הלב: מרקו צ'קינאטו ממשיך את סיפור הספורט המדהים שלו

מה אומרים על משחק שהיה בו הכול, אבל באמת הכול? דרמה וסיפור ענק כמו מה שהיה באצטדיון סוזן לנגלן זה משהו שלא רואים בכל יום וגם לא בכל שנה. מרקו צ'קינאטו, שלא ניצח אף פעם משחק בטורניר גרנד סלאם (השתתף ארבע פעמים בהגרלה ראשית ותשע פעמים הודח במוקדמות), עלה לחצי גמר רולאן גארוס עם 3:6, 6:7 (4), 6:1, 6:7 (11) פשוט הירואי מול האלוף מ-2016 נובאק דג'וקוביץ'.

ובסופו של דבר, מכל שלוש השעות ו-26 הדקות האדירות האלה של קרב האיתנים מה שנשאר לך חקוק בראש זו רק השנייה הזו בה הבקהנד של צ'קינאטו עובר את דג'וקוביץ', נוחת בחיבור בין הקווים ואת האיטלקי צונח אל הקרקע מהתרגשות ואושר. אלה רגעים של צמרמורת וסערת רגשות עבור כל מי שישב באצטדיון, ובטח גם עבור אלה שרצו מאוד שדג'וקוביץ' ינצח. היו שם אנשים שהתחבקו, קפצו מהכיסאות שלהם, פתאום נשלפו דגלי איטליה, דמעות בעיניים של רבים מהנוכחים, הייתה תחושה של רגע ספורטיבי עצום. גם בגלל הסיפור על טניסאי אף אחד לא הכיר כמעט לפני הטורניר ועלה לחצי הגמר וגם בגלל הדרך שבה עשה את זה - עם ניצחון על אחד הטניסאים הגדולים בהיסטוריה, ובתום משחק דרמטי. כל נקודה במשחק הזה עוררה צחוק, בכי, קולות של תדהמה, מבוכה, מבטים נדהמים לאיש שישב לידך ביציע, עצב והתלהבות. אנשים לא ידעו איך להגיב לחבטות המטורפות שהצליח צ'קינאטו להוציא.

ובכלל, מדהים לראות ששחקן חסר כל ניסיון, ממש אפס ניסיון, מצליח להתעלות ברגעים הכי מלחיצים והכי קריטיים מול טניסאי עם כל הניסיון שבעולם. היה נראה שבכל נקודה מלחיצה צ'קינאטו היה שם חזק מאוד מבחינה פיזית ומנטאלית. שחקן שעד היום צבר את מירב ניסיונו בטורנירי צ'לנג'ר אפרוריים פתאום נראה כמו מי ששיחק כבר ב-20 משחקי גמר בטורנירי גרנד סלאם.

רגע שיבהיר את חוסר הניסיון של צ'קינאטו בצורה הכי מוצלחת היה בתחילת המערכה הרביעית שהתבררה בדיעבד גם כאחרונה. האיטלקי פתח את המערכה ב-15:0 וכי למה? כיוון שהלך להביא נעליים מחדר ההלבשה, דבר שאסור (מותר לצאת באמצע המשחק רק לשירותים). המפקח של הטורניר הגיע, שופט הכיסא ירד והשניים הלכו לברר עם שופט הקו האם צ'קינאטו עדכן אותו. שופט הקו אמר שלא ואז נפתח ויכוח שלם כשהטניסאי טוען שכן עדכן אותו. האיטלקי פתח את המערכה הרביעית עם עונש של נקודה, אבל הרבה יותר מכך עם הסחת דעת מיותרת, מטופשת וחסרת כל אחריות. לשחקן עם רבע ניסיון בטורנירי גרנד סלאם דבר כזה בחיים לא היה קורה.

