הפרק.

הקשר הצרפתי היה אז בן 21, כוכב עולה בנאנסי הצנועה אשר ירדה ליגה שנתיים קודם לכן בנסיבות ביזאריות במיוחד (אתם מוזמנים מאוד לקרוא עליהן כאן), אך חזרה בעיקר בזכות היכולות של פלאטיני. הוא הפציץ לא פחות מ-22 שערים בעונת 1975/76, ומשך תשומת לב של מועדונים גדולים יותר. זארבריקן, ששמה לב ליהלום עוד במהלך משחק הידידות בין נבחרות החובבים של צרפת וגרמניה שנה קודם לכן, שקלה לייעד לו את תפקיד היורש של מגאת. פלאטיני זומן למבחנים, היה נלהב מהאפשרות להשתדרג לבונדסליגה והרשים לפחות מחלק מהנוכחים, ונאנסי לא היתה אמורה לעמוד בדרכו, אבל כאן מתחילה המחלוקת הגדולה - מי טירפד את המהלך?

והרי הסוגיה המהותית ביותר היתה פוליטית ביסודה - האם זארבריקן יכולה להרשות לעצמה להיות מזוהה עם שחקן צרפתי לאור עברה? מצד אחד, היתה בקרב אוהדים רבים רתיעה מכל דבר צרפתי אחרי תקופת הכיבוש בתום מלחמת העולם השניה. מאידך, היתה כאן הזדמנות נהדרת לקירוב לבבות, וגם להצלחה מסחרית ממש מעבר לגבול. על ידי החתמת כוכב צרפתי, יכולה היתה זארבריקן למשוך אוהדים צרפתים לאיצטדיונה ולקדם את עסקיה בצרפת. אמנם העולם היה אז שונה בתכלית מהכפר הגלובלי של היום, אך בכל זאת היתה חשיבות לשיקולים כלכליים מסוג זה.

גרסת ההנהלה של זארבריקן, ששווקה באגרסיביות לתקשורת הגרמנית לאחר מכן והפכה לסוג של "עובדה" היא כי צ'נדיץ' לא העריך את הכשרון. הסרבי טען לכאורה כי פלאטיני חלש מדי פיזית ולא יצליח להתמודד עם העוצמה והמהירות של בונדסליגה. ואולם, גרסתו של המאמן שונה בתכלית. לדבריו, הוא דווקא תמך נחרצות בצירופו של פלאטיני והדגיש בפני הבוסים את הפוטנציאל האדיר של העסקה. "הם פשוט לא רצו להחתים צרפתי - זה כל הסיפור", הוא טען. לכן הביא צ'נדיץ' לקבוצה את בן ארצו, הקשר היוגוסלבי המחונן יובאן אצ'ימוביץ' מהכוכב האדום בלגראד.

המאמן יצא לחופשה השנתית בידיעה כי המועדון לא מתכוון להביא את האיש בו חשק יותר מכל. בעודו נופש על חוף הים, וללא ידיעתו, קיבלה זארבריקן לשנות את הכיוון האסטרטגי וללכת בכל הכוח על המיתוג הצרפתי. פלאטיני כבר לא היה רלוונטי, והכוכב שנבחר להוביל את המהלך היה מארק ברדול, חלוץ שחורר רשתות במדי אנז'ה ונתפס כדבר הגדול הבא בצרפת. סביר להניח שהסוכנים קיבלו את נתחים שמנים, כי הסכום ששולם תמורתו היה גבוה הרבה יותר בהשוואה למחיר המוערך של פלאטיני - 400 אלף מארק. שכרו של הסקורר היה גבוה מאוד אף הוא לתקופה המדוברת - 15 אלף מארק לחודש פלוס בונוסים שמנים.

עם שובו, קיבל צ'נדיץ' את ברדול בספקנות רבה, והעסקה גרמה למתח עצום בינו לבין ההנהלה. את ההמשך לא קשה לנחש, ואופיו הבעייתי של הצרפתי, חובב חיי הלילה, רק העצים את הבעיות. הצרפתי התקשה להסתגל למנטליות הגרמנית, לא למד את השפה, לא הבין את ההוראות, והבקיע שער אחד בקבוצתו החדשה. הפיצוץ הגיע במהרה. כבר באוקטובר סיפסל המאמן את הכוכב הסורר במשחק הגביע מול אסן, זארבריקן הובסה 3:0, הקהל מחה ודרש לראות את ברדול על הדשא במחצית השניה, ובחלוף יומיים פוטר צ'נדיץ'. הפרויקט הגדול והראוותני בחבל סאר הגיע לסיומו הצורם.

זארבריקן הצליחה לשרוד בעונת 1976/77 בבונדסליגה על חודה של נקודה, אבל ירדה ב-1978, וחזרה רק לשתי גיחות קצרות ב-1986 וב-1993. השאיפה לבסס את עצמה ככוח משמעותי בכדורגל הגרמני לא התממשה והיא נעלמה במעמקים, גם אם המועדון הבריק לעתים - הוא זה שהביא לאירופה את הכוכב הגאנאי טוני יבואה ואת החלוץ הניגרי ג'ונתן אקפובורי. האם הגורל היה שונה עם פלאטיני? האם המאסטרו הצרפתי עצמו היה מצליח לפרוח לו היה עוזב את המולדת בשלב מוקדם מאוד בקריירה? על השאלות האלה איש לא יודע את התשובה, אבל פלאטיני המשיך במועדון נעוריו עד שסנט אטיין רכשה אותו ב-1979. הוא נסע למונדיאל 78' בארגנטינה כשחקן נאנסי, ביחד עם ברדול שהתכבד להבקיע בנצחונה היחיד של צרפת בטורניר, 1:3 על הונגריה.

עבור ברדול, זו היתה פסגת הקריירה. עבור פלאטיני, היתה זו רק ההתחלה, והוא הפך לאחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים, גם אם ידע לאורך המסלול גם אכזבות לא מעטות. שברון הלב הגדול ביותר היה ב-1982, כאשר הפסידה צרפת של פלאטיני למערב גרמניה בחצי גמר גביע העולם, בפנדלים אחרי 3:3 מרתק בהארכה. פליקס מגאת היה בצד המנצח. שנה לאחר מכן, האיש שפלאטיני היה אמור לרשת בחבל, אף כבש את שער הניצחון של המבורג על יובנטוס של הצרפתי בגמר גביע האלופות. היתה זו סגירת מעגל נאה, אבל התסריט הזה עשוי היה להיות שונה בתכלית ב-1976, ואז אולי אוהדי כדורגל רבים יותר היו מכירים את ההיסטוריה המיוחדת של החבל, שלא צפוי לארח שוב לעולם את מילאן.