"עצוב לי לראות את המועדון שלנו במצב הזה", מספר נשיא בדאלונה, חואנן מוראלס, בראיון לוואלה! ספורט, "אבל אני חייב להודות שהטעויות שלנו הן שהביאו אותנו לכאן. אנחנו סוחבים לא מעט חובות מהעבר, אנחנו מצויים במשבר כלכלי והמטרה שלנו היא בסך הכל לשרוד. יידרשו לנו כמה שנים לעבור את הגל הזה, ואז בדאלונה תחזור למקומה הטבעי. בינתיים אסור לנו לבגוד בערכים שלנו ובפילוסופיה שמנחה אותנו, ולכן אני מאמין ששון דאוסון הוא האיש הנכון עבורנו. זו עסקה שתתרום לשני הצדדים".
מוראלס (49) הוא נוף נדיר בעולם הספורטיבי - נשיא מועדון שנושק לגובה 2.11 מ'. ב-1994 הניף את גביע אירופה לאלופות בפיינל פור שנערך ביד אליהו, והחל מסוף השבוע האחרון הוא הבוס החדש של דאוסון, שבגיל 24 וחצי עוזב לראשונה את ליגת העל; מלך הסלים הישראלי (16.2 נקודות למשחק בבני הרצליה) לא שידרג את תנאיו הכספיים בעקבות המעבר לליגה הספרדית, והוא צפוי להשתכר על פי ההערכות כ-150 אלף דולר, בדומה לחוזהו בעונה שעברה. אבל נדמה כי היציאה מאזור הנוחות בארץ נדרשת להמשך הקריירה שלו כמו בלון חמצן.
מה גורם לך להאמין שהעסקה הזו תתרום לשני הצדדים?
מוראלס: "בדאלונה ידועה בזכות האקדמיה שלה, שהצמיחה לא מעט שחקנים. זה ה-DNA שלנו, וכך זה צריך להישאר: להצמיח כוכבים צעירים כדי שיפרצו, בין אם גדלו במועדון ובין אם באו אלינו ועשו את השדרוג שחיפשו. לנישה הזאת אני מקווה ששון ייכנס. לא סתם הוא השחקן הראשון שהחתמנו הקיץ. יהיה לו תפקיד מפתח בקבוצה. אני מאמין שבעזרתנו הוא יתחיל לבנות את שמו באירופה בכלל ובליגה הספרדית בפרט".
עוד בנושא:
שון דאוסון: "זה צעד שיכול לעזור מאוד לעתיד שלי"
יוצא לאירופה: שון דאוסון חתם בחובנטוד בדאלונה הספרדית
נס בדאלונה: הקאמבק המרגש של הליגה הספרדית
ערוץ הטלגרם של וואלה! ספורט
ההכרזה על הגעתו של דאוסון לז'ובנטוט בדאלונה (ששמה השתרש בארץ בטעות כ"חובנטוד"), אחת משלוש הקבוצות הבודדות בספרד שמעולם לא החמיצו עונה בליגה הבכירה, הפתיעה רבים - לא רק בקרב מומחי הכדורסל בישראל, אלא גם בקרב אוהדי הקבוצה בקטאלוניה, שלא שמעו עליו מעולם. עבורם, מדובר בשחקן אלמוני שהוא לא יותר מסצנת המשך בסרט המתמשך של האימפריה שהפכה לקבוצת תחתית.
בעונה שעברה עמדו הירוקים-שחורים כפסע מירידה לליגת המשנה, כשנקלעו לשרשרת של 13 הפסדים רצופים והתמקמו בקרקעית הטבלה; אלא שפיניש מטורף, עם שמונה ניצחונות בעשרת המשחקים האחרונים, הותר אותם בחיים. "זה היה אחד הקאמבקים הגדולים, אם לא הגדול ביותר, בתולדות הכדורסל הספרדי", אומר קרלוס פרס די ארילוסאה, כתב העיתון "אל קוראו". "וזה לא רק בגלל התוצאות. אם הקבוצה הזו הייתה יורדת ליגה, אני בספק אם מישהו היה מצליח להחיות אותה. זו כנראה הייתה מכת מוות".