ובכלל, אם חוזרים למערכה הרביעית ומנסים לשחזר את מה שעדיין טרי בראש אבל מרגיש שקרה לפני שנה, אז צ'קינאטו פתח בצורה איומה ונוראה. דג'וקוביץ' עלה כבר ל-1:4 והיה נראה שזהו, הרגליים של צ'קינאטו מתחילות להיגמר, הגוף הולך לנצח את הנפש והרצון. בכל זאת, אתה מצפה שטניסאי שמעולם לא ניצח בטורניר גרנד סלאם יישבר פיזית אחרי משחקים ארוכים ומתישים כמו אלה שהיו לו מול פאבלו קרניו בוסטה (10), דויד גופן (8) ודג'וקוביץ'.

ואז, איכשהו, בצורה ממש ממש לא ברורה, צ'קינאטו התעקש על המשחקון השישי. הוא הציל שלוש נקודות שבירה והצליח בשיניים, בציפורניים ובעפעפיים לצמק את התוצאה ל-4:2 במקום שזה יהיה 5:1 על ההגשה של דג'וקוביץ' ומצב אבוד. באותו רגע אפשר היה לחשוב שהמשחקון הזה היה בעיקר טו סמולר דה השפלה, אבל הוא עשה משהו לשני השחקנים. בצ'קינאטו זה הכניס רוח חיים, בעיקר ברגליים שלו שנראו גמורות עד אותו רגע, ואת דג'וקוביץ' זה ערער. האיטלקי הצליח להשיג עוד שבירה ולחזור ל-5:5 כשהוא כופה שובר שוויון. זו הוכחה מעולה לכך שבטניס אין גארבג' טיים בהרבה מקרים. צ'קינאטו התעקש ונלחם על משחקון בפיגור 4:1 וזה מה שהחזיר אותו לחיים וניצח לו את המשחק בסופו של דבר. גם הדברים הקטנים ביותר, הנקודות שנראות שוליות וחסרות כל חשיבות יכולות לקבל משמעות אדירה, כמו שהוכיח צ'קינאטו.

בשובר השוויון שוב קיבלנו סרט מתח מהסוג הטוב ביותר. דג'וקוביץ' הצליח להציל שלוש נקודות משחק וגם הגיע לנקודת מערכה כשהוא ב-8:9 ושלח פורהנד קל מאוד ליציע אחרי שמישהו בקהל צעק משהו תוך כדי החבטה שלו וכנראה הוציא אותו קצת מריכוז. האיטלקי המשיך לעשות את כל הדברים הנכונים: שינויי כיוון, הטעיות גוף, בחירת חבטות נכונה, הכתבת קצב. הכול הוא עשה כמו שצריך ובסוף בא על שכרו עם אותו בקהנד אדיר לאורך הקו כשדג'וקוביץ' עלה לרשת.

יש שיאמרו שהסרבי הפסיד ונדפק בגלל אותו אדם ביציע שצעק בזמן שהלך לחבוט את הפורהנד הזה, אבל כנראה שגם הם יסכימו להודות בדבר אחד: הטניסאי הטוב יותר במשחק הזה היה גם זה שניצח. צ'קינאטו, שעל הנייר היה אמור לשמש תפאורה לעלייה של נולה לחצי הגמר, היה טוב ממנו, נועז ממנו וחכם ממנו. בחירת החבטות ורמת הביצוע של האיטלקי בן ה-25 היו משהו שגם דג'וקוביץ' בימיו הגדולים היה מתגאה בו. עוד דרופ שוט, עוד לוב חכם, עוד בקהנד לאורך הקו, פשוט עשה הכול נכון וסיים את המשחק עם 54 ווינרים לעומת 38 של יריבו.

אשתו של דג'וקוביץ', ילנה, הגיעה בפעם הראשונה למשחק בטורניר ואפשר היה לראות אותה גם מיציע העיתונאים, איך היא קמה בטירוף אחרי כל נקודה כדי לעודד את בן זוגה. נולה גילה ספורטיביות יפה כשחצה את המגרש כדי לחבק את צ'קינאטו בסיום ולחלוק איתו רגע יפה ומרגש עבורו. עם זאת, ההתנהלות של הסרבי אחרי המשחק מעוררת תמיהה, וזה במקרה הטוב. דג'וקוביץ' הגיע מהמגרש ישר לאזור התקשורת ובלי הודעה מוקדמת הוכרז שהוא בחדר התקשורת מספר 2. קצת מוזר לאור ההתעניינות הרבה שהייתה בדברים שיש לו להגיד אחרי המשחק. הוא סירב לעבור לחדר הראיונות הגדול והמשיך לדבר בחדר הקטן יותר כשהוא נראה עצבני, חסר סבלנות ועונה על שאלות בקצרה וביבשושיות. אפשר להבין את התסכול שלו ואת העצבי, אבל קצת מוזר שטניסאי וספורטאי גדול כל כך מתנהל בצורה אמוציונלית ולא מחושבת כל כך אחרי הפסד.

