וליקו פרוביץ': "זוסמן ואבדיה יתרמו למכבי תל אביב הרבה יותר מוקדם ממה שחושבים"

בתמונת הפרופיל בחשבון הווטסאפ שלו, דני אבדיה נראה יושב בבגדי אימון של מכבי תל אביב על הספסל ביד אליהו כשלצידו ניצב מאמן פיתוח השחקנים במועדון, וליקו פרוביץ'. אותו צילום מעטר גם את החשבון של פרוביץ', שעבד בשנים האחרונות באופן יומיומי עם שחקני נבחרת העתודה שגדלו אצל הצהובים, אבדיה, יובל זוסמן ועידו פליישר.

פרוביץ' (35) הקרואטי נקלע למערבולת רגשית כשנכנס בשערי האולם בקמניץ שבגרמניה, שבו התקיים אמש (ראשון) גמר אליפות אירופה עד גיל 20. "אבל בסופו של דבר, כשהמשחק התחיל", הוא מספר בראיון לוואלה! ספורט, "הייתי לגמרי בעד ישראל. אני נמצא עם החבר'ה האלה יום יום, עולה איתם למגרש, ואני כל כך אוהב אותם וגאה בהם. אני לא יכול לרצות שהם יפסידו, בשום מצב.

עוד בנושא:

ערוץ הטלגרם של וואלה! ספורט
אמא, הבאתי אבדיה: היום שבו הכדורסל הישראלי יכול להביט במראה ולהתגאות
הצלחה, לא מהפכה: נבחרת העתודה לא תשנה את הכדורסל הישראלי

"אני חייב להודות שברגעים שלאחר המשחק שמחתי, אבל לא הבנתי כמה ההישג הזה ירגש את קהילת הכדורסל בישראל. עכשיו אני נמצא בדרכי חזרה לזאגרב. מהבוקר אני מקבל פידבקים ותגובות, ומתחיל להפנים את גודל ההישג עבור המדינה. מגיע כל הכבוד לאריאל בית הלחמי ולצוות שלו, ולפיני גרשון ולאיגוד הכדורסל, שהביאו את הענף להישג שיא. זו ממש היסטוריה".

- הופתעת מההופעות של אבדיה, שבגיל 17 וחצי הימם את כל הסקאוטים והמומחים?

"כמאמן, אני לא מגביל שחקן ולא מציב לו מחסומים. לא חשבתי מראש מה הוא יוכל או לא יוכל לעשות. אז כן, אפשר לומר שזו הפתעה, כי לא בכל יום שחקן עושה דברים כאלה בגיל הזה, ומול שחקנים מבוגרים ממנו בשנתיים ושלוש שנים. אבל הוא בחר לעצמו את הקצב, הוא עבד קשה והוא היה מוכן. אני שמח על כך שיש לי חלק בזה, ושאנחנו כמועדון עזרנו לו להשיג את המטרות האלה".

- האחרון שהציג דומיננטיות כזו בגיל כזה בטורניר היה אלסנדרו ג'נטילה, לפני שמונה שנים. בעונה שלאחר מכן הוא כבר קיבל את הבמה גם ביורוקאפ, ושיחק 18 דקות בערב. מה צריך להיעשות עכשיו עם אבדיה?

"יש לנו מאמן נהדר במכבי, שיודע איך לטפל בצעירים. נבן ספאחיה עבד בעבר עם לא מעט שחקני NBA בנבחרת קרואטיה ובמועדונים. לדעתי האישית, דני צריך להישאר במכבי ולהיות חלק ממנה להרבה שנים. הוא כבר יראה לנו מתי הוא מוכן. אולי זה יקרה קצת יותר מהר מאשר במקרה של ג'נטילה, ואולי קצת יותר לאט, אבל אין לי ספק שהוא יגיע לרמה שהוא צריך להגיע אליה".

