וויקסייד: מדור שבועי של אהרל'ה ויסברג

פפאלוקאס ודיאמנטידיס לוואלה! ספורט: "אנחנו רוצים לגדל ילדים שלא יפחדו להפסיד"

משבר הפרישה ("היה מוזר להתרגל"), החיים החדשים ("אני קודם כל אבא"), ההתמכרות לספורט ("הוא מכריח אותי לשחק איתו כדורעף חופים") והכדורסל שהשתנה ("כאוהד, הייתי רוצה לראות את דונצ'יץ' נשאר באירופה"). בלעדי: האגדות מיוון אירחו את אהרל'ה ויסברג באקדמיה שהקימו

אהרל'ה ויסברג, אתונה
צילום וידאו: ליאור מזור, עריכת וידאו: מתן חדד

לשבת עם דימיטריס דיאמנטידיס ותיאו פפאלוקאס זה בעצם לשבת עם חמישה גביעי אירופה, 29 תארים מקומיים במדינות שונות, 2,232 אסיסטים ביורוליג, 14 הופעות בפיינל פור, 255 משחקים בנבחרת ושלל תארי MVP אישיים. לשבת עם דיאמנטידיס ופפאלוקאס זה בעצם לשבת עם שני הכוכבים הגדולים ביותר של הכדורסל היווני ב-30 השנים שבין ניקי גאליס ליאניס אנטטוקומפו. עבור עיתונאי - מישראל, מיוון או מכל מדינה אחרת - מדובר במפגש נדיר, נוסטלגי ומרגש; אבל עבור 210 ילדים, שמתחנכים באקדמיית Eurohoops Dome באתונה, זוהי שגרה כמעט יומיומית.

חמש שנים אחרי פרישתו ממשחק, פפאלוקאס בן ה-41 הוא הבעלים של האקדמיה החדישה שנבנתה בקיפיסיה, פרבר יוקרתי בצפון הבירה היוונית. דיאמנטידיס (38), שפרש לפני שנתיים, מגיע מפעם לפעם כדי להדריך את הדור הצעיר. וכך - בשעה שרבים מכוכבי העבר ברחבי אירופה פונים לאימון קבוצות מקצועניות ושומרים על מקומם בקדמת הבמה - דווקא שתי האגדות הללו בחרו לרדת לשטח, להתרחק מאור הזרקורים ולעבוד עם ילדים בני חמש עד 15, בניסיון לעצב ולפתח את שחקני העתיד של הכדורסל במדינה.

למה הם עושים את זה? כיצד הם מתמודדים עם החיים שאחרי התהילה, הריגושים ותשומת הלב? איך נראים חייהם כיום? ומה דעתם על התמורות שחלו בכדורסל העולמי? רגע לפני המפגש המסקרן בין נבחרות ישראל ויוון במוקדמות גביע העולם, העניקו דיאמנטידיס ופפאלוקאס ראיון משותף ובלעדי לוואלה! ספורט.

עוד בנושא

יאניס אנטטוקומפו בראיון בלעדי לאהרל'ה ויסברג באתונה: חלק א' - הילדות
יאניס אנטטוקומפו בראיון בלעדי לאהרל'ה ויסברג באתונה: חלק ב' - העתיד

עוד בוואלה! NEWS

פרסום לפי מיקום: עסקים קטנים יזכו לפרסום מותאם לצופים

בשיתוף בנק הפועלים
לכתבה המלאה
עיבוד תמונה undefined

"אחרי שפרשתי, נהגתי להגיע לכאן ולשחק כדורגל", מגלה פפאלוקאס, "אבל משום מה, הבעלים של המקום החליט לסגור אותו. רציתי להקים אקדמיית כדורסל ובנינו אותה".

"החלטנו לעשות משהו שונה", מסביר דיאמנטידיס. "הרעיון היה של תודוריס [כך חבריו של פפאלוקאס קוראים לו]. כששמעתי על זה ממנו, זה ריגש אותי".

פפאלוקאס: "דימיטריס היה האיש הנכון בשביל הפרויקט הזה. זה מאפשר לנו גם להישאר בכדורסל וגם להשאיר זמן איכות למשפחה ולחברים. כיף לעבוד עם הילדים האלה".

