פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בחירתו של לוקה: על סימני השאלה סביב עתידו של דונצ'יץ' ב-NBA

        למה לוקה דונצ'יץ' צפוי לא להיבחר ראשון בדראפט, האם זה אומר משהו רע עליו, והאם זה מבשר משהו מסוכן עליו. המדור של אודי הירש על הפער בין הכוכב האירופי והתרבות האמריקאית, וגם: מה למדנו מההפסד של אוברדוביץ' בגמר?

        בחירתו של לוקה: על סימני השאלה סביב עתידו של דונצ'יץ' ב-NBA

        1. משהו מוזר קרה בעקבות הזכייה של לוקה דונצ'יץ' בתואר האם.וי.פי של העונה ושל הפיינל פור והשלמת הדאבל האישי שלו - תארי יורוליג ואליפות אירופה בכדורסל בשנה אחת, בגיל 19: כתבים המסקרים את דראפט ה-NBA טוענים כי שוררת אכזבה מסוימת מהכישורים שהציג בשלבים המכריעים של העונה, וכי המניה שלו בירידה. ייתכן אף שלא ייבחר באחד משני המקומות הראשונים, ואולי ידרדר עוד יותר. אוהד הספורט האמריקאי הממוצע מקבל דיווח כזה בהבנה: כתבים אמריקאים עדיין מכנים אותו דונצ'יק או דונקיץ', ובאחד הפודקאסטים שעסקו בו באחרונה הגיב המגיש על דיווח נרגש של הפרשן על יכולותיו במשפט: "טוב, אבל לא יכול להיות שריאל מדריד טובה יותר מוילנובה (אלופת המכללות), נכון?" (ריאל תביס כל קבוצת מכללות בקלילות, ותגבור גם על שלוש-ארבע קבוצות NBA).

        עוד בנושא
        כל ילד צריך מבוגר שיאמין בו: גמר היורוליג הפך אנטי גיבורים לאגדות
        דונצ'יץ': "אחליט בקרוב מתי אעבור ל-NBA". יישאר מחוץ לטופ 3 בדראפט?
        ז'לגיריס חזרה לקבלת פנים מלכותית, שרונאס יאסיקביצ'יוס בדרך החוצה?

        שחקן ריאל מדריד לוקה דונצ'יץ' חוגג (רויטרס)
        הבעיה הכי גדולה שלו: האמריקאים ראו יותר מדי משחקים שלו. דונצ'יץ' (צילום: רויטרס)

        אז מה לעזאזל קורה כאן? איך פיניקס, שמינתה למאמן את איגור קוקושקוב, שהדריך את הסלובני הצעיר בנבחרת הלאומית, תרשה לעצמה לפספס כישרון כל כך גדול? התשובה מורכבת מאוד, בערך כמו לחזות את העתיד - וזה הרי מה שעושים ג'נרל מנג'רים בדראפט: מנסים לחזות איך שחקנים בגיל מסוים ובעלי יכולת מסוימת וכישורים פיזיים מסוימים יתפתחו בעתיד. ההיסטוריה מוכיחה שרק מעטים מהם יצליחו. לפעמים שחקן יוכיח את עצמו בטווח הקצר ואז יקרוס, כפי שקרה לטייריק אוונס שהיה רוקי העונה ומאז כמעט התפוגג, עד מיני קאמבק בעונה הנוכחית; לעתים ייקח להם זמן רב להבשיל, כפי שקרה לסטף קרי; לעתים הם יסבלו מפציעות, כמו בן סימונס וג'ואל אמביד, ורק בהמשך יגיעו לפרקם. רוב השחקנים, גם בסיבוב הראשון, פשוט ייפלטו מהליגה כעבור שלוש שנים, לפעמים אפילו פחות.

        כמה דברים פועלים לרעתו של דונצ'יץ': ראשית, הגם ששחקני פנים הופכים פחות ופחות רלוונטיים בליגה לאורך השנים, איכשהו הם עדיין שומרים על האפיל שלהם בדראפט. אף שדיאנדרה אייטון הודח בסיבוב הראשון של המכללות עם אריזונה, למרות הגנה מפוקפקת ועל אף שאפילו שומר נהדר כרודי גובר מיוטה, בעל המימדים הדומים, התקשה להישאר על הפרקט בחצי גמר המערב מול יוסטון, פיניקס תתקשה לוותר על ההבטחה שגלומה בכישרון שלו ובנתונים הפיזיים המרשימים שלו. לכן, מסתמן שהמקום הראשון כבר הוכרע בדראפט הזה, אלא אם כן הסאנס שומרים את הקלפים מאוד קרוב לחזה.