- יובל זוסמן צבר בעונה החולפת 535 דקות, אבל ברוב משחקי היורוליג הוא כלל לא שותף, ובליגה סיים כשחקן העשירי ברוטציה של מכבי. אפשר להבין למה הוא מבקש לעבור בהשאלה לגלבוע/גליל.

"מבחינתי, יובל עבר עונה נהדרת. כששחקן צעיר מגיע לבוגרים, הוא צריך לעבור דרך ארוכה והוא מתחיל מהצעד הראשון. כלל מה שקרה בנוער לא משנה. ויובל התחיל את הדרך הזו, הוא בעיצומה".

- מכבי תל אביב סופגת ביקורת על כך שהיא חוששת לתת את הבמה לשחקנים צעירים. למה בקבוצות אחרות ביורוליג זה קורה, ואצלה פחות?

"אני לא אוהב להשוות למועדונים אחרים. אנחנו מכבי תל אביב, יש לנו את הזהות שלנו ואת הדרך שלנו. אני חושב שזוסמן ואבדיה יהפכו לפנים של מכבי, וזה יקרה בקרוב. זה לא תהליך של שנה אחת, והם יתרמו הרבה יותר מוקדם ממה שכולם חושבים".

פרוביץ', ששימש עד לפני שנה כעוזרו של בוגדן טאנייביץ' בנבחרת מונטנגרו, הצטרף לאקדמיה של מכבי לפני חמש שנים. בעונה האחרונה - במקביל לעבודתו עם הצעירים - הצטרף גם לצוות הסקאוטינג של הקבוצה הבוגרת. בקרוב, כך נראה, הוא עשוי להתמנות לעוזר המאמן של ספאחיה, במקומו של טל בורשטיין. "ב-2013 באו אליי ניקולה [וויצ'יץ'], דני [פדרמן] ואבי [אבן] לספליט, והציגו את החזון שיש להם למועדון. לא היה לי קל לעזוב הכל ולעבור למדינה אחרת, ולכן היום אני מאושר כל כך. כדי להביא שחקנים צעירים להצלחה צריך ארגון חזק, מאמנים טובים, שחקנים מוכשרים ומזל".

- השאלה המתבקשת היא איך מתרגמים את ההצלחה של השחקנים האלה לפריחה גם בבוגרים.

"אתה יודע, עכשיו זה רגע השיא וזה סיפור גדול וזה מאוד מעניין ונוצץ, אבל יובל ועידו גרו איתי שנתיים באקדמיה. הלכנו כל יום לאימונים, ניהלנו המון שיחות, ניתחנו כל דבר שקרה, עברנו קשיים. רק אני יודע ויכול להעיד כמה הם עובדים קשה. אם יש לך רצון ותשוקה אמיתיים לנצח, להתחרות ולהשתפר, אז הכל הופך להיות יותר קל".

- אתה חושש שההצלחה הזו עלולה לעבוד בצורה הפוכה, ואולי להביא אותם לעודף ביטחון עצמי?

"לא. הם השיגו את הזהב הזה בהרבה זיעה, הם לקחו איתם חוויה לכל החיים. הם הוכיחו לעצמם שהם יודעים לנצח. איך מגיבים לאירוע כזה? גם אחרי הרגעים הקשים וגם אחרי הרגעים הגדולים מתייצבים באותה שעה ובאותו מקום, ומגיעים בשש וחצי בבוקר לאימון. לקח לנו ארבע שנים להביא אותם למקום הזה, ועכשיו ממשיכים הלאה".

- ארבע שנים נדרשו להם כדי להגיע לכאן. איפה אתה רואה אותם בעוד ארבע שנים מעכשיו?

"אתה יודע מה, אני מאחל להם שבעוד ארבע שנים הם יצליחו לשמור על אותה תשוקה למשחק שיש להם עכשיו. אם זה יקרה, כל שאר הדברים יסתדרו מאליהם. אין לשניים האלה גבולות".