דיאמנטידיס: "אנחנו רוצים שהם יבינו שכדורסל זה משחק, שבו לפעמים אתה מנצח ולפעמים אתה מפסיד. חשוב לנו שהם יבנו לעצמם אופי חיובי, שיכבדו את היריבים, שלא יהיה עליהם לחץ מההורים או מהמאמנים כאילו הם חייבים לנצח. שלא יפחדו להפסיד. בגיל הזה צריך לשחק בשביל ליהנות".

פפאלוקאס: "אנחנו לא סתם מלמדים אותם, אלא משמשים דוגמה אישית. לפעמים אנחנו עולים למגרש בבגדי ספורט ומתאמנים איתם. לא אומרים להם מה לעשות ומה לא, אלא מראים להם את זה בעצמנו".

דיאמנטידיס: "המאמנים שעובדים כאן איתנו מומחים בעבודה עם ילדים. אנחנו רק מתווים את הדרך, ונפגשים איתם מדי פעם, וגם משחקים. זה כיף".

"החלטנו לעשות משהו שונה". פפאלוקאס ודיאמנטידיס במשחק ותיקים (צילום: Action Images)

האקדמיה שבה עובדים השניים מפוארת. בכניסה יש בית קפה, שבו נמכרים רק מוצרי מזון בריאים, ובצידו ספרייה שבה ספרי ספורט מתורגמים ליוונית, דוגמת הביוגרפיות של מייקל ג'ורדן, שרונאס יאסיקביצ'יוס ומייק באטיסט. על מסכי הטלוויזיה שתלויים מהתקרה מוקרנים כל העת משחקי יורוליג מוקלטים, ובצמוד לדלת הכניסה מוצבים איורי קרטון בגודל כמעט טבעי של פפאלוקאס ודיאמנטידיס, שנועדו לקידום הרישומים למחנה הקיץ שנפתח כאן. בבניין המשרדים הסמוך יושבים המנהלים, ומכאן פועלת גם מערכת אתר הכדורסל המצליח Eurohoops.

שלושה מגרשי פרקט ותשעה סלים ממוקמים באוהל מקורה וממוזג, עם אפשרות להפריד ביניהם באמצעות פרגוד ענק. כשמכבי תל אביב התארחה העונה אצל אולימפיאקוס, היא בחרה לקיים במתחם הזה את האימון המסכם שלה לקראת המשחק, והיא לא היחידה. בצד המגרש יש מלתחות וחדרי הלבשה וטיפולים. יאניס אנטטוקומפו עורך כאן אימונים אישיים מדי פעם במהלך הפגרה, ועד השנה קיים קייטנה לצעירים ביחד עם אחיו.

פפאלוקאס: "זה יהיה נהדר אם יגדל מכאן שחקן לנבחרת יוון, אבל אנחנו בסך הכל רוצים שהילדים האלה ימשיכו לאהוב כדורסל, אפילו אם זה אומר שהם רק ישחקו עם החבר'ה עד גיל 45. רק אחד מכל 10,000 ילדים הופך לשחקן מקצועני, וכולם דואגים לאותו אחד ומדברים רק עליו. כשאתה מזהה מישהו עם כישרון כזה, קל לעבוד איתו. אנחנו רוצים לדאוג ל-9,999 האחרים. הורים רבים סיפרו לי שהעבודה כאן עוזרת להם להתחבר לילדים שלהם. אנחנו חיים בעידן שאנשים לא מדברים יותר מדי, מעבר לשאלות הרגילות כמו 'מה שלומך?' ו'איך היה היום בבית הספר?'. יש לנו תוכנית שבמסגרתה אבות משחקים יחד עם הבנים".

"יהיה נהדר אם יגדל מכאן שחקן לנבחרת יוון". דיאמנטידיס ופפאלוקאס באקדמיה (צילום: ליאור מזור)

- דימיטריס, בראיון שקיימתי איתך כשפרשת, הבטחת שלא תלך לאמן. יכול להיות שמשהו השתנה?