רק לפני עשור הייתה בדאלונה לאחת הקבוצות השאפתניות באירופה, והיוותה מודל לחיקוי עבור מועדונים רבים. היא גידלה את ריקי רוביו ורודי פרננדס, והעלתה אותם לבוגרים בגילי 15 ו-17 בהתאמה; יחד איתם, זכו הקטאלנים ביול"ב קאפ ובגביע המלך ב-2008, וקראו תיגר על ריאל, ברצלונה, באסקוניה ואוניקאחה מלאגה העשירות.
הצרה היא שרוביו ופרננדס פרשו כנפיהם ועזבו, ונותרו כצל מאיים במקום שבו גדלו. בשמונה השנים האחרונות לא הצליחה הקבוצה לחזור לפלייאוף, ביצעה שורה של משגים כלכליים ואיבדה גם חלק גדול מהקהל שלה - שמילא בעונה החולפת פחות ממחצית מ-12,500 המושבים באולם האולימפי המפואר. "בשנים האחרונות הצליחה בדאלונה לייצא שחקנים טובים לקבוצות הצמרת בספרד, כמו פאו ריבאס מברצלונה, גיים ויווס ואלברטו אבאלדה מוולנסיה, והאוהדים הפגינו לא מעט נאמנות במסע הקאמבק האחרון שלה", מסביר פרס די ארילוסאה.
פרויקט השיקום הזה עשוי להיות חבל ההצלה של דאוסון. לפני שנתיים היו מניותיו של הסווינגמן בשיאן, אחרי הזכייה הסנסציונית עם מכבי ראשון לציון באליפות המדינה; ומאז - בדומה למסלול של קבוצתו החדשה - הוא הלך רק לאחור. יצא לליגת הקיץ של ה-NBA בלאס וגאס ואחר כך גם למחנה הסופי, נחתך ברגע האחרון ונראה מרוכז בעצמו כששיחק בארץ; עזב את קבוצת נעוריו לטובת הרצליה, אבל נשאב איתה למאבקי התחתית ולא הצליח להתברג בנבחרת ישראל גם לאחר תהליך ההצערה שהחל.
"שון עשה לא מעט טעויות אחרי הזכייה באליפות, ואמרתי לו את זה", מספר מאמנו בראשון לציון ובהרצליה, אריק שיבק, שצבר יותר שעות דאוסון מכל אחד אחר ב-30 החודשים האחרונים. "ההליכה לליגת הקיץ הייתה הטעות הראשונה, וההתעקשות על המחנה הסופי הייתה הטעות הגדולה. היא דפקה את העונה הבאה שלו ושל ראשון לציון. אם הוא היה מנצל את אותו קיץ כדי לנוח, להיכנס לחדר הכושר ולעבור עם מאמן אישי, והיה נותן עוד עונה גדולה, הוא היה במקומות אחרים לגמרי היום".
"לא הופתעתי מהמהלך שלו, כי שון שידר כבר מתחילת הקיץ שהוא לא זמין עבור הליגה הישראלית", אומר שרון דרוקר, שאימן את השחקן בתחילת עונת האליפות בראשון לציון. "הוא רצה לנסות שוב את ה-NBA, ודיבר על כך שאם לא יצליח הוא מוכן אפילו לנסות את ליגת הפיתוח. ראיתי בליגת הקיץ שהוא הרגיש הרבה יותר נוח, קיבל ביטחון והתקדם בעונה האחרונה [11.2 נקודות למשחק במדי ברוקלין נטס בלאס וגאס]. דיברו עליו לא מעט, הוא קיבל מחמאות ובדיעבד זה גם עזר לו לקבל את החוזה בספרד".
שיבק: "שון הוא שחקן שזקוק לאתגרים, ולכן אני חושב שההחלטה לצאת לאירופה היא נכונה ומבורכת. הוא ביצע טעויות, אבל הוא לא בן 30, הוא עוד יכול לתקן אותן. הוא צריך מסגרת אחרת, שחקנים אחרים, מאמנים אחרים, מועדונים אחרים, דרישות אחרות. הוא צריך להבין מה זה להיות שחקן זר, שחייב להיות במיטבו כל הזמן, עם כל האחריות המשתמעת".
דרוקר: "שון מיצה את הליגה שלנו, לפחות לשלב הזה של הקריירה. כשאימנתי אותו, תמיד אמרתי לו שהוא צריך לחשוב קדימה, מה יקרה ביום שקבוצה כמו ברצלונה תרצה אותו. הוא צריך לעזוב את הבית, לחיות לבד, לאכול נכון, לקום בעצמו בבוקר, להתנהל כמו מקצוען. אז לברצלונה הוא עוד לא הגיע, אלא רק לשכנה שלה, אבל הצטיינות שלו בליגה הספרדית, באינטנסיביות שמחכה לו שם, ומול הקבוצות הטובות באירופה, תוכל להביא אותו לרמות הכי גבוהות. היא תפתח לו את הדלתות שהיינו בטוחים שייפתחו עוד קודם. הוא יגיע לשם על קצות האצבעות וינסה לדחוק את התקרה שנתקל בה".
מוראלס: "האוהדים שלנו יתאהבו בשון. הוא אתלטי, הוא צעיר, הוא אטרקטיבי. בדיוק סוג השחקן שאנחנו צריכים. כשהמאמן והמנהל המקצועי שלנו אמרו לי שהם רוצים להביא אותו, צפיתי בסרטונים שלו ומאוד אהבתי את מה שראיתי. זו לא הייתה החלטה שלי, אבל אני שמח שהצלחנו לגייס אותו".
כשדאוסון היה בן שש נחת נציג ישראלי ראשון בליגה הבכירה בספרד - גיא גודס, ששיחק בקאחה קנטבריה. השנה האחרונה עשתה שירות טוב לשמם של הכדורסלנים בכחול-לבן ב-ACB, בזכות היכולת החיובית של יוצאי מכבי תל אביב. גל מקל היה מגיבורי עלייתה ההיסטורית של גראן קנאריה ליורוליג, וסילבן לנדסברג נבחר לחמישיית העונה וסיים כסגן מלך הסלים של הליגה (19.7 נקודות למשחק באסטודיאנטס).
"אני לא יודע איך הדברים נראים אצלכם, אבל עבורנו ישראל הייתה ונותרה מדינת כדורסל", מספר הנשיא מוראלס. "כשמציעים לי שחקן שקלע 16 נקודות למשחק במקום כלשהו זה דבר אחד, אבל כשזה מישהו שהגיע למספרים הללו בליגה הישראלית אני חייב לכבד אותו".
"דאוסון ישחק בבדאלונה אצל קרלס דוראן, שהיה גיבור מסע ההיחלצות בעונה שעברה", מספר פרס די ארילוסאה. "הוא מאמן מוערך מאוד, שמכיר את המערכת מבפנים והיה עוזרם של אאיטו גארסיה רנסס וסיטו אלונסו בימים הגדולים של ריקי ורודי. הוא מאמן שמאמין במשחק קבוצתי ולא במשחק של כוכבים, ושעובד לא מעט עם השחקנים על הטכניקה שלהם".
מוראלס, אף שהיה סנטר אפרורי, הופיע במדי בדאלונה במשך שמונה שנים ומחזיק בכמה שיאים נדירים; הוא מהשחקנים הבודדים שזכו בכל שלושת התארים המרכזיים באירופה - גביע האלופות, גביע המחזיקות וגביע קוראץ' - והוא גם אחד המעטים ששיחקו אצל ז'ליקו אוברדוביץ' בשתי קבוצות שונות. ב-1995, לאחר שהמאמן הסרבי הפך את ריאל לאלופת אירופה, הוא הביא אותו גם למדריד, ביחד עם רכז מקומי בשם פאבלו לאסו.
"הפיינל פור בתל אביב היה רגע השיא בהיסטוריה של המועדון", מתרפק הנשיא על הימים ההם. "אף אחד לא נתן לנו סיכוי להגיע, וכולם הופתעו כשהעפנו את ריאל ברבע הגמר. אבל בזכות אוברדוביץ' סמכנו על עצמנו. כבר היינו שנתיים קודם לכן בגמר באיסטנבול והפסדנו לשלשה של סשה ג'ורג'ביץ' ופרטיזן בלגרד, כשאוברדוביץ' היה המאמן היריב. הפעם, כשהיה בצד שלנו, הוא לקח את כל הלחץ עליו וגרם לנו להתרכז רק במשחקים. כבר אז, ב-1994, ז'ובנטוט הייתה בבעיות כלכליות. אבל הסתמכנו על שחקני בית והצלחנו. אני מזכיר לעצמי את זה מדי פעם".