        שנית, כפי שירון טלפז צייץ אתמול, הבעיה העיקרית של דונצ'יץ' היא שהוא נבחן תחת עדשת המיקרוסקופ במאות משחקים. כל יתרונותיו - הבגרות, החוכמה, המסירה הפנטסטית, האופי הווינרי - ברורים, אבל כך גם חסרונותיו - היעדר אתלטיות, קליעה בינונית, הגנה בעייתית. דראפט הוא ממלכת הפוטנציאל, ולמרבה האירוניה ככל ששיחקת פחות, כך רב המסתורין לגביך וההבטחה שגלומה בך גדולה יותר. קיירי ארווינג נבחר ראשון בדראפט אחרי ששיחק 11 משחקים בלבד במדי דיוק; מייקל פורטר ג'וניור שיחק פעמיים בלבד במדי מיזורי בגלל פציעה, ולמרות זאת יהיה כנראה בין שבעת הראשונים בדראפט. הסלובני הצעיר עשה הכל כדי להיבחר ראשון, אבל הוא גם טעה יותר מכל אחד ממתחריו מהמכללות.

        הבעיה החמורה ביותר של דונצ'יץ' היא שאין ממש למי להשוות אותו. הדראפט מתבסס על השוואות: כל שחקן מקוטלג מיד לקטגוריה מסוימת. אייטון הוא דיוויד רובינסון הבא; טריי יאנג הוא סטף קרי הבא; מו במבה הוא גובר הבא. דונצ'יץ', לעומת זאת, לא באמת מזכיר בסט היכולות שלו אירופאים אחרים שהגיעו ל-NBA אחרי שהצטיינו באירופה בגיל צעיר, כמו ריקי רוביו ורודי פרננדז, וקשה לחשוב על שחקן נוכחי בליגה, שהופכת מהירה יותר ואתלטיות יותר, שלוקה דומה לו. עלו השמות לארי בירד (לטובה) והידו טורקוגלו (לרעה) אבל גם במקרים האלה יש הבדלים תהומיים. דונצ'יץ' מזכיר יותר מכל את דיאן בודירוגה, עוד שחקן במימדים דומים שהוביל קבוצה אירופית כזר בגיל 19 (טרייסטה), אבל הסרבי הנפלא מעולם לא שיחק ב-NBA.

        מכל מקום, גם אם דונצ'יץ' ייפול במקרה למקום השמיני, הדבר היחיד שייפגע הוא שכרו בשנים הראשונות. למעשה, בכלל לא בטוח שכדאי לו לשחק במועדונים לא מתפקדים כמו אלה שיבחרו ראשונים בדראפט. אולי שחקן כמוהו צריך להשתלב בקבוצה טובה, עם שחקנים שיבינו את המסירות הקשות שלו ויבינו את המשחק ברמה גבוהה כמוהו. בכל מקרה, אלא אם כן הוא ייפצע בצורה קשה, קשה להאמין שהאופי שלו יכזיב. שחקנים כמוהו מוצאים את הדרך להצליח. בעצם, מעולם לא ראינו שחקן כמוהו.

        מאמן פנרבחצ'ה ז'ליקו אוברדוביץ' (רויטרס)
        חסר לו זכר אלפא. ז'ליקו (צילום: רויטרס)

        2. אם היה דראפט משותף של מאמנים ושחקנים, באיזה מקום היה צריך להיבחר בראד סטיבנס? זו הסוגיה שהעלה לאחרונה בעל הטור של ESPN, קווין פלטון.

        השאלה הזאת משקפת את התהייה האינסופית שמעסיקה בעלי קבוצות, פרשנים ואוהדים כאחד - מה ערכו של מאמן בקבוצת כדורסל? האם מאמן גדול הוא תחליף לכישרון ענק? עם כל הכבוד לגרג פופוביץ' ולפיל ג'קסון, האם הם היו זוכים בתארים בלי מייקל ג'ורדן, קובי בריאנט, שאקיל אוניל וטים דאנקן? ונכון, בראד סטיבנס מוביל בפלייאוף חבורה מוגבלת לכאורה, אבל אולי אנחנו סתם לא מעריכים מספיק את אל הורפורד, ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון?

        ואולי ההצלחה קשורה יותר לאולם הביתי של הסלטיקס, שבו הם מנצחים בדרך כלל, ולא למאמן, שאחרי הכל מפסיד במשחקי החוץ? פלטון גם ציין שלמרבית המאמנים יש תאריך תפוגה: סטן ואן גאנדי ופרנק ווגל שנחשבו לפני שנים ספורות למאמנים מהטובים בליגה הם מובטלים כרגע, וגם טום תיבודו, שהיה עד לפני שנים ספורות מתת האל למקצוע, מאכזב במינסוטה. מאז אותו טור, אגב, סטיבנס הפסיד פעמיים לקליבלנד, ובינתיים התפרסם טור ב-ESPN על גדולתו הבלתי מוערכת של טיירון לו - הוכחה נוספת לנזילות המקצוע כפוי הטובה הזה.

        השאלה הזאת תקפה גם לגדול המאמנים בכדורסל האירופי, ז'ליקו אוברדוביץ', אחרי שהפסיד בפעם השנייה בתוך שלוש עונות בגמר היורוליג. הסרבי מסיים עונה חמישית בפנרבחצ'ה עם תואר אחד - מאזן שבמושגים שלו הוא מעט מאכזב, בטח לאור קצב הזכיות שלו בפנאתינייקוס. מכאן תצפו בוודאי לטענה שאוברדוביץ' מזדקן, שהוא בירידה, שהוא לא מעודכן כבר. קשקוש. במובנים מסוימים, זו הייתה אחת מעונות האימון המרשימות ביותר שלו. רמת המורכבות הטקטית של פנרבחצ'ה, ההכנה שלה למשחקים, היקף התרגילים ורמת הביצוע שלהם, ההגנה הפנטסטית - כל אלו הוכיחו שאוברדוביץ' הוא מאמן שמשתנה, מתעדכן ולא קופא על השמרים. פנרבחצ'ה משחקת כדורסל שונה בתכלית מזה של פנאתינייקוס, פשוט כי לאוברדוביץ' אין גאוני פיק אנד רול כדיאמנטידיס ובאטיסט, ומשחק ההתקפה שלו חייב להיות הרבה יותר מגוון. הוא עשה את המירב, וזה לא הספיק.

        הנקודה היא שיש איזון עדין בין מאמנים לשחקנים, ואוברדוביץ' לא מצא את השחקן שייקח איתו, או בעבורו, את התואר. בכל עונה שבה זכה בגביע אירופה, היה לו זכר אלפא שייקח אותו על הגב - ולפעמים יותר מאחד: ג'ורג'ביץ' ודנילוביץ' בפרטיזן בלגרד, ויאקמפה בבדאלונה, סאבוניס וארלאוקאס בריאל מדריד, בודירוגה בשנים הראשונות בפנאתינייקוס, ספאנוליס בשנות המעבר ודיאמנטידיס בשנים האחרונות. בעונה שעברה, כשזכה ביורוליג, היה לאוברדוביץ' קילר בשם בוגדן בוגדנוביץ', שחיפה על מגבלות טכניות כאלה ואחרות בווינריות עצומה ובאופי מפלדה.

        אלא שהגארד הסרבי הנהדר הלך ל-NBA, בדרך כל בשר, והעונה פשוט לא היה לאוברדוביץ' את האיש המיוחד עם הבייגלה מעל הראש. וונמייקר הוא גארד משלים טוב וחזק, סלוקאס רכז מצוין אבל כזה שצריך מישהו מוביל לידו, דיקסון מזדקן, דאטומה משלים, וסלי ילדותי ומלי רק נחת מבאמברג. גודוריץ', שנרכש מהכוכב האדום על תקן היורש, לא התפתח כמצופה ולא תפקד בגמר. אז אם היה דראפט משותף של מאמנים ושחקנים בכדורסל האירופי, אוברדוביץ' היה נבחר באחד המקומות הראשונים גם בגיל 58. רק שמקום אחד לפניו צריכה קבוצתו לבחור במישהו שלא ייבהל מהצרחות שלו וירצה לנצח לפחות כמוהו. די ברור, אגב, מי היה נבחר במקום הראשון בדראפט אירופי דמיוני שכזה. קוראים לו לוקה דונצ'יץ'.

        שחקן ריאל מדריד לוקה דונצ'יץ' (רויטרס)
        אי אפשר לחזות. דונצ'יץ' (צילום: רויטרס)