"אני חושב שאני עדיין לא רוצה לאמן", צוחק דיאמנטידיס. "זה לא מעניין אותי. כרגע נוח לי, כי היום אני קודם כל אבא לילדים שלי. אין לי תוכניות מיוחדות לעתיד. אני הולך מדי פעם למשחקים, אבל לא צופה בכדורסל באדיקות כמו פעם".

- אתה הולך למשחקים של פנאתינייקוס בלבד, אני מניח. להיכל השלום והאחווה אתה בטח לא מתקרב.

דיאמנטידיס: "לא, לא, אני הולך רק למשחקים של פנאתינייקוס".

פפאלוקאס: "זה פשוט רחוק מדי בשבילו... וגם יש פקקי תנועה".

- קשה להתרגל לחיים שאחרי הכדורסל, בלי הריגושים, בלי תשומת הלב התקשורתית ובלי האוהדים שמלווים אתכם בכל צעד?

פפאלוקאס: "רוב הספורטאים ברמתנו סובלים מאיזשהו דיכאון אחרי הפרישה, וזה נורמלי. היה לי מוזר בהתחלה, אבל התגברתי על זה. התרגלתי לחיים החדשים שלי".

דיאמנטידיס: "אני לא חוויתי משבר. היו לי שנים נהדרות על המגרש, אבל זה נשאר בעבר והחיים נמשכים".

- כשאתם הייתם ילדים ועשיתם את הצעדים הראשונים שלכם על המגרש, היו מודלים להערצה שהדריכו אתכם?

פפאלוקאס: "לצערי, לא הייתה לנו אפשרות לפגוש שחקנים. היום זה הרבה יותר קל, כשיש את הרשתות החברתיות, אבל באיזשהו מקום אולי זה לא טוב לפגוש אנשים שאתה מעריץ".

מי היה הרכז הטוב ביבשת? זיכרונות מהיריבות הגדולה (צילום: Action Images)

במחצית השנייה של העשור הקודם ניתץ ויכוח עיקש בין אנשי הכדורסל באירופה - מי הוא הרכז הטוב ביבשת: פפאלוקאס או דיאמנטידיס. הראשון הצעיד את צסק"א מוסקבה לזכייה ביורוליג ב-2006 וב-2008, וחברו הנהיג את פנאתינייקוס לגביעים ב-2007, ב-2009 וב-2011. כשפפאלוקאס שיחק ברוסיה, הם נאבקו זה מול זה בגמר האירופי; וכשחזר לאולימפיאקוס, הם ניהלו קרבות בדרבי הלוהט של אתונה. אבל היריבות הזו נשארה בכלי התקשורת וביציעים; השניים הצליחו להישאר חברים טובים, והובילו ביחד את נבחרת יוון למדליית הזהב ביורובאסקט ב-2005 ולמדליית הכסף באליפות העולם ב-2006.

- איך הצלחתם לשמר את החברות ביניכם בשעה שהייתם יריבים כל כך גדולים על המגרש?

פפאלוקאס: "זה חלק מהחיים, וזה מה שמניע את המערכת. כולם תמיד רוצים לנצח, וזה טבעי, אבל גם שיחקנו יחד בנבחרת. לא היינו כל הזמן אחד נגד השני. גם עם ההשוואות בינינו למדתי לחיות. מבחינתי, כל עוד השוו אותי לשחקנים ברמה שלו, ידעתי שאני בסדר".

דיאמנטידיס: "אף פעם לא חשבתי על זה בכלל. תודוריס שיחק במשך רוב השנים בצסק"א, אחת הקבוצות הגדולות באירופה, ולא יכולנו להתמקד רק בו. זה לא כמו בטניס, שאתה חושב איך לעצור יריב אחד. היינו צריכים להתכונן לשחק מול עשרה שחקנים שונים".