ועוד מילה על צ'קינאטו ברשותכם. מי היה מאמין שהנחמה לאיטליה אחרי כישלונה הגדול לעלות לגביע העולם בכדורגל תגיע דווקא מטניסאי אנונימי לחלוטין, שסביר להניח שגם רוב חובבי הטניס האיטלקים לא הכירו לעומק לפני שבועיים? עכשיו יכירו את הסיציליאני בכל בית באיטליה אחרי שהפך לראשון מארץ המגף שעולה לחצי גמר גרנד סלאם מאז קוראדו בראצוטי ב-1978, שהגיע לארבעת הגדולים ב-1978 ברולאן גארוס. מי בכלל זוכר עכשיו שכל סיפור הסינדרלה הזה התחיל עם חזרה מפיגור שתי מערכות ל-8:10 במערכה החמישית מול מריוס קופיל הרומני בסיבוב הראשון, במשחק הראשון שלו אי פעם שהגיע לחמש מערכות?

אומברטו דה מורפורג'ו - רולאן גארוס 1930
ג'ורג'ו דה סטפאני - רולאן גארוס 1932, 1934
ג'וזפה מרלו - רולאן גארוס 1955-1956
ניקולה פייטראנג'לי - רולאן גארוס 1961-1959 ו-1964, ווימבלדון 1960
אורלנדו סירולה - רולאן גארוס 1960
אדריאנו פנאטה - רולאן גארוס 1973, 1976-1975
קוראדו בראצוטי - אליפות ארה"ב 1977, רולאן גארוס 1978

* צ'קינאטו (72) הפך למדורג הנמוך ביותר שעולה לחצי גמר רולאן גארוס מאז אנדריי מדבדב שדורג 100 בעולם כשעלה לשלב הזה ב-1999.

* צ'קינאטו הפך למדורג הנמוך ביותר שעולה לחצי גמר גרנד סלאם בכלל מאז מראט סאפין (75) וריינר שוטלר (94) הגיעו לחצי הגמר בווימבלדון 2008.

* זו הפעם השנייה בקריירה של צ'קינאטו, שיהיה מדורג בווימבלדון (או כמו שהוא הגדיר את זה: "כיף למי שישחק נגדי"), שהוא מצליח להשיג חמישה ניצחונות ברציפות בסבב, הפעם הקודמת הייתה כשזכה השנה בטורניר בודפשט ועלה לסיבוב השני במינכן מיד לאחר מכן. אגב, לצ'קינאטו יש בסך הכול 16 ניצחונות בטורנירי ATP או גרנד סלאמים, כולם על חימר.

סשה זברב הגיע למשחק מול דומיניק תים אחרי שלושה ניצחונות בחמש מערכות ברציפות. אף טניסאי מעולם לא הצליח לנצח ארבע פעמים ברציפות במשחקים שנגררו לחמש מערכות. כנראה שיש סיבה שזה לא קרה מעולם ואפשר היה לראות אותה על זברב ממש מההתחלה. הוא סבל מפציעה בשריר הירך האחורי ובעיקר מתשישות כללית שלא השאירה לו שום סיכוי לכלום מול טניסאי אדיר כמו דומיניק תים, שגם נראה נהדר מבחינה פיזית והוא מועמד ודאי להגיע לגמר ראשון שלו כאן אחרי שבשנתיים האחרונות נעצר בחצי הגמר. מצד שני, לכו תהמרו נגד צ'קינאטו.