גרסת משחקי החוץ של בוסטון הופיעה למשחק השלישי של גמר המזרח. אם לאחר שני המשחקים הראשונים ניתן היה לשער שתהליך ההתבגרות שעובר על החבורה הצעירה של בראד סטיבנס יבוא לידי ביטוי גם ביציבות גדולה יותר, הלילה (בין שבת לראשון) התברר שעד להודעה חדשה התהליך רלוונטי רק לטי די גארדן. לאחר 15 משחקי פלייאוף, המאזן של הסלטיקס הוא 0:9 בבית ו-5:1 בחוץ.
כל הסיבות לכך שמעטים האמינו שבוסטון תגיע למקום בו היא נמצאת כרגע עם הסגל הנוכחי באו לידי ביטוי הלילה בקליבלנד: הזריקות לא נכנסו לטרי רוז'יר, ג'יילן בראון נראה מפוזר מאוד וקיבל החלטות רעות בשני הצדדים, מרכוס סמארט לקח 9 זריקות שרובן היו לא לעניין, אף אחד משחקני המשנה לא פגע. רק ג'ייסון טייטום, המכונה הבלתי נלאית והיחיד בקבוצה שאפילו טוב יותר במשחקי חוץ, שוב הופיע.
ההגנה של בוסטון לא עשתה יותר מדי טעויות חריגות, היא פספסה במעט. מול לברון ג'יימס, חצי שנייה איחור בסגירה ומיקום לא נכון ב-20 סנטימטרים הופכים למצבי קליעה טובים בקלילות. אם במשחק השני הוא היה צריך להיות בשיאו, הלילה זה נראה משחק נוח עבורו, משחק בו הוא תמיד נמצא צעד לפני ההגנה. לפעמים דווקא הימים האלה מדגישים עוד יותר עד כמה מרשימים הימים הטובים. בוסטון שיחקה שני משחקי הגנה מושלמים מול השחקן הטוב בעולם אצלה בבית, אחד כשהוא ביום רע ואחד כשהוא ביום מצוין. כשזה פחות ממושלם, אין הרבה סיכוי.
בוסטון תוכל להתנחם בכך שביום כזה של קליבלנד היא כנראה לא הייתה מנצחת בכל מקרה. כל אחד מששת השחקנים המובילים של הקאבס היה חד הלילה, והם קיבלו עזרה גם מג'ף גרין ולארי נאנס. ברבע השני, כאשר בוסטון התחילה להרגיש יותר טוב ואיימה להיכנס למשחק, השחקנים שמסביב ללברון קלעו כמה סלים קשים כדי לבטל כל תקווה של הסלטיקס לקאמבק במשחק הזה. אלה לא רק השלשות שנכנסו, שחלקן לא היו קלות, אלא מהלכי פוסט של גרין וקווין לאב, תנועה חכמה של נאנס וריבאונדים שטריסטן תומפסון חילץ.
טיירון לו הגיע מוכן לניצול מעט החסרונות של בוסטון בהגנה. כאשר ארון ביינס ובטח גרג מונרו משחקים, במקום לנצל את האיטיות שלהם בבידודים לו שלח את השחקן שלהם לחסום ללא כדור, בעיקר לקייל קורבר, מה שהוביל ללא מעט מצבי זריקה נוחים. בכלל, ניצול הנוכחות של קורבר באה לידי ביטוי בכל מיני דרכים. במהלך חזרה מטיים-אאוט מוצלח במיוחד, גרין נראה כאילו הוא חוסם לקורבר אבל ברח פנימה לפני שההגנה של בוסטון השלימה את החילוף לליי-אפ קל. קליבלנד התחילה מהלכים מהר מהרגיל, מה שעזר לה לתפוס את ההגנה לא מוכנה מדי פעם ולעבור לנצל מיס-מאצ'ים בפוסט או בבידודים כשנשאר מספיק זמן להגיע למצב זריקה נוח. אלה הניצחונות הקטנים שלא היו במשחקים הקודמים.
עוד בנושא:
קליבלנד צימקה ל-2:1 בגמר המזרח אחרי 86:116 מוחץ על בוסטון
לברון ג'יימס אחרי הניצחון: "אני צריך לעשות הכל, ואני בסדר עם זה"
ביל ראסל אושפז ושוחרר, אחרי דיווחים על קוצר נשימה ובעיות בלב
מתחת לרדאר
השורה הסטטיסטית של ג'ורג' היל לא מרהיבה: 13 נקודות ב-4 מ-11 מהשדה ושני אסיסטים זה יותר מהמשחקים הקודמים, אבל לא ממש היורש של קיירי אירווינג. מה שחשוב זה מתי היל השיג את הנקודות שלו. הוא היה השחקן ששלט בדקות הראשונות של המשחק, כאשר שני מהלכי פיק נ' רול שלו, אחד עם קווין לאב ואחד עם טריסטן תומפסון, הסתיימו בסלים קלים. הוא קלע את השלשה הפנויה הראשונה שהבהירה שהמשחק הזה הולך להיות שונה. פתיחת המשחק של היל נתנה את הטון וכנראה עזרה גם לשאר השחקנים להיכנס לעניינים.