פפאלוקאס: "דימיטריס היה שחקן נהדר, בהתקפה ובהגנה, והבעיה שלי איתו לא הייתה כשהוא שמר עליי, אלא על האחרים, כי הוא היה הכי טוב בעזרה לחברים ובהגעה מהוויקסייד. אבל אלה דברים שהיו בעבר. היום יש לנו בעיה גדולה יותר - איך לשרוד כשאנחנו על המגרש. פעם בשבוע אנחנו נפגשים כאן ומשחקים כדורסל עם חברים, ודימיטריס הכריח אותי גם לבוא לשחק איתו כדורעף חופים. לפחות שם אנחנו משחקים יחד באותה קבוצה. אני הולך ומשתפר, אבל הוא הרבה יותר טוב ממני".

"כל עוד השוו אותי לשחקנים ברמה שלו, ידעתי שאני בסדר". במדי הנבחרת (צילום: Action Images)

לפני שאנחנו נפרדים, אני שואל את השניים אם יש להם מסר להעביר לכוכבי העבר של ישראל; אם הם ממליצים גם להם לעבוד דווקא עם ילדים, לעצב ולטפח את הדור הבא ולהניח בו את היסודות הבסיסיים של המשחק, ולא לפנות באופן טבעי לקבוצות הבוגרים. "אני לא יכול להגיד לאחרים מה לעשות, ולא כל דבר מתאים לכל אחד", מסתייג פפאלוקאס. "אנחנו מביאים לכאן מאמנים אישיים, ומקבלים גם צעירים ממדינות אחרות למחנות ממוקדים, בעיקר בקיץ".

- נבחרת יוון מתארחת ביד אליהו, אולם שיש לכם לא מעט זיכרונות ממנו.

דיאמנטידיס: "תמיד היה לי קשה לשחק נגד מכבי תל אביב, בעיקר בבית שלה".

- פעם אפילו פגע בראשך מטבע שהושלך מהיציע בהיכל.

"כן", צוחק דיאמנטידיס, "הופתעתי מזה, אבל הדברים האלה קורים".

פפאלוקאס: "לי יש עד היום חברים מישראל, שבאים לבקר אותי כאן, וגם אני קופץ לחופשות בתל אביב. אני שמח שביליתי שם שנה מחיי. היה נהדר לשחק בתל אביב כיריב, וכשחקן מכבי אתה יכול לדמיין שזה אפילו עוד יותר טוב".

- עברת תקופה לא פשוטה במכבי. דיוויד בלאט לא ממש נתן לך לשחק.

"זה יכול לקרות לכל אחד. לא הייתי אומר שהזמנים האלה היו קשים, אבל זו בהחלט הייתה תקופה מוזרה. אני גאה בעצמי שעברתי את זה, עשיתי את המיטב מבחינתי, ובסוף גם הצלחתי לעזור למכבי".

זיכרונות טובים מתל אביב (צילום: Action Images)

- היום, כשעונה טובה אחת ביורוליג מספיקה כדי לקבל חוזה ב-NBA, וכל כך הרבה כוכבים אירופאים עוזבים, אתם לא מרגישים שהקדמתם את זמנכם? אולי נולדתם מוקדם מדי והחמצתם הזדמנות לקריירה מעבר לים?

דיאמנטידיס: "היום, כשאני בסך הכל אוהד וצופה, אני רוצה לראות שחקנים נשארים יותר שנים באירופה. אני מבין את השיקולים שלהם, אבל הייתי שמח לראות את לוקה דונצ'יץ' ממשיך כאן יותר זמן. יש רק שחקן אחד כזה, והייתי רוצה שיישאר. מעולם לא הייתה לי הזדמנות לשחק ב-NBA. בחרתי להישאר באירופה, כי אהבתי את הדרך שבה אנחנו שיחקנו. הכדורסל האירופי יותר התאים לאופי שלי כשחקן".

פפאלוקאס: "אני יכול להבין למה שחקנים עוברים למקום שיש בו יותר פוטנציאל, הרבה כסף, עונה יותר קצרה. היורוליג והכדורסל האירופי צריכים לפתור את הבעיה הזאת ולחשוב איך לשמור על הכישרונות".

- אתה לא קיבלת הצעות מה-NBA?

"עזוב, זו היסטוריה עתיקה".

תיאו פפאלוקאס ודימיטריס דיאמנטידיס בראיון (צילומים: ליאור מזור)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully