רונן כהן, 40, הוא כבר 16 שנה שף. בעשור האחרון הוא הוסיף לעבודה שלו גיוון מאוד מעניין - להצטרף לקבוצות כדורגל ולנבחרות במסעות לחו"ל כשף פרטי. כזה שצריך לדאוג שהכל יהיה כשר מא' ועד ת' במטבחים זרים ועם צוותים מקומיים, שלפחות בשלב הראשוני לא מתים על הישראלים ועוד יותר לא אוהבים את השינויים שצריך לעשות במטבח.
והכל התחיל בצורה ממש מקרית. "באמצע העשור הקודם הייתי שף במסעדה במלון קראון פלאזה. מיכאל זנדברג היה אוכל שם והכיר את הבעלים. הוא יצר איתי קשר יום אחד ואמר לי: "אני משחק עכשיו בבית"ר ירושלים, יש נסיעה של עשרה ימים עם הקבוצה למחנה אימון בחו"ל ומחפשים שף שידאג לאוכל כשר".
"בעיקרון לא הייתי כל כך פנוי באותם ימים, אבל כאחד שמטורף על כדורגל וספורט מילדות לא יכולתי להגיד לא. הסקרנות הייתה הדרייב שלי להגיד כן - להיות ליד קבוצה ולהתחיל להכיר מטבחים שונים במדינות שונות באירופה".
"טסתי איתם וזה היה מאוד מוצלח. חיבור מיוחד ולא רק בכל הקשור לאוכל. מרוב שזה היה מוצלח, לאחר המחנה בית"ר ביקשו ממני להגיש הצעה כספית כי הם רוצים שאהיה השף קבוע שלהם. הגענו להבנות וככה עבדתי שנתיים בבית וגן, יום יום, השף של בית"ר עם מטבח משלי וכל מה שהייתי צריך. היה אז כסף, שפע, תקציב. אפילו קיבלתי מהקבוצה גביע ופרמיה אחרי הדאבל".
עוד בנושא
ערוץ הטלגרם של וואלה! ספורט
מכבי תל אביב: ביקורת על אצילי ודאגה לשכטר ש"חייב דקות משחק"
הפועל באר שבע: וובה בראון ביקש לעזוב את הפועל באר שבע ונענה בחיוב
שחקן קרית שמונה עומר לקאו טען: גיא דיין קרא לעברי "אתיופי מסריח"
"שף של קבוצה זה שונה משף במסעדה אבל זה בא עם המון המון חוויות. מהרגע שאתה נכנס לזה אתה משליך את זה למטבח. צריך לדעת לתמרן. שחקנים היו באים בבוקר, מריחים, לוקחים עוגיות או משהו קטן, מבקשים מתכונים. לפעמים, כשהיו אימונים בים, הייתי נוסע ומעמיס על הרכב פירות ונישנושים, כאשר בסיום האימון מחכה להם ארוחה שהתזונה מותאמת לאחר אימון כזה. זאת סביבה אחרת".
-איך זה מסתדר עם הזרים?
"ההתאקלמות עם הזרים הייתה ממש מהירה כי הם אוהבים את האוכל שלנו. בהתחלה הם קצת נרתעים אבל אחרי שמתחילים לטעום הם מתחילים להתאהב אחד אחרי השני. פיתאום נדבקים לחומוס, חצילים, טחינה, פתיתים. עם דרק בואטנג, שיהיה בריא, לא היה פשוט. הוא לא אוהב שינויים, ואם אני לא אשים לו על האוכל פרמזן הוא מתחרפן. בגלל הכשרות, אני לא יכול להביא לו את זה. הייתי צריך למצוא לו פתרונות".
לאחר אותן שנתיים גאיידמק סגר את הברז, בית"ר נכנסה למצב כלכלי רע מאוד והעבודה של השף הופסקה. רק בשנים האחרונות הוא חזר לטוס עם בית"ר כל קיץ למחנה האימונים. השנה לא היו עם בית"ר שני המקפידים הבכירים, איתי שכטר וחן עזרא, או כמו שכהן אומר: "לא רק המקפידים, הם מבחינתי המשגיחים, גם בבית"ר וגם בנבחרת".
לאורך השנים השם שלו בכדורגל עשה את שלו והוא טס עם קבוצות נוספות ועם הנבחרות. עד היום הוא השף הקבוע של הנבחרת הצעירה וגם מצטרף לבוגרת כשצריך. כהן רואה בכך שליחות, ואחרי זה פרנסה: "שאני נכנס למטבח בחו"ל הדבר הכי חשוב לי, מעבר לעבודה, זה לשנות את החשיבה על ישראל. אנשים ניזונים מתקשורת ודברים לא נכונים. זה יוצר אנטישמיות, שנאה ויחס שלילי שלא מגיע לנו. אני מקדיש הרבה זמן לזה. המון שיחות והמון אנרגיות. אבל כשמסיימים ואתה יודע שאנשים חושבים עלינו משהו הפוך ממה שחשבו תחילה, זה סיפוק אדיר".
איך מחברים את התקופה מבית"ר והטיסות עם הנבחרת? פשוט מאוד: "כשנסענו עם הנבחרת למסע בצ'ילה ואורגוואי, פתאום אני הולך במנהרת השחקנים את סבסטיאן אבראו. זה היה מחזה מאוד מרגש, היה לנו חיבור מדהים בתקופה הקצרה שהוא היה בבית"ר. אחרי שעזב בכלל לא חשבתי שייצא לי לראות אותו שוב, והתרגשתי כמו ילד. עשיתי פאדיחה. אני רגיל מירושלים שקוראים לו "לוקו", צעקתי לו "לוקו" וכולם הסתכלו. לא קוראים לו כך בשיגרה. הוא ביקש ממני לחכות לו בסיום ונתן לי את החולצה שלו. לא מזמן, באחד הערבים בהונגריה עם בית"ר, לפני המשחק של אורוגוואי נגד צרפת במונדיאל, לבשתי את החולצה הזאת. מי שזיהה את החולצה זה אושרי דודאי הדובר, שזכר מאיפה היא וגם עידן ורד שעשה ישר את הקישור. לאחרים היינו צריכים להסביר".
כהן מסביר איפה המפתח לשנות את דעתם של הזרים: "ההפסקות הקצרות בעבודה הן הכי מעניינות ומחברות מול הצוות המקומי. הם שואלים שאלות ומנסים להבין מה הולך אצלנו. הם בטוחים שאנחנו מדינת מלחמה וכל היום אנשים מתים. השאלה הכי נפוצה היא "האם עשית צבא?" ואני עונה שכן והם מופתעים, הם פותחים עיניים ושואלים "בצבא הישראלי היית?" ואני מסביר להם שזה חלק מהמחוייבות שלנו ולמרות שאנחנו שוחרי שלום, אנחנו חייבים צבא. בסוף שעזבנו הם עמדו בשורה, מסודרים ומגונדרים, נפרדו מאיתנו בחיבה והוקיר לנו אהבה, כאילו לא רצו שנלך. זאת הגאווה הכי גדולה שלנו".
-אצל כל הקבוצות יש קוד אתי ברור איך להתנהג. זה גם במטבח?
"לא, כל קבוצה יש לה קוד אתי אחר. בנבחרות מאוד מחדדים, בקבוצות זה שונה. בנסיעה עם אחת הקבוצות, על היום הראשון, בא היו"ר של הקבוצה ואמר: "חבר'ה, שיהיה לנו אחלה מחנה, תוך שעה כולכם לבושים ומי שלא בא לקזינו, יש לו מחר וועדת משמעת". רוצים אווירה משוחררת".
"כשצריך לתת בראש נתתי. היה מקרה ששחקן חשב שהוא באיזה קלאב, העמיס כמות גדולה של צלחות על השולחן, כמות לא ראויה, ואחד המלצרים העיר לו, והשחקן דיבר אליו לא יפה. המלצר בא ואמר לו תראה איך הוא מתנהג וגם זורק אוכל על הרצפה. לקחתי את הבחור הצידה, הסברתי לו את המשמעות, הוא התנצל והבין. חשוב שיסתכלו עלינו כמו שצריך".
"דוגמא נוספת היא של קבוצה שהחליטה שבאמצע הלילה משחקים כדורגל במלון. אנשים התלוננו ובבוקר, כשהגעתי למטבח, זה הדבר הראשון שהשף והצוות דיברו איתי עליו. ניסיתי להסביר שזה חבר'ה צעירים, אבל שוב, האירופאים מסתכלים על הדברים האלה בחומרה, למרות שאני חושב שזה סוג של צביעות".
-חווית אנטישמיות?
"לא מעט פעמים. זה קרה לי אפילו עם בית"ר לפני קצת יותר מחודש בהונגריה. בסופו של יום, אתה מגיע למטבח זר, עם שף וצוות עובדים שצריכים להתאים עצמם למשהו אחר. ובוא נגיד שהם לא מתים עלינו. ברוב הנסיעות אני מגיע יום לפני, מקדים לבדוק את השטח, להכיר את השף והמטבח. כבר בהתחלה הם רואים אותי מגיע עם שניים-שלושה קלקרים שאני מביא מהארץ והוותיקים שבצוות מבינים שהם יעבדו קצת שונה מאיך שהם רגילים".
"אני מגיע בבוקר ואומרים לי ששני האנשים האלה עובדים איתך. אני בא בגישה הכי נכונה, הכי טובה והכי חברית. רק שיעשו את הדברים כמו שאני מבקש. אני מבקש ממנו סלט ישראלי, שיביא את כל העגבניות הוא מביא 4-5 ושאני אומר לו להביא יותר, הוא מתחיל לעשות פרצופים ולאט לאט אני מבין שלא בא לו לעבוד איתנו. יש שם 10-12 עובדים והם כל הזמן בשפה שלהם עם העיניים עליך, מנסים לבחון אותך. הם מלכלכים עליי בהונגרית במטבח, מסתלבטים על היהודים. ואני לבד. זאת ההתמודדות הכי קשה. אתה לבד מול כולם ברגעים האלה".
"הבנתי מהר מאוד עם מי יש לי עסק. נתקלתי באחד הטבחים ששמע אותי מדבר עם אחד העובדים ואז הצטרף אחד משני העובדים שהצמידו לי ואמר: 'שם בעיר העתיקה גרים כל האחים היהודונים שלך כי יש הרבה כסף איפה שיש כסף יש יהודים'. מהר מאוד נתתי לו להבין שבמונחים של היום זאת אנטישמיות והוא לא התבייש ואמר לי "אני אנטישמי". באותו רגע לקחתי את הרגליים, הלכתי לשף של המלון ואמרתי לו: "אני מסתדר עם עובד אחד, קח את הבחור הזה, אני לא רוצה שיעבוד איתי". השף הבין שזה ממש עיצבן אותי והשעה אותו לשלושה ימים מהעבודה. באותו הרגע המתח השתחרר, הם הבינו שגם אם הם חושבים משהו הם לא יכולים לדבר ככה ולהתנהג ככה".
"בסנט אטיין", ממשיך כהן, "היה בחור בשם באשיר, לבנוני. הוא שמע שבית"ר מגיעים והחליט שהוא לא בא לעבודה. אני מגיע יום לפני, הטבחים מקבלים אותי ואומרים לי שהוא בחופש. אמרתי לעצמי עוד יותר טוב, למרות שדיברתי איתו מראש וקבענו להיפגש. אחרי שלושה ימים, הייתה לו איזו פגישה במלון והוא בא להגיד שלום לחבר'ה שלו. הוא בא וראה אותי מבשל חומוס. החבר'ה שלו גם סיפרו לו שאני עושה אוכל בסגנון ערבי ומאכלים שהוא מכיר. הוא בא להגיד לי שלום. הכרנו ומאז הוא נתן לי כבוד שאף אחד לא נתן עד היום. בסוף הוא גם לקח טייק אוואי לאשתו".
- מה היה המקרה הכי קשה?
"הייתי עם בני יהודה בהולנד בתקופה שצה"ל היה במבצע בשטחים. היה איזה מנהל תחזוקה מצרי במלון. כל השבוע ראיתי שהוא מנסה ליצור איתי אינטראקציה והייתה לי תחושה לא טובה לגביו. השתדלתי להתעלם. ביום האחרון לפני שהלכנו דיברנו, הוא שאל אם הייתי בצבא ואמרתי כן. ואז ליד אנשים הוא אמר לי "אתה לא שף, אתה רוצח, אתה רוצח ילדים בעזה, אנשים מתים בגללך". התחיל לצרוח ולעשות סצנה במלון".
"אני התעלמתי, אבל מהר מאוד קמו משה דמאיו והצוות שלו והחלו צעקות וויכוחים. הצוות של המלון הגיע לשם והשתיק אותו, גם החבר'ה שלנו החלו לקלל אותו והתעצבנו, אמרו לו "אנחנו אורחים פה, אתה מתפרנס מאיתנו, מי אתה שתדבר ככה?". בסוף הרגיעו את העניינים".
- אתה רואה שינוי בין התזונה של השחקנים לפני עשור והיום?
"שינוי גדול. היום הם מבינים יותר מה בריא ונכון יותר ומה צריך להכניס לגוף של כל שחקן. פעם הייתי מכין דגים וכמעט אף אחד לא היה ניגש. היום, ובמיוחד הצעירים, הם הולכים קודם לדגים ולדברים הבריאים, לירקות המאודים, הם עושים את זה כי הם צריכים ויודעים מה זה עושה לגוף שלהם. הם רגילים למטוגן וג'אנק סביבם אבל שיש אוכל בריא באזור הם מתחילים ממנו".
"יוסי בניון מכיר? צריך לצלם מה הוא אוכל ולהראות את זה לילדים מגיל קטן. והוא עושה את זה מעל 20 שנה. הוא הרבה יותר אירופאי מאשר ישראלי בתזונה שלו. הוא יודע מה הוא צריך, כמה ומתי. הסטייק אצלו חייב להיות מדיום רייר, ואם בטעות שכחת עוד 15-20 שניות הוא יגיד לך כי זאת המידה האולטימטיבית. הוא היה משלב עם זה ברוקולי, אספרגוס וכרובית, נטו בריאות. הוא בוחר במזון עם ערכים תזונתיים. המודעות היום הרבה יותר גדולה".
