ג'יג'י בופון מסרב להפסיק את הקריירה גם בגיל 40. רבים היו משוכנעים כי השוער האגדי יודיע ביום חמישי על פרישה, אבל ההצהרה היתה שונה - הוא "בסך הכל" עוזב את יובנטוס אחרי 17 שנה ומחפש אתגר חדש. האגדה ממשיכה, ומשעשע להיזכר שגדול שוערי תבל בחר בתפקיד בין הקורות רק כי התאהב בהיותו בן 12 בביצועיו של תומאס אנקונו במדי נבחרת קמרון במונדיאל שנערך במולדתו ב-1990. זה משעשע, כי אנקונו לא היה אמור לפתוח במדי האריות. הוא קיבל את המקום רק בזכות הראיון שהעניק יריבו, ז'וזף-אנטואן בל, ימים ספורים לפני פתיחת הטורניר. הנה לכם אפקט הפרפר במיטבו. אלמלא רואיין בל על ידי עיתונאי של פראנס פוטבול, סביר כי בופון היה בכלל קשר.
אלא שהוא רואיין, ודבריו היו וחדים ובוטים. "מחנה האימונים שלנו לקראת גביע העולם נערך בתנאים קטסטרופליים. אנחנו לא מוכנים בשום אופן. זו תהיה תוצאה טובה אם נפסיד 3:0 לארגנטינה במשחק הראשון", ירה שוער בורדו. ואלרי נפומניאשצ'י, המאמן הסובייטי של האריות, נחרד כאשר הבשורה הגיעה אליו. הוא הנחה את אנשי הצוות לקנות את כל העותקים של פראנס פוטבול בעיירה בה השתכנה הנבחרת באיטליה, על מנת שלשחקנים לא תהיה אפשרות לקרוא את התחזית של בל. אז הוא גם קיבל את ההחלטה לתת את האפודה הראשונה לאנקונו, כי אי אפשר לסמוך על מנהיג שמשדר תבוסתנות מראש. ראשי ההתאחדות בכלל רצו להדיח את בל מהסגל, אך נפומניאשצ'י העדיף להשקיט את הפרשה ולהימנע מפרשות גדולות. לשחקנים נמסר כי בל לא יוכל לשחק עם כפפות של אדידס, כמתחייב לפי ההסכם של ההתאחדות עם החברה, כי יש לו חוזה אישי עם ספונסור אחר. הוא נותר בסגל על תקן שוער שלישי.
עוד בנושא
מונדיאל 2018 בוואלה! ספורט: כל מה שצריך לדעת על הטורניר
מדריך השידורים המלא לקראת מונדיאל 2018: היכן ישודרו המשחקים?
פורסם סגל נבחרת צרפת: פקיר ותובאן בפנים, מרסיאל ולקאזט בחוץ
בלי מדים, עם ארבעה כדורים ישנים
העניין הוא שבל צדק לחלוטין בדבריו, ונפומניאשצ'י עצמו מודה בכך ברצון. עבודתו של המאמן התבצעה בתנאים כמעט בלתי אפשריים, והוא נזכר לימים: "בקמרון נאלצנו להתאמן על חול, ולא היו לנו אפילו בקבוקי מים. כאשר הגענו ליוגוסלביה, למחנה לקראת המעבר לאיטליה, גילינו שאין מדים ויש רק ארבעה כדורים ישנים. למזלנו, המארחים היוגוסלבים סידרו לנו תלבושות וכדורים". בל לא הצליח להתאפק לנוכח הבזיון ושפך את ליבו בתקשורת. אולי הוא היה מתוסכל מאחרים כי כיכב בסגנית אלופת צרפת, בעוד רוב שחקני הסגל הגיעו מקבוצות קטנות הרבה יותר.
וזה הדבר המדהים ביותר בסיפורה המופלא של קמרון לפני 28 שנה - על הנייר, הכל היה נגד האריות. לא היה להם כלום. 11 מ-22 שחקני הסגל שיחקו בליגה הקמרונית החלשה. האחרים באו מהליגה הצרפתית השניה. המאמן היה אלמוני לחלוטין. איכות ההכנות היתה מזעזעת בלשון המעטה. הארגון לא היה קיים. את הימים שלפני הטורניר ביזבזו השחקנים בעיקר בריב על הבונוסים הכספיים שלא שולמו במועד, ורק התערבותו האישית של נשיא המדינה פול בייה מנעה שביתה. לפי כל הגיון בריא, קמרון היתה חייבת להתבזות עם הפסדים אסטרונומיים. בל ידע על מה הוא מדבר. במקום זאת, היא הפכה לאחת הנבחרות המפתיעות, הזכורות והאהודות בתולדות גביע העולם. לך תבין.
הווילה של המאמן נבזזה בלילה הראשון
איכשהו, בתוך כל הכאוס, ההימורים הכי הזויים הצליחו מעבר לכל דמיון. קחו, למשל, את הדרך בה מונה נפומניאשצ'י לתפקיד. הוא כבר היה בן 45 כאשר קיבל את הג'וב, אבל בברית המועצות אף אוהד לא הכיר אותו - את רוב שנותיו הוא בילה עם נבחרת הנוער של טורקמניסטן. ואולם, מאמנים מסוגו קיבלו מדי פעם אתגרים מעניינים. הסובייטים אהבו לשלוח אנשי מקצוע בענפי ספורט רבים לאפריקה, וב-1988 קיבל נפומניאשצ'י הצעה לאמן את הנוער של קמרון. כאשר נחת במדינה, התברר שגם הנבחרת הבוגרת זקוקה למאמן, אז הוא פשוט קודם באופן לא רשמי ועבד במשך חודשים ללא חוזה וללא שכר.
בהתחלה, גם הוא לא התלהב מההרפתקה. את הווילה בה שיכנו אותו, בזזו הגנבים כבר בלילה הראשון. בתקשורת ניהלו נגדו הפרשנים קמפיין נרחב וארסי, בגלל שהוא נתפס כנטע זר ולא ידע צרפתית. הם לחצו ללא הרף להחליף את נפומניאשצ'י במאמן צרפתי, לפי התקדים של 1982, אז העלה ברנקו ז'וטיץ' היוגוסלבי את הנבחרת למונדיאל, אבל ז'אן וינסאן אימן אותה בטורניר. הרוסי נעלב מהזלזול בו, ולעתים שקל לעזוב, אבל שרד בעיקר כי שר הספורט, המקורב לשלטון הסובייטי, תמך בו ללא תנאי, אבל התרגל לכך שהפוליטיקאים התערבו בעבודתו.
נשיא המדינה דרש לזמן את מילה
אחד משחקני המפתח של נפומניאשצ'י היה גרגואר אמבידה הוותיק, גיבור המונדיאל ב-1982. ואולם, כאשר הקשר איחר יחד עם הבלם בנז'מין מאסינג לאסיפה לקראת הטיסה לאירופה, החליטה ההתאחדות לנפות אותם מבלי להתייעץ עם המאמן. בשלב זה הפגין אמבידה רוחב לב, לקח את כל האשמה על עצמו, וביקש להעניק חנינה למאסינג. הצעתו התקבלה, ומאסינג התפרסם באיטליה בדרך מיוחדת, בעוד את מקומו של אמבידה תפס אליל אחר מ-1982 - רוז'ה מילה.
גם ההחלטה הגורלית הזו נבעה במקור מסיבות פוליטיות וקודמה על ידי הנשיא בייה בכבודו ובעצמו. מילה ממש לא התכוון ליטול חלק בטורניר מלכתחילה. הוא פרש מהנבחרת ב-1988 והפסיק לשחק כדורגל מקצועני ב-1989. בשנה שקדמה לגביע העולם, הוא בילה באי ראוניון באוקיאנוס ההודי. בגיל 38 הוא היה שחקן עבר, ואף הצהיר כך אישית בפני נפומניאשצ'י. ואולם, יומיים לפני התאריך האחרון להגשת הסגלים לפיפ"א, צץ מילה במחנה האימונים. הנשיא וצמרת השלטון לחצו, המאמן הסכים לבחון אותו - ונדהם מרמת הביצועים. "תצטרך לעבוד קשה על הכושר", אמר נפומניאשצ'י לסקורר המזדקן והעניק לו את החולצה מספר 9. מי ידע שהוא בדרך להפוך לאחד הדמויות הפופולריות בתולדות המונדיאל?
כמה שיותר עבירות - יותר טוב
במשחק הפתיחה שיחק מילה רק תשע דקות לקראת הסיום, ואת הכותרות גרפו אחרים. פרנסואה אומאם-ביאיק הצעיר נגח את שער הניצחון על אלופת העולם ארגנטינה בזכות טעות איומה של השוער נרי פומפידו, אבל את הפעולה הזכורה ביותר ביצע דווקא מאסינג שהעיף באוויר את קלאודיו קאניג'ה בעוצמה כה רבה שאיבד בעצמו את הנעל. הוא ספג כרטיס אדום, והייתה זו ההרחקה השנייה של קמרון במשחק. אנדרה קאנה-ביאיק קיבל שני צהובים עוד לפני שאחיו מצא את הרשת, וכל זה היה חלק מאסטרטגיה אלימה שהגה המאמן. נפומניאשצ'י סיפר לחניכיו שהארגנטינים יחששו להיפצע כבר בתחילת הטורניר, והנחה אותם לבצע עבירות רבות וגסות ככל הניתן על מנת להרתיע אותם. זה עבד, והסנסציה הושלמה אפילו בתשעה שחקנים.
שחקני ההגנה הקמרונים היו חסונים וברוטליים, אבל היה לנבחרת הזו גם ניצוץ שובה לב של נאיביות ויצירתיות. העולם גילה את סיריל מקנאקי, לואי-פול אמפדה ועמנואל מבואנג - איש לא שמע עליהם עד למונדיאל, אבל הם הפגינו לפרקים יכולת וירטואוזית ולא היססו לתקוף בכל הזדמנות. האוהדים האיטלקים ביציעים אימצו אותם ברצון, וקמרון הפכה לנבחרת האהודה בטורניר, פרט למארחת. עם תמיכה מאסיבית מהיציעים ושמחת חיים טבעית, הם הציתו את הדמיון.
"אכבוש מול המטומטם הזה"
במשחק השני, בבארי הדרומית, נכנס מילה כמחליף בדקה ה-58, כבש צמד מרהיב, ביצע את הריקודים ליד דגל הקרן שהפכו לקאלט באופן מיידי, ניצח 1:2 והבטיח העפלה לשמינית הגמר. לאחר מכן הגיע "הדרבי" הפרטי של נפומניאשצ'י מול ברית המועצות, והאפריקנים הובסו 4:0 - תוצאה שגרמה לחשדות כבדים. המאמן עצמו מכחיש בתוקף את ההאשמות, וההסבר שלו אמין מאוד, כי הוא מתאים למציאות הפוליטית בקמרון: "הכוונה היתה לתת לשחקני ההרכב מנוחה לקראת שמינית הגמר, והם התאמנו באופן שונה, אבל בלילה שלפני ההתמודדות התקשר אלי נשיא המדינה ודרש לעלות עם ההרכב הראשון. הודעתי להם בארוחת הבוקר, שיניתי את כל התוכניות הטקטיות, אבל לא כולם היו מוכנים לחלוטין. בכל זאת, התחלנו את המשחק טוב, אבל התפרקנו אחרי שספגנו את השער הראשון".