מה שחשוב במיוחד זה שלברון ג'יימס יכול היה לקחת את הזריקה הראשונה שלו רק לאחר שלוש דקות, כאשר קליבלנד מובילה. הוא לא הרגיש שהכל עליו, שאם הוא לא יקלע 40 נקודות אין סיכוי, אלא ראה את הרכז שלו מייצר לעצמו ולאחרים מצבי זריקה טובים מול הגנה איכותית. לברון יכול היה להרשות לעצמו להשתלט על הדקות שהוא מעוניין בהן, לעבור למוד ניהול משחק ולהשקיע בהגנה יותר מהרגיל, כי הוא ידע שהלילה הוא לא יזדקק למאמץ על אנושי בהתקפה.
נתון המשחק
4: כמות הזריקות שאל הורפורד לקח במשחק הזה. ברבע הראשון הוא לא לקח אף זריקה בזמן שהקבוצה שלו נקלעת לפיגור של 15 נקודות והמשחק מעשית מוכרע. זה הצד השני של הסופרסטאר השקט שהוא הורפורד: הוא לא השחקן שייקח על עצמו את המשחק כשאף אחד אחר לא פוגע, הוא לא שחקן שידרוש את הכדור אחרי כמה דקות רעות של הקבוצה. ברבע השני הוא ניסה להיות דומיננטי ורק הדגיש עד כמה זה לא טבעי עבורו: הוא קלע שלשה, ובהתקפה הבאה היה כל כך נחוש לזרוק שוב שלא שם לב שלברון הגיע לדאבל טים מפתיע שהשאיר את טייטום חופשי לגמרי בפינה. במצב רגיל זה הופך למסירה קלה.
התרומה של הורפורד כל כך חשובה לבוסטון וכל כך מגוונת, אבל משחקים כאלה מדגישים למה הקבוצה הזאת עדיין זקוקה לסופרסטאר מהזן המוכר. בחשיבה לטווח הארוך, הקושי של הורפורד להשתלט על משחקים זה הדבר האחרון שצריך להטריד את סטיבנס. עם קיירי וגורדון הייוורד בריאים ועם הניסיון שטייטום יצבור, הורפורד יתמקם בנחת בתור הצלע הרביעית-חמישית בחמישייה, זה שעושה את כל הדברים הקטנים בשני הצדדים ודואג שההתקפה תמשיך לזרום. אולסטאר שמסוגל לסיים משחק עם ארבע זריקות זה בדיוק מה שקבוצה עם כמה סקוררים צריכה, והחל משנה הבאה בוסטון תהיה הקבוצה הזאת.
לקראת המשחק הבא
בסדרה בה רמת הביצוע כל כך משתנה בין משחק למשחק, קשה מאוד להעריך עד כמה ההתאמות הטקטיות משפיעות. האם ההגנה של קליבלנד באמת עבדה כל כך יותר טוב הלילה, או שהשחקנים של בוסטון בעיקר היו הרבה פחות מפוקסים? זאת הדילמה של המאמן המנצח שעדיין נמצא בפיגור: האם לצאת מהנחה שההתאמות שביצע יהיו מספיק טובות גם מול יום טוב של היריבה או שצריך להמשיך לחפש שינויים ולבוא עם הפתעות גם למשחק הבא. כי היתרון בסדרה עדיין נמצא אצל בוסטון, היא הקבוצה שרק צריכה להמשיך לנצח בבית כדי לקחת את הסדרה וקליבלנד היא זו שתבוא גם למשחק הבא בידיעה שאסור לה להפסיד אותו.
מה שעוד לא היה בסדרה הזאת, ובעצם בגמרים האיזוריים בכלל, זה משחק צמוד. מאוד יכול להיות שהמשחק-שניים הצמודים שכן יהיו, אם יהיו, יכריעו את הסדרה. בקליבלנד בונים על כך שלברון ידאג לניצחון במצבים כאלה, בעוד שבוסטון ניצחה לא מעט משחקים צמודים משלה בסוף העונה הרגילה ובפלייאוף. לא מעט שחקנים של הסלטיקס אוהבים את הרגעים האלה (כולל טייטום) והתרגילים של בראד סטיבנס מביאים לסלים קלים ברגעים הכי חשובים. הסדרה הזאת זקוקה לקצת דרמה, בוסטון בוודאי תחתום על משחק צמוד בעוד יומיים בעוד שבקליבלנד יעדיפו שהדרמות יחכו למשחקים האי זוגיים.