דבריו אמינים גם כי מילה שולב כבר בדקה ה-34, והמאמן לא היה מעז לסכן ולהתיש את הסקורר הוותיק אלמלא קיבל הוראה מגבוה לא להיכנע בשום אופן. העניין הוא שהחלוץ באמת השקיע שעות נוספות באימונים, והיה בשלב זה בכושר מצוין. הוא היה מוכן גם להארכה, וזה בדיוק מה שהמתין לו בשמינית הגמר מול קולומביה. לפני ההתמודדות לעג מילה לשוער ההרפתקן רנה היגיטה, אשר אהב מאוד לכדרר מחוץ לרחבה, והצהיר בפני חבריו: "אכבוש מול המטומטם הזה". הבטיח - וקיים, כי מילה זו מילה. בדקה ה-106, הוא ביצע סלאלום נהדר באגף השמאלי, שלח טיל לחיבורים הקרובים ורץ לרקוד ליד הדגל. שתי דקות מאוחר יותר, הוא גנב כדור מהיגיטה במרכז המגרש, דהר לרשת החשופה ורץ לרקוד ליד הדגל השני.
חגיגה גדולה אחרי ההדחה
זה כבר הרגיש כמו מדע בדיוני. קמרון היתה לנבחרת הראשונה מאפריקה שהעפילה לרבע גמר מונדיאל, והבטחון העצמי של השחקנים היה בשמיים. הם האמינו שאפשר לנצח כל יריב, ואנגליה של בובי רובסון חששה מאוד לקראת המפגש בנאפולי. עם המומנטום ההיסטורי, החבורה בירוק-אדום-צהוב הרגישה לפתע כפייבוריטית. זה לא השתנה אפילו כאשר דייויד פלאט העלה את האנגלים ליתרון במחצית הראשונה. מילה נכנס בהפסקה, והקמרונים ידעו שהוא יביא את המפנה. הפעם הוא לא כבש, אבל היה מעורב בשני שערים תוך ארבע דקות. פול גאסקוין הכשיל אותו בשלומיאליות ברחבה וגרם לפנדל, ואז בישל החלוץ למחליף נוסף, יוז'ן אקקה. קמרון הפכה את התוצאה, הובילה 1:2 ונראתה בדרך הבטוחה לחצי הגמר ההיסטורי.
אלא שהם הגזימו. בעוד רובסון ביצע התאמות טקטיות, שחקני קמרון כבר לא הקשיבו להנחיות שניסה לצרוח הצוות של נפומניאשצ'י על הקווים. הם דהרו קדימה להתקפות נוספות, הפקירו את ההגנה ונענשו. בדקה ה-83, הישווה גארי לינקר בפנדל, והחלום התנפץ. בהארכה, הוא דייק בפנדל נוסף. ואולי זה יישמע לכם מוזר, אבל האפריקנים ממש לא התאכזבו. הם הודו לאוהדים הרבים שתמכו בהם, עשו סוג של סיבוב ניצחון מסביב למגרש, ואז רקדו ושרו בחדר ההלבשה. הם היו גאים בהופעה שלהם למרות ההדחה. אולי הגישה הזו הפריעה להם לעשות סנסציה גדולה הרבה יותר, אבל האופי הזה הוא שדחף את הנבחרת האלמונית קדימה מלכתחילה.
היום אנחנו כבר רגילים להופעות מכובדות של נבחרות אפריקניות במונדיאל. סנגל וגאנה שיחזרו את ההישג והעפילו לרבע הגמר, מספר הנציגות מהיבשת השחורה בטורנירים יותר מהוכפל והכוכבים האפריקנים המובילים מפארים סגלים של מועדוני פאר באירופה. ובכל זאת, אף אחד לא התעלה עד כה על המסע חסר ההגיון של מילה ואנקונו, שהפגין יכולת מזהירה בשער והעניק לעולם גם את בופון.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
